לדף ראשי



דיבוק - בעלי הקבלה השתמשו בשם הזה להורות על התדבקות רוח הטומאה בגוף האדם המפעמו. התופעה ידועה אצל העמים הקדמונים כמו אצל היהודים.

במדרש נקרא הדיבוק "רוח תזזית". בשיחה שהייתה בין ר' יוחנן בן זכאי וגוי אחד בעניין פרה אדומה (במדבר רבה פי"ט, תנחומא פ' חקת), מוזכרת רפואה שמעשנין עקרין תחת החולה ומרביצין עליו מים והרוח בורחת (ערוך ערך חזז).

הספור אודות בן תמליון בזהר פרשת שמות עוסק בדיבוק:

"א"ר יצחק א"ר יהודה "נפשנא דרשיעיא אילין אינון מזיקין דעלמא",
ור"ל שנשמות הרשעים מתדבקות בגופות בני אדם להחלותם ולהזיקם.

בכתבי האר"י מובא כי יש בכח לגרש דבוק ורוח רע על ידי השמות והכונות היוצאות מהפסוק הפקד עליו רשע (תהילים ק"ט ו').




הערות לערך:
שם המעיר: עמיחי רביב
הערה: בשנת תשמ"ג פרסם פרופ' גדליה נגאל את " סיפורי 'דיבוק' בספרות ישראל "{ הוצאת ראובן מס תשמ"ג } ובו ספורים רבים על דיבוק. מתברר שהדיבוק היה שכיח בקהילות יהודיות רבות בתקופות שונות בגולה וגם הגיע לארץ-ישראל ולירושלים ואפילו הרב אברהם יצחק הכהן קוק גירש דיבוק ביפו בשנת תרע"ב. הספר מספר שהרבי מסטמר התבקש פעם לגרש דיבוק מנערה ממשפחה תימנית. תגובתו הייתה " אני חושב שהנערה פשוט יצאה מדעתה. מוטב שתלך עימה לפסיכיאטר טוב ואותי תעזוב ".

מקור ההערה: גדליה נגאל

שם המעיר: יונתן מילוא
הערה: העורך העתיק לא נכון מאנציקלופדיה אוצר ישראל.
הסיפור על בן תמליון הינו בבבלי ערכין יז ע"ב, והזוהר אינו מדבר על בן תמליון אלא על המזיקין בכלל/
הזוהר הנז' אינו בזוהר שמות אלא בויקרא אחרי מת דף ע ע"א.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן