לדף ראשי




תולדות גוש קטיף
1. הקמת הגוש
ראשיתו של הגוש היא בהצעתו של יגאל אלון ב-9 במאי 1968 לממשלה להקים שני ישובים אזרחיים או היאחזויות נח"ל בין עזה לרפיח, אלון נימק את הצורך בהקמתם הישובים:

"קיימות משבצות קרקע אשר בהכשרה לא יקרה ניתן להכשירן. להתיישבויות אלו חשיבות עליונה לעתיד המדיני של הרצועה על ידי כך שהן מפצלות את הרצועה דרומה מהעיר עזה. כמו כן, קיימת חשיבות ביטחונית רבה לנוכחות יהודית בליבה של עזה."

ב-11 באוקטובר 1970 עלתה לקרקע (מחדש) ההיאחזות בכפר דרום, שהייתה אחד מ-11 הנקודות שעלו לקרקע בליל ה-6 באוקטובר 1946.

2. ישובי הגוש
הגוש ממוקם בין ח'אן יונס לדיר אל בלח, אולם צורפו אליו גם היישובים מצפון ומדרום לעזה. הגוש כולל כתשעה אלפים מתיישבים. בגוש היישובים הבאים:

אלי סיני
בדולח
גדיד
גן אור
גני טל
דוגית
כפר דרום
כפר ים
כרם עצמונה
מורג
נווה דקלים
ניסנית
נצר חזני
נצרים
עצמונה [=בני עצמון]
פאת שדה
קטיף
רפיח ים
שירת הים
שליו
תל קטיפא

3. תיירות, חקלאות וחינוך
בגוש קטיף ארבעה חופי רחצה: חוף התמרים, חוף דקלים, חוף נצרים וחוף אשלים. כמו כן סמוך ליישוב נווה דקלים היה קיים מלון "חוף הדקלים" השוכן בסמוך לחוף הים.

10% מהייצור החקלאי בארץ ישראל מיוצר בגוש קטיף. 65% מייצוא ירקות החממה האורגניים ו-90% מייצור "עלים ללא חרקים" ("חסלט") גודלו בגוש קטיף.

בגוש 44 מעונות, 33 גנים, 6 בתי ספר ותלמודי תורה, 3 מוסדות תיכוניים, 6 ישיבות, 3 כוללים, 4 מדרשות ומכינה קדם צבאית.

4. התקפות טרור על הגוש
החל מפרוץ אינתיפאדת אל אקצה, יישובי הגוש היו מטרה למאות התקפות טרור מצד הפלשתינים. רוב ההתקפות כללו הפגזה בנשק תלול מסלול על היישובים ופיגועי ירי בצירים המובילים לגוש. ציר כיסופים, העובר ליד חאן יוניס, שימש כמטרה עיקרית לפיגועי ירי מצד המחבלים ולא מעט ישראלים נרצחו בו כתוצאה מירי, שבוצע בחסות הבניינים של יאן יוניס. פיגוע הירי החמור מכולם בציר היה טבח טלי חתואל ו- 4 בנותיה. בנוסף להתקפות על הציר, בוצע מספר לא מועט של ניסיונות חדירה אל עבר יישובי גוש קטיף, רובם סוכלו על ידי צה"ל, אם כי במספר פעמים המחבלים הצליחו לחדור אל אזורי החממות ולפגוע בעובדים שם.
בנוסף לפיגועי ירי, חיו תושבי גוש קטיף תחת הפגזה מתמדת מצד הפלשתינים. למעלה מ-5500 פצצות מרגמה ו 50 רקטות קסאם נורו אל עבר יישובי הגוש מאז פרוץ המאורעות. ההפגזות התבצעו בתדירות כמעט יומיומית ורובן באות מאזור חאן יוניס.

5. פינוי הגוש
ממשלת ישראל החליטה ביום 28 במאי 2004 לפנות את הגוש מיושביו היהודים, בלי הסכם עם הצד הערבי. מסמך ההחלטה מופיע בהמשך, בשם "מסמך ההתנתקות".
ההחלטה עוררה פולמוס ציבורי חריף ביותר. מתנגדי ההתנתקות הפגינו נגד ההחלטה, אלפים הפגינו בכפר מימון כחודש לפני ההתנתקות. הפגנה של כרבע מליון מפגינים בכיכר רבין בתל אביב דרשה גם היא לעצור את המהלך.
הפינוי הוצג כ"מבצע הצבאי הגדול בתולדות המדינה", מדים מיוחדים - שחורים - נתפרו למשתתפים בו, ועליהם סמל המדינה ודגל המדינה.המשתתפים בפינוי אומנו על מודלים ועל ידי פסיכולוגים, שגם הציעו בשלב מסויים להשמיע מוזיקה שקטה בזמן הפינוי כדי לגרום לאווירה רגועה. הצעה זו לא נתקבלה בשל הקונוטציות המצמררות שעוררה.

בתשעה באב תשס"ה החל פינוי הגוש מיושביו. קבוצת פקודות נתנה בו ביום על ידי הרמטכ"ל, ולמחרת, בעשרה באב תשס"ה, 15.8.05 החל פינוי התושבים. כשלושים אלף שוטרים וחיילים גויסו ואומנו כדי לפנות מבתיהם תשעה אלפים מתיישבים, מחציתם ילדים. הפינוי היה טראומטי, חלקו בכפיה וחלקו בהסכמה מאולצת של התושבים. במשך שבועיים נעקרו התושבים מבתיהם ופוזרו בבתי מלון ובמבנים זמניים. בתי היישוב נהרסו והגוש כולו נמחק.

מסמך ההתנתקות
ח' בסיוון התשס"ד
28 במאי 2004

נספח א' -
תכנית ההתנתקות המדורגת – עקרונות מרכזיים

1. רקע – משמעויות מדיניות וביטחוניות

מדינת ישראל מחויבת לתהליך השלום ושואפת להגיע להסדר מוסכם על בסיס חזון נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש.
מדינת ישראל מאמינה כי עליה לפעול לשיפור המציאות הנוכחית. מדינת ישראל הגיעה למסקנה כי אין כיום שותף פלסטיני מולו ניתן להתקדם בתהליך שלום דו-צדדי. לאור זאת גובשה תכנית של התנתקות מדורגת, המבוססת על השיקולים הבאים:
א. הקיפאון הגלום במצב הנוכחי הינו מזיק. כדי לצאת מקיפאון זה, על מדינת ישראל ליזום מהלך שלא יהיה מותנה בשיתוף פעולה פלסטיני.
ב. מטרת התכנית להוביל למציאות ביטחונית, מדינית, כלכלית ודמוגרפית טובה יותר.
ג. בכל הסדר קבע עתידי, לא תהיה התיישבות ישראלית ברצועת עזה. לעומת זאת, ברור כי באזור יהודה ושומרון יישארו אזורים שיהוו חלק ממדינת ישראל, ובתוכם גושים מרכזיים של התיישבות יהודית, יישובים אזרחיים, אזורים ביטחוניים ומקומות בהם למדינת ישראל יש אינטרסים נוספים.
ד. מדינת ישראל תומכת במאמצי ארה"ב, הפועלת לצד הקהילה הבינלאומית, לקדם את תהליך הרפורמות, בניית המוסדות ושיפור הכלכלה ורווחת התושבים הפלסטיניים, על מנת שתקום הנהגה פלסטינית חדשה, אשר תוכיח עצמה כמסוגלת למלא אחר מחויבויותיה על פי מפת הדרכים.
ה. היציאה מרצועת עזה ומאזור בצפון השומרון תקטין את החיכוך עם האוכלוסייה הפלסטינית.
ו. השלמת מהלך ההתנתקות המדורגת תשלול את תוקפן של הטענות כנגד ישראל בדבר אחריותה לפלסטינים ברצועת עזה.
ז. מהלך ההתנתקות המדורגת אינו גורע מן ההסכמים הקיימים בין מדינת ישראל לפלסטינים. ההסדרים הקיימים הרלבנטיים ימשיכו לחול.
ח. התמיכה הבינלאומית למהלך ההתנתקות המדורגת רחבה וחשובה. תמיכה זו חיונית בכדי להביא את הפלסטינים לממש בפועל את המוטל עליהם בתחומי הלחימה בטרור וביצוע הרפורמות על-פי מפת הדרכים. אז יוכלו הצדדים לחזור לנתיב המו"מ.

2. עיקרי התוכנית

1)) מדינת ישראל תפנה את רצועת עזה, כולל כל ההתיישבות הישראלית הקיימת כיום, ותיערך מחדש מחוץ לשטח הרצועה. זאת, למעט היערכות צבאית באזור קו הגבול בין רצועת עזה למצרים (ציר "פילדלפי"), כפי שיפורט בהמשך.
2)) עם השלמת המהלך, לא תיוותר באזורים שיפונו במרחב היבשתי של רצועת עזה נוכחות ישראלית קבועה של כוחות ביטחון ישראלים.
3) ) כפועל יוצא מכך, לא יהיה יסוד לטענה שרצועת עזה הינה שטח כבוש.

באיו"ש
מדינת ישראל תפנה אזור בצפון השומרון (ארבעה יישובים: גנים, כדים, שא-נור וחומש) ואת כל המתקנים הצבאיים הקבועים באזור זה, ותיערך מחדש מחוץ לאזור המפונה.
(2) עם השלמת המהלך, לא תיוותר באזור זה נוכחות ישראלית קבועה של כוחות ביטחון ישראלים.
3)) המהלך יאפשר רציפות טריטוריאלית פלסטינית באזור צפון השומרון.
(4) מדינת ישראל תסייע, יחד עם הקהילה הבינלאומית, בשיפור התשתית התחבורתית באיו"ש, במטרה לאפשר רציפות תחבורתית פלסטינית באיו"ש.
(5) המהלך יקל על אורח החיים התקין ועל הפעילות הכלכלית והמסחרית הפלסטינית באיו"ש.

התהליך
תהליך הפינוי המיועד יושלם עד סוף שנת 2005.
הישובים יסווגו לארבע קבוצות כדלהלן:
(1) קבוצה א' – מורג, נצרים וכפר דרום.
(2) קבוצה ב' - ישובי צפון השומרון (גנים, כדים, שא-נור וחומש).
3)) קבוצה ג' - ישובי גוש קטיף.
4)) קבוצה ד' - ישובי צפון רצועת עזה (אלי סיני, דוגית וניסנית).
תתבצע עבודת ההכנה הנדרשת ליישום תכנית ההתנתקות המדורגת (לרבות עבודת מטה לקביעת קריטריונים, הגדרות, הערכות והכנת החקיקה הנדרשת).
הממשלה תדון ותחליט, לעניין פינוין של כל אחת מהקבוצות הנ"ל, בנפרד.

גדר הבטחון
מדינת ישראל תמשיך בבניית גדר הביטחון, בהתאם להחלטות הממשלה הרלבנטיות. התוואי יביא בחשבון שיקולים הומניטריים.

3. המציאות הביטחונית לאחר הפינוי

רצועת עזה
1)) מדינת ישראל תפקח ותשמור על המעטפת החיצונית ביבשה, תשלוט באופן בלעדי במרחב האווירי של עזה, ותמשיך לקיים פעילות צבאית במרחב הימי של רצועת עזה.
2)) רצועת עזה תהיה מפורזת מנשק שהימצאותו אינה תואמת את ההסכמים הקיימים בין הצדדים.
3)) מדינת ישראל שומרת לעצמה את הזכות הבסיסית להגנה עצמית, כולל נקיטת צעדי מניעה כמו גם תגובה תוך שימוש בכוח כנגד איומים שייווצרו מרצועת עזה.

איו"ש
1)) עם פינוי היישובים באזור צפון השומרון, לא תיוותר נוכחות צבאית קבועה באזור זה.
2)) מדינת ישראל שומרת לעצמה את הזכות הבסיסית להגנה עצמית, כולל צעדי מניעה כמו גם תגובה, תוך שימוש בכוח, כנגד האיומים שייווצרו באזור זה.
3)) בכל יתר שטחי איו"ש, תימשך הפעילות הביטחונית במתכונת הקיימת. עם זאת, בהתאם לנסיבות, תשקול מדינת ישראל לצמצם פעילותה בערים פלסטיניות.
4) ) מדינת ישראל תפעל לצמצום מספר נקודות הביקורת בכלל איו"ש.

4. מתקנים ותשתיות צבאיים ברצועת עזה ובאזור צפון השומרון

ככלל יפורקו ויפונו, למעט כאלו שמדינת ישראל תחליט להעביר לגורם שייקבע.

5. אופי הסיוע הביטחוני לפלסטינים

מדינת ישראל מסכימה כי בתיאום עמה יינתן ייעוץ, סיוע והדרכה לכוחות ביטחון פלסטינים לשם לחימה בטרור ושמירת הסדר הציבורי, ע"י גורמים אמריקנים, בריטים, מצריים, ירדניים או מומחים אחרים, כפי שיוסכם על ידה.
מדינת ישראל עומדת על כך שלא תהיה נוכחות ביטחונית זרה ברצועה ו/ או באיו"ש, שלא בתיאום עמה ובהסכמתה.

6..אזור הגבול בין הרצועה למצרים (ציר "פילדלפי")

מדינת ישראל תמשיך לקיים נוכחות צבאית לאורך קו הגבול בין רצועת עזה לבין מצרים (ציר "פילדלפי"). נוכחות זו הנה צורך ביטחוני חיוני. במקומות מסוימים, ייתכן שתידרש הרחבה פיזית של השטח שבו תתבצע הפעילות הצבאית.
בהמשך, תישקל האפשרות לפנות אזור זה. פינוי האזור יהיה מותנה, בין היתר, במציאות הביטחונית, ובמידת שיתוף הפעולה של מצרים ביצירת הסדר אמין אחר.
אם וכאשר ייווצרו התנאים לפינוי אזור זה, מדינת ישראל תהיה מוכנה לבחון אפשרות הקמת נמל ימי ושדה תעופה ברצועת עזה, בכפוף להסדרים שייקבעו עם מדינת ישראל.

7. נכסי דלא-ניידי

ככלל, לא יושארו בתי המגורים של המתיישבים ומבנים רגישים, לרבות בתי כנסת. מדינת ישראל תשאף להעביר מתקנים אחרים, לרבות תעשייתיים, מסחריים וחקלאיים לגורם שלישי בין לאומי, שיעשה בהם שימוש לטובת האוכלוסיה הפלסטינית, שאינה מעורבת בטרור.
שטח אזור התעשיה "ארז" יועבר לאחריות גורם פלסטיני או בינלאומי מוסכם.
מדינת ישראל תבחן, יחד עם מצרים, אפשרות הקמת אזור תעשייה משותף בגבול רצועת עזה, מצרים וישראל.

8. תשתיות והסדרים אזרחיים

תשתיות המים, החשמל, הביוב והתקשורת יושארו.
ככלל, מדינת ישראל תמשיך, תמורת תשלום מלא, לספק חשמל, מים, גז ודלק לפלסטינים, על פי ההסדרים הקיימים.
ההסדרים הקיימים, לרבות בנושא מים והתחום האלקטרו-מגנטי, יישארו בתוקפם.

9. פעילות הארגונים הבינלאומיים האזרחיים

מדינת ישראל רואה בחיוב רב את המשך פעילותם של הארגונים ההומניטריים הבינלאומיים וגורמים אחרים העוסקים בפיתוח אזרחי, המסייעים לאוכלוסייה הפלסטינית.
מדינת ישראל תתאם עם הארגונים הבינלאומיים את ההסדרים שיקלו על פעילותם זו.
מדינת ישראל מציעה כי יוקם מנגנון בין לאומי (דוגמת ה-AHLC), על דעת ישראל וגורמים בינלאומיים, שיפעל לפיתוח הכלכלה הפלסטינית.

10. ההסדרים הכלכליים

ככלל, ההסדרים הכלכליים הפועלים כיום בין מדינת ישראל לפלסטינים יישארו בתוקף. הסדרים אלה כוללים, בין היתר:
א. תנועת סחורות בין רצועת עזה, איו"ש, מדינת ישראל וחו"ל.
ב. המשטר המוניטארי.
ג. הסדרי המיסוי ומעטפת המכס.
ד. סידורי דואר ותקשורת.
ה. כניסת עובדים למדינת ישראל בהתאם לקריטריונים הקיימים.
בטווח הארוך, ובהתאם לאינטרס הישראלי לעודד עצמאות כלכלית פלסטינית רבה יותר, מדינת ישראל שואפת להקטין, עד להפסקה מוחלטת, את מספר העובדים הפלסטינים הנכנסים למדינת ישראל. מדינת ישראל תתמוך בפיתוח מקורות תעסוקה ברצועת עזה ובאזורים הפלסטיניים באיו"ש, ע"י גורמים בינלאומיים.

11. המעברים הבינלאומיים

המעבר הבינלאומי בין רצועת עזה למצרים:
1)) ההסדרים הקיימים היום במעבר ימשיכו להתקיים.
2)) מדינת ישראל מעונינת להעביר את המעבר לנקודת "משולש הגבולות", דרומה ממיקומו הנוכחי. הדבר יעשה בתיאום עם ממשלת מצרים. הדבר יאפשר הרחבת שעות הפעילות במעבר.

המעברים הבינלאומיים בין איו"ש לירדן:
ההסדרים הקיימים היום במעברים ימשיכו להתקיים.

12. מעבר "ארז"

נקודת המעבר ב"ארז" תועתק לתחומי מדינת ישראל בלוח זמנים שייקבע בנפרד.

13. סיכום

יישום תוכנית ההתנתקות המדורגת יוביל לשיפור המצב וליציאה מהקיפאון הנוכחי. אם וכאשר תהיינה בצד הפלסטיני ראיות לנכונות, ליכולת ולמימוש בפועל של לחימה בטרור, הפסקה מלאה של הטרור והאלימות וביצוע הרפורמות על פי מפת הדרכים, ניתן יהיה לשוב לנתיב המו"מ וההידברות.

יישובי הגוש
נוה דקלים

נוה דקלים "בירת גוש קטיף" - ישוב קהילתי-דתי. נוסד בכ"א טבת התשמ"ג (1983). ממוקם ברצועת עזה על דיונות חול הצופות אל הים, צמוד לרצועת החוף של חבל עזה.

בישוב כ־700 משפחות, והוא הגדול בישובי גוש קטיף. אוכלוסייתו כשליש מתושבי הגוש, והוא משמש מרכז עירוני לכל תושבי הגוש. לכן נהוג לכנותו: "הבירה של גוש קטיף". בישוב ממוקמים המוסדות המרכזיים והשירותים הניתנים לתושבי הגוש - משרדי המועצה האזורית, שירותי דת ובריאות, מרכז מסחרי, מנחת מטוסים ואזור תעשיה.
בישוב מוסדות חינוך רבים - מעונות, גני ילדים, בית ספר אזורי, אולפנא, ישיבת הסדר, ישיבה גבוהה (ישיבת תורת חיים), בית חב"ד ומדרשה לבנות. בישוב שתי תנועות נוער - בני עקיבא ואריאל ובהן מאות חניכים.
בישוב מתנ"ס קטיף ולצדו ספריה אזורית.


בדולח
בדולח - מושב עובדים דתי, כשלושה ק"מ מצפון-מערב לרפיח. המושב שייך לארגון יישובי "אמנה".
בדולח הוקם בשנת 1979 כהיאחזות נח"ל, שהתאזרחה בשנת 1982 ואוכלסה בתושבים ממושבי הנגב, לכיש, השרון ומפוני חבל ימית. במושב 33 משפחות העוסקות בחקלאות.

עצמונה [בני עצמון]

עצמונה (על שם "עצמונה בסיני) או בשמו הרשמי (בשל חוק האוסר מתן שמות זהים של יישובים שפונו/ננטשו) "בני עצמון". כשלושה ק"מ מצפון לרפיח. המושב שייך לארגון יישובי "אמנה", ונושא אופי דתי ברוח ישיבת הר המור.
עצמונה עלה על הקרקע בשנת 1978 בתגובה להסכמי קמפ דייוויד. בראשיתו היה ישוב שיתופי, לפני מספר שנים עבר הישוב תהליך הפרטה על פיו השתייכו כל המשפחות לאגודה הקהילתית ו-30 משפחות השתייכו למסגרת השיתופית. בין שני הגופים הרמוניה מלאה ועזרה הדדית.
בעצמונה למעלה מ-70 משפחות, למעלה מ-500 נפשות. אוכלוסיית הישוב נהנית ממערכת חינוך ענפה: מעונות, גנים, תלמוד-תורה לבנים ובית ספר לבנות ובהם כ-550 תלמידים, ומכינה קדם צבאית "עצם" בראשות הרב רפי פרץ, בה למדו כ-150 בחורים לפני גיוס מדי שנה.
בישוב סניף של תנועת הנוער אריאל.
במשק השיתופי שטח של למעלה מ-5,000 דונם גידולי שדה באזור הבשור, 12 דונם של לולי תרנגולי הודו והודונים, רפת, חברת בניה ומשתלות עצמונה.
בעצמונה היתה המשתלה הגדולה ביותר בישראל.

כרם עצמונה
כרם עצמונה - ישוב ובו כ - 20 משפחות.

פאת שדה
פאת שדה - עלה לקרקע בשנת 1989. בתחילה שהו התושבים במחנה הצבאי "שליו", וב-1993 עברו למקומם הקבוע. יישוב חקלאי, ובו כ-30 משפחות חילוניות, דתיות ומסורתיות.

כפר ים
כפר ים - נוסד ב־1984 על ידי תנועת אמנה, באזור ששימש בעבר מקום נופש לקצינים מצריים. היישוב מנה משפחות מעטות שהתפרנסו מדיג ומחקלאות. עם השנים עזבו כמה תושבים, ושניים מן המייסדים נרצחו בידי פלשתינאים במהלך אינתיפאדת אל אקצה. במשך השנים שמר הישוב על צביונו המיוחד, ועל מיעוט התושבים במקום.

רפיח ים
רפיח ים - הוקם ב-1984 ברצועת עזה. ביישוב התגוררו כ-30 משפחות. מרבית התושבים התפרנסו מחקלאות מתקדמת וחממות עגבניות שרי אורגאניות. ביישוב היו גם מתפרות בבעלות פרטיות

שירת הים
שירת הים - הוקם בט"ו בשבט תשס"א (2001), תגובה לפיגוע באוטובוס הילדים במבואות כפר דרום, בו נהרגו שני אזרחים ונפצעו עשרות - ברובם ילדים - בדרכם לבית הספר.
היישוב נבנה על תשתית של עשרה בתי נופש שנבנו בסמוך לרצועת החוף ושמשו קצינים מצריים לפני מלחמת ששת הימים. בתום המלחמה הועברה הבעלות על מבנים אלו למינהל האזרחי. בקשות לישוב יהודים במקום נדחו, והמקום החל להיתפס על ידי ערבים תושבי האזור. בעקבות הפיגוע נגד אוטובוס הילדים ב-20 בנובמבר 2000, בו נהרגו שניים מתושבי כפר דרום וילדים וחברים רבים נפצעו, ניתן אור ירוק מהממשלה ליישב את "חוף עשרת הבתים", ולהקים את היישוב "שירת הים". השם שירת הים הוענק למקום על ידי רוחמה שפירא, וזאת בעקבות סמיכות הקמת היישוב ל"שבת שירה" בה נקראת בבתי הכנסת "שירת הים".

קטיף
קטיף - מושב עובדים דתי, במסגרת ארגון המושבים של הפועל המזרחי. כחמישה ק"מ ממערב לדיר אל בלח. מקור שמו של היישוב - ביישוב הסמוך לו תל קטיפא.
הוקם בשנת 1973 כהיאחזות נח"ל, ואוזרח ב-1977. המושב מנה למעלה מ-70 משפחות. ביישוב שכנה הישיבה התיכונית "צביה קטיף", ו"תלמוד תורה עוזיאל"
כלכלת היישוב מבוססת על מפעל פלאמיקס, משתלות קטיף, רפת קטיף ומפעל בד-קט (מוצרי בד לא ארוג).

גני טל
גני טל - מושב עובדים דתי, כק"מ מצפון לחאן יונס. נוסד ב-1979 במסגרת ארגון יישובי הפועל המזרחי. במושב 70 משפחות ובהן כ-400 איש.
ענפי הכלכלה: גידול פרחים וירקות.

נצר חזני
נצר חזני - ישוב קהילתי דתי, חלק ממועצה אזורית חוף עזה. היישוב קרוי על שם מיכאל חזני שהיה מראשי ההתיישבות הדתית בארץ. היישוב הוקם בשנת 1973 בשם "קטיף" והשם שונה לאחר מכן לנצר חזני. מרכז משגשג של חקלאות אורגנית.

תל קטיפא
תל קטיפא - בצפון גוש קטיף. הוקם בערב יום העצמאות תשנ"ב, 1992 על ידי קבוצת צעירים.
היישוב נקרא על שם אתר ארכיאולוגי הסמוך ליישוב, מהתקופה הכנענית והקרוי תל קטיפא. באתר נמצאו שרידי כפר חקלאים-רועים.
בתחומי היישוב אגם מים טבעי, אשר מימיו מקורם במי תהום ששימשו את בני היישוב להשקיית החממות.

ניסנית
ניסנית - מצפון לגוש קטיף. היישוב הוקם כהיאחזות נח"ל ב-1982 ואוזרח ב-1984. בשנת 1993 הפך ליישוב קבע עירוני קהילתי. היישוב מנה כ-300 משפחות.
היישוב שימש כמרכז עירוני לשאר הישובים בצפון רצועת עזה: אלי סיני ודוגית. נקרא על שם פרח הניסנית הנפוץ בחולות האזור באביב.

אלי סיני
אלי סיני - יישוב קהילתי בצפון רצועת עזה. הוקם ב-1983 על מנת לשכן את מפוני חבל ימית ומסיבה זו קיבל את שמו. במקום כ-100 משפחות.
בין תושבי אלי סיני המפורסמים נמנו אבי פרחן, ממפוני ימית, ואריק הרפז, שבתו לירון נרצחה בידי מחבלים פלשתינים.

דוגית
דוגית - ב־1990 – עלה היישוב לקרקע סמוך לחוף הים בצפון רצועת עזה. 10 שנים התגוררו התושבים בקרוונים ולאחר מכן נבנו בתי הקבע שלהם.
מקור התעסוקה העיקרי היה שירותי הצלה, בריכות דגים, חקלאות ימית, תיירות, מסעדות דגים ועוד.

כפר דרום
כפר דרום - מצפון לגוש קטיף.

ההתיישבות הראשונה של כפר דרום
בשנות השלושים רכש הפרדסן טוביה מילר קרקע בשטח של 260 דונם מערביי האזור ונטע במקום פרדס. במהלך מאורעות תרצ"ו (1939- 1936) ננטש המקום, ומאוחר יותר נמכרה הקרקע לקק"ל. ב-1946 יושב המקום ע"י גרעין של הפועל המזרחי, כחלק מ-11 הנקודות - תוכנית להקמת ישובים בנגב בטרם קביעת גבולות תוכנית החלוקה, על מנת לקבוע עובדות ולהשפיע על הגבולות העתידיים של המדינה היהודית.

במלחמת העצמאות
כבר בחלקה הראשון של מלחמת העצמאות (לפני הכרזת העצמאות) היה היישוב נתון להתקפות מצד האוכלוסייה הערבית המקומית, שכללו הפגזת מרגמות וניסיונות לפוצץ את מכון המים של הישוב. עוד לפני פלישת הצבא המצרי לדרום הארץ, בחלקה השני של המלחמה, תקפה יחידה סודנית שלו את היישוב התקפה רגלית לאחר הרעשה ארטילרית. ההתקפה נהדפה ע"י מגני הישוב, שמנו כ-60 אנשים. ב-13 במאי 1948, יום לפני הכרזת העצמאות ותחילת הפלישה המצרית, התבצעה התקפה של כוחות רגליים בליווי שני טנקים מצריים. גם התקפה זו נהדפה. מתחילת הפלישה המצרית לדרום הארץ, לאחר הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948, ועד עד ה-11 ביוני 1948, עת החלה ההפוגה הראשונה, היה כפר דרום נתון במצור של הצבא המצרי, מצור שלווה בהתקפות מטוסים, ארטילריה וכוחות רגליים. מגניו של הישוב ספגו אבדות רבות וסבלו ממחסור במזון ובתחמושת, אך הצליחו להחזיק ביישוב. האספקה שניסו המטוסים הישראליים להטיל אל עבר היישוב נפלה לרוב מחוץ לו. גם בזמן ההפוגה, לא איפשר הצבא המצרי לפנות פצועים ולהעביר אספקה אל מגני היישוב. שיירת חילוץ פצועים שיצאה מכפר דרום הותקפה ונאלצה לשוב לאחר שספגה אבדות.
לאחר שנתקבלו ידיעות כי הצבא המצרי החליט לכבוש את כפר דרום, ולאור מצבם הקשה של מגניו וחוסר ההצלחה של הצבא הישראלי להעביר אספקה ותגבורת, הוחלט לפנות את היישוב. בליל ה-8 ביולי, שבו עמדה ההפוגה בקרבות להסתיים, הסתננו מגני היישוב דרך קווי הצבא המצרי אל מכוניות פינוי שחיכו להן בנקודה שנקבעה מראש. הם התגלו, ונורתה לעברם אש שגרמה להרוג ולשני פצועים. למרות האש, הצליחו המגנים להגיע אל כוח החילוץ ועזבו את המקום. בבוקר ה-8 ביולי החל הצבא המצרי בהתקפה על היישוב. לאחר התקפה ארטילרית נכנס כוח רגלים מצרי למקום וגילה כי היישוב ריק.
מלבד כפר דרום ננטשו יישובים יהודיים נוספים במישור החוף הדרומי עקב ההתקפה המצרית. הצבא המצרי הגיע עד פאתי אשדוד (כיום: גשר "עד הלום") אולם בהמשך קרבות מלחמת העצמאות נהדף בידי צה"ל, שכבש מחדש את רוב האזור. רצועת עזה נותרה בידי הצבא המצרי ובהסכמי רודוס הסכימה ישראל להעבירה לשליטה מצרית. לפיכך, אזור כפר דרום עבר לשליטה מצרית בתום המלחמה. חלק מתושבי הכפר המקורי הקימו אחרי המלחמה את המושב בני דרום.

ההתיישבות השנייה של כפר דרום בגוש קטיף
במלחמת ששת הימים (יוני 1967) כבש צה"ל את רצועת עזה וחצי האי סיני מידי מצרים. מספר הצעות עלו ליישוב המקום מחדש ביהודים, בעיקר לאור העובדה שלא הוקמו תחתיו יישובים ערביים. ב-1970, כשלוש שנים לאחר המלחמה הוקמה במקום היאחזות ישראלית בעידודה של ראש הממשלה דאז גולדה מאיר. ב-1988 אישר שר הביטחון דאז יצחק רבין את אזרוח המקום וב-1989 עלה גרעין הקבע.
במסגרת הסכמי אוסלו הועברו רוב סמכויות השלטון ברצועת עזה לידי הרשות הפלסטינית שהוקמה מכוח ההסכמים. גוש קטיף נותר בשליטה ישראלית מלאה, ואילו כפר דרום, שנמצא מצפון לו, נותר כמובלעת בשליטה ישראלית בתוך שטח הנתון לשליטת הרשות הפלסטינית.
באינתיפאדת אל אקצה התרחשו ביישוב מספר פיגועי טרור קשים. הידוע שבהם הוא הפיגוע נגד אוטובוס הילדים ב-20 בנובמבר 2000, שבו נהרגו שניים מתושבי כפר דרום וילדים רבים נפצעו. ילדיהם של משפחת כהן איבדו את רגליהם בפיגוע.
בשנת 2005, מנה הישוב כ-60 משפחות (330 נפש) שהתפרנסו מחקלאות, חינוך ומקצועות חופשיים.

נצרים
נצרים - ישוב קהילתי-עירוני במרכז רצועת עזה.
נצרים הוקם בפורים, י"ד אדר תשל"ב, 1972, וראשוני המתיישבים היו גרעיני נח"ל של תנועת החירות. לאחר מכן הפך נצרים להיאחזות נח"ל של השומר הצעיר. בשנת 1984 אוזרחה הנקודה.
שמו של היישוב ניתן לו על ידי אלוף פיקוד המרכז בזמנו רחבעם זאבי, על שם מחנה הפליטים הסמוך נוציראת.
הישוב בעל אופי דתי ובו כ-60 משפחות ובהם כ-400 נפש. אנשיו עסקו במקצועות חופשיים ומצאו תעסוקה מחוץ ליישוב, וחלקם התפרנס מחקלאות. בישוב בית כנסת, מדרשה ליהדות, מכון ל"מורשת יהודי עזה", בית מדרש ובתי ספר.
הישוב התפרסם בעיקר בשל העובדה שהיה מובלעת יהודית בין מרכזי אוכלוסיה ערבית צפופה. מסיבה זו נוצר ויכוח האם קיימת הצדקה לקיומו של היישוב המבודד. התומכים בקיום היישוב טענו שליישוב חשיבות מבחינה צבאית היות והוא מאפשר שליטה ופיקוד על העיר עזה, על חופיה ועל הנמל שלה, כמסלול להעברת נשק לארגוני הטרור הפלשתינאים השונים. מיקומו במרכז הרצועה מאפשר חלוקה נוחה של הרצועה לצורך הגברת השליטה עליה. המתנגדים טענו כי הישוב מפריע להתפתחות הטבעית של עזה ומתסיס את האוכלוסייה, וכי העלות הצבאית והכלכלית של השארתו במקום היא גבוהה.
את היישוב אבטח גדוד שמשון של החיר"מ, ובמהלך השנים התפתח קשר ייחודי ועמוק בין תושבי נצרים לחיילי הגדוד. הגדוד הגן על הישוב גם במהלך אינתיפאדת אל אקצה ובמהלכה, למרות ניסיונות לפגע, לא נהרג אף אחד מתושבי נצרים. מספר פיגועי ירי אירעו ב"צומת נצרים" המוביל לישוב. ב-24 באוקטובר 2003 פרצו מחבלים לישוב, והרגו שתי חיילות וחייל שהיו במשימות תצפית ואבטחה בישוב.

איכה / ד"ר יואל אליצור
אֵיכָה אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַש
שֻדְּדָה נֶהֶרְסָה, חָרְבָה וַתִּיבַש
שָדוֹת יְרֻקִּים, מַטָּעִים, חֲמָמוֹת
הָיוּ לְמִרְמָס לְרוֹעִים וּבְהֵמוֹת
אֵיכָה בָּגְדוּ נִבְחֲרֵי הָעָם
בֵּאלוֹהֵיהֶם, בְּבוֹחֲרֵיהֶם, בְּנַפְשָם וּבְזַרְעָם
וְאֵיךְ נֶהֶפְכוּ חַיָּלִים וְשוֹטְרִים
מֵאַחִים אֲהובִים לְאוֹיְבִים וְצָרִים
אֵיכָה גוש קטיף אֶרֶץ אֲהוּבָה
גַּן יָרָק, חוֹל וְיָם, אַהֲבָה וְאַחְוָה
מְלֵאָה כָּרִמּוֹן תּוֹרָה וּמִצְווֹת
וְעַתָּה חֳרָבוֹת וְאֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת
אֵיכָה דָּת וָדִין וְצֶדֶק וָחֹק
נִשְכְּחוּ וְהָיוּ לְלַעַג וּשְחוֹק
יִשְרֵי דֶרֶךְ כְּלוּאִים, רָבְתָה הַמְצוּקָה
מִשְפָּט לְמִשְפָּח וּצְדָקָה לִצְעָקָה
אֵיכָה הֲמוֹנֵי לְבוּשֵי שְחוֹרִים
פָּרְצוּ עִם בֹּקֶר אֶל בָּתֵּי יְקָרִים
לֹא בוֹשוּ לִתְפּוֹר דְּגָלִים עַל מַדֵּיהֶם
לְחַלֵּל לָבָן וּתְכֵלֶת כִּסֵּא כְבוֹד אֱלוֹהֵיהֶם
אֵיכָה וְלָמָּה בָּתֵּי כְנֶסֶת הַמְפוֹאָרִים
הָיוּ בְרֶדֶת יוֹם לְלַפִּידֵי אֵש בּוֹעֲרִים
"אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִי" זָעֲקוּ שָם לְפָנֶיךָ
אַךְ לֹא זָכוּ לִתְשוּבָה מִשְּמֵי מְעוֹנֶךָ
אֵיכָה זֵדִים מַטִּילֵי אַלְפֵי פְּצָצוֹת
חוֹגְגִים עַל חָרְבוֹתֵינוּ בְּרֹאש כָּל חוּצוֹת
גֹּרְשָה הַגְּבִירָה וַתֵּשֶב לָהּ הַרְחֵק
וּבֶן הָאָמָה עוֹמֵד וּמְצַחֵק
אֵיכָה חָרְשוּ חוֹרְשִים, הֶאֱרִיכוּ מַעֲנִית
עַל אלי סיני, דוגית וְניסנית
מִבֵּין חָרְבוֹתֵיהֶן מְחַבְּלִים צוֹרְרִים
עַתָּה פִּגְזֵי מָוֶת עַל אַשְקְלוֹן יוֹרִים
אֵיכָה טְהוֹרֵי לֵב חָשוּ אֶל כְּפַר מַיְמוֹן
אַךְ לֹא עָצְרוּ כֹחַ לִפְרוֹץ בְּהָמוֹן
צִפְּתָה אָז לַשָּוְא נצרים הַנְּצוּרָה
קטיף וְתל קטיפא בְּרוּחַ נִשְבָּרָה
אֵיכָה יָשְבוּ בָדָד גדיד וְגני-טל
מִנּצר חזני כָּל הֲדָרָהּ נִטַּל
לִמְעוֹן תַּנִּים הָיְתָה נוה דקלים
בְּשירת הים וּכפר ים נוֹתְרוּ רַק גַּלִּים
אֵיכָה כִּלּוּ בוֹזְזִים אֵת פאת שדה
אֵת רפיח ים רָדוּ כִּבְמִרְדֶּה
וְרוּחַ נָסַע וַיָּגָז אֶת שְׂלָו
וּבְחוֹלוֹת בּדֹלח הוּעַם הַזָּהָב
אֵיכָה לֹא עָמְדָה הַזְּכוּת בַּמָּרוֹם
לַתַּנָּא ר' אֶלְעָזָר אִיש כפר דרום
אַךְ בְּעִקְבוֹת מְגִינֵּי כְּפַר דָּרוֹם בְּתַשַ"ח
הַצְּעִירִים עַל הַגָּג רֹאשָם לֹא יִשַּח

אֵיכָה מִן הָאָרֶץ נִמְחֲתָה עצמונה
בכרמהּ אֵין עֲנָבִים, נָדְדָה מִקִּנָּהּ
מורג כִּבְמוֹרַג הוּדְשָה וְנִפְזְרָה
בְּגן אור רַב הַחֹשֶךְ כָּבְתָה הַמְנוֹרָה
אֵיכָה נִשְכְּחָה בִּרְכַּת מֹשֶה
"וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַים וְהֵם אַלְפֵי מנשה"
אֵיךְ כְּמוֹ לְפָנִים בְּכֶרֶם נָבוֹת
בְּנֵי בְלִיַּעַל גָּזְלוּ נַחֲלַת אָבוֹת
אֵיךְ סְבָבוּנוּ בְּחומש חַיָּלִים וְשוֹטְרִים
בְּכֹחַ גָּרְרוּ נְעָרוֹת וּבַחוּרִים
אֵיךְ עָמְדוּ בְשא-נור אַנְשֵי אֱמוּנָה
לְהָגֵן עַל בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶאַךְ עַתָּה נִבְנָה
אֵיךְ פֻּנְּתָה כדים וְחָרְבוּ בִנְיָנִים
אֵיךְ צָהֲלוּ בְגֶ'נִין בְּהֶרֶס גנים
אֵיךְ קָמוּ בְּעַמּוֹנָה הוֹרְסִים וּמְשַבְּרִים
אֵיךְ רָדוּ וְהִכּוּ וּפָצְעוּ כְּאַכְזָרִים
אַיֶּכָּה שוֹמֵר אֶת כָּל אוֹהֲבָיו
קָרוֹב לְקוֹרְאָיו נֶאֱמָן בִּדְבָרָיו
הֲתִמְצָא בְכָל הָאָרֶץ בָּנִים כְּנֶאֱמָנֶיךָ
הַאִם לֹא לֵב טָהוֹר שָפַכְנוּ לְפָנֶיךָ
אֵיכָה תִרְעֶה וְתַרְבִּיץ אֶת הַצֹּאן
קַבֵּל תְּחִנָּתָם וְיִהְיוּ לְרָצוֹן
הָשֵב מְהֵרָה בָּנִים לִגְבוּלָם
כַּכָּתוּב "וְלֹא יֵבֹשוּ עַמִּי לְעוֹלָם"
ה' אב תשס"ו


האתר הרשמי של גוש קטיף
תפילת הבנות בבית הכנסת בנוה דקלים, לפני הפינוי
כתבתו של רינו צרור על פינוי גוש קטיף והחרבת האזור


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן