באה שבת - באה מנוחה



להבין את השבת, להבין את השבוע
יום השבת הוא יום שונה משאר ימי השבוע. השבת היא לא רק יום מנוחה. יום שאין עובדים בו. השבת היא יותר מזה. בדיוק כמו ש"שלום" זה הרבה יותר מאשר "אין מלחמה", כך מנוחה בשבת זה יותר מאשר לא לעבוד.

השבת היא היום שבו יהודים יוצאים מסדר הימים הרגיל. השבת עונה על השאלה מי חזק יותר: האם אתה חזק יותר, או שהטלפון (המכונית, העבודה, הדואר, החשבונות) חזקים יותר ממך? בשבת אתה חזק יותר. אתה משאיר את העבודה ואת המכונית, את הטלפון ואת החשבונות בצד, ואתה עושה דברים אחרים, דברים חשובים יותר, דברים שבכל ימי השבוע אין לך זמן לעשות אותם.

ששת ימים תעבוד
בתורה כתוב: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלוקיך, לא תעשה כל מלאכה" (דברים ה', י"ג-י"ד(. שישה ימים אדם עובד. הוא יוצר כלים חדשים. הוא ממציא. הוא מחדש. ולאט לאט מתחיל עניין הפוך: האדם נעשה תלוי בכלים שהוא ממציא. הוא תלוי בטכנולוגיה. במקום שהמכשירים יהיו משרתים של האדם, קורה ההפך: האדם אינו יכול בלי המכשירים. כמה ימים אדם יכול לחיות בלי מכונית, בלי טלפון, בלי דואר, בלי לקנות, בלי למכור? יום השבת משחרר את האדם. ביום זה הוא לומד לחיות חיים טבעיים, להיות עצמאי, לא להיות תלוי בטכנולוגיה.

ועניין נוסף: אדם עובד בבתי החרושת הגדולים, והוא נעשה קטן. הוא אחד מאלפי עובדים. הוא עושה עבודה אחת כל הזמן. הוא איננו צריך לחשוב. באה השבת, ומחזירה לאדם את כבודו. הוא במרכז. הוא העיקר. הוא אינו אחד מאלפים. האדם ומשפחתו הם הכול. העבודה, החובות, התפקידים - כל אלה כאילו אינם קיימים יום אחד.

ועוד עניין: האדם העובד שישה ימים ושולט בטבע, שולט במכונות שהוא עובד בהן. הוא משנה את העולם: סולל כבישים, מזיז נהרות ממקומם, מוציא מן האדמה לחם, נפט וזהב, שולח אנשים לירח. והאדם מתחיל להרגיש שהוא מסוגל לעשות כל דבר, שאין גבול לכוחו. וכך כתוב בתורה: "פן תאכל ושבעת, ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון, וכסף וזהב ירבה לך, וכל אשר לך ירבה... ואמרת בלבבך, כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' אלוהיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל..." (דברים ח', י"ב-י"ח(. האדם המצליח שוכח את אלוקים. הוא חושב שיש לו כוח לעשות הכול ושכל הצלחה היא רק בגלל כוחו. ובא יום השבת, והאיש החזק כל השבוע אינו סולל כבישים, ואינו מזיז נהרות. אסור לו לפתוח אפילו את בית החרושת שלו. האיש מפסיק להיות מנהל. הוא נהיה אבא. הוא הולך לבית הכנסת, ולומד עם כל האנשים הבאים להתפלל. הוא אדם פשוט, הוא איש כמו כולם.


(1) האדם אינו אדון לעולם
הרעיון כי האדם אינו אדון לעולם מופיע בסיפור בריאת העולם שבספר בראשית. בתחילת ספר בראשית מסופר על בריאת העולם בשישה ימים. על יום השביעי כתוב:
"ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה,
וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה.
ויברך אלוהים את יום השביעי, ויקדש אותו,
כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות"
(בראשית ב', ב'-ג').
הרעיון של פסוקים אלה מובן. העולם אינו של האדם, אלא של האלוקים. האלוקים ברא את העולם, והוא הפסיק לברוא אותו בשבת. השבת היא ההוכחה שהאדם אינו השולט בטבע, כי יש כוח חזק ממנו שברא את הטבע והוא שולט בו. העולם כפוף לחוקים של הטבע, וגם האדם כפוף לחוקים של הטבע. האלוקים ברא את הטבע ואת העולם. האדם שומע בקול האלוקים ושומר את החוקים שלו. האדם אינו עובד בשבת, כשם שבורא העולם הפסיק לעבוד בשבת.

(2) השבת היא זכר ליציאת מצרים
השבת היא מצווה המיוחדת לעם ישראל. שמירת השבת היא סימן לכך שעם ישראל נבחר להיות עם מיוחד, העושה את דבר ה'. וכך כתוב בחומש דברים:
"ויום השביעי שבת לה' אלוהיך.
לא תעשה כל מלאכה, אתה ובנך ובתך,
עבדך ואמתך ושורך וחמורך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך.
למען ינוח עבדך ואמתך כמוך.
וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים,
ויוציאך ה' אלוהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה.
על כן ציווך ה' אלהיך לעשות את יום השבת"
(דברים ה', י"ד-ט"ו).
לפי הפסוקים האלה השבת היא יום מנוחה ליהודים, מפני שעם ישראל יצא ממצרים. השבת, שהיא ביסודה עניין אוניברסאלי, הפכה להיות מצווה מיוחדת ליהודים. בשמירת השבת היהודי מעיד כי הוא יצא ממצרים והוא מקיים את החובות וזכאי לזכויות של יהודי. השבת היא עדות לכך שיצאנו ממצרים.

מעניין שהשבת כיום מנוחה לעובד מופיע יחד עם ההסבר היהודי של השבת. יום השבת הוא יום מנוחה לך ולבני משפחתך, אבל גם לעבדים, וכל זה בגלל מפני שהיית עבד בארץ מצרים ויצאת לחופשי. מדוע רעיון המנוחה אינו תוצאה של השבת האוניברסאלית? ייתכן שיש כאן רעיון מעניין: השבת היא יום מנוחה רק כאשר יש חוקים ברורים איך לשמור אותה. "יום מנוחה" אינו מספיק. תמיד יש משהו חשוב יותר מהמנוחה: עבודה דחופה, משהו שלא גמרתי. השבת היא יום מנוחה אמיתי, רק אם יש לה מערכת חוקים מדויקת המכריחה לנוח. זוהי השבת היהודית.


בשבת מתפללים שלוש תפילות, כמו בכל יום, ומוסיפים תפילה מיוחדת לשבת, תפילת מוסף. תפילה זו מתפללים בשבת בבוקר, אחרי תפילת שחרית.

הרעיונות של תפילות השבת מתאימים לרעיונות של מצוות השבת:

תפילת ערבית בליל שבת
בליל שבת מתפללים תפילת ערבית. תפילה זו בנויה על הרעיון הראשון שהזכרנו, כי השבת היא יום מנוחה בגלל מנוחת ה' ביום השביעי, לאחר בריאת העולם. ואמנם, בתפילת ליל שבת מופיע המשפט הזה:
"אתה קידשת את יום השביעי לשמך,
תכלית (=בסוף) מעשה שמים וארץ,
וברכתו מכל הימים, וקידשתו מכל הזמנים".
יום השבת הוא יום מקודש, כיוון שהוא היום האחרון של בריאת השמים והארץ.

תפילת שחרית בשבת בבוקר
בשבת בבוקר מתפללים תפילת שחרית. תפילה זו בנויה על רעיון נוסף שהזכרנו, כי יום השבת הוא יום מקודש לעם ישראל, מפני שהם יצאו ממצרים. שמירת השבת היא עדות ליציאת מצרים ולבחירת עם ישראל. וכך כתוב בתפילת שחרית:
"ישמח משה במתנת חלקו, כי עבד נאמן קראת לו...
בעמדו לפניך על הר סיני,
ושני לוחות אבנים הוריד בידו,
וכתוב בהם שמירת שבת..."
משפט זה מזכיר את משה רבנו, עבד ה'. כשעלה משה על הר סיני, הוריד את לוחות הברית, ובלוחות כתוב שיש לשמור את השבת. שבת זו היא שבת שניתנה במתן תורה, אחרי יציאת מצרים.

לאחר תפילת שחרית מוסיפים את תפילת המוסף. תפילה זו היא לזכר עבודת המקדש כפי שעשו אותה ביום שבת.

תפילת מנחה בשבת אחר הצהרים
בשבת אחרי הצהרים מתפללים תפילת מנחה. גם בתפילה זו מוזכרת השבת, והפעם מוזכר עניין חדש: הגאולה. וכך נאמר בתפילה זו:
"מנוחת אהבה ונדבה,
מנוחת אמת ואמונה,
מנוחת שלום ושלווה והשקט ובטח.
מנוחה שלמה שאתה רוצה בה".
השבת היא יום מנוחה שלמה, יום של שלום וביטחון. מנוחה כזאת היא המנוחה של הגאולה, של סוף הימים וסוף המלחמות. תפילת מנחה של שבת מזכירה למתפלל את המטרה הסופית של האדם, של העולם: שלום ושלווה, השקט ובטח.

קריאת התורה בשבת
בשבת יש תוספת לתפילה: קוראים בתורה. בתפילת שחרית ובתפילת מנחה קוראים בתורה. התורה כולה מתחלקת ל54- פרשות, ובתפילת שחרית קוראים "פרשה" אחת מן התורה ועוד פרק מתוך הנביאים. במשך שנה קוראים את כל התורה. בתפילת מנחה קוראים את התחלת הפרשה של השבוע הבא.

קריאת התורה בבית הכנסת היא מנהג מיוחד, שאין דומה לו בעמים אחרים. בקריאת התורה כל יהודי שומע את סיפורי התורה על עם ישראל, ולומד את החוקים ואת המצוות שבתורה. בדרך זו התפילה בבית הכנסת איננה רק תפילה, אלא גם לימוד, לימוד תולדות העם, לימוד חוקי התורה ומצוותיה.


הדלקת נרות, קידוש והבדלה
את כניסת השבת מסמלת הדלקת הנרות. מדליקים נרות שבת כדי להרבות אור בבית. אור הוא אחד הדברים המוסיפים שמחה וחגיגיות, ונרות השבת יוצרות חגיגיות זו. יום השבת מתחיל לפני שקיעת השמש ביום שישי. זהו הזמן שבו מדליקים נרות שבת, ומציינים בזה את התחלת השבת.

שלוש פעמים במשך השבת מברכים ברכות על כוס יין: בקידוש בליל שבת, בקידוש בשבת בבוקר ובהבדלה בצאת השבת.

הקידוש בליל שבת מזכיר, כמובן, את שני הרעיונות של השבת: בריאת העולם ויציאת מצרים. וכך אומרים בקידוש:
"ושבת קודשו באהבה וברצון הנחילנו,
זיכרון למעשה בראשית...
זכר ליציאת מצרים..."
במשפט זה חוזר הרעיון שהשבת ניתנה לעם ישראל באהבה, והיא זיכרון למעשה בראשית, לבריאת העולם. אך באותה מידה השבת היא גם זכר ליציאת מצרים, שהרי כך כתוב בתורה:
"וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים...
על כן ציווך ה' אלוהיך לעשות את יום השבת" (דברים ה', י"ד-ט"ו).
הקידוש בשבת בבוקר קצר יותר, אך גם הוא מזכיר את רעיונות היסוד של השבת.
ההבדלה נאמרת במוצאי שבת, לאחר ששקעה השמש ויצאו הכוכבים. ההבדלה עוסקת בהבדלים שבין דברים שונים. בהבדלה מוזכר ההבדל בין השבת לימי השבוע, בין ישראל לעמים אחרים, בין קודש לחול.

איסור מלאכה בשבת
בתורה כתוב: "לא תעשה כל מלאכה." השבת היא יום מיוחד שאין עושים בו מלאכה. "מלאכה" היא "עבודה". אבל אי אפשר להבין את הפסוק "לא תעשה כל מלאכה" כאילו כתוב "לא תעשה כל עבודה". "עבודה" היא פעילות גופנית. אדם עובד כאשר הוא מסדר את החדר או רוחץ את הכלים אחרי האוכל. אדם איננו עובד כאשר הוא נוהג במכונית או מטלפן. מלאכה היא דבר הרבה יותר מסובך. מלאכה היא כל מעשה שמראה שליטה של האדם בטבע, כל מעשה של יצירה, של חידוש דבר. מלאכה נעשית בעזרת השכל, בעזרת הכשרון. לקלקל דבר, לשבור או להרוס - אלה אינם נחשבים מלאכה.

אנו יכולים עכשיו להבין את איסור המלאכה בשבת. הרעיון היסודי של השבת הוא שהאדם איננו שולט בטבע. האדם נח, כמו שאלוקים נח. אלקים עשה את העולם, ברא אותו בחכמה, ובשבת הוא הפסיק את מעשה הבריאה. גם האדם מפסיק בשבת את כל הפעולות של בריאה, של יצירה, של המצאה, של שליטה בטבע. האדם נח. המנוחה היא שהאדם והטבע מפסיקים להילחם זה בזה. האדם אינו מנסה לשלוט בטבע. הוא חי בצד הטבע. הוא מפסיק לשלוט בטבע, וגם מפסיק להיות עבד של ההמצאות שהמציא.

השבת אומרת לאדם: עזוב את כל מה שאתה עושה בעבודה ובמלאכה. ביום השבת תקדיש את זמנך לעיון, ללימוד, לעבודת ה'. תלמד בעצמך, ותלמד עם משפחתך. התפלל. הקשב לקריאת התורה. הפסק להילחם על רכוש, על שליטה. היום אתה אדם ככל אדם אחר, בעל משפחה, לומד, נח.

עונג שבת וכבוד שבת
נוסף למנוחה יש הרבה מצוות שתפקידן לתת לשבת אופי חגיגי. ישעיהו הנביא כתב (בפרק נ"ח): "וקראת לשבת עונג". השבת צריכה להיות יום נעים, יום של תענוג, ויש התנהגויות רבות שמטרתן לעשות את השבת ליום נעים: לובשים בגדים יפים לכבוד שבת. סועדים שלוש סעודות. מדליקים נרות שבת להאיר את הבית. מכינים לכבוד שבת מאכלים טעימים. כל אלה נותנים לאדם להרגיש את חשיבות השבת, את יופייה ואת השפעתה של השבת על החיים בכל ימי השבוע.