אנציקלופדיה יהודית דעת - תאי גזע עובריים ;
חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

תאי גזע עובריים

מעמד קדם-עובר ותאי גזע בהלכה

תוכן
תאי גזע - רקע מדעי
הוויכוח האתי-דתי
גישת ההלכה
המצב החוקי במדינת ישראל

בדברים שלהלן נבקש לעסוק באחת הסוגיות החדישות והמורכבות על סדר היום המדעי, הרפואי והאתי: אפשרות השימוש בתאי גזע עובריים למטרות שונות.

תאי גזע - רקע מדעי
תאי גזע הם תאים עובריים רבי-יכולת, המסוגלים להתפתח כמעט לכל אחד מסוגי התאים המרכיבים את הגוף האנושי. תאי גזע אנושיים הופקו לראשונה רק בשלהי שנת 1998 על ידי שתי קבוצות חוקרים במקביל. הקבוצה האחת הפיקה תאי גזע מעוברים והקבוצה השנייה הפיקה תאי גזע מביציות מופרות בהפריה חוץ-גופית בשלב התפתחות מוקדם.

בימים הרביעי או החמישי שלאחר הפריית הביצית על ידי תא זרע, נוצרת בועית כעין כדור המורכבת מכמאתיים תאים. בשכבה החיצונה של הבועית נמצאים תאים מיוחדים החודרים את רירית הרחם ומעגנים את העוברון לרחם. תאים אלו עתידים ליצור את השליה. התאים שבתוך הבועית הם תאי הגזע, ומספרם ביום החמישי להפריה הוא בין כשלושים תאים לערך. מתאים אלו ייווצרו בעתיד כל סוגי התאים והרקמות של האורגניזם פרט לתאי השליה.

מקצת מתאי הגזע נותרים גם בשלבים מאוחרים יותר של התפתחות העובר באזורים העתידים להתפתח לאיברי המין, ותכונותיהם זהות לאלו של תאי הגזע שבבועית. ניתן להפיק את התאים האלה מעוברים בני 9-5 שבועות.

תאי גזע בעלי כושר התמיינות מצויים גם באנשים בוגרים, בעיקר במוח העצם, בליבה של שיני החלב, במערכת העיכול ובעור, אך גם באיברים אחרים בגוף האדם. תאי הגזע הללו עתידים להפוך לתאים בשלים ברקמות שהם מצויים בהן ולהחליף תאים בשלים שהזדקנו ומתו. ואולם מאחר שתאי הגזע המבוגרים עוברים התמיינות חלקית, הם אינם מסוגלים להפוך לכל סוגי התאים אלא לסוגים מסוימים. זאת ועוד, הם קשים לאיתור ולזיהוי ומספרם מועט.

עיקר התועלת הצפויה מן המחקר בתאי גזע צפוי בריפוין של מחלות ניווניות. יש מחלות רבות הפוגעות במערכת העצבים המרכזית וגורמות לניוון מתקדם של חלקים מסוימים במערכת העצבים המרכזית או בכולה, והם גורמים למחלות קשות ואף למותם של רבים מן החולים, כגון: מחלת פרקינסון, מחלת אלצהיימר, מחלת טרשת נפוצה וכיוצא בזה. אף יש מחלות כלי דם מוחיים הגורמות לאוטם במוח או בחוט השדרה. גם תאונות ופציעות גורמות לעתים הרס של חלקים של רקמת המוח או חוט השדרה. כיום אי אפשר לרפא את החולים שנפגעו תאי עצב שלהם, משום שתאי עצב שנהרסו אינם ניתנים להחלפה או לתיקון. כמו כן יש מחלות רבות הפוגעות בשריר הלב, והשכיחה בהן היא אוטם בשריר הלב, הגורם לנמק שרירי, וזה אינו ניתן להחלפה או לתיקון. מחלת הסוכרת גורמת אף היא הרס לא הפיך של תאים מסוימים בלבלב והאינסולין הנחוץ לוויסות רמת הסוכר בדם שוב אינו מופרש ממנו וכתוצאה מכך החולה מועד לפגיעה חריפה בתפקודו היומיומי.

מספרן של המחלות הניווניות הפוגעות במערכות רבות של הגוף הוא רב, וכיום אין דרך לרפא את הנזק הרב הנגרם בעטיין לגוף האדם. אם יעלה בידי החוקרים למצוא דרך לכוון את תאי הגזע להתפתח לרקמות מוגדרות ולשתלן אחר כך באיברים שנתנוונו, הדבר עשוי לשפר משמעותית את חיי החולה ואף יתאפשר ריפוי האיברים שנפגעו במחלה.

אפשרות אחרת לשימוש יעיל ונחוץ בתאי הגזע הוא פיתוחם של איברים שלימים ומוגדרים לצורכי השתלה. אם יעלה בידינו לכוון תאי גזע להתפתח לאיברים חיוניים, כגון הלב או הריאות או הכבד, ניתן יהא להשתיל את האיברים שייווצרו בדרך זו בגופם של חולים ולהתגבר על המחסור החמור באיברים להשתלה מן החי או מן המת.

יש מקורות אפשריים אחדים שניתן להפיק מהם תאי גזע. בשלב זה של ההתפתחות המדעית, המקור החשוב ביותר לתאים הללו הוא העובר בימיו הראשונים, בשלב המכונה "קדם עובר", כשהביצית המופרית נמצאת מחוץ לגוף האשה, בשלב ההתפתחותי המוקדם של הבועית, בימים הרביעי או החמישי שלאחר ההפריה.

יש דרכים אחדות להשגת בועית של קדם-עובר, וכולן מבוססות על יצירת העובר בשיטות הפריה חוץ-גופית או שיבוט. בכל מקרה, צריך להמיס את שכבת התאים החיצונית של הבועית ולאסוף את תאי הגזע הפנימיים שבתוכה. כך, למעשה, משמידים את הביצית המופרית ומפסיקים את תהליך התפתחותה לעובר וליצור חי. להלן דוגמאות של קדם-עוברים המגיעים לשלב הבועית:

ביציות מופרות עודפות - בשיטות הפריה חוץ-גופית, שואבים מרחם האישה ביציות ומפרים במבחנה ביצית על ידי תא זרע לצורך השתלתו ברחמה של האישה. כיום מקובל לשאוב מרחם האישה התורמת את הביצית ביציות אחדות ולהפרות את כולן. אחר כך מחזירים לרחם האישה חלק מן הביציות המופרות ומקפיאים את הביציות המופרות הנותרות בהקפאה עמוקה. הביציות המופרות שהוקפאו נשמרות לצורך הפריה חוזרת של האישה, אם לא הרתה בהפריה הראשונה. לעתים האישה הרה כבר בניסיון ההפריה הראשון, ובני הזוג אינם מעוניינים בביציות המופרות המוקפאות.

לעתים בעליהן של הביציות המופרות אינם מעוניינים להשתמש בהן, כיוון שנתגרשו בני הזוג וכיוצא בזה, או שאינם יכולים להשתמש בהם עולמית, משום שמתה האישה או נכרת רחמה וכיוצא בזה, ואז הביציות המופרות המוקפאות דינן השמדה. בביציות מסוג זה, ניתן להשתמש לבידוד תאי גזע. לפי ההערכה, יש כיום בארצות הברית לבדה כמאה אלף ביציות מופרות מוקפאות שאין להן כל דורש. מספר לא מבוטל של ביציות מופרות מוקפאות שאין להן שימוש מצויות בכל מדינות המערב, כולל מדינת ישראל.

ביציות המופרות לשם הפקת תאי-גזע - ביציות מופרות ניתנות להיווצר גם בסיועם של תורמים המתנדבים לתרום ביציות ותאי זרע שניתן ליצור מהן קדם-עוברים עד לשלב של הבועית ולהפיק מהם תאי גזע. מבחינה רפואית יש עדיפות לשיטה זו, משום שבדרך זו ניתן לפקח על מקור הביציות ותאי הזרע ולוודא שהתורמים הם אנשים בריאים, וכך גדל הסיכוי להפיק מתרומתם תאי גזע בריאים. לעומת זאת, תאי הגזע המופקים מביציות מופרות מוקפאות של מי שיש להם בעיות פוריות עלולים להיות פגומים.

ביציות מופרות בשיטת השיבוט - כיום מבחינים בין שני סוגי שיבוט: שיבוט למטרות פוריות, היינו שיבוט המביא ליצירת אדם שלם; ושיבוט טיפולי, יצירת בועית בתהליך של שיבוט במטרה להפיק ממנה תאי גזע. השיבוט הטיפולי נמצא עדיין בשלב תיאורטי, משום שעדיין לא עלה בידי החוקרים לבצע אותו בבני אדם הלכה למעשה. לשיטת השיבוט הטיפולי, יש יתרון רפואי, משום שניתן להפיק בה איברים המיועדים להשתלה זהים מבחינה חיסונית לאלה של תורם התא הבשל, ובכך נמנעת דחיית האיבר המושתל הנוצר על ידי תאי הגזע.

הוויכוח האתי-דתי
יש ויכוח אתי-דתי באשר למעמדו של קדם-העובר בשלב זה של התפתחותו: היש לראות בו יצור חי, והשמדתו היא בגדר רציחה לכל דבר? היש חובה לכבד כל יצור, כולל יצור הנמצא בשלב מוקדם כל כך של התפתחותו? הייתכן שפגיעה בשלב אנושי מוקדם כל כך מהווה פגיעה בכבוד האדם, והפקת תאי גזע באמצעות השמדת הביצית המופרית היא פגיעה בכבוד האדם? והיש לראות בעובר בשלב זה לפחות פוטנציאל של חיים, ומשום כך יש איסור מוסרי לפגוע ביכולת לממש את פוטנציאל הקיום של יצור זה?

הגישה הקתולית היא חד-משמעית ומחמירה ביותר, ולפיה הביצית המופרית נחשבת מרגע ההפריה יצור אנושי לכל דבר, וכל פעולה הגורמת להשמדתה היא בבחינת מעשה רצח. לכן, לפי הגישה הקתולית, אסור להפיק תאי גזע גם מעודפי ביציות מופרות מוקפאות שאין להן כל דורש, אף על פי שניתן להציל על ידן הרבה חולים.

גם האתיקאים החילוניים נחלקים בשאלה זו. יש מהם שהגיעו למסקנה דומה לזו של הכנסייה הקתולית, והם אוסרים להשמיד ביצית מופרית לצורך הפקת תאי גזע, מתוך גישה מוסרית הרואה בקדם-העובר פוטנציאל אנושי לכל הפחות, וכבודו של האדם הוא שלא לפגוע בו, ובוודאי שלא להשמידו, גם לא לצורך מטרה נעלה של הצלת חיי אדם.

לעומתם, יש אתיקאים רבים הסבורים ששלב הבועית הוא שלב מוקדם ביותר בהתפתחות העוברית, שעדיין אין לייחס משקל מוסרי ביחס אליו, במיוחד כשמדובר בהצלת חיים. במקרה זה, גובר השיקול של הצלת חיים ומניעת סבל רב מאנשים חיים וקיימים על פני שיקול רחוק של שימור קדם-עובר בשלב התפתחותי מוקדם כל כך. יתר על כן, יש פוטנציאל אנושי בתאי הזרע ובביציות גם לפני ההפריה, ולא שמענו מי מבין אומות העולם3 שאסר מוסרית להשמידם. מאידך, שאלת פוטנציאל החיים של הביצית המופרית בשלב הבועית היא בעייתית מאוד, משום שהרבה מן הביציות המופרות המוקפאות, גם אלו המושתלות ברחם האישה, אינן מגיעות להתפתחות מלאה וליצירת אדם. לפי הנתונים שיש בידינו, פוטנציאל התפתחותה של ביצית מופרית מוקפאת הוא נמוך, כיוון שרק בפחות משליש מן ההשרשות של ביציות המופרות בתהליך הפריה חוץ-גופית נוצר עובר. זאת ועוד, מימוש פוטנציאל החיים של קדם-עובר לפני השרשתו תלוי במעשה רפואי של ביצוע ההשרשה, והוא אינו דומה לזה של עובר שכבר נמצא ברחם האישה ומתפתח בו.

גישת ההלכה
מעמדו ההלכתי של העובר הולך ועולה בחשיבותו בהדרגה בהתאם לשלבי התפתחותו, וההתייחסות ההלכתית למצבו ולמעמדו ולזכויותיו משתנה בהתאם לשלבי התפתחותו. מעמדו ההלכתי של יצור אנושי חי לכל דבר ועניין חל רק לאחר הלידה. כמו כן יש הבדל הלכתי מהותי בין קדם-עובר שעדיין לא הושתל ברחם האישה והושרש בו לבין עובר הנמצא ברחם אמו.

תאי גזע מקדם-עובר לפני השרשתו ברחם - לפי גדרי ההלכה, יצור זה אין לו מעמד כלשהו של חיים. דבר זה עולה בבירור מן הפסוק של פרשתנו שהבאנו בראשית דברינו ומדרשת חז"ל עליו, שהרי תנאי הכרחי להגדרת אדם לעניין הרציחה הוא היותו ברחם אמו. אשר על כן, שלבים התפתחותיים של עובר לפני השרשתו ברחם האישה או יצירות דמויות-אנוש הנעדרות שלב של התפתחות ברחם האישה, כגון ה"גולם", אינם מוגדרים כאדם, ולפיכך אין כל איסור להשמידם. שיקול זה הוא גם מקור ההלכה שאין לחלל את השבת כדי להצילם4, אף על פי שלדעת פוסקים רבים מחללים את השבת להצלת העובר הנמצא ברחם אמו, גם אם אין סכנה לאם וגם כשהוא בן פחות מארבעים יום5.

ויש שמצאו היתר אחר להפקת תאי גזע מביציות מופרות, לפי התפיסה ההלכתית שעד ארבעים יום העובר הוא "מיא בעלמא [=סתם מים]"6, שהרי הפקת תאי גזע נעשית בשלב קדם-עוברי, שהוא בוודאי הרבה קודם ארבעים יום. אמנם נחלקו הפוסקים בשאלה אם הפלת עובר לפני ארבעים יום מותרת היא או אסורה7, אך מכל מקום, לכל הדעות, אם אין סיבה ממשית, ההפלה אסורה אפילו בימים הראשונים להיריון. ואולם אם השמדת העובר קודם ארבעים יום מיועדת להפקת תאי גזע לצורכי מחקר העשוי להביא מזור לרבים, סביר להניח שהדבר יכול להיחשב כסיבה להיתר.

בשלב זה של התפתחות, גם אין להתייחס לפוטנציאל החיים של הביצית המופרית, משום שבלא התערבות האדם בהשתלתה ברחם האישה, הביצית לא תתפתח לכדי אדם, והרי זה בגדר מחוסר מעשה8, ולא עוד אלא שאף לאחר השתלתה ברחם האישה, סיכוייה להיות עובר בר-חִיות קטנים הם.

אשר על כן, שלב הבועית בהתפתחות הביצית המופרית לאחר ההפריה החוץ-גופית הוא המקור הטוב ביותר להפקת תאי גזע מבחינה הלכתית.

יחד עם זאת, יש להבחין בין ביציות מופרות המיועדות להשרשה, שיש להן פוטנציאל חִיות מסוים, ולכן אין להשמידן לצורך הפקת תאי גזע, לבין ביציות מופרות מוקפאות שבעליהן החליטו שלא להשתמש בהן, המיועדות ממילא להשמדה.

אף יש להבחין בין ביציות מופרות שנוצרו לכתחילה לצורך קיום פרייה ורבייה, אלא שמקצתן שוב אינן עומדות לשימוש אחר הצלחת ההיריון או מסיבה אחרת, ולכן הן מיועדות להשמדה, לבין ביציות מופרות שנוצרו לכתחילה לצורך מחקר והפקת תאי גזע. באחרונות, יש סברה לאסור את התהליך מדין השחתת זרע והוצאת זרע לבטלה, שהרי לצורך יצירת הביצית המופרית היה צורך להוציא זרע. פעולת הוצאת זרע מותרת ביהדות לצורכי פרייה ורבייה בלבד, אך לא לצורכי מחקר. עוד יש להעיר כי לצורך הפריה חוץ-גופית צריכה האישה לעבור טיפול הורמונלי, שיש בו מידה מסוימת של סיכון, ומסתבר שמותר לסכן את האישה רק לצורך פרייה ורבייה, אך לא לצורך מחקר גרידא.

שיבוט רפואי לצורך הפקת תאי גזע - אין כאן מקום להאריך בדיון בשיקולים ההלכתיים בשאלת השיבוט המלא עד ליצירת אדם. ואולם הדיון ההלכתי והאתי-ציבורי בשאלת שיבוט אדם אינו נוגע לשיבוט לצורכי מחקר של תאי גזע, שהרי מדובר ביצירת ביצית מופרית מתא בשל רק עד לשלב הבועית, שאחריו תושמד הביצית המשובטת ויופקו מתוכה תאי הגזע, ובכך נמנעת האפשרות ליצירת אדם בשיטת השיבוט.

מבחינה הלכתית, אין בעצם התהליך הבסיסי של שיבוט איסור כלשהו, ולפיכך נראה שאין איסור בהפקת תאי גזע מבועית שנוצרה על ידי שיבוט. לכאורה, אף יש יתרון הלכתי ליצירה המשובטת על פני הליך הפריה חוץ-גופית משום שאין בשיבוט צורך להוציא זרע.

המצב החוקי במדינת ישראל
מדינת ישראל הצטרפה למשפחת המדינות המערביות האוסרות בחוק שיבוט אדם שלם: חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה), התשנ"ט-1999. ואולם, בניגוד למדינות אחרות, הוגבל האיסור לפי חוק זה במדינת ישראל למשך חמש שנים מיום חקיקתו, וזאת משום שתפיסת היסוד בישראל אינה שוללת את שיבוט האדם שלילה מוחלטת מבחינה מוסרית, אלא רואה בו דבר אסור כל זמן שיש חשש סביר לתקלות מדעיות-רפואיות וחברתיות כתוצאה של רמת הידע בתחום זה בימינו.

בימים אלו עומד לפוג תוקפו של חוק זה. ומאחר שלא חל שינוי ברמת הידע המדעי הנוגע לשיבוט אדם שלם מיום שבא חוק זה לעולם ראוי להאריך את האיסור לשבט אדם לתקופה קצובה נוספת. אך מאחר שבעת חקיקת החוק עדיין לא נודעו האפשרויות הגלומות בשימוש בתאי גזע, ואף שמניסוחו של החוק המתייחס לאיסור שיבוט "אדם שלם" עולה שאין איסור לבצע מחקר בתאי גזע למטרות טיפוליות, ולא למטרות פוריות, המליצה ועדה ציבורית לשר הבריאות לכלול סעיף מפורש בתיקון העדכני של חוק איסור התערבות גנטית בנוסח זה:
אין באמור בסעיף זה [האוסר שיבוט אדם שלם] כדי להוות איסור על מתן היתר למחקר, על פי כל דין, שמטרתו הגדלת הידע על התפתחות עוברים, תאי גזע ומניעת מחלות גנטיות, ובלבד שלא ייעשה שימוש בתאים בהם/עליהם מתבצע המחקר לצורך השרשה ברחם של אישה.
אם תתקבל הצעת התיקון הזאת, נראה שמדינת ישראל תהיה המדינה הראשונה המתירה חוקית מחקר בתאי גזע. דבר זה עולה בקנה אחד עם עקרונות המוסר ועקרונות ההלכה שתיארנום לעיל.

הערות
1. סנהדרין נז ע"ב.
2. לדיון בעניין זה, ראה שו"ת חכם צבי, סימן צג. למעמד הגולם, ראה שו"ת שאילת יעבץ, חלק א, סימן מא; שם, חלק ב, סימן פב; שו"ת דברי משולם, סימן י; גבורות שמונים, אות נב; גיליון הש"ס להגר"י ענגיל, סנהדרין יט ב; שו"ת צפנת פענח, חלק ב, סימן ז; ברכי יוסף, אורח חיים, סימן נה, אות ד; עיקרי הד"ט, או"ח, סימן נ, אות טו; פתחי תשובה, יורה דעה, סימן סב, ס"ק ב; קונטרס דברי חלומות, נספח לספר רסיסי לילה, לר' צדוק הכהן, סעיף ו; חזון איש, יורה דעה, סימן קטז, ס"ק א; שו"ת רבבות אפרים, חלק ז, סימן שפה; ספר מערכי לב (זאב לב), עמ' שפט ואילך; מנחת אשר, בראשית, סימן יב, אות ג.
3. להבדיל מן היהדות האוסרת על הוצאת זרע לבטלה, וראה להלן.
4. שו"ת שבט הלוי, חלק ה, סימן מז; שם, חלק י, סימן רלא; הרב ח"ד הלוי, אסיא מז-מח (תש"ן), עמ' 14 ואילך.
5. בעל הלכות גדולות, סוף הלכות יום הכיפורים; רמב"ן, תורת האדם, שער הסכנה; טור, או"ח, ראש סימן תריז; קובץ תשובות, סימן מא (הגרי"ש אלישיב, במכתב שפורסם בכתב העת אסיא נט-ס (אייר תשנ"ז), עמ' 95 ואילך); שו"ת ציץ אליעזר, חלק יא, סימן מג; שו"ת שבט הלוי, חלק ג, סימן לז; שמירת שבת כהלכתה, פרק לו, סעיף ב (ומשמע בהערה ד, שהסכים לכך הגרש"ז אויערבאך) ועוד.
6. יבמות סט ע"ב.
7. ראה א' שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ב, ערך הפלה מלאכותית, הערה 308 ואילך.
8. כעין זה, ראה הגרש"ז אויערבך, נועם א (תשי"ח), עמ' קמה-קסו, בעניין ייבום בהזרעה מלאכותית, כשעדיין לא הוכנס הזרע לרחמה של אשת המת.

מקור הערך: פרופ' אברהם שטינברג, נוירולוג ילדים, מרכז רפואי שערי צדק, ירושלים. פרשת נח, תשס"ד, גיליון מס' 142. עורכים: אביעד הכהן, מיכאל ויגודה, מדינת ישראל משרד המשפטים המחלקה למשפט עברי; המרכז להוראת המשפט העברי ולימודו, מכללת "שערי משפט".


הערות לערך:
שם המעיר: משה כהן
הערה: בהתייחס לתאי גזע, בין אם לצורך מחקר ובין אם לצורך ריפוי, רצוי לשים לב גם לתאי גזע שאינם עובריים, תאי גזע בוגרים או תאי גזע מושרים - induced שהם תאי גזע בדרך כלל פלוריפוטנטיים שיוצרו במעבדה מתאי גזע המשתייכים לשלב מתקדם יותר, כגון תאי גזע מדם טבורי. בתאי הגזע הלא עובריים אין גם את הבעיות האתיות הכרוכות בשימוש בתאי גזע עובריים. כיום מתבצעים מאות מחקרים בתחומים מגוונים על תאי גזע מושרים ממקור דם טבורי עם הבטחות לשימושים מגוונים בעתיד.
מקור ההערה: דברים פשוטים
לעיון נוסף: דם טבורי


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן




ערכים קרובים
עובר


נושאים קרובים באתר דעת
השתלות