חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

ראש השנה

היום הראשון של השנה, בראשון ובשני לתשרי.

ראש השנה הוא יום הדין ומצות היום בשופר. אין מתענים בו, ונוהגים בו כביום טוב. בליל ראש השנה נהגו לאכול דברים שהם לסימן טוב לשנה החדשה. ביום ראשון של ראש השנה יש הנוהגים ללכת למקור מים ולומר תשליך. התפילות המרכזיות של ראש השנה הן מלכויות, זכרונות ושופרות.
התוכן:
ראש השנה בתורה
מנהגים בראש השנה
סעודת ליל ראש השנה
מנהגי התפילה
תקיעת שופר
מוסף
תשליך


ראש השנה – חג החל ביום א וביום ב של חודש תשרי.

המקראות על ראש השנה:
ויקרא פרק כג
(כג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (כד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ: (כה) כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לה':
במדבר פרק כט
(א) וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם: (ב) וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לה' פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם: (ג) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאָיִל: (ד) וְעִשָּׂרוֹן אֶחָד לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים: (ה) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם: (ו) מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם כְּמִשְׁפָּטָם לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לה':

ראש השנה בתורה
יום ראש השנה לא נזכר בפירוש בתורה, רק "זכרון תרועה" או "יום תרועה" לתקיעת שופר, אך חז"ל למדו זאת בקבלה שהוא יום דין, שכתוב:
מראשית השנה ועד אחרית שנה (דברים י"א)
בראשית השנה נידון אדם מה יהא בסופה.
ומנין שבתשרי הוא? דכתיב:
תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו (תהילים פ"א),
איזהו חג שהחדש מתכסה בו? הוי אומר זה ראש השנה (שחל בראש חודש בעת שהלבנה היא קטנה סמוך לחידושה).

ראש השנה הוא יום הדין.
ותנא דבי רבי ישמעאל בארבעה פרקים העולם נידון:
בפסח על התבואה,
בעצרת על פירות האילן,
בחג נדונין על המים,
ואדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים (ראש השנה ט"ז.).

וא"ר יוחנן שלושה ספרים נפתחים בראש השנה:
אחד של רשעים גמורים
ואחד של צדיקים גמורים
ואחד של בינונים.
צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים,
רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה,
בינונים תלויים ועומדים מראש השנה ועד יום הכיפורים (והן עשרת ימי תשובה), זכו נכתבים לחיים לא זכו נכתבים למיתה (ראש השנה ט"ז:).
אע"פ שהוא יום דין הוא גם יום טוב ולכן אין לבכות ולא להתעצב בו.
כאשר עזרא הסופר קרא בספר התורה לפני הקהל ביום אחד לחודש השביעי, והיו העם בוכים בשמעם את דברי התורה, אמרו להם עזרא ונחמיה:
לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם (נחמיה ח' ב-י).
יום ראשון של ראש השנה אינו חל בימי אד"ו.

מנהגים בראש השנה
מנהגי עדות ישראל בראש השנה

בראש השנה רגילים ללבוש בגדים לבנים, ואמרו:
בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע האיך דינו יוצא. אבל ישראל אינו כן, אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין זקנם (ראש השנה פ"א ג').
ונוהגים לברך איש את רעהו בליל ראש השנה בצאתם מבית הכנסת ובבואם לביתם בברכת "לשנה טובה תכתב".

סעודת ליל ראש השנה
מקדש בסדר: יק"ז, יין (ברכת הגפן), קידוש (אשר בחר בנו, וחותם: מקדש ישראל ויום הזכרון). זמן ("שהחיינו"). פרוסת "המוציא" טובל בדבש, ונוהגים לאכול תפוח מתוק בדבש: מברך "בורא פרי העץ", טועם, ואומר "יה"ר שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". אמרו חז"ל: "סימנא מילתא", הילכך יהא רגיל לאכול פירות וירקות ששמם מורה על ברכה, ואומר לכל מין "יהי רצון" לפי שמו: תמרים - שיתמו שונאינו; רימון - שירבו זכויותינו כרימון (אם אוכל תמרים ורימונים, יש להקדימם לתפוח); רוביא - שירבו זכויותינו; סלקא - שיסתלקו שונאינו; כרתי - שיכרתו שונאינו; דגים - שנפרה ונרבה כדגים, ושלא תשלוט בנו עין רעה. יש נוהגים לאכול בשר מראש איל, זכר לאילו של יצחק, ואומרים: "יהי רצון שתזכור לנו עקידת יצחק, ושנהיה לראש ולא לזנב". הרוב נוהגים לאכול ראש דג, צמחונים יאכלו ראש ירק. נמנעים מלאכול דברים מרים וחמוצים, ואין אוכלים אגוזים (אגוז בגימטריא "חט").
יש הנזהרים מלאכול ענבים בראש השנה (הגר"א), וראוי לא לאכול בשר שמן ודברים הגורמים לטומאה. מנהג יפה ללמוד משניות מסכת ראש השנה. שיר המעלות, ברכת המזון. ראוי לברך על הכוס. "יעלה ויבוא". (יסיים "כי אל מלך" אף שאין אומרים בשאר הימים, בשם "מטה אפרים"). הרחמן הוא יחדש עלינו את השנה הזאת לטובה ולברכה. מגדול, עושה השלום במרומיו, וכו'.

עושים חלות בצורת סולמות,
משום שבראש השנה דנים כל אדם מי יעני ומי יעשר מי ישפל ומי ירום. ונאמר במדרש שהקב"ה עושה סולמות ברקיע, את זה מעלה ואת זה מוריד (ס' מטעמים 99).

אין אוכלים אגוזים בראש השנה שאגוז בגימטריא חטא (בלא אל"ף), ועוד שלא ירבה כיחו וניעו ויבטלו מהתפילה (או"ח סי' הל' ראש השנה).
על איסור אכילת אגוזים בראש השנה, יהושע שוורץ
בליל שני, כשעושים קידוש, צריך להניח פרי חדש כדי לומר שהחיינו, משום ששני הימים של ראש השנה נחשבים ליום אחד ארוך, ועל כן ברכת שהחינו של היום הראשון חלה גם על היום השני. מסיבה זו מברכים ביום השני שהחיינו על פרי חדש, ואם אין לו פרי חדש יאמר שהחיינו על הקידוש, ומצרפים לברכה גם ברכה על החג (ט"ז סי' ת"ר ב).

מנהגי התפילה
שחרית. משכימים לבית הכנסת. ברכות השחר, קרבנות, שיר היחוד, שיר הכבוד, שיר של יום: "למנצח על הגתית" (תהלים פא). אין אומרים לפני פרשת התמיד "יהי רצון שתרחם עלינו ותמחול לנו", ואין אומרים אחריה "ובראשי חדשיכם".
העובר לפני התיבה בפסוקי דזמרה מסיים "והנורא בנוראותיך", ושליח ציבור מתחיל: "המלך", שוכן עד וכו' והקהל אומר אתו בלחש. בכל עשרת ימי תשובה נוהגים לומר קודם "ברכו" "שיר המעלות ממעמקים". ברכת "יוצר אור" יאמר הקהל עם הש"ץ (אין עונים אמן אחרי "ובורא את הכל", שאינה סיום הברכה).
בבתי כנסת רבים אין אומרים פיוטי יוצר (הגר"א), אבל אומרים חלק מפיוטי הקדושה בחזרת הש"ץ. מתחילים את הקדושה כרגיל: "נקדישך" או "נקדש". "ברכת כהנים": אם יש לפחות שני כוהנים, אחד מהקהל מכריז "כוהנים", והקהל עונה: "עם קדושיך כאמור". יש הנוהגים שהש"ץ אומר "ברכנו בברכה", וכשמגיע ל"כהנים" - הקהל עונה "עם קדושיך כאמור". המנהל הראשון עדיף. הכוהנים פותחים ב"ברוך אתה" וכו'. אם אין כוהן, אומר החזן "אלוהינו ואלוהי אבותינו ברכנו" וכו'. בחזרת הש"ץ, הקהל אומר בקול פסוקי "זכרנו", "מי כמוך", "וכתוב", "בספר חיים". פותחים הארון ואומרים "אבינו מלכנו". יש שמדלגים על הפסוק הראשון: "אבינו מלכנו חטאנו לפניך". קדיש תתקבל, אין כמוך, אב הרחמים. [נוסח האר"י: אחר קדיש תתקבל, שיר של יום: תהלים פא, לדוד ה' אורי, אתה הראית לדעת]. המנהג בכל השבתות והמועדים, להקדים שיר של יום לשחרית.
פתיחת הארון: ויהי בנסוע הארון, י"ג מדות ותפילת רבש"ע. אומרים "בריך שמיה". מוציאים שני ספרי תורה. הש"ץ אומר "שמע ישראל", "קדוש ונורא" וכו'. (מנהג ספרדים, ויש מאשכנזים חסידים, להגביה את ספר התורה לפני הקריאה). בספר ראשון קורא לחמשה אנשים לפי הסדר: כהן, לוי ושלושה ישראל בפרשת וירא (בראשית כא, א): "וה' פקד את שרה" עד "ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים". לעולים בתורה מוסיפים בברכת "מי שברך": "ויכתבהו ויחתמהו לחיים טובים בזה יום הדין", או "ויכתבם ויחתמם.." או "ויכתבה ויחתמה..." - הכל לפי העניין. בסוף הקריאה בספר ראשון מניחים לידו ספר שני ואומרים חצי קדיש. מגביהים וגוללים ספר ראשון. בספר השני קוראים למפטיר בפרשת פינחס (במדבר כט,א): "ובחדש השביעי". מגביהים וגוללים, ומפטירים בשמואל א, א: "ויהי איש אחד" עד "וירם קרן משיחו" (ב,י). ברכות ההפטרה. תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל, וכן בכל שבתות השנה ובימים טובים.

תקיעת שופר
לפני התקיעות אומרים שבע פעמים מזמור "למנצח לבני קורח", והפסוקים: מן המיצר, קולי שמעת, ראש דברך, ערוב עבדך, שש אנכי, טוב טעם, נדבות פי (ראשי תיבות: קרע שטן). התוקע מברך "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו", מכוון להוציא הציבור בברכות ובתקיעות, והקהל מכוון לצאת. אין לענות "ברוך הוא וברוך שמו" בברכות, שלא להפסיק. אם דיבר בין ברכות לתקיעות שלא מענין התקיעות, חוזר ומברך. אין לדבר, מתחילת התקיעות דמיושב עד סוף תקיעות דמעומד, שלא מעניין התקיעות והתפילה, ואם דיבר - אין צריך לחזור ולברך.
תוקעים 3 פעמים תשר"ת, 3 פעמים תש"ת, ו- 3 פעמים תר"ת:
"תקיעה" - קול ישר ופשוט בלי שום שבר.
"שברים" - 3 שברים.
"תרועה" - 9 קולות רצופים.

בסה"כ תוקעים שלושים קולות, וסימן לדבר: "יום תרועה יהיה לכם", "יהיה" בגמטריה שלושים. (תקיעות אלו נקראות "תקיעות דמיושב", מפני שמותר לשומעם בישיבה. אבל נהגו לעמוד גם בהם. התקיעות בתפילת מוסף נקראות "תקיעות דמעומד" כי יש לשומעם בעמידה). בתקיעות דמיושב יש לתקוע שברים-תרועה בנשימה אחת, ובתקיעות דמעומד בשתי נשימות. טוב שלא לומר "יהי רצון" המודפס במחזורים בין סדר התקיעות. נאנס התוקע ולא יכול להמשיך, ובא אחר במקומו, אין השני צריך לחזור ולברך.

בסוף תקיעות דמיושב אומר הש"ץ והקהל אחריו הפסוקים: "אשרי העם יודעי תרועה", בשמך יגילון כל היום, כי תפארת, אשרי, יהללו, "לדוד מזמור". יש נוהגין לומר בראש השנה "מזמור לדוד" (מט"א והגאון האדר"ת) ומחזירים ספרי התורה לארון הקודש.

מוסף
ראוי להתחיל תפילת מוסף לפני שבע שעות של היום. ש"ץ אומר תפילת "הנני", חצי קדיש. בתפילת "ומפני חטאינו" יש לומר "ואת מוספי יום הזכרון". אמר "את מוסף" - אם נזכר קודם חתימת הברכה, חוזר לענין ואומר "ואת מוספי", גמר - אינו חוזר. בחזרת הש"ץ ב"עלינו" כורעים כשהש"ץ אומר: "ואנחנו כורעים", והקהל אומר בלחש: "ואנחנו כורעים". אם רצפת בית הכנסת אבן - פורסים מטפחת על הארץ כנגד הפנים שלא להשתחוות על רצפת אבן. "היה עם פיפיות". "אוחילה לא-ל". בסוף מלכויות תוקעים פעם אחת: תשר"ת, תש"ת, תר"ת, - ס"ה עשרה קולות, וכן אחר סדר זכרונות ושופרות. מנהג ספרדים ואשכנזים חסידים לתקוע גם בתפילת לחש. בתקיעות אלו תוקעים שברים-תרועה בשתי נשימות, שיהא הפסק משהו ולא הפסק גמור. בתפילת "רצה" אומרים "ותערב". הקהל אינו חותם, והש"ץ חותם "שאותך לבדך ביראה נעבוד" או "המחזיר שכינתו לציון". ברכת כוהנים. קדיש תתקבל, אין כאלוקינו, קדיש דרבנן. אשכנזים שלא תקעו בתפילת לחש, תוקעים 3 פעמים תשר"ת, 3 פעמים תש"ת, 3 פעמים תר"ת, ס"ה שלושים קולות. חסידים התוקעים בלחש, משלימים 10 קולות לפני תתקבל. עלינו, קדיש. אשכנזים שלא תקעו בלחש, תוקעים פעם אחת תשר"ת, תש"ת תר"ת (10 קולות אלו להשלים למאה קולות).

התקיעות שלאחר התפילה אינן מעכבות אם כוון כהלכה בתקיעות שבתפילה. מי שנאנס ולא שמע תקיעות ראשונות, יכול לצאת בתקיעות אלו, וחייב לברך לעצמו "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו". שיר של יום: (תהלים פ"א, אם לא אמרוהו קודם התפילה), לדוד ה' אורי, אדון עולם.

אם בסיום תפילת מוסף הגיע זמן מנחה גדולה (חצי שעה אחרי חצות) יש נוהגים כהגר"א להתפלל מנחה, ואין אומרים "אבינו מלכנו". בקידושא רבא של ראש השנה אומר לפני הברכה "וידבר משה", כמו בשלוש רגלים, ויש מוסיפים "תקעו בחודש שופר". מי שנאנס ולא קידש בערב, יקדש ביום, ואחרי ברכת פרי הגפן (או ברכת המוציא) יברך "אשר בחר בנו מכל עם" וכו' וחותם "מקדש ישראל ויום הזכרון" ו"שהחיינו". נוהגים שלא לישון ביום ראש השנה. טוב ללכת לבית הכנסת ללמוד ולומר מזמורי תהלים. רבים מאנשי מעשה נוהגים לסיים תהלים בכל אחד מימי ראש השנה. (שתי פעמים 150 פרקי התהלים עולים למספר שלוש מאות, כמנין "כפר").

תשליך
אחרי מנחה, לפני השקיעה, נוהגים ללכת לים או למקור מים ואומרים פסוקים: "מי א-ל כמוך" עד "ותשליך במצולות ים כל חטאתם". סדר זה נקרא "תשליך" ויש שמהדרים לאומרו במקום שיש שם דגים. מוסיפים מזמורי תהלים ותפילות מעניני היום. (לדעת הגר"א אין לומר "תשליך"). יש שאומרים "תשליך" לפני יום הכיפורים ביום שאומרים סליחות י"ג מדות.

מנהגים הקשורים לראש השנה, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד



מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
מאמרים על ראש השנה

תפילות ראש השנה בנוסח עדות שונות


מקור הערך: יהודה איזנברג


הערות לערך:
שם המעיר: סתווית פלג
הערה: בס"ד
שלום! תוקעים בשופר 3 פעמים: תקיעה, שברים, תקיעה.
3 פעמים : תקיעה, תרועה, תקיעה.
2 פעמים מהגמרא: אחת כשעומדים, ואחת שיושבים לבלבול השטן לא עלינו.
100-101 תקיעות בבית הכנסת 100 יבבות שיבבה איימו של סייס רא שר צבא, 1- לבלבול השטן.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן




ערכים קרובים
שופר
בין כסה לעשור - הסבר המושג
תשרי




ספרים בטקסט מלא
מעיינות ט - ימים נוראים א