יהודה אליצור
25 שנות מדינה - הרצאה
תשל"ג

(חז"ל אמרו: תורה שבע"פ קדמה לתורה שבכתב. מאמר זה נכון מבחינת הפשט וגם מבחינה כרונולוגית.

חז"ל אמרו גם, שיש מקרים בהם רק המקרא יכול להבהיר דברים. כמו למשל בימי חשבון נפש לדוגמא בנושא ראש השנה. ההשקפה המלווה את הדברים יונקת מהמקרא, השקפת היהדות מקורה במקרא. אך מעשי האם יום מעוגנים בתורה שבע"פ.)

בשלוש מאות השנים האחרונות אירעו שתי מפולות גדולות בהיסטוריה היהודית:
א. בימי שבתאי בן צבי כאשר אלפי מאמינים נגררו אחרי משיח שקר ועובד עבודה זרה זה.
ב. התכחשות לראשית הגאולה – שאז יצאו רבים כנגד בניין א"י. אין יודעים כמה נספו בגלל טעות גורלית זו. רוב בני ישראל אז לא האמינו שזו ראשית הגאולה.

שתי טעויות גדולות אלה נבעו מתוך חוסר גישה והבנה של המקרא. לטעויות אלה יש המשכים. בימינו קיימים אנשים חרדים כל כך הטוענים שאין התקומה בא"י מעשה ה'. (רק בעשירית מההיסטוריה שלנו הייתה לנו עצמאות מדינית. בהשוואה לתקופות העצמאות השונות – לא הייתה כתקופתנו). תשובה לטענה זו הם דברי הרמב"ם האומר בפרק י"ב בהלכות מלכים שאין המלך המשיח צריך לעשות מופתים. עולם כמנהגו נוהג והגאולה תבוא כדרך הטבע.

חשיבות גדולה לעקרון מקראי – חשיבותו של המעשה האנושי, מעשיהם של אנשים נבחרים, אנשי ייעוד. בברכת יצחק ליעקב נאמר "ישתחוו לך בני אמך", בברכת יצחק לעשיו נאמר "ולך מה אעשה בני". אח"כ, כשיצא עשיו לקראת יעקב, עושה יעקב הכנות למרות שה' הבטיח לו שישמור עליו. מכאן שהבטחה וייעוד אלוקי לא יתקיימו אם האדם לא יאמץ את כל כוחו הנפשי והגופני להשגת המטרה. נקודה זו אפשר להעלות במקרים רבים אחרים במקרא ועניין זה טעון הדגשה יתירה. הבטחה וייעוד אלוקי תופסים במקרא רק אם האדם מוכיח שהוא ראוי לו. שום ייעוד אלוקי לא יצא אל הפועל בלי השתדלות האדם. לגבי אדם שאינו משתדל אין ההבטחה תופסת. האדם הוא כלי ביד ה' והכלי צריך להיות ראוי וחזק.

ספר שופטים מעמיד במבחן את יראת השמיים שלנו. השופטים השונים אינם אנשי מעלה, ואין זה מקרה שהיו גיבורים מסוג יפתח או שמשון. בעניין יפתח נאמר שהייתה עליו רוח ה'. הישועה אינה באה תמיד מידי אנשים נבחרים ונעלים. ה' מושיע את עמו ע"י אנשים שיש בהם הסגולות הדרושות באותו זמן ובאותו מקום. הישועה היא לגיטימית ובידי ה' גם במקרה כזה.

יחס המקרא וחז"ל לא"י ולנעשה בה מבחינת בניין ונטיעה, אינו יחס של רנטביליות ופרנסה. העניין הוא תיאולוגי טהור. אין זו שאלה של משק אלא עניין אלוקי.

הרמב"ם אומר שאין הארץ מקבלת את אויבינו וקיומו של האבסורד בוא הוכחה לקיום ישראל ומופת לאמיתות תורת ה'. תופעה בלתי מציאותית זו משמשת לנו הוכחה דרך המציאות ההיסטורית.

בכל מקום בנבואה שמדובר באחרית הימים, קושר הכתוב את הגאולה ואת קידוש ה' – בפריון הארץ ובשיבת א"י לפריונה.

לדעת המרצה אין משבצים דברים אלה בבתיה"ס במקומם הנכון. עניין זה פוקח עיניים. זהו הסמן המובהק של הגאולה וחלק אורגני בה.

מופת זה במקרא הוא אקט של קידוש ה' באחרית הימים.

שני סוגי גבולות לא"י. ראשון – גבולות ההבטחה לאבות. השני – של יוצאי מצרים.
ההבדל הוא בנימוקים. סיני כלול בגבולות ההבטחה "וירשתם אותה וישבתם בה". ישיבה בארץ, נטיעה, זריעה – באלה מתמצה עניין ארץ הקודש.

אילו היו אבותינו נשארים בסיני היו נשארים נודדים. לכן אומר הכתוב שאין הארץ ניתנת להם עכשיו אלא כדברי ישעיהו "יששום מדבר וציה". לעתיד לבוא ישתוו המדבר והערבה לארץ פורייה בהתאם לתנאים שיהיו בעתיד.

לפריון הארץ משקל רב גם במקרא גם בנבואה.

כתבה רחל פרלמוטר

למסמך הבא