לדף ראשי




המונח "תרבות"
המילה "תרבות" באה מן השורש ר.ב.ה. ומשמעותה ריבוי או התרבות. דבר ראשוני, פשוט ולא מפותח, קיים בזמן קודם, מתפתח בקצב איטי על-ידי שהוא מוסיף לעצמו יסודות הדומים ליסודותיו הקודמים, תוך שהוא מטיל בהם שינויים או קולט לתוכם חידושים שאינם חורגים יתר על המידה ממגמותיו הראשוניות. גם המלה הלועזית Culture פרושה גידול, פיתוח, שיפור, ריסון, ארגון ועידון. בכל אלה אתה מוצא הטלת שינויים לטובה בדבר קיים מראש.

מכאן הביטוי אגריקולטורה שמשמעה חקלאות או עבודת האדמה. אתה משתמש באדמת הבור (שכולה סבך של ענפים וקוצים), העומדת לרשותך, מבער ממנה את הענפים ואת הקוצים ומשאיר את הצמחים הראויים לאכילה, הוא שותל כיוצא בהם ומפתח אותם כירקות, כעצי פרי וכצמחי נוי שתועלתם לעתיד מרובה.

לפי זה, כל תרבות היא מסירת הישן או חלק חשוב ממנו לדורות החדשים, תוך כדי פיתוחו. כיוון הפיתוח הוא ריסון, אירגון ועידון. לעומת זה ויתור על הישן הוא בזבוז. מצד אחר קולט הישן יסודות חדשים התואמים וממשיכים את הישן. ומכל מקום אין תרבות שהיא כולה חדשה. מה שחדש לגמרי, הוא עדיין איננו תרבות.

התרבות מתפתחת בשני מישורים מאוחים לאחדות אחת:
א. המישור החמרי (הציויליזציה)
ב. המישור הרוחני (קולטורה או תרבות)

ריסון הטבע: ריסון הנהר, חקלאות בלא נדודים.
ריסון טבע האדם: (חוק, דת, מוסר וחינוך)
ארגון הטבע: (המקצועות מתפרטים, והכלים נעשים בידי מומחים, מיון הדומם, הצומח והחי.)
ארגון טבע האדם: (פילוסופיה, לוגיקה מתמטיקה, מנהגים וכו').
עידון הטבע: (ייפוי והשבחה, הכלים נעשים אסתטיים)
עידון טבע האדם: (שירה, אמנות, מוסיקה, תיאטרון, מנהגי חברה ונימוסים.)

חוקי היסוד של תרבות
לתרבות, (כמו לדת) יש חוקי יסוד, ואולי אפילו חוקה מיוחדת משלה. והרי אחדים מעקרונותיה:

1. התרבות זקוקה תמיד לקשר ולקונצנזוס חברתי מחלט, ועל-כן היא תמיד שבטית או לאומית. קונצנזוס כזה נוצר בשבט או באומה רק על-ידי הדת, ועל-כן מהווה הדת ערש לידה לכל תרבות.

2. תרבות אינה נוצרת על ידי איש אחד, אך גם לא על-ידי כל האנושות. איש אחד אינו קובע התנהגות של חברה שלמה. מצד אחר האנושות איננה יכולה לחיות בהסכמה מלאה (קונצנזוס), בגלל המרחקים שבין קבוצות בני אדם, בגלל קשיי התקשורת שבין הקבוצות,ובגלל גבולות לא עבירים שביניהן (ימים, נהרות, הרים, מדברות, שפה, מנטליות וכד’).

3. עיקרון רוחני קולקטיבי חייב לכוון את מערכת המנהגים ואת כל היסודות החומריים. כנסיה גותית מדגימה יפה את שליטת הרוח הקתולית של ימי הביניים על הארכיטקטורה של בניני הכנסיות. הנכנס לכנסיה גותית, חש עצמו קטן וחסר אונים מול העצמה של מבנה שגובהו כמאה מטר. הוא עומד כחגב קטן בתחתית הכנסייה, ובגלל המגמה העולה בזווית חדה של קווי המבנה, הוא נאלץ להרים עיניו כלפי מעלה, כמי שפונה בתפילה ובתחנונים לשמיים. לפנינו דוגמה מרשימה של שליטת העיקרון הרוחני הדתי במבנה הארכיטקטוני של הכנסייה. אין צורך להרבות מלים על השוני במבנים של בתי כנסת. נמיכות ופשטות בדומה להר סיני שהיה הנמוך בין ההרים. נמיכות זו נבעה לא רק מאימת הגויים שלא ראו בעין יפה מבנים יהודיים גבוהים, אלא מפילוסופית חיים מיוחדת וצנועה של תרבות ישראל.

4. כל תרבות בנויה ממיליוני פריטים, החייבים להשתלב זה בזה ולהיות תואמים זה לזה. בליל של תכונות והתנהגויות שאינם מתואמים ביניהן אינם בונים תרבות.

5. לשם התפתחות תאום זה, ולשם ההשתלבות ההדדית של הפריטים זקוקה התרבות למאות שנים. אם נראה במעמד הר סיני מעין מפץ גדול של התחלה, ארכה התגבשותה של תרבותנו עד סוף תקופת המשנה, ובסך הכל קרוב לאלף שנה.

6. התאום והשילוב נוצרים על-ידי העברת הישן אל החדש, ועל-ידי קליטת החדש בתוך הישן.

7. התרבות פועלת באמצעות ריסון, ארגון ועידון הטבע (נהרות) מזה, וטבע האדם (דחפים) מזה.

8. למטרותיה משתמשת התרבות בחקלאות, באומנויות, בטכנולוגיה, בדת, בחוק, במוסר ובחינוך וכו’.

חוקי היסוד של התרבות אינם ניתנים למניפולציות חברתיות
חוקי יסוד אלו של התרבות אינן חוקי היסוד של הכנסת, ואפילו 360 חברי פרלמנט, ואפילו ברוב של 80% לא יוכלו לשנותם לעולם. בזה דומים חוקי התרבות בדיוק נמרץ לחוקי הדת. הם אינם תלויים בגאונים, באנשי שררה עשירים, במנהיגים פוליטיים, בכנסת ובבית המשפט. התרבות נבנית בעיקרה על-ידי המוני העם ועל ידי נציגיהם, שהם, ההמונים בעלי הרמה הסבירה, מקבלים אותם עליהם מתוך הסכמה ללא כל בחירות פורמליות.

אפילו יוצרים מעולים, שיצירותיהם מכוונות נגד הזרם המקורי והטבעי של התרבות, דבריהם מנופים על-ידי ההיסטוריה מן המרקם התרבותי. ההיסטוריה היהודית ידעה יוצאי דופן רבים. היא ידעה את ה“ערב-רב”, את “עובדי הבעל”, את חסידי “ירבעם בן נבט”, את המתייוונים, הצדוקים, האיסיים, הכותים, הקראים, השבתאים והמשכילים. מכל הזרמים הללו כמעט ולא נשאר זכר. התרבות המרכזית המלוכדת של היהדות, שהמשיכה את העיקרון הרוחני הבסיסי של ההוויה היהודית, הקיאה אותם מקרבה.

כמעט כל המגמות שסטו מן המרכז ירדו לגמרי מעל במת ההיסטוריה. ואכן בראשית ההתיישבות בארץ, נטו כל המגמות של החינוך, ואפילו אלו של השומר הצעיר, להזדהות עם התפיסות הפרושיות דווקא. אמנם בחרו לעצמם את בית הילל, אבל הרי גם אלה פרושים היו. כל השאר היו ואינם.

רק הנצרות נותרה לפליטה, אבל לשם כך היא נאלצה להינתק לחלוטין מן היהדות, לוותר על כל זהות יהודית, ולבנות לעצמה בסיס עיוני עצמאי חדש. בעיית היהדות של ימינו היא, שהזרמים הסוטים, מבקשים לסטות מן הרציפות היהודית את כל הסטיות האפשריות, ויחד עם זה לזכות בלגיטימציה מוחלטת, ולהיחשב כחלקים אותנטיים של היהדות ההיסטורית. הדרך היחידה האפשרית העומדת לפניהם היא לעשות כמעשיהם של הנוצרים, ולנתק את עצמם לחלוטין מן היהדות ולהיאזר בסבלנות. אולי תוך אלף או אלפיים שנה תיווצר אף אצלם תרבות חדשה שהעולם יאלץ להכיר בקיומה. מה שבטוח הוא, שתרבות חדשה זו לא תהיה תרבותה של היהדות.

תרבות ישראלית חדשה היא משהו שלא היה ולא נברא
לכן לפי המסקנה המתבקשת מעקרונות אלה, תרבות ישראלית חדשה היא משהו שלא היה ולא נברא, ואפילו משל לא הייתה, ובאמת היא אינה אלא בידור בלבד. לפי העקרונות הללו תרבות ישראלית היא בלתי אפשרית מעצם הגדרתו ומעצם מהותו של המושג. הניסיון להוכיח שהמת הזה שכלל אינו יכול להתקיים הוא בכל זאת חי, איננו אלא פטפוט ריק בלבד.

הואיל ואלפי ידיים טפלו בה, והואיל ואלפים ניסו להטביע בה את חותמם על פי תכנון שרירותי, התרבות היא מן המושגים המרכבים והמסובכים בהווייתנו, ולא די בעשרים שנות לימוד כדי להכירה ולהבינה. מטעם זה גם שימושי המושג רבים ביותר, מהם מצמצמים ומהם מרחיבים, ולכן יקרה לא אחת שבקונטכסט אחד נכללים במושג תופעות שבקונטכסט אחר הן נדחות לחלוטין. עם כל זה אפשר לומר, כי יש קוצנזוס כמעט מלא לגבי התיאור שהצגנו לעיל.

מכל האמור מתברר, כי רק אנשים שלא טרחו לברר את מהותה ואת הגדרתה, ואינם מבינים את טיבה ואת ייחודה של התרבות, נשים המתעלמים מאורך הזמן הנחוץ להתפתחותה, רק הם מרשים לעצמם לדבר על תרבות ישראלית.

אולם דיבורים אלה עדיין אינם מוכיחים את קיומה של תרבות כזאת. התרבות הישראלית צריכה עדיין להיווצר, והיא חייבת להיווצר על בסיס של התרבות היהודית ההיסטורית.


לעיון נוסף: (שמות מאמרים באתר דעת והקישור אליהם)
פרופ' דב לנדאו, דרכי חשיבה מודרניים כעקרונות פרשניים:


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן