חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

עמלק

בן אליפז בן עשו מתמנע פלגשו.

עמלק - בן אליפז בן עשו מפלגשו תמנע (בראשית ל"ו י"ב). צאצאי עמלק היו לעם גדול, ונקראו ראשית גויים (במדבר כ"ד כ). המקום שנקרא "שדה העמלקי" בימי אברהם (בראשית י"ד ז) שהיה בדרומה של א"י, נקרא כן על שם סופו, כי מקצת בני עמלק נאחזו שם. על זה אמרו במדרש עדיין לא נולד עמלק, ואת אמרת ויכו את כל שדה העמלקי? אלא - מגיד מראשית אחרית (ב"ב פמ ב י"א). הרמב"ן פי' כי היה בימים קדמונים איש נכבד ושמו עמלק מושל הארץ ההיא, ואליפז קרא את בנו על שמו. מקצות העם העמלקי נאחזו גם בגלילות אפרים, כאמור: בארץ אפרים בהר העמלקי (שופטים י"ב ט"ו), מני אפרים שרשם בעמלק (שם ה' י"ד). מושב הכללי לעם הזה היה בסלע ערב מנגב מזרחה לארץ פלשתים ליד גבול אדום עד שור אשר על פני מצרים (ש"א ט"ו י"ז).

עמלק במקרא
שמות פרק יז
(ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: (ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: (י) וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה: (יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק: (יב) וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ: (יג) וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב:
(יד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: (טו) וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי: (טז) וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר:

דברים פרק כה
(יז) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: (יח) אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים: (יט) וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח:

שמואל א פרק יד
(מז) וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל אֹיְבָיו בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וּבְמַלְכֵי צוֹבָה וּבַפְּלִשְׁתִּים וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ: (מח) וַיַּעַשׂ חַיִל וַיַּךְ אֶת עֲמָלֵק וַיַּצֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד שֹׁסֵהוּ:

שמואל א פרק טו
(א) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל אֹתִי שָׁלַח ה' לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ עַל עַמּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה שְׁמַע לְקוֹל דִּבְרֵי ה':
(ב) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם: (ג) עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר:

דברי הימים א פרק ד
(מב) וּמֵהֶם מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן הָלְכוּ לְהַר שֵׂעִיר אֲנָשִׁים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּפְלַטְיָה וּנְעַרְיָה וּרְפָיָה וְעֻזִּיאֵל בְּנֵי יִשְׁעִי בְּרֹאשָׁם: (מג) וַיַּכּוּ אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
בתלמוד ומדרשים
א"ר הונא, למה הדבר דומה? לאמבטי רותחת, שהיו הכל בורחים הימנה. בא אחד וקפץ לתוכה והפשירה, מיד באו הכל ורחצו בתוכה. כך ישראל: כיון שיוצאים ממצרים היו בורחים מהם [שונאיהם], שמעו עמים ירגזון. בא עמלק והפשירם.

"ויזנב בך כל הנחשלים אחריך", אמר ר' יהושע דסיכנן בשם ר' לוי שהיה מחתך את זכרותם והיה משליך אותם למעלה, ואמר בזו חפצת? הרי היא נתונה לך (פסיקתא רבתי פ' זכור ופ' מני אפרים פי"ב ופי"ג).
"והיה כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל", וכי ידו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה?! אלא לומר לך, כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשתעבדים את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברין. ואם לאו היו נופלין (ר"ה כ"ט).

כי יד על כס יה, תניא ר' יהושע אומר: לכשישב הקב"ה על כסא מלכותו ותהי מלכותו שלמה, באותה שעה מלחמה לה' בעמלק (מכילתא).
מדור דור, תניא ר' אליעזר אומרי נשבע הקב"ה בכסא הכבוד שלו, שאם יבוא אחד מכל האומות להתגייר שיקבלוהו. ומעמלק ומביתו לא יקבלוהו, לכך נאמר מדור דור (מכילתא).

שלושה דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ:
להקים להם מלך
ולבנות להם את בית המקדש
ולמחות את זכר עמלק.

אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבון העולמים! אתה אומר לנו הוו זוכרים למחות את זכר עמלק, בשר ודם אנו, לשעה אנו, אתה שאתה חי וקיים לעולמי עולמים הוי זכור.
אמר להם הקב"ה: בני, אין לכם אלא להיות קוראים פרשת עמלק בכל שנה, ומעלה אני עליכם כאילו אתם מוחים שמו מן העולם.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
מלחמת שאול בעמלק, יוסף סלומון
האם אבד זכרו של עמלק? שראל דגני
המלחמה בעמלק, יהודה אליצור

מקור הערך: על פי אוצר ישראל לי"ד אייזענשטיין

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
קיני


נושאים קרובים באתר דעת
עמלק