מנהג תימן הקדום	מנהג הבלדי	השאמי עפ"י מנהגי הספרדים	הערות
בתחילת התפילה לפני "שופט כל הארץ"	----	30	----	יש בין הבלדי שנוהגים לתקוע 30 קולות נוספים לאחר "אדון עולם" כדי להשלים את מספר הקולות ל- 101
בתקיעות דמיושב לפני מוסף	30	30	30
בתפילת הלחש של מוסף	----	----	30
בחזרת הש"ץ של מוסף	10	10	30
בקדיש תתקבל	----	----	10
בסיום התפילה	----	1	1
סה"כ	40	71	101

בכל המנהגים מברכים על השופר רק בתקיעות דמיושב שלפני מוסף.

מוסף

מתפללים תפילת מוסף של תשע פעם אחת בלבד בקול רם ותוקעים אחרי מלכויות - תשר"ת; אחר זכרונות - תש"ת ואחרי שופרות - תר"ת. סה"כ 10 קולות.

ויש נוהגים כמנהג הספרדים להתפלל לחש וחזרה ולתקוע 30 בחזרה ויש הנוהגים לתקוע גם בלחש 30 (אם לא תקעו לפני התפילה) ויש שנוהגים לתקוע 10 קולות בקדיש תתקבל. והיום נוהגים רבים להריע תרועה אחת גדולה בסיום התפילה (ר' טבלה לעיל).
סיום התפילה ככל שבת יו"ט.

סדרי התפילה ביום ב' דראש השנה כמו ביום הראשון (אבל א"א "אחות קטנה"). הקריאה בתורה בפרשת העקידה וההפטרה "מצא חן במדבר" בירמיה לא.

עשרת ימי תשובה

בכל עשרת ימי תשובה אומרים לפני "המהולל" את הפיוט "שופט כל הארץ". (בשאמי אומרים לפני קדיש של יוצר את "שיר המעלות ממעמקים" כמנהג הספרדים).

בכל תפילות העמידה מוסיפים לפני חתימת הברכה השלישית (המלך הקדוש) "ובכן יתקדש שמך... ובכן תן כבוד לעמך... ותמלוך..." כדרך שמוסיפים בראש השנה ובכיפור.

ההוספות בתפילת העמידה כמקובל בעדות האחרות, רק שבהודאה מוסיף: "זכור רחמיך ה' אלקינו וכבוש כעסך וכתוב לחיים טובים וכו'".

אחרי שנופלים על פניהם אומרים "אבינו מלכנו". ואין אומרים אבינו מלכנו בשבת.

כיפור

מנהג הכפרות עם תרנגולים לא התקבל על יהודי תימן.

במנחה של עיו"כ אומר היחיד בסיום תפילת העמידה את הוידוי בלחש. אחרי אבינו מלכנו אומרים קדיש תתקבל ונפטרים לבתיהם לאכול את הסעודה המפסקת.

כשחל כיפור בימי החול אין חייבים להדליק נרות. וכשחל בשבת מדליקין נרות ומברכים להדליק נר של שבת (ולא מוסיפים "ויום הכפורים").

ערבית ליל יום הכיפורים

לפני השקיעה חולצים נעליים ומתעטפים בטלית והולכים לביהכ"נ.

כשחל יום הכיפורים בשבת, אומרים שיר השירים, לכו נרננה, מזמור לדוד ואח"כ לכה דודי, במה מדליקין קדיש דרבנן ועומד הש"ץ ואומר "לך אלי תשוקתי". אחרי "שמע קולי" מוציאים ס"ת ואחרי אמירת הפסוק "אור זרוע" אומר הש"ץ את תפילת "יראים שלחוני". ואומר הש"ץ ג' פעמים "כל נדרי" ואפילו אם הוא לילה ודאי. ברכת שהחיינו. והתפשט המנהג לומר כאן השכבות. מחזירים את ספר התורה להיכל באמירת מזמור שיר ליום השבת. אומרים את המזמורים א', ב', ק"נ בתהלים והש"ץ מסדיר את התפילה.

בקריאת שמע ביום הכיפורים אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו..." בקול רם.

בכל תפילות יום הכיפורים אומר היחיד וידוי בסיום תפילת העמידה.

אם חל כיפור בשבת אומרים "ויכולו" וברכת מעין שבע ואחריה נפילת אפיים וקדיש תתקבל. (בשאמי אין נופלים על פניהם אלא מתחילים מיד בסליחות). אומרים את המזמורים "למנצח על הגתית מזמור לדוד", "לדוד מזמור לה' הארץ" ואחרי כן תפילה על הפרנסה, מזמור לדוד ה' רועי, יגדל, ר"ח וקדיש דרבנן, ברכו ועלינו ואח"כ אומרים את הסליחות, קדיש, תיענו ותעתרו ותתקבל. וכאן יש נוהגים לומר את כתר מלכות לרשב"ג.

שחרית

התפילה ככל שבת ויו"ט עם ההוספות של עשי"ת. תפילת העמידה בלחש עם הוידוי כמו בערבית. בחזרת התפילה אומר הש"ץ את הוידוי בברכה הרביעית אחרי "יעלה ויבוא" בכל תפילות היום. הכוהנים נוטלים ידיהם ונושאים כפיהם בתפילות שחרית, מוסף ונעילה.
אחרי אבינו מלכנו אומרים סליחות ופיוטים. אחרי כל סליחה או פיוט אומרים "אל מלך". בסיום הסליחות קדיש, "ישרי וישבוק", תתקבל. מוציאים ס"ת עם האמירות הנהוגות בשבת ויו"ט. קוראים ששה (ובשבת שבעה) בפרשת אחרי מות. קדיש ומחזירים את סה"ת עם המזמור "השמים מספרים כבוד אל". מוצאים ספר שני וקוראים בו בקורבנות היום בפרשת פינחס. לפני הקריאה בספר השני אומר הש"ץ: "תבושרו במחילה וסליחה וכפרה" והציבור משיב לו "ואתה תבושר במחילה וכו'". ההפטרה "ויהי איש אחד" בשמו"א א'.

אחרי המפטיר וההפטרה, תפילה לשלום המדינה וברכות לקהל. והוא רחום, אשרי וכו'. יהי ה' אלהינו עמנו, ימלוך, מזמור לדוד, שאו שערים. מחזירים ס"ת להיכל ואומרים קדיש ומתפללים מוסף בלחש וחזרה. סדר הוידוי כמו בתפילת שחרית: היחיד בסוף תפילת הלחש והש"ץ באמצע הברכה הרביעית. אחרי החזרה אומרים את "סדר העבודה" ואח"כ נפילת אפיים (השאמי נוהגים כמו הספרדים ואומרים את סדר העבודה בתפילת מוסף) וקדיש תתקבל. סיום התפילה ככל שבת. אחרי התפילה יש נוהגים לקרוא את מסכת יומא.

מנחה

פרשת העקידה, למנצח על הגתית, פרשת התמיד, פיטום הקטורת, "והוא רחום", אשרי, "ובא לציון", שיר של יום, מזמור שיר ליום השבת, לדוד אליך ה' נפשי אשא, קדיש, אל ארך אפים וכו'. וקוראים לשלושה בפרשת העריות שב"אחרי מות". השלישי מפטיר (ואינו אומר קדיש). ההפטרה ביונה ומסיימים בפסוקי "מי אל כמוך" מספר מיכה. ברכות ההפטרה כמו בשחרית מחזירים ס"ת להיכל. קדיש. מתפללים לחש וחזרה. אבינו מלכנו, נפילת אפיים, קדיש, תיענו ותתקבל.

נעילה

הש"ץ "מסדיר" את התפילה (מכריז על השינויים חתמנו במקום כתבנו וכו'). פותחים את תפילת נעילה בפיוט "אל נורא עלילה". והוא רחום, תהילה לדוד, קדיש ומתפללים לחש וחזרה. ש"ץ אומר את הוידוי באמצע הברכה הרביעית אחרי "יעלה ויבוא" והיחיד בסיום תפילת הלחש. אחרי החזרה נופלים על פניהם. קדיש, תיענו ותתקבל. סליחות ופיוטים. לאחר כל סליחה ופיוט "אל מלך". קדיש, "ישרי וישבוק". תתקבל, והוא רחום ומתפללים ערבית של חול. אם יום כיפור חל בשבת כמו בשנה זו אומרים את כל התוספות של מוצאי שבת: ויהי נועם, יושב בסתר, ובא לציון, ואתה קדוש, ברוך אלהינו וקדיש תתקבל.

בסיום תפילת ערבית

תוקעים תשר"ת ואומרים "ה' הוא האלהים" (שבע פעמים), שמע ישראל, "שיר למעלות אשא עיני". ר' חנניה, קדיש דרבנן, ברכו ועלינו ונפטרין לבתיהם.
מבדילים על נר ששבת או שהודלק מנר ששבת וכשחל במוצאי שבת אין הכרח בנר ששבת. ההבדלה עפ"י הסימן ינ"ה - יין, נר, הבדלה.


הדלקת נרות בערבי ימים טובים. בנושא זה יש בין התימנים שלושה מנהגים:
מנהג הבלדי: אין מדליקים ואין מברכים. ואם חל יו"ט בשבת מברכים רק להדליק נר של שבת. ויש בין הבלדים שנוהגים להדליק אבל אין מברכים.

מנהג השאמי: כמו מנהג הספרדים להדליק עם ברכה בכל ערבי ימים טובים. וביו"ט שחל בשבת מברכים להדליק נר של שבת ויום טוב.

ביום טוב שחל בשבת וכן בשבת חול-המועד פסח וסוכות, מזכירים בברכה האחרונה שלאחר ההפטרה את החג וחותמים את הברכה "ברוך... מקדש השבת וישראל והזמנים".

פסח

ערבית

התפילה ככל ליל יו"ט. מסדירין את התפילה. מזמור החג "יאמרו גאולי ה'" (תה' קז).
אחרי תפילת העמידה של ערבית גומרים את ההלל (בלדי - בלי ברכה; שאמי - עם ברכה תחילה וסוף). בליל הסדר נוהגים לברך על נטילת ידיים שלפני אכילת הכרפס ויש נוהגים לשתות כוס חמישי.

בשחרית

סדרי התפילה ככל יו"ט וגומרים את ההלל עם ברכה והציבור עונים "הללויה" אחרי כל חצי פסוק. קריאת התורה וההפטרה כמו בכל העדות, ביהושע ה', רק שהמפטיר מוסיף בהפטרה את הפסוק הראשון והאחרון של פרק ו. אחרי ההפטרה תפילה לשלום המדינה. מי שברך לקהל. ואומרים תיקון הטל כמנהג הספרדים ומסדירין את תפילת מוסף.

ספירת העומר וחג השבועות

שליח ציבור מכריז "עומר" והציבור עומד. הש"ץ מכריז: אתמול היה כך וכך לעומר ואח"כ מברך הש"ץ לבדו ומתכוון להוציא את הציבור. הציבור עונים אמן ואומרים בלשון ארמית: האידנא כך וכך לעומר. אם שכח ולא ברך בלילה סופר ביום בלי ברכה ואם שכח יום או יומיים ולא ברך - יספור שאר הלילות בברכה אלא שבלילה האחרון לא יאמר "שלמי".
את תפילת ערבית של ליל חג השבועות פותחים במזמור החג "יקום אלקים" (תהלים ס"ח) ואחרי כן את המזמורים א', ב', ק"נ. מסדירין את תפילת ערבית ונהגו גם להסדיר בביהכ"נ את הקידוש.

בשחרית

סדר התפילה כמו בשבת רק שאין אומר ביוצר "לאל אשר שבת". לפני הקריאה בתורה אומרים את הפיוט "אצולה לפנים". אחרי הקריאה בתורה נוהגים לקרוא את האזהרות לר' שלמה אבן גבירול. מסדירין את תפילת מוסף ומתפללים ככל יום טוב.
לפני תפילת מנחה נוהגים לקרוא את מגילת רות עם תרגום.

סוכות ושמחת תורה

פותחים את תפילת ערבית של סוכות במזמור החג "למנצח משכיל לבני קרח" (תהלים מב-מג) ואחרי זה את המזמורים א, ב, ק"נ (כמו בכל לילות יו"ט).

כשחל סוכות בשבת אומרים שיר השירים, מזמורי לכו נרננה, מזמור לדוד, לכה דודי, מזמור שיר ליום השבת ואחרי כן את מזמור החג כנ"ל. תפילת ערבית כשאר ימים טובים.

את ברכת לישב בסוכה מברכים כשנכנסים לסוכה ויושבים לכן אין יושבים בסוכה עד לאחר שיקדש ויברך לישב בסוכה אז יושב ומברך שהחיינו ואח"כ שותה.

המנהג של התימנים להוסיף על שלושת עלי ההדס המשולשים, ענפי הדס נוספים (שוטה או משולש) להידור מצווה.

שחרית

בסיום חזרת הש"ץ נוטלים לולב אגוד בימין ואתרוג בשמאל ומברך על נטילת לולב ושהחיינו. אין נוטלים לולב בשבת לכן אם חל א' של סוכות בשבת מברכים שהחיינו למחרת. גומרים את ההלל ועונים "הללויה" אחרי כל דיבור ודיבור (123 הללויה). מוציאים ס"ת מניחים על התיבה ואומרים הושענות שחיבר רס"ג. קדיש תתקבל. סדרי הקריאה בתורה ככל יו"ט. לאחר שהחזירו את סה"ת הראשון והוציאו את השני והניחוהו על התיבה אומר החזן: "תזכו לשנים רבות ומועדים טובים" והציבור עונים: "בחייך ובימיך הטובים". מפטירין בזכריה (יג, ח) "והבאתי את השלישית באש" עד סוף הספר. מסדירין תפילת מוסף ומסיימים ככל שבת ויום-טוב. בשבת חול-המועד אין אומרים הושענות וביום ראשון שלאחר השבת אומרים ההושענות שלא אמרו בשבת וההקפה של אותו היום.

בהושענא רבה

יש נוהגים לשוב ולומר את כל ההושענות ומקיפים את התיבה שבע פעמים בלולב וערבה. בסוף התפילה חובטים את הערבה ע"ג קרקע או ע"ג הכלי או ע"ג הספסל ואומרים לפני כן יהי"ר וכו' "חבט חבט ולא בריך".

ליל שמיני עצרת ושמחת תורה

פותחים במזמור של החג "למנצח על השמינית" (תהילים יב) והמזמורים א, ב, ק"נ. התפילה ככל יו"ט. נהגו שאחרי התפילה מוציאים ספרי תורה, מניחים אותם על התיבה ואומרים פיוטים של שמחת-תורה.

בשחרית

מתפללים כשאר ימים טובים. המנהג להוציא ס"ת נוסף ולקרוא בו "בראשית" הוא מנהג מאוחר שלא נזכר בתכלאלים הקדומים, לכן עם התפשטות מנהג זה התפתחו מנהגים שונים בסדרי הוצאת ספרי התורה בש"ת. יש נוהגים שחתן התורה אחרי שסיים לקרוא פרשת "וזאת הברכה" אינו מברך וממשיך בספר השני מ"בראשית" עד "אשר ברא אלהים לעשות" ומברך לאחריה את הברכה האחרונה. ויש נוהגים שבהוצאת הספר השני לקריאת בראשית אומרים את הפיוט "מברך רחמנא" ומעלים עולה אחר לקריאת "בראשית". ויש נוהגים להוציא אחרי הקריאה ב"בראשית" את כל ספרי התורה וממשיכים בפיוטי שמחת תורה ובסיום הפיוטים מחזירים את כל ספרי התורה ומשאירים רק את הספר בו קוראים למפטיר. לפני קריאת המפטיר מברך הש"ץ את הקהל "תזכו לשנים רבות ומועדים טובים" והקהל עונה "בחייך ובימיך הטובים". יש מקומות שנהגו להעלות את כל הילדים לתרגם יחד את ההפטרה.
אחרי שברך הש"ץ את הקהל אומרים את "תיקון הגשם" לפי הנוסח הספרדי. מחזירין ס"ת להיכל, מסדירין את תפילת מוסף וגומרים את התפילה ככל יום טוב.


זמן הדלקת נרות חנוכה עם שקיעת החמה עד אחר צאת הכוכבים (הרב י. קאפח עפ"י הרמב"ם). המנהג הנ"ל הוא להתפלל מנחה בציבור. אחרי מנחה הולך כל איש לביתו להדליק נרות, וחוזרים להתפלל ערבית.

בערב שבת המנהג לפי הנ"ל להדליק נרות שבת ואח"כ נרות של חנוכה ויש נוהגים להקדים נר חנוכה לנר שבת. ובמוצאי שבת יקדים הבדלה עם צאת השבת ומיד ידליק נרות חנוכה.

תפילת ימי החנוכה כשאר ימות החול. רק שמוסיפים בכל התפילות "על הניסים" בהודאה, ובשחרית גומרים את ההלל עם ברכה תחילה וסוף וקוראים בכל יום בתורה בקורבנות הנשיאים כמקובל בכל העדות.


שיר של יום בתענית אסתר - למנצח על איילת השחר (תה' כב).
בשבת זכור נוהגים לומר אחרי ההפטרה את הפיוט "מי כמוך" כמנהג הספרדים.

בליל פורים אחרי גמר תפילת ערבית ולפני קריאת ברכות המגילה פותח החזן בקריאת פסוקי "חסדי ה' אזכיר" וכו' (מתוך דף מיוחד או קלף הנקרא "חסדי").

אחרי ברכת הרב את רבנו אומרים בבוקר ובערב את "שיר המעלות לולי ה'". התפילות ככל ימי החול רק מוסיפים בהן "על הנסים" ומזמור של פורים הוא "שיר מזמור לאסף... אל דומי לך" (תהלים פג). אין אומרים "ואתה קדוש" בערבית בליל פורים שאינו מוצאי שבת.

בשחרית קוראים לשלשה בפרשת בשלח "ויבא עמלק" (בשאמי נהגו לכפול פסוק אחרון כדי להשלים את הקריאה ל- 10 פסוקים).


כשחל תשעה באב במוצ"ש, אין פושטים בגדי שבת מבעוד יום והתפילה היא כשאר ימות השנה. אומרים הבדלה בחונן הדעת. לאחר העמידה קדיש. ויהי נועם וסדר קדושה כנהוג בכל מוצש"ב. קדיש ועלינו. לפני קריאת איכה מברך הש"ץ על הנר "בורא מאורי האש" ואין מברכים על הבשמים. יושבים לארץ וקוראים מגילת איכה וקינות.

אחרי קריאת המגילה אומרים "לכן אנשי לבב שמעו לי" ומונים לחורבן בית ראשון ושני. מונים את מניין השנים לחורבן לפי הרמב"ם. מפחיתים מהמניין הנוצרי 69 ומקבלים את המניין לחרבן בית שני. בשנת תשס"ה - 1936 שנים לחורבן בית שני. ומוסיפים 490 למניין זה ומקבלים את המניין לחורבן בית ראשון. בשנת תשס"ה 2426 לחורבן בית ראשון. (ויש נוהגים למנות לפי מנהגי הספרדים ומוסיפים שנה לנ"ל. בשנת תשס"ה 1937 שנים לחורבן בית שני).
בשחרית אומרים במקום שירת הים את שירת האזינו ואין אומרים את פסוקי רפאנו. בכל תפילות תשעה באב אומרים במקום "תשכון" - "רחם" (ובנוסח הספרדים "נחם") וחותם את הברכה "מנחם ציון בבנין ירושלם".

בהפטרת תשעה באב שחרית אומרים בהתחלה את הפסוקים "עמדו על דרכים", "והקמותי עליכם צופים" (ירמיה ו, טז-יז) וממשיכים "אסף אסיפם" (ח, יג) עד "כי באלה חפצתי.." (ט, כד).
בברכות שלאחר ההפטרה, הברכה השניה היא אותה ברכת "רחם" הנאמרת בתפילות העמידה של תשעה באב רק שחותם בה "בונה ירושלם".

מנהגי תימן בתענית ציבור

בתענית ציבור מקפידים להתפלל לחש וחזרה כדי שהיחיד יוכל לומר "עננו" בשומע תפילה.
בכל תפילות היום גם בערבית של הלילה שלפני הצום, אומרים "עננו". הש"ץ אומרה בין "גואל" ל"רופא" ברכה בפני עצמה.

בשחרית אומרים אחרי שיר של יום: אלוהים אל דומי לך" (תהלים פג). בשחרית ובמנחה קוראים לשלושה בפרשת "ויחל" ואין מפטירים (חוץ מתשעה באב).

במנחה מתעטפים בטלית ומניחים תפילין. אחרי מנחה אומרים "תפילה לעני כי יעטוף" (תה' קב) חולצים את התפילין בק"ש של ערבית כשאומרים "למען ירבו ימיכם".

צום עשירי בטבת שחל בערב שבת

מקדימים לבוא לביהכ"נ קוראים שיר השירים ומזמורי לכו נרננה ומניחים תפילין. קוראים בתורה "ויחל", מתפללים מנחה לחש וחזרה. אחרי הקדיש חולצים את התפילין ואומרים "מזמור לדוד" וממשיכים התפילה כמו בכל ערב שבת.