חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

סזון

"הסזון" (כינוי לעונת הצייד באירופה) היה שם הקוד לרדיפות שרדפה ההגנה את האצ"ל כדי לשתק אותו כארגון.

בעקבות הכרזת המרד נגד השלטון הבריטי בארץ-ישראל, החלו ההתקפות הצבאיות על מטרות ממשלתיות שונות. ראשי הוועד הלאומי והסוכנות היהודית התנגדו לפעולות אלה ודרשו להפסיקן. לטענתם, נבחרו המוסדות הלאומיים באופן דמוקרטי ועל-כן על האצ"ל ולח"י לקבל את מרותם.

בספטמבר 1944 התקיימו שתי פגישות בין מנחם בגין, מפקד האצ"ל, לבין משה סנה, ראש המפקדה הארצית של ההגנה, ואליהו גולומב, מראשי ההגנה. בפגישות, שנמשכו אל תוך הלילה, נדונה באריכות מערכת היחסים בין האצ"ל לבין הנהגת היישוב.
בשאלת המרות הלאומית, אמר משה סנה, בין היתר:
אם תרחיבו את הפעולה זה מחייב שליטה על הנפש ועל הרכוש של הציבור. ועל הציבור יש לנו שליטה. אין אנחנו מתכוננים לוותר על שליטתנו בציבור, כי אנחנו הננו נושאי מנדט העם היהודי... באם תמשיכו בפעולותיכם יביא הדבר לידי התנגשות.
אליהו גולומב היה בוטה יותר:
אנו דורשים מכם להפסיק מיד [את פעולותיכם נגד הבריטים]... איננו רוצים שתתחיל מלחמת אחים ... אולם נהיה מוכנים גם לכך. נהיה נאלצים לאחוז באמצעים שלנו למען מנוע את מעשיכם. המשטרה, לדעתנו, לא תוכל לחסלכם, אולם אם היישוב יתקומם הרי הדבר יבוא לידי כך. ברור שאיננו מדברים על חיסולכם הפיסי, אולם התפתחות הדברים תביא גם לכך, היא תביא להשמדתכם. ואז לא חשוב מי התחיל הראשון - זה עניין של תעמולה והסברה.
בגין דחה בתוקף את הטענה כאילו האצ"ל רוצה להשתלט על היישוב היהודי בארץ ואמר:
איננו חושבים לתפוס את השלטון ביישוב. אמרנו זאת בהרבה הזדמנויות. אין לנו כל אמביציות לכך... אנו חושבים שבן-גוריון הוא האיש שיכול היום להוביל את הנוער למלחמה. אולם לשם כך בן-גוריון צריך לעזוב את מושבו ברחביה. כי כל זמן שהוא נמצא שם - לא יוכל לנהל את המלחמה הנ"ל. לנו אין כל אינטרס מפלגתי או מסגרתי. הננו מתפללים לשעה, שבה נוכל להכריז על סיום תפקידו של האצ"ל ולפזרו. ובאותו רגע שתצאו אתם למלחמה - נתייצב כולנו תחת הנהגה אחידה, שבה אתם תהיו הרוב המכריע. אולם כל זמן שלא עשיתם זאת, אנו ננהל את מלחמתנו.
התפנית במאבק נגד המחתרת העברית חלה כתוצאה מההתנקשות בחייו של הלורד מוין בקהיר. הלורד מוין, שהיה ידוע כאנטי ציוני, נתמנה למיניסטר המדינה במזרח התיכון, וממקום מושבו בקהיר היה אחראי לביצוע מדיניות "הספר הלבן". לח"י , שראה בלורד מוין את האחראי לגירוש אניות המעפילים, החליט להתנקש בחייו. לשם כך נשלחו לקהיר שני חברי המחתרת, אליהו חכים ואליהו בית-צורי, וב-6 בנובמבר 1944, ביצעו השניים את ההתנקשות.

ההתנקשות בחייו של הלורד מוין עוררה סערה גדולה בארץ ובעולם, ועוד לפני שנודעה זהות המתנקשים, התכנסה הנהלת הסוכנות היהודית ופירסמה הודעת גינוי חריפה. באותה ישיבה הוחלט על שורה של צעדים במלחמה ב"ארגוני הטרור" בארץ.

לאחר שה"סזון" אושר על-ידי הנהלת הסוכנות היהודית והוועד הפועל הציוני, הובא העניין בפני מועצת ה"הסתדרות", הגוף שקבע יותר מכל מסגרת אחרת את התנהגותו של "היישוב המאורגן". בכרוז שפורסם בעיתונות, נאמר, בין היתר:
מלחמה לנוער העברי בטרור ובמבצעיו!
[...] מחוללי הטרור, המכנים עצמם "ארגון צבאי לאומי ולוחמי חירות ישראל" בוגדים המה! ...
מספסלי הלימודים יוצאו, ומן הסדנאות יורחקו.
לא תורשה תעמולתם בכתב ובעל-פה ...
לא יינתן מחסה לעוכרים בבית הוריכם, קרוביכם ומכריכם! ...
המהרסים והמחריבים שאין להם עוד תקנה, יבודדו ויופקרו, עד שיוקעו משורות היישוב, עד שהטרור ייפסק ואירגונו יבוטל.
באשר לשיתוף הפעולה עם הבולשת הבריטית, נאמר בכרוז אחר:
[...] הסוכנות מציעה בזה שכל האנשים המכירים את מישהו מהטרוריסטים, עליהם להודיע תיכף ומייד למשטרה בעל-פה, בכתב או בטלפון ולקיים את המצווה: "ובערת את הרע מקרבך". אבות שיש להם בנים בארגונים אלה עליהם, באותו אופן להודיע למשטרה ולקיים בזה את המצווה: "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" ועליו להוציא אותו אל הזקנים ולומר להם: "בני זה סורר ומורה איננו שומע בקול אביו ואמו, והוציאו אותו אל שער העיר וסקלו אותו באבנים". ובפרט שהאנגלים אינם מתכוונים לעשות לטרוריסטים שום דבר רע. הם יחזיקו אותם שנה שנתיים מובדל מאנשים עד שיתקרר בהם עודף המרץ, שבא להם כנראה מריבוי אכילה ומאי מעשה מתוך עצלות. [...]
ועת לעשות למען העם היהודי והמולדת.
בתגובה להחלטות הסוכנות היהודית והוועד הפועל של ההסתדרות, פרסם האצ"ל, ב3- בדצמבר 1944, כרוז המודיע על מדיניות של אי-תגובה.

לא תהיה מלחמת אחים
[...] ובפנים קודרות שואל היהודי הנאמן את עצמו ואת שכנו: הגם בכך נוכה? התפרוץ מלחמת-אחים בארץ-ישראל? הייחרב ביתנו בטרם הוקם? היִזכו שונאינו לראות את שאיפתם השפלה מתגשמת?
האוויר מלא אבק-שריפה. נואמים ומנהיגים אינם חדלים לדבר על מלחמה פנימית. אחד מהם אמר, כי היא כבר פרצה; השני - פטפטן גדול מרעהו - ניבל את פיו בצעקה היסטרית: דם תחת דם, עין תחת עין! שלישי עמל ועמל וגילה סוף-סוף תוכנית הצלה לעם ישראל. וזוהי התוכנית: לגרש מן הבתים, לגרש מבתי-ספר, להרעיב ולמסור לבולשת בנים לוחמים. "הם או אנחנו", אמר, "וכל האמצעים כשרים על מנת לחסלם" [מתוך נאום של בן-גוריון בוועידת ההסתדרות] ...
כן מובנת חרדתו של היהודי הנאמן. הנראה את ילדינו מרימים יד או נשק איש נגד
רעהו? מה יעשו הנרדפים, שעליהם נגזרו הגזרות האיומות הללו? איך יתגוננו? ...
אלו הן שאלות חמורות ואנו מוצאים לחובתנו לתת בשמנו - בשם הארגון הצבאי הלאומי בארץ-ישראל - תשובה. וזו תשובתנו: היו שקטים, יהודים נאמנים; לא תהיה בארץ זו מלחמת אחים ...
כל צמרת ההגנה הייתה עסוקה במתקפת הסזון: המידע על האצ"ל ולח"י רוכז בידי שירות הידיעות של ההגנה (הש"י). לרשות הש"י עמדו כ-250 אנשי פלמ"ח, שהועברו העירה וגויסו למבצע הסזון. הם עסקו בעיקובים אחר חשודים ובחטיפות של אנשי האצ"ל, לפי רשימות שקיבלו מן הש"י. כן הוקמה בסוכנות היהודית בירושלים "המחלקה לתפקידים מיוחדים". מחלקה זו עמדה בקשר הדוק עם הבולשת הבריטית והיא שהעבירה לבריטים את רשימת השמות של החשודים בהשתייכות לאצ"ל.

קרוב לאלף איש הוסגרו לבולשת הבריטית כחשודים בהשתייכות לאצ"ל. רוב העצורים הועברו למחנה המעצר בלטרון וכמה מאות מהם הוגלו למחנות המעצר באפריקה. נוסף להלשנות, נחטפו עשרות רבות של חשודים, אשר הוחזקו בבתי-מעצר שנבנו במיוחד לצורך זה בקיבוצים שונים. החטופים נחקרו בידי אנשי הש"י ובכמה מקרים לֻוותה החקירה בעינויים גופניים קשים.
ממכתב שכתב הנציב העליון בירושלים אל שר המושבות בלונדון (מיום 1 במרס 1945) מתברר כי הסוכנות היהודית ניצלה את שיתוף הפעולה עם הבולשת הבריטית כדי להסגיר פעילים במפלגה הרוויזיוניסטית, שכלל לא היו חברים באצ"ל, ובכך להיפטר מיריבים פוליטיים. במכתב נאמר, בין היתר:
1. [...] בסך-הכול סיפקה הסוכנות עד כה פרטים על 830 חשודים, שמתוכם אותרו ונעצרו עד עתה 337. מבין אלה, כלואים 241 על-פי תקנות לשעת-חירום; השאר שוחררו, ונמצאים תחת פיקוח או ללא תנאי ... כמו-כן נעשו מספר מעצרים מועילים במרכז של האצ"ל בתל-אביב.
2. למרבה הצער, רשימות הסוכנות של טרוריסטים כביכול, ממשיכות לכלול אנשים רבים שאינם קשורים לטרור, אך מבחינה פוליטית הם בלתי-רצויים לסוכנות. דבר זה מוסיף לקשיי המשטרה בהפרדת העזים מן התיישים [...].
החטיפות זכו לתגובות חריפות מאוד בקרב היישוב היהודי בארץ. הרבנות הראשית יצאה בכרוז חריף נגד החטיפות ובו נאמר בין השאר:
מעשה אכזרי זה אסור בהחלט מדין-תורה, זר ומתועב לעם ישראל ולכל איש מישראל ומחלל שם ישראל וישובנו בארץ-ישראל.
חידלו לכם ממעשה אכזרי ומתועב זה.
גם הפילוסוף הידוע הוגו ברגמן, איש "ברית שלום", שהיה מתנגד מושבע של המחתרת העברית, כתב בכתב העת "בעיות":
החטיפות הן קברם של חיי ציבור דמוקרטיים ... דין מוות על כל היקר לנו ביישוב הזה ... כאן נעשים מעשי קו-קלוקס-קלן אלה ללא דין, ללא אפשרות של הגנה מצד הנאשם.
אל המגנים הצטרפו האירגונים האזרחיים וכן עירית תל-אביב, יחד עם עיריות ומועצות מקומיות בכל רחבי הארץ. ואמנם הלחץ הציבורי עשה את שלו והסזון הלך ודעך.
האצ"ל נפגע קשה מן הסזון, אבל לא חוסל. לוחמים רבים נעצרו, אולם צעירים חדשים מלאו את מקומם של הוותיקים ולקראת אביב 1945 החל הארגון להתאושש. לאחר הפוגה של שבעה חודשים, יצאו שוב לוחמי האצ"ל לפעולה.

מקור הערך: פרופ' יהודה לפידות

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
סזון: הלשנות לבולשת הבריטית
סזון: הסגרתו של יעקב מרידור
סזון: פעולות ההגנה בחיפה
סזון: פעולות ההגנה בדרום
סזון: פעולות ההגנה באזור חיפה
סזון: פעולות ההגנה בתל-אביב
סזון: חטיפות בירושלים
סזון: הסגרת אפרים פישר
סזון: הסגרת אליהו לנקין
סזון: חטיפת אליהו רביד
סזון: חטיפת יהושע ורקר
סזון: חטיפת חיים ביינארט
סזון: חטיפת יחזקאל גורדון
סזון: חטיפת דניאל ינובסקי
סזון: חטיפת יעקב תבין
סזון: הסגרת נחושתן וקונורטי
סזון: חטיפת יעקב רוט
סזון: חטיפת מנחם שיף
סזון: חטיפת עזרא פישלזון
סזון: חטיפת מרדכי קורנגולד
סזון: הסגרת שלמה לב עמי
סזון: כרוז הסתה של הסוכנות
סזון: מגעים בין ההגנה ולח"י
סזון: מסמכי הבריטים
סזון -הסוכנות והבולשת
סזון: שירי חיים חפר




ספרים בטקסט מלא
ה"סֵזוֹן" צֵיד אחים