לדף ראשי




בדיקה – חיפוש, בחינה וחקירה, כדי כדי לעמוד על טיבו של דבר. המושג בדיקה מוזכר בפסוק, בדיני עדים: "ודרשת וחקרת היטב" (דברים י"ג ט"ו), תרגום וחקרת= ותבדוק. בעדות של קידוש החודש אמרו: בודקין את העדים (ר"ה פ''ב ו'). בעדות של דיני נפשות יש הבדל בין בדיקה לחקירה: החקירה היא בעיקר הדבר, אם הרג את הנפש או לא הרג, והבדיקה היא בפרטים המשניים – ליד איזה חפץ, באיזה כלי הכה, היכן עמד. (סנהדרין ה':).

בדיקה בשחיטה
הבדיקה בעניני איסור והיתר היא להיזהר מספק איסור; בדיקה זו היא גם בדיקת סימנים [=קנה וושט] בשחיטה.

דאמר ר"י אמר שמואל: אפילו טבח מומחה שהוא זריז ומהיר, צריך לבדוק בסימנים אחר השחיטה אם נשחט כראוי (חולין ט'. רמב"ם שחיטה פ"א י"ב).

ומפני שהבהמה בחייה בחזקת אסור עומדת, אם לא בדק - היא טרפה, ולדעת המשנה גם נבלה, ומטמאה במשא (חולין שם).

בדיקת סכין
במקום שאין חזקה, לא של היתר ולא של איסור, צריך בדיקה מדאורייתא רק לכתחילה. בסכין שחיטה צריך שתי בדיקות: אחת לפני שחיטה ואחת לאחר שחיטה, וכל בדיקה בשני אופנים: אבישרא ואטופרא ואתלת רוחתא (חולין י"ז.; רמב"ם שחיטה פ"א כ"ד). אע"ג שבבדיקה הראשונה יצא הסכין מחזקת איסור, צריך בדיקה שניה לכתחילה אחר השחיטה, שמא נפגם הסכין בעור הצואר. אבל אם אבד הסכין אחר השחיטה ולא נבדק, השחיטה כשרה (כסף משנה שם). הראב"ד אמר כי אין צריכים בדיקה אחר השחיטה אפילו לכתחילה, כי בבדיקה הראשונה בא הסכין בחזקת היתר, ואם השוחט הוא איש כשר ומומחה, גם הבהמה היא בחזקת היתר.

בכל זאת צריך השוחט להראות סכינו לחכם כפעם בפעם לדעת אם הוא בודקו כראוי, וזהו מפני כבודו של חכם (חולין שם).

בדיקת ריאה
גם בטריפות במקום שיש חזקת היתר לא צריך בדיקה אפילו לכתחילה. לכן אין בודקין י''ח טריפות, כי כל בהמה חיה ועוף הם בחזקת בריאות. אם קרה דבר שיש לחשוש שנפל מום הגורם לטרפה, יש לבדוק את אותו דבר בלבד (רמב"ם שחיטה פי"א ג'). חוץ מבדיקת הריאה בבהמה. מנהג בכל ישראל לבדוק סרכות הריאה, משום שהן שכיחות.

יש מקומות שמנפחים את הריאה שמא יש בה נקב. בספרד ובמערב אין מנפחים אותה אלא א"כ נולד בה דבר שחוששים לו (רמב"ם שחיטה פי"א ז'-י"ב).

בריאה יש שתי בדיקות:
בדיקת פנים שתוחב הבודק את ידו לבטן הבהמה ומכיר במישוש היד אם יש בה סרכות,
ובדיקת חוץ שמוציא הריאה אחר שבדק בפנים, כדי לבדוק במראית עין.

וכתב רש"י לעניין בדיקת הריאה בשם הלכות גדולות:

"הני מילי בדורות קמאי דהוי בקיאין בבדיקה, אבל אנן לא בקיאין בבדיקות ולא סמכינן אנפשן".
ולכן המנהג להטריף כל דבר שיש לו רעותא ואין סומכין על בדיקתנו כלל (רמ"א ליו"ד סימן נ"ז י"ח).

בדיקת חמץ
מקום שמכניסין בו חמץ, אם לא ביטל חמץ - צריך בדיקה מדאורייתא, ומקום שאין מכניסין בו חמץ לא צריך בדיקה כלל אפילו לא ביטל. ביטול מספיק מדאורייתא בכל מקום, אלא שחכמים גזרו לבדוק גם אם בטלו, שמא יבוא לאוכלו בפסח (תוספות פסחים ב' ד"ה "אור").

מצוות בדיקה זו היא לאור הנר בליל י"ד בניסן בתחילת הלילה, ומברכים על בעור חמץ. אם לא בדק בלילה בודק ביום, אפילו אחר הפסח, משום חמץ שעבר עליו הפסח.

בדיקת פירות
פירות שדרכם להתליע כאשר הם מחוברים לעץ, יש לבדוק כל פרי לפני אכילה, שמא יש בו תולעת (רמב"ם מאכלות אסורות פ"ב ט"ו). בישל בלא בדיקה, ולא ניתן לבדוק - מותר (יו"ד סימן פ"ד ט').
במדינות שהפירות או הירקות מוחזקות בתולעים אסור לאכול עד שיבדוק.
פרי שאין דרכו להתליע לא צריך בדיקה אפילו לכתחילה, כי לא יקרא ספק רק במקום שיש עילה המביאה לידי ספק (מסדרונה שנה א' קמ"ד קמ"ה).

בדיקת נשים
בבדיקת וסתות אמרו: כל היד המרבה לבדוק משובחת (נדה י"ג.) שאפשר שיבוא דם שלא בשעת וסתה בימים הראוים לנידה (רמב"ם אסורי ביאה פ"ח י"א). ואם לא בדקה את עצמה היא טהורה. אחד עשר יום אחרי ז' ימי הנידות היא בחזקת טהרה, ולא צריכה בדיקה כלל. בנות ישראל שלא הגיעו לפרקן הן בחזקת טהרה, ואינן צריכות בדיקה (רמב"ם משכב ומושב פ"ד ז' ח').

מקור הערך: ע"פ איזנשטיין, אוצר ישראל

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן