בין שמים לארץ

 

בבא בתרא דף עג:

ואמר רבה בר בר חנה:

זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא,

וחזינן ההוא ציפרא דקאים עד קרצוליה[1] במיא ורישיה ברקיע,

ואמרינן: ליכא מיא,

ובעינן לחות לאקורי נפשין,

ונפק בת קלא ואמר לן: לא תיחותו הכא, דנפלת ליה חציצא[2] לבר נגרא הא שב שני ולא קא מטיא אארעא,

ולאו משום דנפישי מיא

אלא משום דרדפי מיא[3].

אמר רב אשי[4]:

ההוא זיז שדי הוא[5],

דכתיב: (תהלים נ':י"א) "וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי".

תרגום

ואמר רבה בר בר חנה:

פעם אחת הלכנו בספינה,

וראינו אותו הציפור שקרסוליו עומדים במים,

וראשו מגיע לשמים,

ואמרנו: [כנראה] אין המים עמוקים,

ורצינו לרדת לתוך המים לצנן את עצמנו,

ויצאה בת-קול ואמרה לנו: אל תרדו לשם,

שהרי נפל גרזן לנגר לפני שבע שנים,

ועדיין לא הגיע [הגרזן] לקרקעית [הים],

[והסיבה היא] לא בגלל עומק המים,

אלא בגלל הזרמים המהירים והסוחפים.

אמר רב אשי:

ההוא [ציפור] זיז שדי הוא,

שכתוב: [תהילים נ':י"א] "וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי"

[שאף אם רגליו על הקרקע- ראשו מגיע  עד לשמים].

רשב"ם

וחזינן לההוא ציפרא[6] כו' - גרסינן.

אמרינן ליכא מיא - היינו סבורין שאינן עמוקים הואיל ולא קאי במיא אלא עד קרצוליה.

חציצא - גרזן או מעצד.

לבר נגרא - חרש עצים[7].

ולאו משום דעמיקי מיא - מהלך שבע שנים לא הגיע החציצא לקרקע אלא משום דרדיפי מיא מתוך חריפות הנהר לא היה נצלל עדיין ולא מחמת העומק בלבד.

עמדי - ראשו מגיע לרקיע.

 

 

להמשך העיון בסיפור התשיעי



[1].    ספר הערוך: מי אפסים (יחזקאל מ"ז, ג). וראה מרגליות, שערי זוהר ב"ב שם.

[2].    ר"י עמדין, רש"ש: חצינא; וכן בד"ה "חציצא" ברשב"ם. גירסאות שונות ותקוני נוסח לסיפור זה, עיין: דקדוקי סופרים, אותיות כ-ל, ובהערות.

[3].    הסכנה שבדבר: יד אליהו ח"ג עמ' צח, ד"ה "לאו משום"; מועדי הראי"ה עמ' טו.

[4].    אמורא בבלי בדור השישי, ראש ישיבת סורא מעורכי התלמוד הבבלי.

[5].    יפה עינים: ציין למקורות במדרש על עניינו המיוחד של עוף זה.

[6].    לעניין שֵם ציפור ראה ויקרא י"ד, ד ברמב"ן, אב"ע וחזקוני; רש"ר הירש לבראשית ז', יד וט"ו, י.  

[7].    עניינו של מקצוע זה- ראה: אוצר כינויי עובדים, עמ' 48.