ראש-חודש

ממנהגי יהדות תימן
1. בליל ראש-חודש, לפני ערבית, אומרים את הפיוט של ר' יהודה הלוי "שער הרחמים לעם בך בוטח", ואחריו מזמור "ברכי נפשי" (תהילים קד).

2. את ההלל שבדילוג אומר הציבור יחד, בקול רם, בלי ברכה. לקריאת ההלל השלם - בתימן נהגו שאחר כל פסקא קטנה שאומר הש"ץ יענה הציבור "הללויה": ואילו בישראל יש נוהגים לאמר גם ההלל השלם בצוותא ובקול רם).

3. מזמורי ראש חודש לשחרית הם: "שירו לה' שיר חדש" (תהילים צח) ו"ה' מלך ירגזו עמים" (שם צט) (ולא "ברכי נפשי").

4. בעניין חליצת התפילין לפני המוסף, נוהגים לחלצן אחר שישלים שיר של יום, קודם שיתחיל "מזמור שירו לה'".

חזור לראש

ממנהגי יהדות אשכנז
1. בשבת שלפני ראש-חודש, היא שבת מברכים, שר הש"ץ את "יחדשהו" (נוסח חוץ-לארץ) במנגינה המזכירה את המאורע של החודש הבא (פסח, שבועות, חנוכה וכיו"ב), חוץ מבחודש תמוז, כי "להקדים פורענות לא מקדימים".

2. בערב ראש-חודש עורכים "יום כפור קטן", אבל אין יום-כפור קטן בחדשים שבהם אין אומרים "תחנון", דהיינו ניסן (ער"ח אייר), תשרי (ער"ח מרחשוון) וכסלו (ער"ח טבת), ולא בערב ראש-השנה. כשראש-חודש חל בשבת או ביום א', מקדימים את יום-כפור קטן ליום ה' - צמים, לרוב חצי היום (עד מנחה), מתכנסים למנחה גדולה לתפילה, מתעטפים בטלית ומניחים תפילין ואומרים סליחות. כשיש מניין של צמים, קוראים "ויחל". מסירים טלית ותפילין בשעת חזרת הש"ץ, אחרי קדושה.

3. לפני שמונה-עשרה של מעריב מכריז השמש: "יעלה ויבוא". בפרנקפורט ע"נ מאין ועוד קהילות הקפידו להכריז "יעלה ויבוא" בערב הראשון כשיש שני ימים ראש-חודש, ואילו בערב השני, וכן כשראש-חודש רק ביום אחד, היה מכריז "ראש-חודש".

4. בתפילת שחרית של ראש-חודש אומרים, אחרי פרשת התמיד, גם פרשת "ובראשי חדשיכם". אחרי חזרת הש"ץ על שמונה-עשרה אומרים הלל "בדילוג" ומברכים לפניו ואחריו.

5. בקריאת-התורה קוראים לכהן שלושת הפסוקים הראשונים של פרשת התמיד; ללוי חוזרים וקוראים את הפסוק השלישי "ואמרת" שכבר קראו לכהן, ועוד שני פסוקים. לשלישי גומרים את פרשת התמיד ומוסיפים את פסוקי קרבן המוסף של שבת; ולרביעי קוראים "ובראשי חדשיכם".

6. לפני מוסף חולצים את התפילין. אחרי "עלינו" ושיר הייחוד אומרים את המזמור של היום בשבוע.

7. הנשים נוהגות קצת קדושה בראש-חודש ונמנעות ממלאכות, כגון תפירה. מציינים את היום גם בסעודה, לפחות במעט, ואף אומרים "שיר המעלות" (תהילים קכו). כשחל ראש-חודש ביום ראשון, קוראים בשבת שלפני-כן הפטרת "מחר חודש" (שמואל א' כ), וכשחל ראש-חודש בשבת - "השמים כסאי" (ישעיה סו). שתי הפטרות אלה נדחות על-ידי כל מאורע שחל בשבת, כגון חנוכה, שבת פ' שקלים או שבת פ' החודש, ואז אין מזכירין אותן כלל.

חזור לראש

ממנהגי יהדות אשכנז (פרושים) בארץ ישראל
1. שבת שלפני ראש-חודש הנקרא "שבת מברכין" מברכין את החודש הבא. אחד הגבאים מכריז את זמן מולד הלבנה, אומרים "יהי רצון", "מי שעשה נסים", הכרזת החודש. את הקטע "יחדשהו" אומרים בנוסח ארץ-ישראל.

2. בשבת מברכין אין אומרים "אב הרחמים", להוציא בשבתות שבימי הספירה ושבת מברכין חודש אב.

3. יש יחידי סגולה המתענים בכל ערב ראש-חודש, חוץ מערבי ר"ח אייר, מרחשוון וטבת שאין מתענים בהם. לפני תפילת מנחה אומרים פיוטי "יום-כיפור קטן", ואם יש עשרה מתענין, קוראים בפרשת "ויחל", אולם גם מתפללים שאינם מתענים, רשאים לומר פיוטי יום-כיפור קטן. במנחה אין אומרים תחנון.

4. כאשר ראש-חודש חל בשבת או ביום ראשון, מקדימים סדר יום-כיפור קטן ליום החמישי שלפניהם, ואז מוסיפים "אבינו מלכנו" וגם אומרים תחנון במנחה.

5. הגר"א נהג לחבוש בראש-חודש כובע של שבת, לכבוד היום.

יש הנוהגים שאבל עובר לפני התיבה בתפילת שחרית עד "הלל", אולם הגר"א לא נתן לאבל לעבור לפני התיבה בראש-חודש.

6. מרבים באורות, לכבוד היום. בשחרית קוראים הלל בדילוג (ולדעת הגר"א בלי ברכה תחילה וסוף). קוראים בתורה ד' גברי בפרשת פינחס: לכהן - "וידבר" עד "שנים ליום עלה תמיד", ללוי - "את הכבש" עד "ניחח לה'", לשלישי - חוזר אל פסוק "עלת תמיד", "וביום השבת" עד "ונסכה", ולרביעי - "ובראשי חדשיכם" עד "ונסכו".

7. מכניסין את ספר-התורה לארון-הקודש, הציבור אומר "אשרי" ("למנצח" אין אומרים), "ובא לציון", והחזן אומר חצי קדיש. לאחר שהמתפללים חולצין את התפילין, דופק החזן על השולחן, כדי שהציבור יתחיל תפילת מוסף ביחד. לאחר תפילת מוסף אומרים "עלינו לשבח" ובתור שיר של יום - "ברכי נפשי" (תהילים קד).

8. אסור להתענות בראש-חודש, ומצווה להרבות בו בסעודה. נשים נוהגות שלא לעשות מלאכה שיש בה משום אומנות, ויש שאין מסתפרים בו ואין גוזזים בו הציפורניים.

חזור לראש

ממנהגי יהדות כורדיסתאן
1. הנשים נוהגות קדושה בראש חודש. בערב הן מדליקות נרות לכבוד היום והן נמנעות מעשיית מלאכה בו חוץ ממלאכות אוכל נפש.

זקנות העדה נוהגות לאפות בראש חודש לחם דק מיוחד שנשמר לשבועות מספר.

2. בימי התקופה נהגו לכסות כל מאכל ומשקה. ארבע פעמים בשנה, בעת המעבר מתקופה לתקופה, נהגו לשים שפוד או מטיל ברזל לתוך כד מים. כאן בארץ בטלו מנהגים אלה.

חזור לראש

ממנהגי יהדות תוניסיה
1. בערב ראש-חודש נוהגים לבקר בבתי-הקברות. בליל ראש-חודש, בשעת תפילת מעריב, מדליקה בעלת הבית את ה"קאנדיל", ולמחרת היא מכינה סעודה חגיגית הכוללת בשר.

2. בכל ערב ראש-חודש נוהגים לעשות התרה שנקראת "התרה קטנה", בניגוד "להתרה גדולה" של הימים הנוראים.

3. כשמסיימים את ברכת הלבנה, אומר הרב "מי שבירך" לכבוד הקהל. לפני שנפרדים, מביטים המברכים בירח וקוראים שלוש פעמים: "יצחק", שכן הירח הוא סמלו של יצחק אבינו, כשם שהשמש מסמלת את אברהם, והכוכבים - את יעקב.

4. בשבת שלפני כל אחת מתקופות השנה (ניסן, תמוז - הנחשבת לחשובה מכולן, תשרי וטבת) מכריזים עליה בבית הכנסת ומודיעים לקהל על תאריכה המדויק (יום, שעה ודקה), וזאת אף ע"פ ש'וארקת אלעסל" (הגיליון של דבש), המופיע בתחילת השנה, כולל את תאריכי התקופות על פרטיהם. ומספרים שבדורות האחרונים היה הרב הראשי נוהג להודיע ל"באי" של תוניס (מושל המדינה) על מועדי התקופות, כדי שלא יקרהו אסון בהן.

5. נוהגים שלא לשתות מים שנשאבו בתקופה. לכן מכינה עקרת הבית מי שתייה מראש והיא נותנת בהם מסמר מלובן.

חזור לראש

ממנהגי יהדות בבל
1. בשבת שלפני ראש חודש מכריזים על ר"ח לפני קריאת התורה, לפי נוסח מיוחד המודפס בכל סידור כמנהג יהודי בבל:

יהי רצון מלפני א-להי השמים וכו'... בסימן טוב יהא ר"ח פלוני ביום פלוני ופלוני, יחדשהו הקב"ה עלינו וכו'..."

בעת ההכרזה עומד כל הקהל על רגליו.

2. בתפילת ערבית של ליל ראש חודש אומרים את המזמור "ברכי נפשי" בניגון מיוחד.

3. בליל ראש חודש נוהגות הנשים להדליק שני נרות (יותר מאחד, להבדילו מיום חול) וכן נוהגות שלא לתפור בראש חודש.

4. בראש חודש אין אוכלים ביצים ואין גוזזים את הציפורניים.

5. החסידים שבעם נוהגים לומר בראש חודש כמה "בקשות" המובאות בספר "לשון-חכמים" של ר' יוסף חיים, שחלק מהן נדפס בכמה סידורים כמנהג יהודי בבל.

6. יש פיוטים מיוחדים הנאמרים בראש חודש במנגינות מיוחדות. הם מובאים בסידורים ובספרי הפזמונים כמנהג יהודי בבל. המפורסמים שבהם:

(א) "שער הרחמים לעם בך בוטח" - סימן: יהוד"ה.

(ב) "חודש ישועה חדש לי" - סימן: ישראל ב"ר מש"ה.

(ג) "ראש חדש לישראל אדיר ומבורך" - לר' יוסף חיים.

(ד) "שירו לאל נבוני" - סימן: יעק"ב (לשבת וראש-חודש).

7. מעטים מאד נהגו להתענות בערב ראש חודש.

8. בהתאם למנהג האר"י ז"ל נוהגים לחלוץ את התפילין קודם מוסף, אחרי הקדיש של החזרת ספר התורה.

9. מנהג בגדאד הוא, שבברכת הלבנה קופצים שלוש קפיצות כשאומרים (שלוש פעמים) "בסימן טוב תהי לנו ולכל ישראל",
"ברוך יוצריך, ברוך עושיך, ברוך קוניך, ברוך בוראיך",
וכן "דוד מלך ישראל חי וקיים",
"אמן, נצח, סלה ועד".

אחרי כן אומרים שבע פעמים את הפסוק:
"לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי"
ואח"כ המזמורים:
"שיר למעלות אשא עיני אל ההרים"
ו"הללוויה הללו אל בקדשו",
ומסיימים:
ב"תנא דבי ר' ישמעאל" וקדיש "על ישראל".
יש מוסיפים את הפסוקים:

"והיה אור הלבנה כאור החמה" (ישעיה ל, כו);
"ותעדי זהב וכסף" וגו' (יחזקאל טז, יג).

לבסוף אומרים שלוש פעמים:
"שלום-עליכם".

חזור לראש

ממנהגי יהדות לוב
1. בערב ראש-חודש נוהגות הנשים לבקר בבית העלמין ולהשתטח על קברי קרוביהן; ואם ערב ראש חודש בערב שבת או בשבת, הן מקדימות את הביקור ליום חמישי.

2. רבים, ובמיוחד נשים, נוהגים להתענות בערב ר"ח, ובמיוחד בערבי ר"ח ניסן, סיוון, אלול ובערב ר"ה. במקומות רבים עורכים בערבי ר"ח אלה "משמרה" בבית-הכנסת - מתאספים אחרי הצהרים לקריאת תהילים והתרת נדרים לציבור, ובמקרה שיש מנין מתענים עורכים גם תפילות יו"כ קטן.

3. סעודת ליל ר"ח היא בדרך כלל חגיגית ולא יחסרו בה ה"כוסכוס" וה"מפרום" הנהוגים בשבת.

4. בלילות ר"ח נוהגות הנשים להדליק נר בבית כמו בליל שבת ויום-טוב, אלא שאינן מברכות עליו. כל זמן שהנר דולק אין הנשים עושות מלאכת תפירה, רקימה וכיוצא בזה, כמו שהן נמנעות מעשיית מלאכות אלה בזמן שנרות חנוכה דולקים.

5. רבים מקפידים שלא להסתפר בר"ח; מאמינים שתספורת ביום זה עלולה לגרום סכנה לנשותיהם.

6. יום ר"ח טבת נקרא "ראש-חודש הבנות". הנשים נוהגות שלא לעשות בו מלאכה (תפירה, רקימה וכדו'). הצעירות מבקרות ביום זה אחת את חברתה ועושות מסיבות שמחה ביניהן. ייתכן שזה נקבע בכדי להזכיר את חלק הבנות בנס חנוכה - הגיבורה יהודית שהרגה את הוליפרנש הרשע.

7. ליל ר"ח ניסן נקרא בפי יהודי לוב בשם "ליל הבסיסה". בלילה זה מתאספים כל בני המשפחה, בייחוד הבנים הנשואים עם בני ביתם, בבית אבי המשפחה. בעלת הבית מכינה בליל של חטים ושיעורים עם כוסבר וכמון. הכל קלוי, טחון ומנופה היטב. מוסיפים לזה קצת סוכר ושקדים או תמרים ומגישים אל השולחן. ראש המשפחה לוקח מפתח בימינו, ובשמאלו מוזג שמן לתוך התערובת הזאת, בוחש במפתח ואומר דברי תפילה קצרים שתוכנם הוא:

"אתה ה', הפותח את הכל בלי מפתח, המעניק לכל ביד נדיבה, תן לנו מטובך למען נוכל להיטיב לאחרים, והשפע מטובך כל ישראל".

אחר הוא טועם מן הבליל ונותן לכל בני המשפחה לטעום כמוהו. לבליל זה קוראים בערבית "בסיסה".

לאחר טכס זה לוקחת בעלת הבית תכשיט הזהב שלה (עגיל, טבעת וכדו') ושמה אותו לתוך ה"בסיסה". הוא נשאר שם במשך כל הלילה, ולמחרת אוכלים בני המשפחה את שאר המאכל.

8. בין כל תקופה ותקופה מארבע תקופות השנה (שכל אחת נמשכת תשעים ואחד יום ושש שעות) מקפידים שלא לשתות מים במשך שעה אחת - מחצית השעה האחרונה מהתקופה המסתיימת ומחצית השעה הראשונה מהתקופה החדשה. אומרים שיש סכנת נפשות למי ששותה ברגע חילוף התקופות, והואיל ואי אפשר לכוון בדיוק את הרגע, נמנעים מלשתות במשך שעה שלמה. בבתי-הכנסת מכריזים על שעת איסור השתייה וקוראים לה "שומר פתאים", להדגיש כי ה' שומר את כל אלה שבטעות שותים בשעה זו.

חזור לראש

ממנהגי חסידי חב"ד
1. הלל ומוסף, של ראש-חודש נאמרים בנעימה חגיגית. אבל אינו עובר לפני התיבה ביום זה, אף לא לתפילות ערבית ומנחה.

2. אחרי קריאת-התורה והכנסת ספר-התורה לארון-הקודש חולצים את התפילין. את חצי הקדיש אומר החזן לאחר חליצת התפילין.

3. ביום שבו אין גומרים את ההלל, מברך עליו רק החזן, תחילה וסוף, ומתכוון להוציא את הציבור ידי חובה.

4. בכל ראש-חודש לומד כל אחד פסוק או מספר פסוקים מפרק התהילים המסומן במספר שנות חייו. הלימוד הוא בעיון בפירושיהם של רש"י ואחרים.

5. אחרי "שיר של יום" אומרים "ברכי נפשי" (פרק קד שבתהילים).

ב. חודש אלול
1. החל ביום ראשון של ר"ח אלול (ל' באב) ועד מנחה של הושענא-רבה אומרים כל יום אחרי "שיר של יום", "לדוד ה' אורי" (תהילים כז).

2. מיום שני של ר"ח אלול (א' אלול) ועד ערב ראש-השנה (ולא עד בכלל) תוקעים בכל יום, אחרי תפילת שחרית, תשר"ת - תש"ת - תר"ת.

3. מיום שני של ר"ח אלול אומרים בכל יום, שלושה פרקי תהילים לפי הסדר (מלבד הסדר הרגיל של אמירת תהילים אחר התפילה) ומסיימים את ספר בתהילים ביום-הכיפורים שבו אומרים שלושים ושישה פרקים במשך היממה.

4. הסליחות נאמרות - כמנהג האשכנזים - ממוצאי שבת שלפני ראש-השנה, ואם חל ראש-השנה ביום ב' או ביום ג' - ממוצאי-השבת שלפני כן, אבל בעשרת ימי תשובה אין אומרים "סליחות".

5. בערב ראש-השנה אחרי שחרית אומרים "התרת נדרים", לפני עשרה.

6. בערב ראש-השנה כותבים "פדיון-נפש" (בקשה לעורר רחמים) ומוסרים אותה לידי האדמו"ר המברך את כל אחד בברכת "כתיבה וחתימה טובה". הגרים בריחוק מקום שולחים את ה"פדיון-נפש" במועד מוקדם כדי שהאדמו"ר יקבלו לראש-השנה.

חזור לראש

ממנהגי החסידים
1. השבת שלפני ראש-חודש, בה מברכים את החדש, נחשבת לשבת חגיגית. ברכת החדש נאמרת בהתלהבות ובחגיגיות, וברב עדות החסידים שר החזן את תפילת "יחדשהו" במנגינה עליזה. ויש הנוהגים להוסיף בשבת "קוגל" נוסף, כנהוג בשבת חגיגית וכאמור לעיל.

2. תפילת ראש-חודש נאמרת בנעימה. קטעים מסוימים ב"הלל" מושרים ע"י החזן במנגינות חסידיות בעזרת כל הקהל (במיוחד בפסוקי "הודו" וכדו').

3. עדות חסידיות מסוימות נוהגות בסעודת ראש-חודש חגיגית ב"שבת אחים" בצוותא.

4. "חצי הקדיש" שלפני מוסף נאמר ברוב קהילות החסידים לפני חליצת התפילין.

5. ברכת "קידוש לבנה" נאמרת רק אחרי שעברו שבע יממות שלמות ("ז' שלמים") אחרי המולד, ובזרמים מסוימים, כגון בבלז, ממתינים עשרה ימים אחרי המולד.

6. אחרי "קידוש לבנה" יוצאים בריקוד במעגל במנגינה עליזה ושרים את הקטע "טובים מאורות" עד "צורת הלבנה", שבברכת "יוצר" של שבת.

חזור לראש

ממנהגי יהדות מרוקו
1. בשבת שלפני ראש-חודש מכריזים עליו. גם הנשים, שרק מעטות מהן מבקרות בבית-הכנסת, מתעניינות במיוחד באיזה יום (או ימים) חל ראש-חודש.

2. יש נשים זקנות הנוהגות להתענות בערב ראש-חודש.

3. עם צאת הכוכבים של ערב ראש-חודש מדליקה האישה את נר ראש-חודש, ויש הנוהגות להדליקו גם למחרת, בבוקר.

4. תפילת ערבית של ר"ח פותחים במזמור "ברכי נפשי" (תהילים קד). בתפילת שחרית בו מברכים "לקרוא את ההלל".

5. אין מאכלים ומלבושים מיוחדים לראש-חודש.

6. לברכת הלבנה מצטרפים הילדים, ולהם תארים משלהם ללבנה: הללויה צהובה, הללויה אדומה וכדומה.

7. בימי התקופה נזהרים שלא לשתות מים בשעה או בשעות מסוימות.

חזור לראש

ממנהגי יהדות פרס (איראן)
ראש-חודש אינו ניכר אלא בבית-הכנסת (באמירת "יעלה ויבוא" בעמידה, בקריאה בתורה ובתפילת מוסף. בחיי הבית הוא יום רגיל כשאר ימות החול, מלבד ראשי החודשים שלפני החגים או המועדים, שרישומם ניכר בהחלט: ראש-חודש ניסן - בגלל חג הפסח; ר"ח תשרי - בגלל הימים הנוראים; ר"ח סיוון - בגלל חג השבועות; ר"ח אדר - בגלל ימי הפורים; ר"ח אב - בגלל תשעה-באב וההימנעות מאכילת בשר.

חזור לראש

ממנהגי יהדות ג'רבא
1. בכל ליל ערב ראש-חודש נערך בבית-כנסת "תיקון כרת" (סדר קריאה לתיקון חייבי כרת), בו משתתפים על פי רוב אנשים זקנים ובני עניים, המקבלים קצבה שבועית מאת הקהילה ועורכים את ה"תיקון" הזה למען הכלל. קיימת גם "חברת תיקון-כרת". שיש לה קופות והכנסות משלה למטרה זו. אנשים אלה לומדים את התיקון עד אור הבוקר, זמן תפילת שחרית.

2. בליל ראש-חודש אומרים "ברכי נפשי" לפני תפילת מעריב. את המזמור הזה אומרים גם בתפילת שחרית, מיד אחרי קדיש "תתקבל", ואין קוראים "בית-יעקב" וגם לא את המזמור של היום. גם בחול המועד אומרים את המזמור השייך לאותו רגל בלבד. בחנוכה - רק "מזמור שיר חנוכת הבית", ובפורים - רק "למנצח על אילת השחר".

3. אין הנשים עוסקות בראש חודש במלאכות כגון תפירה, רקימה וכיו"ב.

חזור לראש