חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

צעדת המוות

צעדות שהצעידו הנאצים יהודים בשלהי המלחמה, ללא מטרה מוגדרת, והן גרמו למותם של רוב הצועדים

הרעיון להוליך את היהודים ברגל מבודפסט עד לגבול האוסטרי, מרחק כ- 220 קילומטר, נולד עקב הפצצות בנות הברית שהרסו את קו מסילת הברזל.

צעדה זו של אלפי יהודי בודפשט התחילה ב- 10.11.44. שמענו על קורות המבצע הזה מפי הגב' אביבה פלישמן שהשתתפה בצעדה, ומפי ד"ר אריה ברסלאור, שעבד בצירות השוויצרית בבודפשט, והוא ראה את הצועדים בדרכם, וגם כתב בשעתו דו"ח על כך.

אנשי "צלב החץ" אספו את היהודים מבתי היהודים המיוחדים. נלקחו לא רק מבוגרים – על פי רוב נשים, כי הרבה גברים היו מחוץ לבתיהם בשרות עבודה – אלא גם ילדים וזקנים. אלפי יהודים נדחסו אל תוך שטח של בתי חרושת ללבנים, ששימש כמקום ריכוז לצועדים. שם הם הוחזקו בצפיפות איומה תחת כיפת השמים, ובמזג אויר גשום. משם התחילה הצעדה בקבוצות גדולות. העדה פלישמן שהתה בבית החרושת רק לילה אחד, אבל אחרים נשארו גם 3-2 ימים, עד שיצאו לדרך. הליווי היה של אנשי "צלב החץ", שהתעללו ביהודים, ושדדו מהם את כל חפצי הערך, בגדים, שמיכות ואת הצידה שלקחו עמם לדרך. כך הם צעדו שבעה עד שמונה ימים, בלי שאוכל בא אל פיהם במשך ימים. הם לנו באורוות, בדיר חזירים או אף תחת כיפת השמים, בקור של לילות נובמבר. לא ניתנה להם שום עזרה רפואית. מי שנפל בדרך מאפיסת הכוחות נורה על ידי אנשי "צלב החץ", או שגווע בצדי הדרך. הנותרים נמסרו בגבול האוסטרי לאנשי הס"ס הגרמניים.
עד 22.11.44 שולחו בדרך זו 25,000 יהודים. וזנמאיר העריך את כלל מספר היהודים שהולכו כך לגבול בלא יותר מ- 30,000 מר ברסלאור העיד על 50,000.

צעדה זו נראתה כמעשה זוועה אפילו בעיני קציני ס"ס, שראו את הצועדים בדרכם. קרומי, עוזרו של איכמן, שוחח עמו על הצעדה. תשובת איכמן הייתה רק: "לא ראית כלום", כלומר, התעלמות גמורה ופקודה לקרומי, שגם זה יעצום עיניו (עדות קרומי, בע' 16/15). העד ייטנר, שהיה קצין ס"ס בדרגת גנרל, מתאר את מראה הצועדים כמזעזע. הוא פנה אל המפקד הבכיר של הס"ס והמשטרה בהונגריה, וינקלמן, אך זה הודיע שהוא חסר אונים בעניין זה, היות ומטפלת בו יחידתו של איכמן שאינו כפוף לו, לוינקלמן. ייטנר פנה אל משרד הנאשם, ומשם נשלח אליו קצין צעיר שהסביר לו, שאין לו, לייטנר, להתערב בעניין, כי יחידתו של איכמן מקבלת את פקודותיה אך ורק מן הרזה"א (תצהיר ת692/, ועדות ייטנר במשפט זה). לבסוף הופסקה הצעדה בפקודת הימלר. כמה מן העדים הגרמנים זוקפים זאת לזכותם (בכר, ייטנר, וינקלמן). אין זה מענייננו לקבוע אם אחד מהם או מישהו אחר השיג את פקודת ההפסקה. יצוין שגם סלשי הורה מצדו על הפסקת הצעדה.

מקור הערך: משפט איכמן, פסק הדין עמ' 130-131


הערות לערך:
שם המעיר: צעדת המוות
הערה: לקחו אותנו מאושויץ ברקנאו לצעדה . שהתחילו לשמוע
שהרוסים מתקרבים והתחלנו ללכת כל כמה קלומטרים
שאלו אותנו אם יש אנשים שאין להם כבר כח ללכת יכולים להשאר אחרים המשיכו ללכת ואז שמענו ירייות
והבנו שאלה שנישארו נורו למות , ככל שעבר הזמן ושמענו את הקצושות של הרוסים גבר המתח אצל השומרים
שלנו שהתקרבו אלינו ואמרו , אייך בין הין הלבה יודה,כלומר אני חצי יהודי , כשהגענו לאיזה כפר לנוח
היו שם שירותיים בשדה נכנסתי מצאתי רובה שגרמני השאיר שם והסתלק , אבל לא הפסיקו לשאול ,..למי אין
כח ללכת יותר ומי שנישאר נורה למוות במהלך הצעידה היו גרמנים שגם להם כבר לא היה כח נתנו לנו
לשאת את הרובים שלהם, חלק ניסו לפתח שיחה איתנו
וביקשו שנגיד שהם היו טובים איתנו אנחנו הסכמנו
ואמרנו יא יא כלומר כן כן אמא שלי שהיתה איתי
התעיפה ורצתה להשאר אבל אני לא נתתי לה ועודדתי
אותה להמשיך לאחר צעידה של למעלה משבוע בוקר אחד
קמנו באיזה כפר שישנו בשדה וראינו שכל השומרים
נעלמו בסוף המלחמה ב1945 האיתי בת 20 . הרוסים
שחררו אותנו אמי גיטל גולדברג שרדה את המלחמה
נפטרה בעפולה ב-1975 [דברים אלה סיפרה לי אימי
זלדה טרגר שניפטרה בשנת 2000 נולדה 1925]
מקור ההערה: דברים שאמי סיפרה לי , וגדלתי איתם


שם המעיר: יצחק ספיר
הערה: צעדות מוות היו עוד בתחילת המלחמה. כמעט כל יהודי בוקובינה ובסרביה כ-120,000 נפש, גורשו מביתם והוצעדו בחורף של סוף שנת 1941, לגטאות ברחבי טרנסניסטריה (חבל ארץ הנמצא בשטחה של רפובליקת מולדובה, טרנסניסטריה נמצאת על רצועה צרה לאורך הגדה המזרחית של נהר הדניסטר במזרח מולדובה). בדרך ללא מזון ומים, נשדדו ונרצחו על ידי חיילים וכפריים -חלק ניכר מהם לא שרד.

מקור ההערה: רומניה - ז'אן אנצ'ל הואת יד ושם.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן