חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

פלפול

ויכוח, משא ומתן של תורה בחריפות.

בשיטת החילוקים בונים מושגים ומבחינים הבחנות תיאורטיות, שאינן בנויות על פשוטם של דברי התלמוד, והם קושרות דברים זרים זה לזה לעיקרון משפטי. בעלי החילוקים לא חשבו שהפילפול בשיטת החילוקים מוליך למסקנות הלכתיות או הגיוניות, וכל עניינם היה לחדד את השכל במניפולציות לוגיות.

התוכן
פלפול לחדוד
הפלפול אחר התלמוד
בעלי פלפול האחרונים
החילוקים
מתנגדי הפלפול

פלפול - ויכוח, משא ומתן של תורה בחריפות. מסכת סופרים (פט"ו): נמשלה התורה כמלח והמשנה כפלפלין.
הפלפול היה מימי קדם אחד היסודות של התורה שע"פ, כי התורה הכתובה בעצמה הייתה צריכה להדרש כדי להוציא מן הכתובים הלכות שאינן מפורשות בהן.
אלף וארבע מאות קלין וחמורין וגזרות שוות ודקדוקי סופרים נישתכחו בימי אבלו של משה והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו (תמורה ט"ז).
כמה פעמים הודה ר' טרפון לר' עקיבא ואמר: העבודה שלא בדית, אשריך אברהם אבינו שיצא עקיבא מחלציך, טרפון ראה ושכח, עקיבא דורש מעצמו ומסכים להלכה (קדושין. ס"ו).
בימי בני בתירה הוכיח הלל את ההלכה בנוגע לקרבן פסח שדוחה את השבת בדרך של דרש, ובשעה שהושיבוהו בראש היה דורש כל היום (פסחים ס"ו).
ר' חנינא אמר לר' חייא, אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה מפלפולי (ב"ב פ"ה)

פלפול לחדוד
גם בימי המשנה והגמרא היו החכמים מתפלפלים כדי לחדד את התלמידים, שישימו לבם לתורה ויאמרו פלפול מלבם (ערובין י"ג ורש"י שם). גם נמצאו תלמידים שלא שמשו כל צרכם שתכלית פלפולם היה לקנטר ולנצח חבריהם ולא לשם האמת (סוטה מ"ז).
חכמים אמרו על ר' מאיר (ערובין יג).
"גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו כמותו. ומפני מה לא קבעו הלכה כמוהו? שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו, שהוא אומר על טהור טמא ועל טמא טהור ומראה לו פנים".
ריש לקיש שהיה עוקר הרים וטוחנן זה בזה בחריפותו (סנהד' כ"ד) שמע בת קול שאמרה לו: "תורה כמותו (כר' חייא) פלפלת אבל תורה כמותו לא הרבצת" (ב"מ פ"ה), ואמרו (סוף ברכות) סיני ועוקר הרים - סיני עדיף. כי לפום חריפותא שבשתא (ב"מ צ"ו). את ר ירמיה הויאו מבית המדרש (ב"ב כ"ג:) מפני שהיה מטריח את חבריו בקושיותיו ופלפוליו ללא צורך.

הפלפול אחר התלמוד
אין לדעת אם הפלפול הוסיף לההפתח או שקע בימי הגאונים, משום שהמקורות מעטים ואין בידינו די מקורות לבנות עליהם שיטה קבועה מוחלטת. אין ספק שבתוך הישיבות עצמן, במקומות שנאספו שם ת"ח לברר את ספקותיהם, בודאי התפלפלו בדרך הראשונים.
התשובות שבאו בכתב נשאר מהן בימינו כאוד מוצל אחד מאלף, ובאו לידינו קטועות היינו הכרעת הפסק לבדו, אבל לשונם בעצם היה הרבה יותר מפורש גם מלשון הראשונים בדורות שאחרי הגאונים.
בישיבות היו מדברים כל אחד ואחד לפי חכמתו ואחד מדרא קמא היה עומד ודורש ברבים... לברר הברייתא ושאר התלמידים מדקדקים בה וחוקרין אותה ומבארין אותה באר היטב (דורות הראשונים ח"ג, תקופת הגאונים)).
בעלי פלפול האחרונים
שיטת החילוקים היא שיטת לימוד העוסקת בהבחנות עיוניות תיאורטיות בין מרכיבי הסוגיה. ההבחנות האלה לעתים קרובות מתרחקות מן הלימוד השיטתי, והן עוסקות במניפולציות הגיונית מנותקות מהמציאות. שיטה זו הרחיקה את הלומדים מן הלימוד השיטתי, ורבים מגדולי ישראל טענו שהיא מפריעה ללימוד הראוי.

רגילים לכתוב כי הר' יעקב פולק המציא את הלימוד בדרך הפלפול, ומישיבתו נפתחה הרעה שעליה התרעמו גדולי ישראל כמהר"ל מפראג, מהרש"א, ר' אפרים לונשיץ, ר' מרדכי יפה, השל"ה ובנו בעל ווי העמודים (בכורים ח"א וח"ב). דעה זו הביעו לעווינזאהן (בית יהודה ח"ב פ' ק"מ), גרץ (העתקת שפ"ר ח"ז 53), רב צעיר (השלח ח"ד 397).
הם מביאים ראיה ממה שכתוב בצמח דוד (ת"ר, ר"צ).
"ואומרים שהוא ר' יעקב פולק היה הראשון אשר המציא ברוב שינון חדודו וחריפותו את המצאת פלפול החילוקים, שנוהגים בו ראשי ישיבות במדינות אלו לחדד בהם את התלמידים מזמנו עד היום הזה, אף שאין דרכם מקובלים אצל כל החכמים וישרי לב. ורבים מראשי הגולה גדולי עולם זקני ומופתי דורותיו אין דעתם נוחה הימנו".
ביקורת זו אינה מכוונת לר' יעקב פולק, אלא לראשי ישיבות בדורות שאחריו. לימוד החילוקים פרץ כל גדר הגיון, ותלמידי ישיבות בזבזו את כוחם וזמנם בפלפול עקר.

ר' יעקב פולק היה חריף וידען, תכונות אשר למד מרבו בנירנברג. דרכו היה לשאת ולתת בתחלה בהלכה לרדת לסוף דעת התלמוד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. כאשר ירד לעומק כונתו של התלמוד, והעמיד את דבריו על הדין ועל האמת ועל הפשט, הציב פלפולים וחילוקים "לחדד בהם את התלמידים"' להרחיב את דעתם ושכלם. כל זאת "מפני שראה שהלבבות התחילו להתמעט בערך שֶכֶל הראשונים שלפניהם". כך עולה גם מהקדמת "זרע ברך" ח"ב, אשר מחברו ר' ברכיה בירך שפירא היה דרשן ודיין בקראקא בימי הב"ח, שהטיל דופי בלימוד החילוקים הפרועים לשמצה בימיו, אבל הילל את החילוקים שהיו נוהגין בדורות שלפניו.

החילוקים
מקום מוצאו של לימוד החילוקים הוא אשכנז. שם, בשלוש הישיבות אוגסבורג נירנבורג ורגנשבורג, התפתח הלימוד המחודד ועלה למעלה ראש. וזהו מה שכתוב בשל"ה מסכת שבועות (דף קפ"א):
"ויהיה ג"כ חידוד, דהיינו לתרץ בדרכים אמיתיים כל אויש ברענגר (אונסבורגר) וכל נירנברגר וכל רעגיר שפורגר (רעגינשבורגר). וכן בתוספות, לקשר "ואם תאמר" או "תימא". והר' יעקב פולק היה הראשון שהביא דרך הלימוד מאשכנז ונהג אותו בישיבות בפולין, וזהו מה שאמר בעל צמח דוד "והנהיג אותו במדינות אלו".
דרך הלימוד שמצא הר' יעקב פולק בימי בחרותו בישיבת נירנבורג, היה נוהג שם בבתי המדרש עוד בימי ר' יעקב ווייל (מהרי"ו) תלמיד מהרי"ל. וז"ל המהרי"ו:
"ודאי כשאנו מפלפלין ולומדים חריפות כגון בזמן התוספות, אז אנו רגילים למשקל ולמטרח בדקדוקים ובחילוקים דקים, כמיעל פילא בקופא דמחטא [=כמכניסים פיל בקוף המחט]" (שו"ת מהרי"ו סי' קס"ד).
גם החילוקים היו נהוגים באשכנז מקודם. אך לימוד החילוקים היה נוהג בסוף הזמן, ולשני סוגי הלימוד: הפשט עם פירש"י, והפלפול עם תוספות, היו קבועים שני זמנים מיוחדים. הם נקראו "זמן הפירוש" ו"זמן התוספות" (עי' מהרי"ו שו"ת סי' קס"ד, ומהרי"ק, שו"ת סי' קס"ט). בחצי הראשון של השנה למדו הלכות בלא תוספות עד שהיו שגורים בפיהם, ובחצי השני למדו תוספות בעיון ואז היו רגילים לפלפל בחילוקים דקים.
בתחילה היו התלמידים אומרים את החילוקים בתור שקבעו לעצמם, ולאחר זמן ראש הישיבה אמר את החילוקים בתחילת הזמן ולא בסופו. ר' אהרן שמואל קאידנובר שהיה אב"ד בפיורדא ועוד (מת בשנת 1676) כותב:
"אבא בקצרה, מחמת טרדות התלמידים ובני ישיבתי אשר אלי יום יום ידרושו בגפ"ת ובחילוקים הנהוגים בהתחלת הזמן" (שו"ת נחלת שבעה סי' מ ),
בשנת 1780 בימי ר' יצחק חריף אב"ד קראקא קבלו עליהם ראשי העיר לר"מ את ר' משה מחבר תפארת משה, בן בתו של ר' העשיל אבד"ק הוראדנא בתנאי -
"שיגיד מן התחלת הזמן עד כלות לשלושה חדשים ארבעה חילוקים בכל שבוע, ואין רשאי שום בעל הבית לעשות אסיפה בביתו ללמוד גפ"ת וחילוקים או להגיד איזה פוסקים בהתחלת הזמן, דהיינו עד ר"ח סיון ועד ר"ח כסלו, אלא עליו ללכת בעצמו אל הישיבה לריש מתיבתא. ומאז ואילך רשות בידם להתאסף בביתם ולהגיד חילוקים ופוסקים בלי מוחה".
החילוקים התפשטו בישיבות ונלמדו ע"פ שיטות שונות. השיטות נקראו בשמות שונים, כמו "נירנבערגר" או גריננשפארגר": ילינק פרסם קטעים אחדים מספר "לקט יוסף" (נדפס בשנת תע"ו) שתכליתו להורות את כללי החלוק לדרשנים כדי שידעו איך להשתמש בהם בסוגיות הש"ס ובאגדות חז"ל. למשל:
אחשורוש שם את טבעתו על יד המן, "כדי לגמור המקח שמכר מיד ליד, כי הכסף לא הגיע ליד אחשורש שהיה המעות נקנית וכו', א"כ מטלטלין קונות את המטבע... וקנה המן את העם ואחר כך הכסף והרי מגיע לרשותו ובדיבור בעלמא חוזר ומקנה כדאיתא בפ' המוכר את הפירות, ברשות לוקח קנה בדיבור בעלמא" (שם).
ספר כזה הוא "נפתלי שבע רצון", מר' נפתלי הירץ גינצבורג (אמשטרדם תס"ה). הכללים בספר נערכו ע"פ א"ב. המחבר אומר:
"סוגיות התלמוד לצורך הגמרא ללמוד הסוגיא בחלוקי דרבנן למצא פתח איך לישב ב"לא זאת" (שם אחד מסעיפי החלוק) או נירנברגיר או רינן שפארגיר ושאר סוגיות ברש"י ותוספות כדי לחדד את הבחורי חמד".
והוא מונה את הסוגיות השונות ודרך פלפולן ע"פ כללים קבועים איך לבנות ולהרוס, להקשות שלוש קושיות שונות זו על גב זו ולפרקן.

מתנגדי הפלפול
רוב הרבנים התנגדו לשיטת החילוקים.

מהר"ל מפראג בדרושו על התורה אמר:
"שאותם המעמידים עיקר הלימוד על פלפולים מעשה חדודים, הם מגלים פנים בתורה ומכלים זמן בשקר, ויותר טוב היה להם ללמוד נגרות וכו'."
בעל השל"ה בספרו (מסכת שבועות) כתב:
"חבל על דאבדין מה שהוצאתי רוב ימי בחילוקים גדולים ונפלאים, חטאתי עויתי פשעתי. על כן באתי להזהיר הדורות הבאים..."
"והנה ראיתי כת משוגעים האומרים החילוק מחדד, האומר כן ראוי לנזיפה... כשנעשה מחודד מה עושה בחדודו הלא אין חדודו אלא שמבלה ימיו בדבר הזה."
הרב חיים בכרך בחוות יאיר כתב:
"ואם לי אתה ובקולי תשמע, אל יבלה בנך זמנו בחילוקים ובחריפות של הבל".


מקור הערך: ע"פ אוצר ישראל לי"ד אייזענשטיין

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן