חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

עמדין יעקב

רב ופוסק. לחם נגד כת שבתי צבי. בנו של חכם צבי. אלטונא 1697 - 1776.

השתלם בספרות הרבנית, קבלה דקדוק ורומית והולאנדית. התנגד לחכמת הפילוסופיה. נתמנה לרב בעמדין בשנת 1728. לחם בכת שבתי צבי, ועם ר' יהונתן אייבשיץ שנחשד בעיניו למסייע להם. חיבר כחמישים ספרים, ובהם סידור תפילה וספר זכרונות.

ר' יעקב עמדין - (ב"ר צבי אשכנזי = יעב"ץ). רב, פוסק ומחבר ספיר הלכה. רדף את כת שבתי צבי, נולד באלטונא בשנת 1697 ומת שם ביום א' דר"ח אייר שנת תקל"ו (1776). עד גיל 17 למד אצל אביו ה"חכם צבי", ואח"כ למד באמסטרדם. בשנת 1715 נשא לאשה את בת ר' מרדכי ב"ר נפתלי הכהן הרב מאונגריש-בראד במדינת מעהרין, שם למד בישיבה של חותנו. השתלם בספרות הרבנית, ולמד קבלה ודקדוק, רומית והולנדית.

התנגד לחכמת הפילוסופיה, ולא האמין כי רמב"ם כתב את המורה (מטפחת ספרים). בעיר אונגאריש-בראד היה שלוש שנים מורה בישיבה, אח"כ סחר בתכשיטים. סרב לקבל משרת רבנות, אך לבסוף נתמנה לרב בעמדין בשנת 1728 ומאז נודע בשם "עמדין", בשנת 1733 חזר לאלטונא והקהילה שם נתנה לו רשות לפתוח בית המדרש ליחידי סגולה. תחילה חי בשלום עם ר' משה חגיז שהיה בראש עדת הפורטוגזים באלטונא, עד שהפך לשנוא אותו. הייתה בלבו טינה על ר' יחזקאל קצנלנבויגין, הרב הראשי לעדת האשכנזים, שירש את מקום אביו החכם צבי. כמה שנים לאחר שובו לאלטונא השיג רשיון ממלך מדנמרק לייסד בית דפוס באלטונא, שם הדפיס את "סדור עמודי שמים". הייתה התנגדות לסידור, בגלל שינויים שעשה בנוסחאות, למרות שקיבל הסכמה על סדורו מרבנים גדולים באשכנז.

מחלקות עם הרב ר' יונתן אייבשיץ
ר"י עמדין היה מתנגד חריף לכת שבתי צבי, והוא נאבק עם ר' יהונתן אייבשיץ שחשד בו כשבתאי. עמדין היה קנאי בן קנאי, קפדן ומהיר חמה, ושנא לשון רמיה. היה איש אמונים, ברח מן הכבוד ולא נטה מדרכו. היה איש מלחמה עד יום מותו.

קנאתו הגדולה לטהרת היהדות גרמה להתנגדותו הגדולה לכת שבתי צבי, והתנגדותו זו גרמה לו לחשוד בר' יונתן אייבשיץ, שהוא שבתאי נסתר. כאשר נסה קארל אנטאן, שהמיר את דתו, להוציא לאור צדקת רי"א שהיה רבו ואלופו ביהדותו, חיזק בכך את ר"י עמדין לרדוף את ר' יונתן אייבשיץ ולהרשיעו ביותר. בפרט הרבה את התקפותיו כאשר נודע לו כי אנשי כת שבתאי צבי כבדו את ר' יונתן אייבשיץ כאחד מגדוליהם, ושמו חרות על המטבע התלויה על לב ראש עדתם לאות כבוד.

ר' יונתן אייבשיץ היה איש מתון, ולא נגרר לפולמוס נגדו. הוא הוציא לאור קבוצת מכתבים בשם "לוחות העדות" והקדמה קצרה בראשם, להראות איך אויביו האשימו והרשיעו אותו מבלי תת אות ומופת לדבריהם. אך לא נסה להתנצל ולהצדיק ולפרש את מעשיו.
פרנסי הקהלות או"ה עמדו לימינו, ורוב ישראל באשכנז ידעו את ישרו וצדקתו וחסידתו. גם בפולין יצא שמו לתהילה.
ועד ארבע הארצות ביעריסלאוו רצה להצדיק את ר' יונתן אייבשיץ ולשרוף את אגרות ההאשמה נגדו, אבל ר' יעקב עמדין עמד על דעתו וטען כי הוועד פועל במצוות המלך.

ר' יעקב עמדין רצה לשים קץ לסכסוכים שביניהם, אך חיכה לתנצלות ר' יונתן אייבשיץ, והסבר לעניין הקמיע שנתן, ואשר היתה חשודה כמכילה יסודות שבתאיים.

בספרו "שפת אמת ולשון זהורית" כתב ר' יעקב עמדין בשער:
"נתאחר הדפוס עד עתה, כי כל הגאונים היו מצפים שיכנע לבבו ויקבל תשובה למען לחפות עליו ולברחו בלילה, לחוס על כבוד תורתנו וכבוד משפחתו, וכלום בקשו ממנו כי אם לפרש ולתרץ דבריו בפירוש מספיק על הקמיעות. ועוד מקבל עליו המסדר, באם שיש עוד ביד ר' יונתן אייבשיץ אב"ד מהמבורג לפרש דבריו בפירוש מספיק על הקמיעות הנדפסים בכרך הזה מקצה אל הקצה במחברת, המתקבל על הדעת חכמי הדור וגאוני הזמן שבאשכנז, שידפיס פירושו ולשלוח מקצה ועד קצה הארץ לגלות צדקתו בארץ".
ומה הייתה כל החרדה הזאת? רק על אדות קמיע אחר שהביאו לפני ר' יעקב עמדין שנזכר בו שם שבתי צבי. בנוסח הקמיע היה כתוב:
"אנא שלח רפואה לאשה זאת למען יתקדש שמך ושם משיחו בבאא יהבק בעולם"
ר' יעקב עמדין אמר כי "בבאא יהבק" באתב"ש וחלופי אותיות הם "שבתי צבי קדוש". אך אחרים פירשו כי "בבאא" הוא ראשי תבות "בראשית ברא אלוהים את...". והנה אף כי נמצאו אז איזה רבנים שחששו לדברי ר' יעקב עמדין מפני התנגדותם לכת שבתאי צבי, כאשר עברה הסכנה של המשיח המתעה הזה, נוכחו כי חשדו את הרי"א במה שאין בו.

הרב מפראג כתב על ספר "עדות ביעקב" שקנה לעצמו דברים אלה:
"בע"ה. הנה עדות זו עדות שקר, והוציא לעז על גדול עולם נ"ע ועל שארי גדולי ישראל ינוחו על משכבותם, וחשד אותם בדבר אשר לא היה ולא נברא אלא למשל ולשנינה. ולא היה בהם שום שמץ מינות מהכלב שבתי צבי שבור ומהכלבים אשר סבבוהו, לא שמצה ולא שמצה שבשמצה, ומרוב שנאה וקנאה ונקימה ונטירה יתירה דבר דברים במלים אלו שרצה למאחז פני כסא תחת אביו הגאון זצ"ל, ולא עלתה בידו, כי קיימו וקבלו היהודים את גאון עולם. ולכן חמתו בערה בו, ואש תוקד בקרבו, ודבר דברים שקרים וברים ומרים, ושרי ליה מאריה, כי גם הוא היה רב גובריה. ולא גנזתי עדות בדותא הלז, למען ידעו הדורות וילמדו לזלזל בכלבים רעים מאמיני שבתי צבי שחיק טמיא, וכל הבאים אחריו שם רשעים ירקב, קניתי ספר הלז וגם כתבתי עש"ק יו"ד שבט תקע"ו לפ"ק פה פראג, הק' אלעזר פלעקלש" (מאגאזין פיר די וויסענשאפט דעס יודענטומם, ברלין 1882 עמ' 174).
יש לציין כי חוקר השבתאים, פרופ' גרשון שלום, סבור כי אמנם צדק ר' יעקב עמדין בחשדו, וכי ר' יונתן אייבשיץ היה שבתאי.

ספריו
ר' יעקב עמדין היה סופר מהיר מאוד. וחיבר כחמישים ספרים. ארבעה ימים לפני מותו, והוא בן שמונים, שלח לר' שלמה מדובנא השמטות שנשמטו בסדרי העבודות שיסד בסדורו.
מספריו נשארו הרבה בכ"י.
גם כתב מכתבים לרוב, וביניהם גם לר"מ מנדלסון. באחד מהם מבקשו "דבר קטן וקל לגביה דידיה ואצלי נחשב כגדול כהון יקר" והוא לתרגם בשבילו ללשון אשכנז צחה את מאמרו ששלח לו "להשיב את העולה על רוח השר המתחסד וגזר לשנות מנהג ב"י בעניין קבורת הנפטרים כמצוה עלינו מפי חז"ל", והוא מתנצל כי כבד פה הוא "ושפת ארץ כנען אשכנזית לא ידעתי דבר". מנדלסון לא מיהר לענות, כי הוא עצמו הסכים לעכב הקבורה שלושה ימים (עי' מכתבו בבכורי העתים תקפ"ד 1828 עמ' 122).
ספרו "מגלת ספר" הוא ספר זכרונות, ובו תולדות אביו החכם צבי וזכרונות עצמו, ויש בו חומר רב אודות התרבות הרבנית בזמנו.
חשובים ספריו נגד כת שבתי צבי ושיטתם, ובזה סייע לעקרה מן השורש.
במלחמתו נגד השבתאים, מתח ר' יעקב עמדין ביקורת על ספר הזוהר, כדי לערער את הבסיס הקבלי של תורת השבתאות. הוא הראה כי נוספו לספר הזוהר הוספות והערות מאוחרות (בספרו מטפחת ספרים).
מספריו באמונות ודעות חשובה פתיחתו לסדורו, שהוא ספר לעצמו בשם "מגדל עז".

פרטים על ספריו בקטלוג הספרייה הלאומית:

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
ר' יונתן איבשיץ מפראג, מאת חיים ראובן רבינוביץ

מקור הערך: על פי אוצר ישראל לי"ד אייזענשטיין


הערות לערך:
שם המעיר:
הערה: "אך לא נסה להתנצל ולהצדיק ולפרש את מעשיו".
פלא שציינתם את לוחות העדות שבו הוא מוקיע את ש"צ ימ"ש וגם הוא כותב שאסף את כל הקהילה והסביר את עצמו שאויביו זייפו את הקמיעות, בכדי להפליל אותו, ובכל פעם שמזכיר את ש"צ הוא מוסיף י"ש וזיכרו, ואחר המלשינות למלך וערכאות, השיב על חמש עשרה שאלות ופירש את הקמעים, ועל מה יש לו להתנצל על עלילות כפי שהעידו גדולי דורו, כנודע היהודה שהספידו בלשון 'צר לי עליך אחי' זו הייתה תקופה קשה לעם ישראל, שהיו באותה תקופה גדולי הדור ידועים ולא ידועים, נודע ביהודה, רבי עקיבא איגר, הגר"א, הרמח"ל, החתם סופר זצ"ל, וכל אחד במדינתו פעל ועשה למען להגדיל תורה ולהאדירה. והיו עוד גדולי עולם שפחות ידועים כנסת יחזקאל, תשובה מאהבה ועוד.
אי לכך אנא אבקשכם להוריד הנ"ל, ואין אנו כבני אדם רשאים לדון במלאכים ח"ו שהיו בעלי ריב ומדון, והזהרו בגחלתן וכ"ו. הרב מרדכי עמאר, רב דק"ק איפני צרפת


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
אילם
אייבשיץ יהונתן