חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

אֵלון - מישר - aulon

ביאור השם "אלון" המופיע במקרא

אֵלָה ואַלון הם מיני עצים, בעוד שאֵלון בא תמיד בתוך צירוף של שתי תבות והוא כינוי למקום גיאוגרפי

אלונים במקרא
תשעה אֵלונים ידועים במקרא . שלושה מהם שמות פרטיים מובהקים (בית אב בשבט זבולון -2, שופט משבט זבולון -2, ועיר בשפלת דן -2). אותנו יעניינו במאמר הנוכחי הששה הנותרים:
אֵלון בצעננים (יהושע יט 33; שופטים ד 11).
אֵלון מורה / אֵלוני מרה (בראשית יב 6; דברים יא 30).
אֵלני ממרא (בראשית יג 18; יד 13; יח 1).
אֵלון מצב (שופטים ט 6).
אֵלון מעוננים (שופטים ט 37).
אֵלון תבור (שמואל א' י 3).
קל להבחין שכל האֵלונים שייכים לתקופות הקדומות יחסית שבמקרא, תקופת האבות ותקופת החברה השבטית שלפני היות המלוכה.


מה הוא אלון ומה חשיבותו?

הדעה המקובלת.
מקובל לפרש 'אֵלון' - עץ או קבוצת עצים. בעקרון פירשו כך כבר השבעים - drys , והפשיטתא - בלוטא, כלומר אּלּוֹן, אולם החדשים מעדיפים בדרך כלל לזהות אֵלוֹן עם אֵלָה terebinth . נימוקם עמם - תוספת או חילוף של סיומות הוא דבר צפוי בשמות עצם (כגון זֵכר - זכרון, בטחה - בטחון), בעוד ששינוי פנימי בתנועה ובהכפלה משנה את שורש המלה ואת כל תוכנה.

מה טיבם של אילנות או חורשות אלו המלווים את קורות חיי אבות האומה ואת תקופת השופטים?

בחקר המקרא ותולדות האמונה הישראלית תופס ענין זה מקום מרכזי. מקובל לראות ב'אֵלונים' עצים מקודשים שהם בבחינת שלב קדום בעבודת האלוהים הישראלית. חוקרים הצביעו על האופי הבראשיתי של עבודת ה' בתקופת האבות והשופטים. דרך עבודת ה' של האבות מתמצה בביטוי הייחודי "ויקרא בשם ה'", אשר גלגול אחר שלה הוא ההתבטאות שהתקשו בה פרשנים - "ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלוהי ישראל" (בראשית לג 20 והשוה גם שמות יז 15). לזה יש המשך בספר שופטים: "ויבן שם גדעון מזבח לה' ויקרא לו ה' שלום" (שופטים ו 24). בספר שופטים כמו בספר בראשית, הקרבת הקרבנות אינה ממוסדת בחוקים קבועים ובמקום המיוחד לדבר, בשני הספרים עדיין מדובר על התגלות מלאכים והשתתפותם בחיי בני אדם. בספר בראשית ובימי שפוט השופטים פועל במציאות מנהג הייבום במובנו הרחב, אשר אותו מגביל חוק התורה הרשמי למקרה אחד בלבד וגוזר על מקרים אחרים "חטאם ישאו ערירים יהיו".
על רקע זה יש לשים לב לשתי דרכי פולחן שהתורה רואה בהם מנהג אלילי ואוסרת אותם: "לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלוהיך אשר תעשה לך. ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלוהיך" (דברים טז 22-21). גם חז"ל ומרבית הפרשנים הקלסיים הודו בכך שאיסור המצבה סותר את מנהגם של האבות: "מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים" (ספרי קמו). מסתבר אפוא שגם העץ המקודש המאפיין פולחן עממי בהרבה תרבויות, אשר נאסר ל'בנים' בספר דברים, היה עדיין אהוב בתקופת האבות. אין תימה שבתקופת השופטים המשיך העץ המקודש לשמש, במיוחד בקרבת שכם, אשר תושביה המתיחסים על חמור אבי שכם (שופטים ט 28) לא הסתגלו בקלות לחוקי ישראל.


התרגומים ומסורת חז"ל: מישר
ברם, המעיין בתרגומים היהודיים למקרא ימצא שהם מתרגמים בדרך כלל כל 'אֵלון' - מישר. כך אונקלוס לתורה ויונתן לנביאים, כך תרגום ירושלמי הקטוע והשלם (כ"י ניאופיטי), וכך המיוחס ליונתן לתורה. שוה להם גם התרגום השומרוני, הן בגירסתו הקדומה והן במאוחרת. מסורת זו משתקפת גם מתרגומו היוני של עקילס (במקום שנשתמר) ובאופן חלקי - גם מן הוולגאטה .
עוד מוצאים אנו בבראשית רבה (פרשה מא, תיאודור 414,5): "והוא שכן באלוני ממרא וגו' ר' יהודה אמר במישרי ממרא ר' נחמיה אמר בפלטין דממרא".

'מישר' משתלשלת ובאה עד רבנו סעדיה גאון שגם הוא נוקט "מרג' מורה" "מרג' ממרא".
מסתבר אפוא שהיתה מסורת פרשנית מקובלת בישראל שפירשה 'אֵלון' - מישור.

מצד שני, מעניין לשים לב שגם ביטויים אחרים מיתרגמים 'מישר'. רוב התרגומים שהוזכרו (פרט לניאופיטי והשומרוניים) מתרגמים כך גם את "איל פארן" (בראשית יד 6) [לרבות הוולגאטה ‘campestria’, רס"ג: מרג'], וכן חשוב להזכיר כאן את ההערה הקצרה בבראשית רבה פרשה מא 412,3 שהיא כפי הנראה בבחינת עדות קדומה לנוסח התרגום הירושלמי הקטוע: "עד איל פארן אשר על המדבר על מישריה דפארן".

אונקלוס לתורה ויונתן לנביאים (וכן ה'יונתן' לתורה אבל לא ניאופיטי, השומרוני והוולגאטה) מתרגמים במלה 'מֵישַר' (וכן רס"ג "מרג' שטין") גם את כל השמות מטיפוס 'אָבֵל-' (חוץ מ'אבל מצרים' בראשית נ 11 שהוסבר בפסוק עצמו מלשון אֵבל). אונקלוס מוסיף לרשימה משום מה גם את "עין משפט" - 'מישר פלוג דינא' (בראשית יד 7) ויונתן לנביאים את 'בעל גד' 'בעל חרמון' 'בעל תמר' 'בעל פרצים' 'בעל חצור' וגם 'מַערֵה גבע'; כולם מיתרגמים אצלו 'מישר' ('בעל תמר' - 'מישרי יריחו'! יוצא דופן: 'בעל שלישה' - 'ארע דרומא').


'מישר' - מניין ומדוע?
אין ספק שאנו ניצבים כאן בפני מגמה פרשנית רחבה ששררה בפרשנות היהודית (והשומרונית) הקדומה. מאין באה מגמה זו ומה מטרתה? רש"י בפירושו לבראשית (יד 6) ריכז קבוצה של שמות המיתרגמים 'מישר' וניסה לבאר את הענין, אך ההסבר שהוא נותן רק מחדד את השאלה: "ואומר אני שאין איל לשון מישור אלא מישור של פארן איל שמו ושל ממרא אלוני שמו ושל ירדן ככר שמו ושל שטים אבל שמו אבל השטים וכן בעל גד בעל שמו וכלם מתורגמין מישור וכל אחד שמו עליו". בסופו של דבר אינך מבין מה ראה המתרגם להחליף את שמות המקומות בנתון טופוגרפי שלפי דברי רש"י אינו אמור בכתוב, מה שאין הוא עושה לעולם בשמות שמקומם בהר, במדבר או בחוף הים (גם צריך עיון למה כלל רש"י את 'ככר הירדן' בתוך הרשימה; שם הרי בודאי 'מישר' הוא תרגום מילולי פשוט).

במחקר המודרני רואים ב'מישר' אפולוגטיקה מדרשית, המעוגנת כמו במקרים רבים אחרים באטימולוגיה יוונית. חוקרים הציעו לבאר את הדברים כך: דרכם של התרגומים להרחיק כל דבר שיש בו פגיעה באמונת הייחוד הצרופה וההלכה המקובלת. הכבוד שהם נוהגים באבות האומה לא אפשר להם להשלים עם תופעת העצים המקודשים המאפיינת את החיים ואת דרכי עבודת האל של האבות. מן הבחינה הלשונית נזדמנה להם המלה היונית הקרובה בצלילה aulon = מישור, ומכחה נעשו 'אֵלון' ואף 'איל' ו'אָבֵל' - מישור . אפשר להבין שכהמשך לכך 'גויירה' אף 'בעל' ונעשתה אף היא מישר.

היירונימוס: מלה עברית
הערה מפתיעה מצויה במהדורתו של היירונימוס לספר האונומסטיקון לאוסביוס . בערך Aulon הוא מקדים ואומר:
“non Graecum ut quidam putant sed Hebraecum vocabulum est” –
לא יוונית כפי שחושבים אחדים, אלא היא מלה עברית. מסתבר אפוא כי אין חדש תחת השמש וכבר בימיו הוכר הקשר שבין הפרשנות המקובלת 'אֵלון' = מישר convallis , לבין aulon היונית. כנגד חשד זה הדגיש היירונימוס מה שאפשר שמע מפי מוריו היהודים, שמדובר במלה עברית מקורית.

האם אפשר לתת אמון בקביעתו זו של היירונימוס, או שהיא עצמה אמירה דרשנית שמקורה אפולוגטי?

ובכן, ראשית לכל עלינו להדגיש שבאוצר הלשון העברית המוכר לנו אין בשום מקום שימוש חי במלה מעין 'אֵלון' 'איל' או 'אָבֵל' במשמעות מישור או כיוצא בו.
שנית, אין לכחד שבסיפורי האבות יש עצים של ממש, הן בהקשר 'חילוני' - "והשענו תחת העץ", הן בהקשר של פולחן זר - "ויטמן אותם יעקב תחת האלה אשר עם שכם", והן בהקשר של עבודת האל היחיד - "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם". הוא הדין לספרי יהושע ושופטים: "ויקח אבן גדולה ויקימה שם תחת האלה אשר במקדש ה'", "ויבא מלאך ה' וישב תחת האלה אשר בעפרה".

היבט שלישי הוא ההיבט המורפולוגי: חילוף סיומות בשמות עצם הוא דבר צפוי בעברית. עץ הבלוט (oak, quercus) נקרא בדרך כלל 'אַלּוֹן' ופעם אחת - 'אַלָּה' (יהושע כד 26); במקביל לכך מתבקש שגם 'אֵלָה' ו'אֵלוֹן' יהיו שתי צורות חילופיות לעץ האֵלה (terebinth, pistacia).
עוד יש להוסיף שהמלה המלווה את האֵלונים בשופטים ט 'מצב' ו'מעוננים' וכן עצם העובדה שאבימלך הומלך "עם אֵלון מצב" עשויים ללמד על קונוטציה פולחנית.

שיקולים אלו הם שגרמו בודאי למרבית המחברים המודרניים לבחור ללא היסוס באפשרות השניה. גם חוקר כשטומר (לעיל הערה 3) אשר הקדיש את מחקרו להעמקה בדברי היירונימוס, משוכנע שהמקרא כפשוטו מדבר בעצים מקודשים, והוא רואה את עיקר תפקידו באיתור המקורות היהודיים שהשפיעו על היירונימוס ובהבנת שיקוליו הפרשניים.

במאמר הנוכחי, ברצוני לתמוך בעדותו של היירונימוס.
שני כיוונים עיקריים ייבדקו כאן:

1. ניתוח ההקשרים במקרא.
2. המלה aulon עצמה ומקורה.

ההקשרים במקרא
הרבה מן הקשיים במקרא מתחילים מסתירה בין ההקשר לבין האטימולוגיה.
עקרונית, נכון יותר בדרך כלל לבנות על ההקשר ומשמעו כפשוטו. ההבנה האטימולוגית, כאשר היא עולה יפה יכולה להעשיר ולהאיר, אבל הבנת הטקסט אינה תלויה בה. לעתים קרובות אנו פוגשים מלים שאין להן רֵעַ אבל אין קושי לבארן לפי הקשרן, או בהומונימים שלא ניתן למצוא כל קשר סמנטי ביניהם אבל כל אחד מהם כשלעצמו מוסבר היטב. האטימולוגיה היא חיונית במיוחד כאשר ההקשר מעורפל; במקרים כאלה הפירוש יהיה על פי רוב ספקולטיבי ומסופק.

במקרה שלנו השואת ההקשרים מציגה תוצאות חד-משמעיות. כמעט בכל מקום שמוזכר אילן כל שהוא במקרא, ההקשר מתאים לכך, אם ע"י המלה 'תחת' המקדימה את שם העץ ואם ע"י אינדיקציה אחרת. הדבר נכון גם כשמוזכרת המלה 'עץ' במובן אילן (כגון "והשענו תחת העץ" "עצי היער" וכדומה).

והנה, כאשר אנו בודקים במקביל את הרביעיה אַלון-אַלה-אֵלון-אֵלה, נמצא הבדל בולט בין אֵלון לבין השלושה האחרים; לפי ההקשר שבכתובים, השלושה - 'אֵלה' 'אַלָה' ו'אַלון' - הם במובהק עצים, ואילו הרביעי - 'אֵלון' - הוא במעמד שונה לגמרי. נמחיש זאת בטבלה:
"תחת"התבטאות אינדיקטיבית אחרת אין אינדיקציהסה"כ
תחת האלה אשר עם שכם    
וישב תחת האלה אשר בעפרה   
ויוצא אליו אל תחת האלה   
  עמק האלה x3 
תחת שבך האלהשבך  
 ויחזק ראשו באלה  
 תלוי באלה  
 עודנו חי בלב האלה  
וימצאהו ישב תחת האלה   
 כאלה נובלת עליה  
 כאלה וכאלון אשר בשלכת  
ותחת כל אלה עבתהעבתה  
תחת אלון ולבנה ואלהכי טוב צלה  
ויקברו... תחת האלה ביבש   
88 (5)316
    
תחת האלון... אלון בכות   
 ארזי הלבנון... אלוני הבשן  
 כאלה וכאלון אשר בשלכת  
 תרזה ואלון... בעצי יער  
 אלונים מבשן עשו משוטיך  
תחת אלון ולבנה ואלהכי טוב צלה  
 כגבה ארזים..וחסן הוא כאלונים  
 אלוני בשן... יער...  
27 (6) 8
    
אַלָּה
ויקימה שם תחת האלה
   
1  1
   
אֵלון אֵלון מורה אלוני מרה
אֵלוני ממרא x3 
  אֵלון בצעננים (בצענים) x2 
  אֵלון מצב 
  אֵלון מעוננים 
  אֵלון תבור 
   6שמות 10 הקשרים10/6

ההבדל בין האֵלונים לבין האֵלות, האַלונים, האַלה ושאר מיני האילנות שבמקרא ניכר גם בפעלים המלווים ובמלת היחס המקדימה את המושג. 'אֵלון' מאופיינת בפעלים ובמלות היחס הטיפוסיים לשמות מקומות:
"ויעבר... עד אֵלון מורה" "מול הגלגל אצל אֵלוני מרה".
"וישב באלני ממרא" "שכן באלני ממרא" "וירא אליו ה' באלני ממרא".
"ויהי גבולם מחלף מאֵלון בצעננים ואדמי הנקב ויבנאל עד לקום".
"ויט אהלו עד אֵלון בצענים (בצעננים ק') אשר את קדש".
"עם אֵלון מצב אשר בשכם".
"בא מדרך אֵלון מעוננים.
"ובאת עד אֵלון תבור".

הווי אומר: אצל x1, ב x3, מ x1, מדרך x1, עד x3, עם x1.
החזרה הכפולה על מ- "מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בצעננים" ביהושע יט 33, יכולה אולי ללמד שחלף הוא שם לנקודה בתוך אלון בצעננים שהוא שם טריטוריאלי .

זאת ועוד, מבחינה תחבירית, כל ששת האֵלונים הם חלק ראשון בצירוף מיוחד בן שתי מלים שהן נסמך וסומך או גרעין ולואי .

במחקרי 'שמות מקומות בני שתי מלים' , הראיתי שכאשר אין מדובר בפורמולות הקבועות 'עין-' 'בית-' (ובנומנקלטורה הערבית גם 'דיר-' 'כפר-' 'שיח'-' 'אבו-' 'אם-'), יש להבחין על פי רוב בין שני סוגים של שמות דו-תיבתיים. הסוג הנפוץ הוא שמות פרטיים של מקומות שכדי להבדילם ממקום אחר הנושא את אותו שם, מוסיפים להם בגירסה הרשמית של השם מלה שניה מזהה, כגון 'תמנת חרס' (=תמנה הסמוכה לחרס) להבדיל מתמנה שבשפלת יהודה; ודוגמא מן השמות הערביים של ימינו: דורא אל-קרע (=דורא של הדלועים) להבדיל מדורא היא אדורים שבהר יהודה. כאשר מדברים על מקום מקבוצה זו בהקשר מקומי בלתי רשמי או כשהוא מוזכר בפעם השניה בפרשה מסויימת, הרי הוא מוזכר בצורתו הבסיסית ללא המלה השניה המזהה; כגון: "ויהי איש אחד מן הרמתים צופים בהר אפרים" (שמואל א' א 1), "וישבו ויבאו אל ביתם הרמתה" (שם 19).

הסוג השני הוא שמות שערכם האַפלטיבי עדיין לא אבד בתודעת הדוברים; כאן ייווצרו שמות דו-איבריים אמיתיים, כגון 'גבעת הערלות' או 'בארות בני יעקן', ובין הערבים כינויים מטיפוס 'ג'בל אל-ביאר' 'ח'רבת אל-בלוט'. שמות כאלה יהיו בדרך כלל שמות של אתרים או חרבות בשטח הפתוח, ולא של ערים או יישובים.

מעניינים במיוחד המקרים שבהם שם דו-תיבתי התחיל את חייו בסוג השני, ואחר כך, כתוצאה משינויים בלשון או במציאות השטח, נתפס בפי הדוברים כשייך לסוג הראשון. דוגמאות שהובאו במאמר הנ"ל: 'משהד יונס' (במפקד העות'מני מ1596-) - אתרה של גת החפר המקראית בגליל התחתון; 'משהד' בערבית של שלהי ימי הבינים - מקום קברו של צדיק או נביא, 'יונס' - יונה הנביא "אשר מגת החפר". לימים נשכח המושג 'משהד' במובן זה, ושם המקום הפך ל'משהד' בעוד 'יונס' נחשב מעתה לתוספת מזהה שאינה נחוצה ביותר ולפיכך הושמטה. 'עקבת אילה' במקורות מימי הבינים היה שמו של מעלה הסמוך לאילה היא אילת הקדומה. לימים נעזבה אילה ובתחנת הדרכים שלמרגלות המעלה התפתח יישוב חשוב. עתה נתפסה 'אלעקבה' כשם המקום ו'אילה' כאיבר מזהה שאינו נחוץ הואיל ואין בקרבה משמעותית לאזור עקבה אחרת, ועל כן הושמטה.

נשוב עתה אל האֵלונים. המראה הדו-תיבתי של כל השמות בקבוצה, מיקומם בשטחים פתוחים מחוץ לערים הבנויות, יחד עם העובדה שכולם שייכים לחלק הקדום שבמקרא, ואין אחד מהם מוזכר בספרים המאוחרים או ברשימות הגיאוגרפיות העשירות שבדברי הימים ועזרא, אומר דרשני. מאידך, אין המלה משמשת כשם עצם כללי אפילו בחלקים הקדומים שבמקרא. אפשר אם כן לשער שהאֵלונים - ראשיתם שמות עצם כלליים שנתכנתה בהם מהות פיזית כל שהיא מחוץ לערים. בתקופת האבות והשופטים כבר נתעמעם שימושו האַפֶּלטיבי של המושג, אבל לידי שם פרטי לא הגיע כיון שציין מושג רחב שלא נהפך לישוב. כיון שהראינו שהמשמעות המקורית של המלה כפי הנראה לא היתה אילן או מין אילן, סברה היא לחפש את מובנה בתחום הטופוגרפי.

גינזברג: המלה קיימת באוגריתית
יחיד או כמעט יחיד בין החוקרים המודרניים שנתן אמון בעדותו של היירונימוס על עבריותה של 'אֵלון' היה פרופסור ח"א גינזברג. במאמר משנת 1936 על 'בעל ואחיו' מאוגרית בלווית השוואות מקראיות ועבריות רבות , הוא מציג את הפסקה:
וט'אִ באַלן תכם בתך מלבר אִלשאִי
גינזברג מתרגם:
and go forth into the plain of Tkm, into the midst of the steppe of
yכIlšכ
בהערותיו לטקסט מצטט גינזברג את הערתו של היירונימוס (בשם שטומר), ומוסיף:

I am not prepared to subscribe to this statement as it stands, but I do think that there is reason to believe that a Hebrew word )elon with very much the same meaning did exist, and was still known to the Jews of Palestine at the beginning of our Era, though it cannot have been intended anywhere by the authors of the Hebrew Bible.

בפסוק אוגריתי זה שתי צלעות שביניהן תקבולת משלימה. לפי ההקשר נראה שכל צלע מסתיימת בשם פרטי גיאוגרפי (1. תכם; 2. אִלשאִי). הפועל 'צֵא' משותף לשתי הצלעות, מלת היחס המקדימה את המושא היא 'ב' בצלע הראשונה ו'בתוך' בשניה. המושא הוא צירוף סמיכות שסומכו הוא השם הגיאוגרפי ונסמכו - מהות גיאוגרפית-טריטוריאלית: 1. 'אַלן'; 2. מדבר.
תרגומו של גינזברג למדבר - ‘steppe’ (=ערבה), מתאים לנופי מדבר או חצי-מדבר בארצות הגובלות באוגרית. כך מתקבלת התאמה נאה לבן הזוג 'אַלן' בהתאם למסורת של היירונימוס .
מבחינת היחס ההיסטורי בין העברית והאוגריתית, יש הגיון בתמונה שהתקבלה: מושג שעדיין שימש בשירה של אוגרית כשם-עצם כללי, ידוע בתקופות הבראשית של העברית ככינוי קפוא למחצה, ואחר כך חדל לשמש בלשון, אבל עדיין היה מוכר למסורת הפרשנית.

aulon - מקורה ותולדותיה
הפתעה מעניינת ציפתה לי כשבאתי להתחקות אחרי המלה aulon בתוך עולמה של היונית. מסתבר ש- aulon במשמעות 'מישור' התפתח במאוחר, ובתוך מסגרת היונית היהודית.
ביונית הקדומה והקלאסית ידוע שם העצם aulos במשמעות: צינור, חליל, כלי נשיפה, וגם - אצטדיון. aule היא בדרך כלל חצר, ו- aulon חלל או חריץ בין הרים, גדות נחל, וכן: ערוץ, תעלה, מעביר מים, מפרץ, קמט בעורו של פיל. ממושגים אלו נגזרו מלים נוספות. מן חליל, כלי נגינה נגזרו aulesis - נגינה בחליל ו- aulema - קטע נגינה. מן חצר - הפועל aulizomai - לשהות בחצר .
חוקרים שיערו שהמקור האטימולוגי-סמנטי של כל המלים הללו הוא השורש FA - ממנו הפועל הבסיסי aemi (aFemi) שענינו 'לנשוף' 'לנשוב', וממנו aer (דורית: aber, אַאיולית : auer - 'אויר' ‘air’, ויש אומרים אף auo - לצעוק, לקרוא בקול גדול . כיום נוטים לשלול את הקשר לחצר ושהייה בחצר .

אימתי והיכן החל aulon לשמש במובן 'עמק' או 'מישור'?
כאן מעניין לעקוב אחרי השבעים, ובהקשר הנוכחי כוונתי לכל אוסף התרגומים היוניים-יהודיים למקרא (והחיצוניים העיקריים) שנכלל בתקופות מאוחרות ב ‘Septuaginta’. השבעים משתמשים בכמה מונחים תמורת 'עמק' שבמקור העברי. אם נתעלם ממונחים הבאים רק פעם אחת בלבד, הרי התרגום הנפוץ ביותר הוא koilas (41 פעמים), אחריו בא faragx (x7), pedion (x4), ופעמיים העברת המלה העברית אל תוך היוונית - aulon . emek תחת 'עמק' באה חמש פעמים, מהם ארבעה בדברי הימים ואחד בירמיהו (מח 8 , בשבעים לא 8: ואבד העמק ונשמד המישור). לזה יש להוסיף עוד חמשה aulon בספר יהודית שכפי הנראה מתרגמים 'עמק' במקור העברי.

בשאר ספרי המקרא יש aulon רק פעמיים: אחד בדברים א 1 במקום חצרת , ואחד בשמואל א' יז 3 תמורת גיא .

tous aulonas במקבים ג' ו 17 תורגם בדרך כלל 'העמקים', אך לפי הקשרו (המרחבים שסביב הקרקס באלכסנדריה), אפשר שנכון יותר לתרגמו 'חצרות' או מוטב 'אצטדיונים'. בספרי הברית-חדשה אין aulon כלל .

אף בכתבי אבות הכנסייה אין בנמצא שם-עצם כללי aulon . לעומת זאת, מוצאים אנו aulonos kataphanous בתרגומו של עקילס ל"אצל אלוני מרה" בדברים יא, ואף הסורית מכירה 'אַולוֹנָא' במובן 'מישור' .

מפגש מעניין נוצר בין השבעים לבין אֶוסביוס. הערך Aulon בספר האונומסטיקון לאוסביוס מבוסס על aulon של השבעים לדברים א 1. השבעים מתרגמים במלה זו את 'חצרות' בהתאם ליונית הקלאסית , אולם אוסביוס נותן כאן ערך ארוך המתאר את בקעת הירדן ממורדות הלבנון ופנייס ועד ים המות (את השבעים לדברי הימים ואת יהודית לא כלל אוסביוס באונומסטיקון).

מבחינה סמנטית, אין תימה בהתפתחות - קנה חלול, חריץ, חלל, גיא > עמק, מישור. התפתחות כגון זו חלה למשל ב- koilos - koilas ואף ב'גיא' העברית. המעניין כאן הוא התאריך המאוחר המוכח מן המקורות, שבו צמח aulon במשמע 'מישור' בתוך היונית היהודית . מאחר שבאותה תקופה עצמה רווחה בישראל המסורת המזהה אֵלון - מישר, אפשר וסביר שהשראת המלה התנ"כית זירזה את עליית המלה היוונית בדומה למה שכתב היירונימוס.

"איל פארן"
המלחמה הקדומה ביותר במקרא היא מלחמת המלכים בבראשית יד. הכתוב מתאר את הפשיטה על עבר הירדן המזרחי כולו מצפון לדרום: "ויכו את רפאים בעשתרות קרנים ואת הזוזים בהָם ואת האמים בשוה קריתים. ואת החרי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר". לפי השערה מקובלת איל פארן היא אילת. לדעתי זיהוי זה אינו סביר. השם 'איל פארן' יחידאי והוא שונה מאילת בשתים - בכך שהוא בלשון זכר ואילו אילת תמיד בסיומת הנקבה, ובכך שהוא מוגדר ע"י 'פארן' ו'המדבר', בעוד שאילת/אילות מוגדרת ע"י הערבה, ים סוף וארץ אדום.

בכלל, יש לדון מה כוונת הציון "אשר על המדבר", והלוא כל הארצות שצויינו לפני כן באותו פסוק גובלות במדבר כל שהוא, ובפרט ארץ החורי הרי היתה מוקפת מדבריות מכל עבריה.

השוואה לשאר הזכרות 'פארן' שבמקרא מלמדת שהדרך הרגילה להתיחס ל'פארן' היא בצירוף "מדבר פארן" (x6). מדבר זה הוא הוא "המדבר הגדול והנורא" החוצץ בין מדבר סיני לבין קדש ברנע וקצה ארץ כנען (דברים א 19 בהקבלה אל במדבר י 12 יב 16 ויג 26). הזכרות אחרות הן - 'פארן' סתם בהקשר של הליכת הדד האדומי מאדום למצרים דרך מדין ופארן (מל"א יא 18) ובפסוק הקשה הפותח את ספר דברים "בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב", ו"הר פארן" בתיאור מליצי של התגלות הבורא (דברים לג 2 וחבקוק ג 3).

מעתה, אם בפסוק שלנו נזכרים גם 'פארן' וגם 'המדבר', הדעת נותנת שהכוונה למדבר פארן הידוע. בניסיון להבין את הפסוק מתוכו, נראה שהכתוב מדבר על שני אזורים בפארן - אחד 'איל' ואחד 'מדבר', ואת 'איל' הפחות ידוע הוא מזהה בעזרת 'המדבר' המפורסם לכל. למדנו אפוא ש'איל' הוא כינוי לשטח גיאוגרפי רחב ידים בפארן. מבחינה גיאוגרפית אפשר לשער ש'איל פארן' הוא שמה של הערבה או חלק נכבד ממנה, ואילו 'המדבר' הוא האזור ההררי שממערב לה - הר הנגב המרכזי והדרומי ומדבר תִיה.

הצעה זו המבוססת על ההקשר המקומי והכללי, מובילה שוב לכוון הפרשנות המסורתית של תרגומי המקרא איל = מישר. משהגענו לידי כך, מותר לשער שמן הבחינה האטימולוגית השם 'אילת' ואף 'אילִם' שבין ים סוף ומדבר סיני נגזרו משרש זה במשמעות זו .

מסקנות
'אֵלון' שונה מ'אֵלָה' ומ'אַלון' גם יחד. ההקשרים המקראיים מוכיחים שאֵלָה ואַלון הם מיני עצים, בעוד שאֵלון בא תמיד בתוך צירוף של שתי תבות והוא כינוי למקום גיאוגרפי. אין סיבה לשונית או תוכנית להניח שמדובר דוקא בעץ או קבוצת עצים. הפרשנות היהודית הקדומה 'מישר' (ובעקבותיה היירונימוס: convallis) איננה אפולוגטיקה שבאה לנקות את האבות מפולחן שנאסר בתורה, אלא מסורת קדומה על מושג עתיק בעברית. למושג עברי זה יש כנראה מקבילה באוגריתית: אַלן. המלה היונית aulon = מישור נחשדה כאילו השפיעה על הפרשנות היהודית אֵלון - מישר. האמת היא הפוכה: aulon החלה לשמש במשמעות 'מישור' רק בתקופה מאוחרת יחסית בתוך היונית היהודית הארץ-ישראלית.

"איל פארן" ניתרגם גם הוא "מישר פארן"; עיון עומק בהקשר בבראשית יד והשוואות פנימיות בתנ"ך מאשרים גם פרשנות זו.


ראה גם:
כאלה וכאלון אשר בשלכת [ישעיהו ו,יג] / יוסף ויץ



מקור הערך: יואל אליצור, מתוך: אשל באר שבע ח ('קול ליעקב' לכבוד י' בן-טולילה), באר שבע תשס"ג, 11-1.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
אלה