חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

יהודה הנשיא

תנא. מסדר המשנה; 135.

היה נשיא ישראל, וערך את המשנה. היה קרוב למלכות, וידידו של אנטונינוס. פתח אוצרותיו בשנות בצורת לעניים, ופרנס את תלמידיו. דיבר יוונית, שהייתה שפתם של החכמים וגדולי המדינה. חי באושא, בשפרעם, ואת רוב תורתו למד ולימד בבית שערים.

התוכן:
רבותיו ותלמידיו
פטירת רבי
דרשותיו והלכותיו
דברי מוסר במשנתו של רבי
רבי כפוסק הלכה ומקיל

רמב"ם, הקדמה לפירוש המשנה
פועלו של רבי
מקומו של רבי בסדר הקבלה
מה כוללת המשנה?

רבי יהודה הנשיא – חותם תקופת התנאים ומסדר המשנה; נולד בשנת 135 ומת בשנת 220 לסה"נ. הוא היה בן רשב"ג השני. בהיותו כבן שלושים (בשנת 165, בימי מרקוס אוריליוס ולוקיוס וירוס) נתמנה ל"נשיא" – תפקיד שהחזיק בו הלל, כי היה ממשפחתו והתייחס לדוד המלך (שבת נ"ו).

התואר "נשיא" הוא "רבי" באשורית, שם שהשתנה ל"גאון", ואח"כ ל"פרנס". פירושו: ראש הקהל. רבי יהודה היה מכונה תחילה "נשיא" בא"י, ו"רבי" בבבל (כי "רבי" הוא "נשיא"), אך במשך הזמן נתערבו התוארים בשתי הארצות. בשל גדולתו בתורה ובחכמה מכונה רבי יהודה בשם "רבנו" או "הקדוש" או "רבנו הקדוש" (פסחים ל"ז: יבמות ס"ה. מנחות ל"ב).

יש אגדה כי אשת המלך הייתה אוהבת את אמו של רבי, ובשעת הגזירה שאסרה למול את הילדים, החליפה את בנה אנטונינוס ברבי, והניקתו. אמו של רבי הניקה את אנטונינוס, והראתה כי בנה ערל ופטרוה בשלום (תוס' ע"ז י').
בגלל נשיאותו וחכמתו היה רבי קרוב למלכות וידידו של אנטונינוס, שנתן לו דשן באריסות (ירושלמי שביעית פ"ו א'). רבי נעשה עשיר גדול, עד שאמרו שומר אורוות סוסיו עשיר משבור מלכא (שבת קי"ג). רבי פתח אוצרותיו בשנות בצורת לעניים, ופרנס את תלמידיו (ערובין נ"ג). אמר רב אחא בריה דרבא: מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד (גיטין נ"ט).
רבי דיבר יוונית, שהייתה אז שפת החכמים וגדולי המדינה, והתנגד ללשון סורית שהייתה לשון מדוברת בין ההמון. אמר רבי: בא"י, לשון סורסי למה? אלא או לשון הקדוש או לשון יוונית (סוטה מ"ט). בביתו היה מדבר בלשון הקודש, וגם השפחה בבית רבי ידעה עברית (מגילה י"ח. ר"ה כ"ו: נזיר ג').

רבותיו ותלמידיו
גר באושא, אח"כ בשפרעם, ואת רוב תורתו למד ולימד בבית שערים (סנהדרין ל"ב:). 17 שנותיו האחרונות חי בצפורי בשל אווירה הטוב, כי חולה היה. אחרי מותו הוליכוהו לבית שערים (ב"ר פצ"ו), ונקבר שם.
למד אצל ר' יהודה בר אילעאי שהיה מורה הוראה לבית הנשיא (שבועות י"ג). רבי מספר שבהיותו קטן היה קורא מגילה למעלה מרבי יהודה [בר אילעאי] (מגילה כ').
רבי קבל תורה מר' יוסי ורשב"י (נדה מ"ח:) ואמר, כשהיינו למדין תורה אצל ר"ש בתקוע (היא מרון אצל צפת) היינו מעלין שמן ואלונטית מחצר לגג (שבת קמ"ז:). למד מר' אלעזר בן שמוע (עירובין נ"ג), ומר' יעקב בן חנינא (ספרי דברים סי' ש"ו). למד מר' מאיר למרות שיחסיו עם בית הנשיא היו מתוחים (עי' הוריות י"ג: י"ד).

בנערותו היה בישיבת ר' נתן הבבלי, והצטער שלא ענה לו כהוגן. אמר: ילדות הייתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי (ב"ב קל"א).
רבו היה ר' יעקב בן קורשאי חברו של רשב"ג (הוריות י"ג:), ממנו למד תורה. אביו ר"ש לימדו גם הוא.

בין תלמידיו היו בר קפרא, ר' חייא, ר' יוחנן ורב. רבא קרא על רב "דולה מים מבארות עמוקים" (שביעית ז'). ואמר רבי הרבה למדתי מרבותי, ומחברי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולן (תענית ז', מכות י').
אחד מחבריו היה ר' אלעזר בר' שמעון. אחר מיתתו ביקש רבי לשאת את אישתו, לא רצתה ואמרה: כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול? שלח לה: נהי דבתורה גדול ממני, אבל במעשים טובים מי גדול ממני? אמרה לו: בתורה שגדול ממך לא ידעתי, אבל במעשים טובים ידעתי, שקבל עליו יסורים. מאז קבל גם רבי עליו יסורים 13 שנים: שש בקדחת ושבע בצפדנא (מחלת שיניים), ולבסוף מת מחולי מעיים.

פטירת רבי
בשעת פטירתו אמר לבניו:
הזהרו בכבוד אמכם; נר יהא דלוק במקומו שלחן יהא ערוך במקומו מטה מוצעת במקומה. יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי - והם ישמשוני במותי. ולחכמי ישראל אמר אל תספדוני בעיירות והושיבו ישיבה לאחר שלושים יום; שמעון בני חכם, גמליאל בני נשיא, חנינא בר חמא ישב בראש.
ההוא יומא דנח נפשיה דרבי גזרו רבנן תעניתא ובעו רחמי, ואמרי: כל מאן דאמר נח נפשיה דרבי - ידקר בחרב. סליקא אמתיה דרבי לאיגרא, אמרה: עליונים מבקשין את רבי, והתחתונים מבקשין את רבי... אמרו ליה לבר קפרא זיל עיין, אזל אשכחיה דנח נפשיה, קרעיה ללבושיה ואהדריה לקרעיה לאחוריה, פתח ואמר: אראלים ומצוקים אחזו בארון הקדש, נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש. אמרו ליה נח נפשיה? אמר להו אתון קאמריתו ואנא לא קאמינא.
בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה, אמר:
רבש"ע, גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה, ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה. יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי! יצאה בת קול ואמרה: יבא שלום ינוחו על משכבותם... (כתובות ק"ג: ק"ד).
דרשותיו והלכותיו
דרכי לימוד של רבי היו בסברה ובדרשה. דוגמה לכך הוא הטעם שנתן לפסוק "כבד את אביך ואת אמך" - אב קודם לאם; ונאמר "איש אמו ואביו תיראו" – אם קודמת לאב. וכך פירש:
גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו, שמשדלתו בדברים, לפיכך הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם; וגלוי וידוע לפניו שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו, מפני שמלמדו תורה, לפיכך הקדים מורא האם למורא האב (קדושין ל"א).
בדרך זו אמר:
גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שבהמה טמאה מרובה מן הטהורה, לפיכך מנה הכתוב בטהורה וכן בעופות (חולין ס"ג).
למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת נזיר? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין (סוטה י').
דברי מוסר במשנתו של רבי
איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עברה: דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים (אבות פ"ב א').
שיחות של רבי עם אנטונינוס מוזכרות במסכת סנהדרין צא,א:
אמר ליה אנטונינוס לרבי: גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין, כיצד? גוף אומר: נשמה חטאת, שמיום שפירשה ממני - הריני מוטל כאבן דומם בקבר. ונשמה אומרת: גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו - הריני פורחת באויר כצפור. אמר ליה, אמשול לך משל, למה הדבר דומה: למלך בשר ודם, שהיה לו פרדס נאה, והיה בו בכורות נאות, והושיב בו שני שומרים, אחד חיגר ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה בפרדס. בא והרכיבני ונביאם לאכלם. רכב חיגר על גבי סומא, והביאום ואכלום. לימים בא בעל פרדס. אמר להן: בכורות נאות היכן הן? - אמר לו חיגר: כלום יש לי רגלים להלך בהן? - אמר לו סומא: כלום יש לי עינים לראות? מה עשה - הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד. אף הקדוש ברוך הוא מביא נשמה וזורקה בגוף, ודן אותם כאחד. שנאמר [תהלים נ] יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו. יקרא אל השמים מעל - זו נשמה, ואל הארץ לדין עמו - זה הגוף.
אמר ליה אנטונינוס לרבי: מפני מה חמה יוצאה במזרח ושוקעת במערב? - אמר ליה: אי הוה איפכא נמי הכי הוה אמרת לי! - אמר ליה: הכי קאמינא לך, מפני מה שוקעת במערב? - אמר ליה: כדי ליתן שלום לקונה, שנאמר [נחמיה ט'] וצבא השמים לך משתחוים. - אמר ליה: ותיתי עד פלגא דרקיע, ותתן שלמא ותיעול! - משום פועלים, ומשום עוברי דרכים.
ואמר לו אנטונינוס לרבי: נשמה מאימתי ניתנה באדם, משעת פקידה או משעת יצירה? - אמר לו: משעת יצירה - אמר לו: אפשר חתיכה של בשר עומדת שלושה ימים בלא מלח ואינה מסרחת? אלא, משעת פקידה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו, שנאמר [איוב י'] ופקדתך שמרה רוחי.
ואמר לו אנטונינוס לרבי: מאימתי יצר הרע שולט באדם, משעת יצירה או משעת יציאה? - אמר לו: משעת יצירה. - אמר לו: אם כן בועט במעי אמו ויוצא! אלא: משעת יציאה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו שנאמר [בראשית ד'] לפתח חטאת רבץ.
רבי כפוסק הלכה ומקיל
פעלתו העיקרית של רבי הייתה כתיבת התורה שבעל פה ועריכת המשניות, זאת על פי הדרשה "עת לעשות לה' הפרו תורתך". ולולא הוא נשתכחה תורה מישראל.
רבי חלק גם על חכמים קודמים, לפעמים בלשון "אומר אני" (ב"ב קכ"ג). חלק גם על אביו רשב"ג ואמר: נראין דברי מדברי אבא (עירובין ל"א). לפעמים אמר הנח דברי ואחוז דברי ר"ח (ע"ז ל"ו). רבי חזר מדבריו אם שמע דעה טובה יותר בעיניו (שבת ל"ב). הרבה פעמים אמר רואה אני את דבריו מדברי. גם על חכמי האומות אמר במקרה מסויים שדבריהם יותר נכונים מדברי חכמי ישראל (פסחים צ"ד).
דרכו לקרב מחלוקות ולהכריע ביניהם, כמו: נראין דברי בעריפה, ודברי ר"ש בסמיכה (ירושלמי סנהדרין פ"א ב').

רבי היה מקל בדברים רבים:

כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות (שבת ח').
לא חייב אלא ברה"י מקורה (שם).
זוג בא מחמתן לפני רבי ובקשו ממנו צפרנים (ליטול בימי אבלות) והתיר להם, ושמואל אמר אף בקשו ממנו שפה והתיר להם (מ"ק י"ח).
לא אסרו אלא כלים חדשים בלבד (שם כ"ג).
התיר רבי שיהו בני חמת עולין וכו' (עירובין ס"ח.).
רבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית (ירוש' דמאי פ"ב א').
כמה נאה פת זו, מה ראו חכמים לאסרה? (ע"ז ל"ה:).

רמב"ם, הקדמה לפירוש המשנה
פועלו של רבי
וכאשר הגיע הזמן אחריהם אל רבנו הקדוש ע"ה, והיה יחיד בדורו ואחד בזמנו, איש שנמצאו בו כל החמודות והמידות הטובות, עד שזכה בהם אצל אנשי דורו לקרותו רבנו הקדוש, ושמו יהודה. והיה בחכמה, ובמעלה בתכליתם, כמו שאמרו (גיטין נט.), מימות משה רבנו ועד רבי לא ראינו תורה וגדולה במקום אחד. והיה בתכלית החסידות והענווה והרחקת התענוגים, כמו שאמרו גם כן (סוטה מט,ב), משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא. והיה צח לשון ומופלג מכל האדם בלשון הקודש, עד שהחכמים ע"ה היו לומדים פירוש מה שנשתבש עליהם מאותיות המקרא, מדברי עבדיו ומשרתיו. וזה מפורסם בתלמוד (בר"ה כו,ב). והיה לו מן העושר וההון ורוחב היכולת, מה שנאמר בו, אהורייריה דרבי הוה עתיר משבור מלכא (ב"מ פה.). וכן הרחיב הוא על אנשי החכמה ומבקשיה, ורבץ תורה בישראל ואסף ההלכות ודברי החכמים והמחלוקות המקובלות מימות משה רבנו עד ימותיו.

מקומו של רבי בסדר הקבלה
והיה הוא בעצמו מן המקבלים, שהוא קבל משמעון אביו ושמעון מגמליאל אביו, והוא משמעון, והוא מהלל, והוא משמעיה ואבטליון רבותיו, והם מיהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, והם מיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי, והם מיוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן, והם מאנטיגנוס איש סוכו, והוא משמעון הצדיק, והוא מעזרא שהיה משירי אנשי כנסת הגדולה ועזרא מברוך בן נריה רבו, וברוך מירמיה, וכן קיבל ירמיה בלי ספק מאשר קדמוהו מן הנביאים, נביא מפי נביא, עד הזקנים המקבלים מפי יהושע בן נון, והוא מפי משה.

מה כוללת המשנה?
וכאשר כלל הדעות והדברים, החל לחבר המשנה, שהיא כוללת פירוש כל המצות הכתובות בתורה.
מהם קבלות מקובלות
מפי משה ע"ה.
ומהם דעות הוציאום בדרך הסברה ואין עליהם מחלוקת.
ומהם דעות שנפלה בהם מחלוקת בין שתי הסברות, וכתב אותם במחלוקותיהם, פלוני אומר כך ופלוני אומר כך. ואילו היה האחד חולק על רבים, היו נכתבים דברי האחד ודברי הרבים, ונעשה הדבר ההוא לעניינים מועילים מאוד, ונזכרו במשנה בעדיות (פ"א) ואני אזכרם, אבל אחרי עיקר גדול ראיתי לזכרו, והוא שיוכל אדם לומר, אם הם פירושי התורה כפי אשר יסדנו, מקובלים מפי משה, כמו שאמרנו מדבריהם, כל התורה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אם כן מה אלו ההלכות היחידות, שנאמר בהם הלכה למשה מסיני.

מקור הערך: ע"פ אוצר ישראל לי"ד אייזענשטיין


הערות לערך:
שם המעיר: משה לוין
הערה: אמנם בגמרא מוזכר שהיה לו מקום מוכן לקברו בבית שערים אך בפועל נקבר בציפורי, [אולי בגלל הזמן הדחוק שהיה זה בערב שבת], וכן כתב השיטה מקובצת במס' כתובות שנקבר בציפורי, וכותב "ואני הייתי שם על קברו". כן מקובל בעם ישראל כיום למרות שבשנים עברו יותר נסתפקו בכך.



שם המעיר: אליעז אופיר
הערה: רבי פתחיה מרגנסבורג כותב- "ובציפורי קבור רבינו הקדוש"
מקור ההערה: סיבוב הרב רבי פתחיה מרעגנשפורג.
לעיון נוסף:


שם המעיר: שלמה בן דוד
הערה: בירושלמי כלאים פ"ט ה"ג מפורש שנקבר בבית שערים. ויתכן שהמסורת מימי הבינים מכוונת לר"י נשיאה.


שם המעיר: יהושע דוד אלישיב צוות דעת
הערה: בערך ציפורי כתבנו שרבי יהודה הנשיא נקבר בבית שערים והקבר בציפורי הוא קברו של רבי יהודה נשיאה נכדו של רבי


מקור ההערה: יקושלמי כלאים וקהלת רבה


שם המעיר: ליאור אל-על
הערה: רבי יהודה הנשיא נקרא רבנו הקדוש בגלל שלא הושיט ידו לגעת מתחת לחגורה שמר על ענייני הצניעות ברמה גבוהה ביותר ולכן נקרא "קדוש".
מקור ההערה: גמ' אני לא זוכר היכן.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
נשיאים