דיני הסבה

עמירם דומוביץ

פסחים קח, ע"א: ואפילו עני (16) - הסיבה שמע מינה (43)


מבוא לסוגיה
אחת מההלכות הרבות של ליל הסדר היא החובה על כל אדם להרגיש בליל הסדר כבן חורין. המקור להלכה זו נמצא במשנה.
משנה, דף קטז ע"ב
בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים; שנאמר: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים."

לחובה הזו, המובאת במשנה, מוצא רבא מקור נוסף.
גמרא, דף קטז ע"ב
אמר רבא: צריך שיאמר "ואותנו הוציא משם".

רבא ציטט קטע קטן מתוך הפסוקים בדברים:
דברים ו, כ-כג
כי ישאלך בנך מחר לאמור מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם, ואמרת לבנך: עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה, וייתן ה' אותות ומופתים גדולים ורעים במצרים, בפרעה ובכל ביתו לעינינו, ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו.

1. הסבר כיצד תנא קמא במשנה ורבא בגמרא הוכיחו מהפסוקים בתורה כי חובה על כל אדם להרגיש כבן חורין כאילו הוא יצא ממצרים.

כדי שכל אדם ירגיש שהוא בן חורין לא הסתפקו חז"ל בדרישה מופשטת אלא חייבו אותנו בכמה הלכות מעשיות:
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פ"ז, ו-ז
בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים; שנאמר: "ואותנו הוציא משם וגו''." ועל דבר זה ציווה הקב"ה בתורה "וזכרת כי עבד היית" כלומר כאלו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית.
לפיכך, כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול לשתות, והוא מסב דרך חירות. וכל אחד ואחד, בין אנשים ובין נשים, חייב לשתות בלילה הזה ארבע כוסות של יין; אין פוחתים לו מהם. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה לא יפחתו לו מארבע כוסות. שיעור כל כוס מהן - רביעית.

2. מה הן ההלכות שדרשו חז"ל שכל אדם יקיים בליל הסדר כדי שירגיש כבן חורין?

ריאליה תלמודית
הסבה: צורת הישיבה בסעודה בזמן התלמוד הייתה שונה מצורת הישיבה המקובלת בימינו. וכך מתאר רשב"ם את המנהג הקדום:
רשב"ם קטו, ע"ב
מצה לפני כל אחד ואחד: מנהג שלהן היה להסב על המיטות, והיה שולחן לפני כל אחד ואחד.

"להסב על המיטות" פירושו לשכב על הצד, וביד הפנויה לקחת את האוכל.



מבוא לסוגיה
בסוגייתנו ג' חלקים, וכל חלק עוסק באחד מן הנושאים הקשורים לדיני הסבה:
חלק א: באיזה מאכל או משקה חייבים להסב?
חלק ב: כיצד מסבים?
חלק ג. מי פטור מהסבה ומי חייב?

מילון

3. תרגם.
תרתי
כסי
קמאי
בתראי
להאי גיסא
________________
________________
________________
________________
________________
בעו
השתא
מאי דהוה הוה
אכתי
אידי ואידי
________________
________________
________________
________________
________________

לימוד הסוגיה

חלק א
באיזה מאכל או משקה חייבים להסב?

4. קרא את הסוגיה בלי להעמיק בה, והסבר כיצד היא מתקשרת לפתיח של הסוגיה, "ואפילו עני שבישראל...".
5. תרגם והסבר את המונח התלמודי "איתמר" הפותח את סוגייתנו (העזר במילון מונחי הדיון התלמודי המובא בסוף החוברת.)

מצה ומרור
6. עיין ברש"י, ד"ה "מצה צריכה" וד"ה "מרור אין צריך".
    א. מדוע מצה צריכה הסבה ומרור אינו צריך?
    ב. הבא ראיה מן משנה בדף קטז, ע"א-ע"ב לתשובה שנתת לשאלה א.

ארבעה הכוסות
מבוא: ההגדה מתחלקת לשני חלקים: החלק הראשון כולל את הקטעים הנאמרים עד הסעודה, והחלק השני כולל את הקטעים הנאמרים לאחר הסעודה. בכל חלק שותים שתי כוסות. הנושא של חלק א' הוא בעיקר סיפור יציאת מצרים, והוא מסתיים בברכת "גאל ישראל", ואילו הנושא של חלק ב' הוא הודאה, הלל ושבח לה' על שגאל את ישראל.

7. מהי הסתירה לכאורה בדברי רב נחמן?
8. כיצד תירצה הגמרא את הסתירה?
9. תשובת הגמרא מעוררת בעיה חדשה. הסבר בצורה כללית מהי הבעיה.
10. כתוב בטבלה שלפניך בלשונך את שני הצדדים של הבעיה. העזר בדברים הכתובים במבוא.

אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא
תרי כסי קמאי
בעו הסבה







תרי כסי בתראי
לא בעו הסבה







תרי כסי בתראי
בעו הסבה







תרי כסי קמאי
לא בעו הסבה








11. כיצד פתרה הגמרא את הבעיה?


חלק ב
כיצד מסבים?

12. תאר את התנוחה של "פרקדן" (ע"פ הרשב"ם וההערה של הגהות הב"ח על רשב"ם וכן ע"פ רבנו חננאל.)
13. איזו עוד תנוחה הגמרא שוללת?
14. תאר את התנוחה שבא צריך להסב (היעזר גם ב"ריאליה התלמודית" המובאת בתחילת היחידה).

מחלוקת רש"י ורשב"ם
15. לאחר שהגמרא מביאה את ההלכות: ש"פרקדן והסבת ימין לא שמיה הסבה", היא מוסיפה נימוק: "ולא עוד, אלא שמא יקדים קנה לוושט ויבוא לידי סכנה."
    א. מדברי הגמרא "ולא עוד" משמע שמלבד הנימוק "שמא יקדים וכו'" מסתתר בדברים נימוק נוסף. מהו?
    ב. קרא את רש"י ואת הרשב"ם (ע"פ רבותיו), והסבר מהי נקודת המחלוקת ביניהם.
    ג. הסבר את הנימוק של "שמא יקדים...", ע"פ רש"י.
    ד. נסה לשער לפי רש"י מה הטעם שאסור להסב על צד ימין. (היעזר ב"ריאליה תלמודית")
    ה. הסבר את הנימוק "שמא יקדים", ע"פ רשב"ם (בשם רבותיו),
    ו. לכל אחד מן הפירושים יש יתרון וחיסרון; מה הם?
    ז. הנפקא מינה בין רש"י לרשב"ם הוא במקרה של אדם "איטר". הסבר!
    ח. האם הציור (המובא בחלק "ריאליה תלמודית") תואם שיטת רש"י או את שיטת רשב"ם?


חלק ג
מי פטור מהסבה ומי חייב?


אישה אצל בעלה
16. האם אישה נשואה צריכה להסב?
17. מה הם שני הטעמים שמביא רשב"ם לדין של אישה? (למיזגא = להסב, להישען.)
18. הסבר כיצד שני הטעמים שבדברי רשב"ם מסבירים גם את הדין של "אישה חשובה".

בן אצל אביו
19. מה דינו של בן אצל אביו, וכיצד רשב"ם מנמק את ההלכה בעניין הבן?

תלמיד אצל רבו
20. תרגם ופסק את דברי הגמרא (היעזר ברשב"ם):

ת"ש (אמר) אביי כי הוינן בי מר זגינן אבירכי

דהדדי כי אתינן לבי רב יוסף אמר לן לא צרכיתו

מורא רבך כמורא שמים.
___________________________

___________________________

___________________________

21. הסבר כיצד נלמד ש"מורא רבך כמורא שמים" (היעזר ברשב"ם, וכתוב מאיזו מילה בפסוק הדבר נלמד)
22. האם תלמיד אצל רבו צריך להסב, לפי המקור המובא בת"ש?
23. על מי קשה מהברייתא "עם הכל..."?
24. כיצד תירצה הגמרא את הקושיה מן הברייתא?
25. עיין בתוספות, ד"ה "בפני רבו".
    א. באיזה שאלה הלכתית התוספות מסתפקים?
    ב. התוספות אינו פוסק בצורה חד-משמעית אלא משאיר את השאלה פתוחה. מה הן שתי האפשרויות שהוא מעלה ומהו הנימוק שלהן?

שמש
26. חלק את הסוגיה הדנה בשמש לפסקאות האלה:

שאלה:

תשובה:



ברייתא:

דיוק מן הברייתא:

מסקנת הסוגיה:
_________________________________________

_________________________________________

_________________________________________

_________________________________________

27. בסוגיה על השמש מוזכר פעמיים המונח התלמודי "שמע מינה"; מה תפקידו של מונח זה בכל פעם? (ראה מילון מונחי הדיון התלמודי.)
28. עד דינו של השמש, ראינו כי הפטורים מהסבה הם אלו שאינם "בני חורין" לחלוטין, לכן אישה (שאינה חשובה) אצל בעלה אינה צריכה להסב מפני "שהיא כפופה לבעלה" (רשב"ם), וכן תלמיד אצל רבו, מפני שמורא רבו עליו (ע"פ רשב"ם). דינו של השמש סותר את מה שראינו עד כה, שהרי לכאורה השמש הוא בוודאי אדם שכפוף למרותו של בעל הבית. עיין ב"בירור הלכה" דף רמ"ח (עמודה ימנית) וכתוב את אחד הטעמים לדינו החריג של השמש.

הלכה למעשה
בנספח ליחידה מרוכזים פסיקותיהם של הרמב"ם, השו"ע והרמ"א בדיני הסיבה. קרא את דבריהם וענה על השאלות.


הסבה בזמן הזה

לפני שנבדוק כיצד נפסקה ההלכה בשאלות הנידונות בסוגייתנו נעסוק תחילה בשאלה העקרונית אם בימינו קיימת בכלל חובת הסבה.
29. עיין "בבירור הלכה" דף רמב (עמודה ימנית למטה) וקרא את הפרק שכותרתו "ב. ההסיבה בזמן הזה", וענה על השאלות:
    א. מהי שיטתו של הראבי"ה, ומהו טעמו?
    ב. איזה נימוק נוסף מובא בדברי המהרי"ל בשאלה מדוע אין להסב בימינו?
    ג. רוב הראשונים לא פסקו כמו הראבי"ה; כיצד הם מנמקים מדוע צריך להסב בימינו. (הבא שני נימוקים)
30. כיצד נפסקה ההלכה בשאלה אם צריך להסב בימינו לפי הרמב"ם והשו"ע?
31. א. לפי השו"ע, מהו דינו של מי שלא הסב במאכלים שחייבים בהם הסבה?
    ב. במה חולק רמ"א על שו"ע, ועל מי הוא מתבסס?


באיזה מאכל או משקה חייבים להסב?
32. בליל הסדר אוכלים מצה בכמה הזדמנויות. כיצד פסק השו"ע בשאלה אם צריך להסב בכל אחד מן המקרים הבאים?
במקרה של המצה הנאכלת לאחר הברכות "המוציא" ו"על אכילת מצה": _____________
במקרה של המצה הנאכלת כ"אפיקומן": ___________________________________
במקרה של המצה הנאכלת סתם ככה בסעודה (דייק מלשונו): ________________________
33. בליל הסדר אוכלים מרור בשתי ההזדמנויות הבאות, האם צריך להסב בכל אחת מהן?
מרור לבד: _________________________________________________________
מרור ב"כורך": _____________________________________________________
34. האם חייבים להסב בכל ארבעת הכוסות?


כיצד מסבים?
35.כיצד צריך להסב לפי השו"ע?
36. מה דינו של איטר? האם השו"ע סבר כמו רש"י או כמו רשב"ם בסוגייתנו? נמק.


מי פטור מהסבה, ומי חייב?
37. האם נשים צריכות להסב, לפי השו"ע?
38. האם נשים צריכות להסב, לפי הרמ"א, וכיצד הוא מנמק את פסיקתו?
39. האם בן אצל אביו צריך להסב, לפיה שו"ע?
40. תלמיד לפני רבו, באיזה מקרה אסור לו להסב, ומתי מותר לו?
41. האם בן אצל אביו שהוא גם רבו צריך להסב? (מה מוסיף הב"ח בעניין זה? ראה בדף רמו, עמודה שמאלית, בפרק שכותרתו "ג. שיטת ההלכה".)
42. האם שמש צריך להסב?

נספח ליחידה 20

רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז, הלכות ו-ז
בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שנאמר: "ואותנו הוציא משם וגו'", ועל דבר זה ציווה הקב"ה בתורה "וזכרת כי עבד היית" כלומר, כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית.
לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות.

שו"ע או"ח סימן תעב, סעיף ז
כל מי שצריך הסיבה, אם אכל או שתה בלא הסיבה לא יצא, וצריך לחזור לאכול ולשתות בהסיבה. הגה: ויש אומרים דבזמן הזה, דאין דרך להסב, כדאי הוא ראבי"ה לסמוך עליו שבדיעבד יצא בלא הסיבה (אגודה פרק ע"פ). ונראה לי אם לא שתה כוס שלישי או רביעי בהסיבה, אין לחזור ולשתות בהסיבה דיש בו חשש שנראה כמוסיף על הכוסות; אבל בשני כוסות ראשונות, יחזור וישתה בלא ברכה (מנהגים), וכן באכילת מצה.

שו"ע או"ח סימן תעה, סעיף א
יטול ידיו ויברך על נטילת ידים, ויקח המצות כסדר שהניחם, הפרוסה בין שתי השלימות, ויאחזם בידו ויברך המוציא ועל אכילת מצה, ואחר כך יבצע מהשלימה העליונה ומהפרוסה, משתיהן ביחד... ויאכלם בהסיבה ביחד כזית מכל אחד... ואחר כך יקח כזית מרור וישקענו כולו בחרוסת... ויברך על אכילת מרור ויאכלנו בלא הסיבה, ואחר כך נוטל מצה שלישית ובוצע ממנה וכורכה עם המרור וטובלה בחרוסת, ואומר: זכר למקדש כהלל, ואוכלן ביחד בהסיבה.

שו"ע או"ח סימן תעז, סעיף א
לאחר גמר כל הסעודה אוכלים ממצה השמורה תחת המפה כזית כל אחד, זכר לפסח הנאכל על השובע, ויאכלנו בהסיבה...
שו"ע או"ח סימן תעג, סעיפים א-ב
מוזגין לו כוס ראשון ומקדש עליו... שותה בהסיבה ואינו מברך אחריו.

שו"ע או"ח סימן תעד, סעיף א
שותה כוס שני ואין מברך עליו1.

שו"ע או"ח סימן תעט, סעיף א
אחר כך מוזגין לו כוס שלישי, ומברך עליו ברכת המזון ובורא פרי הגפן, ושותהו בהסיבה.

שו"ע או"ח סימן תפ, סעיף א
כוס רביעי מתחיל לא לנו וגומר עליו את ההלל... אומר אחר גמר ההלל הלל הגדול... ואחר כך אומר נשמת כל חי וישתבח עד ומעולם ועד עולם אתה אל, ואז יאמר יהללוך עד מלך מהולל בתשבחות, ושותהו בהסיבה.

שו"ע או"ח סימן תעב
(ג) כשהוא מיסב לא יטה על גבו ולא על פניו ולא על ימינו, אלא על שמאלו. (ואין חילוק בין איטר לאחר) (טור בשם רש"י ות"ה סימן קל"ו).
(ד) אשה אינה צריכה הסיבה אלא אם כן היא חשובה. הגה: וכל הנשים שלנו מיקרי חשובות (מרדכי ריש פ' ע"פ ורבינו ירוחם), אך לא נהגו להסב כי סמכו על דברי ראבי"ה דכתב דבזמן הזה אין להסב (ד"ע).
(ה) בן אצל אביו צריך הסיבה, אפילו הוא רבו מובהק. תלמיד לפני רבו אינו צריך הסיבה, אפילו אינו רבו מובהק, אלא אם כן יתן לו רבו רשות. ותלמיד חכם מופלג בדורו, אעפ"י שלא למד ממנו כלום, חשוב כרבו ואינו צריך הסיבה. (ודווקא כשאוכלין על שלחן אחד, אבל אם אוכל על שלחן בפני עצמו צריך להסב).
(ו) השמש צריך הסיבה.



הערה:



1. השו"ע לא מציין אם מסיבים בכוס שני, אך מסתבר שדעתו בעניין כוס שני היא כדעתו בשאר הכוסות.