הגדרת המושגים "פירות הארץ" ו"פירות האילן"

עמירם דומוביץ

ברכות מ, ע"א: על פירות הארץ (52) - מ, ע"ב: אלא בפה"א (3)


לימוד הסוגיה

1. במילון מונחי הדיון התלמודי, והסבר את פירושו ואת תפקידו של המונח התלמודי "פשיטא".
2. במשנה נזכרים שלושה דינים. על איזה דין מביניהם הגמרא מקשה את קושיית ה"פשיטא"?
3. בביאור המונח התלמודי "פשיטא" למדנו שקיימים שני סוגים של "פשיטא": "מן ההיגיון" או "מן הידוע". איזה סוג של "פשיטא" מצוי בסוגייתנו? נמק.
4. תשובת הגמרא לקושיה זו ארוכה; נחלק אותה לשלושה חלקים:
חלק א: התשובה באופן כללי:
חלק ב: הברייתא המוכיחה את דעת רבי יהודה:
חלק ג: התשובה המפורטת:
מ____________ עד _____________
מ____________ עד _____________
מ____________ עד _____________

5. חלק ב: הברייתא מביאה שלוש דעות בשאלה מהו הפרי שנאכל על ידי אדם הראשון. כתוב בלשונך את שלוש השיטות וכן את הנימוקים שלהן.

לידיעתך:
בוודאי שמת לב שאף אחת מן הדעות לא הציעה את התפוח כפרי שנאכל על ידי אדם הראשון. הפרשנות שהפרי היה תפוח מקורה בנצרות. הדבר התפרסם בעיקר על ידי הציירים הנוצרים שציירו את הנחש מפתה את חווה לאכול תפוח.

6. חלק ג: הגמרא מגדירה את ההבדל בין "פירות הארץ" ל"פירות האילן".
    א. תרגם מילולית את דברי הגמרא.
    ב. כתוב בלשונך (במסגרת שלפניך) את ההגדרות לשני המושגים האלה:

פירות הארץ: __________________________________________________

פירות האילן: __________________________________________________

7. על פי הגדרות האלו, כתוב מה מברכים על בננה. נמק את פסיקתך.
8. עתה, לאחר שהבנת את כל שלושת החלקים, הסבר כיצד עונה הגמרא על קושיית "הפשיטא".

הרחבה והעמקה
9. עד כה ראינו בגמרא הגדרה אחת המבחינה בין "פירות האילן" ל"פירות הארץ". במקורות שלפניך תמצא שלוש הגדרות נוספות. עיין במקורות ורשום את כל ארבע ההגדרות בטבלה.
מקור א: הגמרא בסוגייתנו, ברכות מ, ע"א
מקור ב: רא"ש פרק שישי סימן כ"ג (דף כו, ע"ב). (שים לב: הרא"ש מביא שתי הגדרות).
מקור ג: המרדכי בסימן קל"א (מובא בסוף הגמרא לאחר הרי"ף, דף מח, ע"א).
(מילון לדברי המרדכי: סיתוא=חורף; טרפי=עלים; פארי=צומח).

  גמרא, ברכות
מ, ע"א
הרא"ש המרדכי
בשם הגאונים
בשם הגמרא בשם התוספתא


פירות
הארץ

       


פירות
האילן

       

10. הרב עובדיה יוסף נשאל כיצד יש להתייחס לפאפאיה, כאל עץ או כאל ירק. בתשובתו הוא מביא הגדרה נוספת המבחינה בין "פירות האילן" ל"פירות העץ".
    א. מהי ההגדרה הנוספת, ולמי היא מיוחסת?
    ב. מה הדין של פאפאיה?
הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחווה דעת, חלק ד, סימן נב
שאלה: מה דינו של עץ הפאפאיה: האם נוהג בו דין ערלה, שאסור לאכול מפריו בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו? ומה היא ברכת הפרי: "בורא פרי העץ" או "בורא פרי האדמה"?
תשובה: רבינו הרדב"ז, בתשובה חלק ג' (סימן תקלא), נשאל על החצילים (בלשון ערבית בדינג'אן), אם יש בהם איסור ערלה, והביא מה שכתב ה"כפתור ופרח" (פרק נ"ו), שאסור לאכול את החצילים, מפני שיש לעץ סימני אילן, והואיל ואין העץ מתקיים יותר משלוש שנים, הרי הוא כערלה בוודאי, ואסור לעולם בכל מקום. ואחר שהאריך הרדב"ז בדבר, סיים, אך כשעליתי לארץ ישראל ראיתי שכולם נוהגים בו היתר ולא חששו לאיסור ערלה כלל, ונראה שפשוט הדבר בעיניהם שיש עליו תורת ירק, שאילו היה להם ספק בדבר, הרי הלכה רווחת (בקידושין לט, ע"א), שספק ערלה בארץ ישראל אסור. והטעם לזה, מפני שאם זורעים את הגרעין של החצילים הוא עושה פרי בתוך שנתו, ואילו באילנות אין לך מין אילן שנוטעים הגרעין שלו שיעשה פרי בתוך שנתו, ולכן מוכרחים לומר שמין ירק הוא; לפיכך אין בו דין ערלה, ומותר באכילה. ע"כ. ולפי זה גם פרי הפאפאיה, לפי מה שנמסר מפי מומחים שהוא מוציא פרי בתוך שנה לזריעתו, נחשב כירק, ואין דין ערלה נוהג בו כלל, ויש לברך עליו "בורא פרי האדמה."...
והרב הגאון רבי שלמה יוסף זווין, ב"סופרים וספרים" (עמוד קי"ב), העיר על מה שנפסק ב"כרם ציון" דיני ערלה, שכל שעושה פירות תוך שנה ראשונה לזריעתו אינו נקרא אילן, וצוין במקור לשו"ת הרדב"ז, שלא היה להם לפסוק כן בסתם, הואיל ואין לזה מקור בגמרא ובראשונים, אף על פי שהרדב"ז שכתב כן מסברתו, הוא עמוד גדול לסמוך עליו. ע"כ. אולם בשו"ת "קול אליהו" חלק ב' (בקונטרס "מחנה ישראל" סימן נ"ד) כתב, שמצא כתוב בכתיבת ידי הגאון ר' שמואל גרמיזאן, שכן שנינו בתוספתא, שכל שמוציא פירות תוך שנה לזריעתו אינו נקרא אילן לעניין ערלה, ואינו אלא ירק...
אמנם ראיתי בספר "כרם ציון" השלם, "אוצר פרי הילולים" (עמוד ע"ד), במאמרו של הרה"ג אברהם ליב בונימוביץ, שכתב ששאל למומחה אחד בנוגע לעץ הפאפאיה וגידולו בארץ ישראל, והשיב להם שאף על פי שבאזורים החמים עץ הפאפאיה נותן פרי כעבור עשרה חודשים בערך, אבל באקלים של ארץ ישראל מפריעים ימי החורף, ולכן בדרך כלל עוברים כשמונה עשר חודש או יותר עד לקבלת הפרי הראשון של ה פאפאיה. ולפי זה כתב לדון שם (עמוד ע"ה), אם אין לנהוג דין ערלה בעץ הפאפאיה הגדל בארץ ישראל, מכיוון שאין טבעו להניב פירות אלא באמצע או בסוף השנה השנייה לנטיעתו. ע"ש. ולכאורה הסברא היא שכל שידוע שהעץ נותן פרי בתוך שנה, וממילא אין דין ערלה נוהג בו, אין לחלק בזה בין מקום למקום לגבי איסור ערלה, ועדיין צריך תלמוד. אולם שוב ראיתי בחוברת מאת המכון לחקר החקלאות על פי התורה (חדש שבט, תשמ"א), שהוכחשו הדברים של המומחה הנ"ל, וכתבו, שמידע זה אינו מדויק, אלא גם בארץ ישראל עץ הפאפאיה נותן פירותיו בתוך שנה לנטיעתו. ע"ש. ותשקוט הארץ.
וכן עיקר.
בסיכום: פרי הפאפאיה אין דין ערלה נוהג בו אף בארץ ישראל, ומברכים עליו "בורא פרי האדמה".