א. קיומה של מדינת ישראל וכניסתה למציאות המדינית הנורמלית, הולידו שתי בעיות יסוד: גורל העליה בעתיד, ומהותה ועתידה של הציונות. נראים הדברים כי שתי אלה תהיינה הבעיות המרכזיות בחיי ישראל בעתיד הקרוב.
תזכיר זה מוקדש בעקרו לפתרון הבעיה הראשונה: עתיד העליה. אולם, יש בפתרון המוצע גם משום תרומה לחדושה של הציונות.
ב. נשמתה של העליה היהודית לא"י, הייתה האמונה המשיחית המסורתית ומורשת אבותינו הנביאים והחכמים. אולם גופו הממשי של אותו תהליך הסטורי מופלא ינק משני מקורות עקריים:
1.שנאת ישראל, ומצוקתם של המוני יהודים בארצות שיעבוד, דיכוי ודלות.
2. ההתלהבות המשיחית שאחזה את המוני בית ישראל בשלבי ההכרעה של התנועה הציונית, דהיינו, עם הכרזת בלפור וביתר יחוד, עם תקומת המדינה.
בימינו אלה נשתנו הנתונים האמורים מן הקצה עד הקצה. מדינת ישראל הפכה מציאות מדינית מוכרת ויום יומית והיא הולכת לקראת נורמליזציה, ההתלהבות שככה, מאידך, הגלויות הקיימות כיום (בגלויות החופשיות הכתוב מדבר), הנן שלוות ברובן, המוני היהודים באמריקה, באירופה החופשית, ואפילו באפריקה, נהנים מחרות פוליטית, מזכויות אזרח, ומאפשרויות כלכליות נוחות למדי.
מובנת איפוא התופעה, כי העליה נפסקה, ואין לראות כיום שום דבר שיביא לידי חדושה. יתר על כן, בשיירי העליה הבאה בימינו לארץ, הולך ומסתמן קו מדאיג. ישנה טנדנציה בכמה גלויות ישראל לפתור את בעיותיהן הסוציאליות והכלכליות ע"י העלאת הנמושות לא"י, וישנה סכנה, כי ברבות הימים, יתרגלו חוגים מסויימים לראות את המדינה, כבית מחסה ומקלט לפסולתן של תפוצות ישראל.
יתכן, כי הקלות מסוימות בסלקציה תבאנה כמה אלפי יהודים מצפון אפריקה, אף הנחות כלכליות והבטחת תנאי קליטה טובים, עשויים לעלות כמה מאות, ואולי כמה אלפי יהודים מארצות המערב. אך המאזן הכלכלי לא ישתנה בכך שנוי רב.
אם אנו חפצים בהמשכת העליה בעתיד, הרי יש למצוא דרך להזרמה מתמדת של עליה מכל הגלויות ומכל המעמדות החברתיים, נהירה מתמדת המשקפת את האומה היהודית בגולה, כמות שהיא.
ג. ההסטוריה מלמדת כי משפחות האצילים באירופה נהגו במשך מאות בשנים להועיד את בניהם עם הוולדם לתפקידים מסויימים, כגון: בן אחד לצבא, אחד לשרות ממשלתי, אחד לכהונה וכו'. לפני כתשע מאות שנה היו לא מעט משפחות שהועידו בן אחד לארץ הקודש. נסיון הסטורי זה יש בו לענ"ד דוגמא להואיל לנו בענין עתידה של העליה היהודית למדינת ישראל. על הקונגרס הציוני ועל יתר המוסדות היהודיים הגדולים, להחליט, לדרוש ולשדל, כי כל משפחה יהודית בגולה תועיד אחד מבניה עם הוולדו למדינת ישראל. אין כאן הכוונה לעליה חלוצית במובן הקלסי הישן. אין אותו הבן צריך ללכת דוקא לנגב או לקיבוץ, אלא, עליו להתחנך, לקראת חיים בארץ, בעיר, בכפר, כפי נטיותיו, הוא צריך להתחנך חינוך עברי וללמוד מקצוע שיבטיח לו קליטה בטוחה ועבודה מקצועית פוריה בארץ.
אם תתקבל שיטה זו ואם יתלכד סביבה צבור ניכר, הרי יוצרו כמה עמודי יסוד לעתידו של עם ישראל בדורות יבואו.
1. התנועה הציונית התרוקנה מתוכן ממשי עם תקומת המדינה, כיון שהאומה הישראלית עשויה כיום שני חלקים: הציונים האמתיים או היהודים הפעילים, שהסיקו את המסקנות והרי הם חיים כיום בארץ, ולעומתם כל יתר העם, שכן כל יהודי נורמלי בגולה, שלא ניתק מעל האומה היהודית כליל, תומך כיום במדינת ישראל ובביצורה. התנועה הציונית מתלבטת בין שני החלקים בתווך, ברם תפקידיה ומהותה מטושטשים והקיצונים טוענים כי זוהי מסגרת נכבדה שהתרוקנה מתוכנה. ע"י ההצעה האמורה, אפשר לחדש ימיה של התנועה הציונית. כל אותן המשפחות שתקבלנה עליהן את החובה הנז' של חינוך אחד מבניהם לקראת עליה, וכל הציבור שיתלכד בפועל מסביב לרעיון זה וביצועו הם יקראו ציונים. יהא זה צבור שדבר ממשי גדול יאחד אותו ויבדילו מעל סתם יהודים טובים המוכנים לתמוך בתרומותיהם ובהשפעתם במדינת ישראל. במילים אחרות, ההבדל בין ציונים ובין לא ציונים יהא מעתה, כי הללו תומכים בישראל בממונם, והללו אף בגופם ובנפשם.
2. לכשיקיף הרעיון צבור גדול בגולה, הרי הוא עשוי להציל את ישראל משתי הסכנות הגדולות ביותר האורבות לנו בדורותינו. האחת היא ההתבוללות האוכלת בכל פה במליוניות היהודים יושבי הגלויות בנשואי תערובת מרובים; והאחת היא סכנת ההתרחקות וההתנכרות של הנוער הגדל במדינת ישראל שאינו מרגיש עוד בקשרים הקושרים אותו ביהודי התפוצות ובמסורתם, נוער זה, מאין לו שרשים במורשת ישראל, הרי רבים בקרבו הזונים אחרי אלהים אחרים של אידיאולוגיות הגוררות אותם הרחק מישראל, מעברו ומעתידו. די להזכיר כאן את מחנות הנוער הקומוניסטי והקומוניסטי למחצה הנושא עיניו אל עם זר ומתחנך לשנאת עמו וארצו. אגף אחר הוא הנוער הכנעני על האידיאולוגיה השונה שלו, אך הצד השווה בכולם שהם שונאים ומשקצים את עמם ואת מורשתו, בזים לעברינו ומסכנים את עתידנו.
זרימה מתמדת של נוער יהודי בעל רמה שיתפוס עמדה מכובדת בחיי המדינה, תיטול את עוקצן של תנועות ההתנכרות האמורות, ותבטיח את הקשר בין תפוצות ישראל לבין המדינה בדורות יבואו. מאידך, לכשתרבינה משפחות הגולה, שבהן מתחנך אחד הבנים חינוך עברי-ישראלי, הרי תמעט ההתבוללות. צבור של מיטב בני גלויות שונות החיים במדינה, יצור קשרים משפחתיים אישיים הדוקים בים המוני ישראל בגולה לבין המדינה וקשרים אלה ישמשו סכר אדיר בפני ההתבוללות הגלותית, ובפני רעיונות ההתנכרות "הצברית".
3. לא למותר יהיה להזכיר את העובדה הידועה, כי הריבוי הטבעי בקרב הגלויות השלוות והעשירות הוא זעום והוא הולך ופוחת. מסתבר כי למשפחה שתקדיש אחד מבניה לעליה לארץ, יהיו בוודאי עוד בנים שישארו בקרב משפחותיהם בגולה. התנועה המוצעת עשויה איפוא גם להגביר את הילודה היהודית בגלויות השלוות.
ד. אם תווצר תנועת המונים מסביב לרעיון של הקדשת בן אחד לא"י, הרי עשויה תנועה כזאת לחדש את ההתלהבות ואת האידיאליסם שהיו נחלת התנועה הציונית בימיה הטובים. כל קהילה בגולה, תדע לשוות לעניין זה אופי ציבורי חגיגי מרומם, בעל צביון דתי לאומי וכו', קהילה קהילה לפי אופיה, ומשפחה משפחה לפי השקפותיה והכרתה. כל ברית של בן מסוג זה תוכל להיהפך לחגיגה מרוממת של סולידריות עם מדינת ישראל וכל בר-מצווה ובת מצווה מסוג זה, יהפכו להפגנה ציונית ולמגדל אור יהודי בחיי המשפחה, קרוביה וידידיה.
ה. מובן כי לא בקלות יקבלו עליהן משפחות ישראל בגולה את ההתחייבות הגדולה הזאת. החדרת הרעיון לא תהא אולי יותר קלה מהשלטת הרעיון הציוני בשעתו. אולם אם תהא ההבנה הדרושה לכך, ואם ירתמו בעול ההסברה והמלחמה למען הרעיון, כוחות צבוריים ממדרגה ראשונה, מצמרת המדינה והמוסדות הלאומיים, הרי אפשר יהא להביא לידי החלטה חגיגית בקונגרס ובעקבותיה לידי החלטות והתחייבויות חגיגיות בקהילות ישראל, עד שיהפך הרעיון לנחלת הכלל, וישמש בסופו של דבר נקודת מפנה בגורל העלי היהודית, ועמוד איתן לאחדותה ושלמותה של האומה הישראלית עד קיבוץ כל הגלויות למדינת ישראל.
תזכיר זה מוקדש בעקרו לפתרון הבעיה הראשונה: עתיד העליה. אולם, יש בפתרון המוצע גם משום תרומה לחדושה של הציונות.
ב. נשמתה של העליה היהודית לא"י, הייתה האמונה המשיחית המסורתית ומורשת אבותינו הנביאים והחכמים. אולם גופו הממשי של אותו תהליך הסטורי מופלא ינק משני מקורות עקריים:
1.שנאת ישראל, ומצוקתם של המוני יהודים בארצות שיעבוד, דיכוי ודלות.
2. ההתלהבות המשיחית שאחזה את המוני בית ישראל בשלבי ההכרעה של התנועה הציונית, דהיינו, עם הכרזת בלפור וביתר יחוד, עם תקומת המדינה.
בימינו אלה נשתנו הנתונים האמורים מן הקצה עד הקצה. מדינת ישראל הפכה מציאות מדינית מוכרת ויום יומית והיא הולכת לקראת נורמליזציה, ההתלהבות שככה, מאידך, הגלויות הקיימות כיום (בגלויות החופשיות הכתוב מדבר), הנן שלוות ברובן, המוני היהודים באמריקה, באירופה החופשית, ואפילו באפריקה, נהנים מחרות פוליטית, מזכויות אזרח, ומאפשרויות כלכליות נוחות למדי.
מובנת איפוא התופעה, כי העליה נפסקה, ואין לראות כיום שום דבר שיביא לידי חדושה. יתר על כן, בשיירי העליה הבאה בימינו לארץ, הולך ומסתמן קו מדאיג. ישנה טנדנציה בכמה גלויות ישראל לפתור את בעיותיהן הסוציאליות והכלכליות ע"י העלאת הנמושות לא"י, וישנה סכנה, כי ברבות הימים, יתרגלו חוגים מסויימים לראות את המדינה, כבית מחסה ומקלט לפסולתן של תפוצות ישראל.
יתכן, כי הקלות מסוימות בסלקציה תבאנה כמה אלפי יהודים מצפון אפריקה, אף הנחות כלכליות והבטחת תנאי קליטה טובים, עשויים לעלות כמה מאות, ואולי כמה אלפי יהודים מארצות המערב. אך המאזן הכלכלי לא ישתנה בכך שנוי רב.
אם אנו חפצים בהמשכת העליה בעתיד, הרי יש למצוא דרך להזרמה מתמדת של עליה מכל הגלויות ומכל המעמדות החברתיים, נהירה מתמדת המשקפת את האומה היהודית בגולה, כמות שהיא.
ג. ההסטוריה מלמדת כי משפחות האצילים באירופה נהגו במשך מאות בשנים להועיד את בניהם עם הוולדם לתפקידים מסויימים, כגון: בן אחד לצבא, אחד לשרות ממשלתי, אחד לכהונה וכו'. לפני כתשע מאות שנה היו לא מעט משפחות שהועידו בן אחד לארץ הקודש. נסיון הסטורי זה יש בו לענ"ד דוגמא להואיל לנו בענין עתידה של העליה היהודית למדינת ישראל. על הקונגרס הציוני ועל יתר המוסדות היהודיים הגדולים, להחליט, לדרוש ולשדל, כי כל משפחה יהודית בגולה תועיד אחד מבניה עם הוולדו למדינת ישראל. אין כאן הכוונה לעליה חלוצית במובן הקלסי הישן. אין אותו הבן צריך ללכת דוקא לנגב או לקיבוץ, אלא, עליו להתחנך, לקראת חיים בארץ, בעיר, בכפר, כפי נטיותיו, הוא צריך להתחנך חינוך עברי וללמוד מקצוע שיבטיח לו קליטה בטוחה ועבודה מקצועית פוריה בארץ.
אם תתקבל שיטה זו ואם יתלכד סביבה צבור ניכר, הרי יוצרו כמה עמודי יסוד לעתידו של עם ישראל בדורות יבואו.
1. התנועה הציונית התרוקנה מתוכן ממשי עם תקומת המדינה, כיון שהאומה הישראלית עשויה כיום שני חלקים: הציונים האמתיים או היהודים הפעילים, שהסיקו את המסקנות והרי הם חיים כיום בארץ, ולעומתם כל יתר העם, שכן כל יהודי נורמלי בגולה, שלא ניתק מעל האומה היהודית כליל, תומך כיום במדינת ישראל ובביצורה. התנועה הציונית מתלבטת בין שני החלקים בתווך, ברם תפקידיה ומהותה מטושטשים והקיצונים טוענים כי זוהי מסגרת נכבדה שהתרוקנה מתוכנה. ע"י ההצעה האמורה, אפשר לחדש ימיה של התנועה הציונית. כל אותן המשפחות שתקבלנה עליהן את החובה הנז' של חינוך אחד מבניהם לקראת עליה, וכל הציבור שיתלכד בפועל מסביב לרעיון זה וביצועו הם יקראו ציונים. יהא זה צבור שדבר ממשי גדול יאחד אותו ויבדילו מעל סתם יהודים טובים המוכנים לתמוך בתרומותיהם ובהשפעתם במדינת ישראל. במילים אחרות, ההבדל בין ציונים ובין לא ציונים יהא מעתה, כי הללו תומכים בישראל בממונם, והללו אף בגופם ובנפשם.
2. לכשיקיף הרעיון צבור גדול בגולה, הרי הוא עשוי להציל את ישראל משתי הסכנות הגדולות ביותר האורבות לנו בדורותינו. האחת היא ההתבוללות האוכלת בכל פה במליוניות היהודים יושבי הגלויות בנשואי תערובת מרובים; והאחת היא סכנת ההתרחקות וההתנכרות של הנוער הגדל במדינת ישראל שאינו מרגיש עוד בקשרים הקושרים אותו ביהודי התפוצות ובמסורתם, נוער זה, מאין לו שרשים במורשת ישראל, הרי רבים בקרבו הזונים אחרי אלהים אחרים של אידיאולוגיות הגוררות אותם הרחק מישראל, מעברו ומעתידו. די להזכיר כאן את מחנות הנוער הקומוניסטי והקומוניסטי למחצה הנושא עיניו אל עם זר ומתחנך לשנאת עמו וארצו. אגף אחר הוא הנוער הכנעני על האידיאולוגיה השונה שלו, אך הצד השווה בכולם שהם שונאים ומשקצים את עמם ואת מורשתו, בזים לעברינו ומסכנים את עתידנו.
זרימה מתמדת של נוער יהודי בעל רמה שיתפוס עמדה מכובדת בחיי המדינה, תיטול את עוקצן של תנועות ההתנכרות האמורות, ותבטיח את הקשר בין תפוצות ישראל לבין המדינה בדורות יבואו. מאידך, לכשתרבינה משפחות הגולה, שבהן מתחנך אחד הבנים חינוך עברי-ישראלי, הרי תמעט ההתבוללות. צבור של מיטב בני גלויות שונות החיים במדינה, יצור קשרים משפחתיים אישיים הדוקים בים המוני ישראל בגולה לבין המדינה וקשרים אלה ישמשו סכר אדיר בפני ההתבוללות הגלותית, ובפני רעיונות ההתנכרות "הצברית".
3. לא למותר יהיה להזכיר את העובדה הידועה, כי הריבוי הטבעי בקרב הגלויות השלוות והעשירות הוא זעום והוא הולך ופוחת. מסתבר כי למשפחה שתקדיש אחד מבניה לעליה לארץ, יהיו בוודאי עוד בנים שישארו בקרב משפחותיהם בגולה. התנועה המוצעת עשויה איפוא גם להגביר את הילודה היהודית בגלויות השלוות.
ד. אם תווצר תנועת המונים מסביב לרעיון של הקדשת בן אחד לא"י, הרי עשויה תנועה כזאת לחדש את ההתלהבות ואת האידיאליסם שהיו נחלת התנועה הציונית בימיה הטובים. כל קהילה בגולה, תדע לשוות לעניין זה אופי ציבורי חגיגי מרומם, בעל צביון דתי לאומי וכו', קהילה קהילה לפי אופיה, ומשפחה משפחה לפי השקפותיה והכרתה. כל ברית של בן מסוג זה תוכל להיהפך לחגיגה מרוממת של סולידריות עם מדינת ישראל וכל בר-מצווה ובת מצווה מסוג זה, יהפכו להפגנה ציונית ולמגדל אור יהודי בחיי המשפחה, קרוביה וידידיה.
ה. מובן כי לא בקלות יקבלו עליהן משפחות ישראל בגולה את ההתחייבות הגדולה הזאת. החדרת הרעיון לא תהא אולי יותר קלה מהשלטת הרעיון הציוני בשעתו. אולם אם תהא ההבנה הדרושה לכך, ואם ירתמו בעול ההסברה והמלחמה למען הרעיון, כוחות צבוריים ממדרגה ראשונה, מצמרת המדינה והמוסדות הלאומיים, הרי אפשר יהא להביא לידי החלטה חגיגית בקונגרס ובעקבותיה לידי החלטות והתחייבויות חגיגיות בקהילות ישראל, עד שיהפך הרעיון לנחלת הכלל, וישמש בסופו של דבר נקודת מפנה בגורל העלי היהודית, ועמוד איתן לאחדותה ושלמותה של האומה הישראלית עד קיבוץ כל הגלויות למדינת ישראל.
