חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

עכן

אדם שמעל בחרם בכיבוש יריחו בימי יהושע, ולקח מן השלל.

יהושע הטיל חרם על העיר יריחו, העיר הראשונה שנכבשה, וזאת בדרך נס ובשבת. יהושע הדגיש את המיוחד בכיבוש יריחו בכך שהודיע לעם כי כל שלל העיר יהיה לאוצר בית ה'.

בפרק ז' שבספר יהושע אנו קוראים:
וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח
לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם וַיִּחַר אַף ה' בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: (יהושע ז: א)
מיהו עכן זה? האומנם אדם מרכזי הוא בעם ישראל? בכל המקרא כולו לא מופיע עכן כבעל תפקיד בישראל. הוא מעל בחרם, וזו "תרומתו" היחידה לתולדות ישראל, ולא עוד. ובכל זאת הפסוק כותב: "וימעלו בני ישראל מעל בחרם." איש אחד חטא וכל ישראל אשמים. זוהי האחריות ההדדית של עם ישראל: "כל ישראל ערבין זה בזה."

והתיאור עובר מן הפסוקים על עכן שמעל בחרם למלחמה שנכשלה. יהושע שולח מרגלים לרגל את העי. המרגלים שבים, ובפיהם בשורה: קל לכבוש את העי. שלושת אלפים איש יספיקו. ההתקפה נכשלת, ואנשי העי רודפים את ישראל והורגים בהם 36 אנשים.

יש ניגוד בין המלחמה ביריחו, שזה עתה נסתיימה בניצחון לא מובן, למלחמת העי, שנסתיימה בכישלון לא מובן. במלחמה הראשונה היה נס גלוי, ובמלחמה השנייה כישלון צורב. האומנם נסתיימו הנסים? ואולי גרוע מזה: אולי נסתיימה העזרה שקיבלו ישראל מאת ה', ועתה מתהפך הגלגל נגדם? מלחמת העי הייתה המלחמה הראשונה שישראל נלחמו במתכונת צבאית, ללא נסים וללא התגלות אלוהים. האם הכישלון במלחמה מראה שכחיילים הם לא יוכלו לכבוש את הארץ? האם משמעות הדבר שמכאן ואילך הכישלון אורב לפתחם?

תגובת יהושע קשה מאוד:
(ו) וַיִּקְרַע יְהושֻׁעַ שִׂמְלתָיו וַיִּפּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרון ה' עַד הָעֶרֶב
הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל ראשָׁם:
(ז) וַיּאמֶר יְהושֻׁעַ אֲהָהּ אֲדנָי ה' לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה
אֶת הַיַּרְדֵּן לָתֵת אתָנוּ בְּיַד הָאֱמרִי לְהַאֲבִידֵנוּ וְלוּ הואַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:
(ח) בִּי אֲדנָי מָה אמַר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל ערֶף לִפְנֵי איְבָיו:
(ט) וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי וְכל ישְׁבֵי הָאָרֶץ וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ
וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדול: (יהושע ז: ו-ט)
מדברי יהושע ניכר, כי הוא רואה בכישלון התחלה של מפולת כללית. אם ישראל בורחים פעם אחת מן המערכה, יראו כל העמים כי אפשר לנצח אותם, והפחד מפניהם יפוג. בסיום תפילתו שואל יהושע שאלה שגם משה רבנו שאל אחרי חטא העגל, כאשר ה' רצה להשמיד את ישראל: "ומה תעשה לשמך הגדול?" - הגויים יחשבו כי חסר כוח אתה, כי הבטחת לישראל ואינך יכול לקיים את הבטחתך.

תשובת ה' חריפה. אנו זוכרים כיצד התחיל הפרק: "וימעלו בני ישראל מעל בחרם." דבר ה' חוזר על האשמה כוללת זו:
(י) וַיּאמֶר ה' אֶל יְהושֻׁעַ קֻם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נפֵל עַל פָּנֶיךָ:
(יא) חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אותָם
וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם: (ז: י-יא)
ההאשמה היא כוללת. כאילו כל ישראל חטא, לקח, גנב, כיחש. ודבר ה' ממשיך:
(יב) וְלא יֻכְלוּ בּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּם לִפְנֵי איְבֵיהֶם ערֶף יִפְנוּ לִפְנֵי איְבֵיהֶם
כִּי הָיוּ לְחֵרֶם לא אוסִיף לִהְיות עִמָּכֶם אִם לא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם:
(יג) קֻם קַדֵּשׁ אֶת הָעָם וְאָמַרְתָּ הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר
כִּי כה אָמַר ה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל חֵרֶם בְּקִרְבְּךָ יִשְׂרָאֵל
לא תוּכַל לָקוּם לִפְנֵי איְבֶיךָ עַד הֲסִירְכֶם הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם:
(יד) וְנִקְרַבְתֶּם בַּבּקֶר לְשִׁבְטֵיכֶם וְהָיָה הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ ה'
יִקְרַב לַמִּשְׁפָּחות וְהַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנָּה ה' תִּקְרַב לַבָּתִּים
וְהַבַּיִת אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ ה' יִקְרַב לַגְּבָרִים: (ז: יב-יד)
ה' מצווה את יהושע להפיל גורל, ועל פי הגורל לגלות מי לקח מן החרם. יש להפיל גורל בין השבטים, ואחר כך בין המשפחות, ואחר כך בין בתי האב - אלו יחידות משפחה קטנות יותר - ואחר כך בין הגברים.
(טו) וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ אתו וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לו
כִּי עָבַר אֶת בְּרִית ה' וְכִי עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל: (ז: טו)
יהושע עושה כדבר ה', ובגורל עולה עכן. הפנייה של יהושע לעכן נוגדת את הטון החריף של הפרק. וכך אומר יהושע לעכן:
(יט) וַיּאמֶר יְהושֻׁעַ אֶל עָכָן בְּנִי שִׂים נָא כָבוד לה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל
וְתֶן לו תודָה וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי: (ז: יט)
המשך הפרק מתאר את הודאתו של עכן ואת עונשו. עכן נסקל, ורכושו, יחד עם השלל שלקח, נשרף באש.

חז"ל מוצאים בהודאתו של עכן בחטאו צד זכות לו. וכך אומרים חז"ל על עכן:
"כיוון שראה עכן כך (את מפלת ישראל), אמר בלבו: כל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא. ואני, על ידי נהרגו אנשים מישראל. אני חוטא ומחטיא! מוטב אני אודה לפני הקב"ה ולפני יהושע, ואל תבוא תקלה על ידי." (מדרש רבה, במדבר כג)
חז"ל אמרו, כי לעכן יש חלק לעולם הבא. וכך דרשו את דברי יהושע לעכן, "יעכרך ה' ביום הזה": "היום הזה אתה עכור, ואי אתה עכור לעולם הבא" (פרקי דרבי אליעזר לב).

מקור הערך: יהודה איזנברג

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן