חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

תקפן של מצוות דרבנן

שתי גישות בדבר תקפן של מצוות דרבנן. רמב"ם סבור שהם הופכות להיות דאורייתא בגלל הפסוק "לא תסור". רמב"ן סבור שהן גזרות בלבד.

רמב"ם, ספר המצוות, שורש א
...כל מה שציוונו חכמים לעשותו, וכל מה שהזהירונו ממנו - כבר ציווה משה רבנו ע"ה בסיני, שהוא ציוונו לעשותו, והוא אמרו "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יגידו לך תעשה". והזהירנו, יתברך, מעבור דבר מכל מה שתיקנו אותו או גזרו, ואמר "לא תסור מכל אשר יורוך".

רמב"ן בהשגותיו
שיטת רמב"ם במצוות דרבנן
[הרמב"ם] סבור שיש בכלל לאו "לא תסור" כל מה שהוא מדברי חכמים, בין שהם מצוות, כמו מקרא מגילה ונר חנוכה, או שהם מן התקנות והסייגים, כגון בשר עוף בחלב ושניות לעריות; בין שהם ב"קום עשה", כגון שלוש תפילות בכל יום ומאה ברכות ולולב שבעה בגבולין; ובין שהם ב"לא תעשה", כגון איסורי מוקצה בשבת, ויום טוב שני בגולה, ותשעה באב - כל מה שיאסור אותו התלמוד או יצווה עלינו, אנו מוזהרים להתנהג בדבריהם מלאו של "לא תסור".

שאלה על רמב"ם
והנה הרב בנה חומה גבוהה סביב לדברי חכמים, אבל היא כפרץ נופל נבעה בחומה נשגבה אשר לפתע יבוא שברה. לפי שרבותינו בכל התלמוד אומרים הפך זה: שהרי הם אומרים כל דברי סופרים להקל בהם באיסורים, כמו שהם אומרים "ספק דאורייתא לחומרה, ספק דרבנן לקולה". ואם היה העובר על דבריהם, או שאינו מקיים מצוות שלהם, עובר על מצוות עשה ועל מצוות לא תעשה, היה חומר גדול במצוות דרבנן, ולא היו ראויים לקולות הללו.

ואולי תתעקש ותאמר, כי לדעת הרב, כי מה שאמרו בכל מקום להקל בדברי סופרים, הוא במחילה ובתנאי מאתם: שהם התנו בגזרות ובסייגים שעשו לתורה, וכן במצוות שלהם, שנלך בהם לקולה, כדי לחלק ולהפריש בין מה שהוא דבר תורה לבין מה שהוא מדבריהם, אף על פי שבכל אנו מצווים מן התורה. ולא היו ספקות דרבנן ראויות להתיר אותן, אלא מפני שחכמים התנו בשעת תקנתם שיהיו לקולה - אין אלו דברים הגונים, ולא של עיקר.

פירוש: אפשר היה לפרש את שיטת רמב"ם, שאמנם כל מצוות דרבנן הן דאורייתא, מן הפסוק "לא תסור מכל אשר יורוך", אלא שחכמים תיקנו אותם בדרך מיוחדת. חכמים קבעו שלמרות שהמצוות האלה הן מדאורייתא, במקרה של ספק יש להקל בהן. הם קבעו זאת זאת כדי להבדיל בין מצוות דאורייתא המפורשות בתורה, לבין תקנות חכמים שקבלו תוקף של דאורייתא בגלל סמך הפסוק "לא תסור". רמב"ן מתנגד להסבר זה, וכותב עליו "אין אלו דברים הגונים ולא של עיקר".

שיטת רמב"ן: "לא תסור" מתייחס למצוות דאורייתא
ומכל מקום, הדבר האמיתי המנוקה מכל שיבוש הוא, שנודיע שאין הלאו של "לא תסור" אלא במה שאמרו בפירוש התורה, כגון הדברים הנדרשים בגזרה שווה, או בבניין אב ושאר שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן, או במשמעות לשון הכתוב עצמו, וכן במה שקיבלו הלכה למשה מסיני תורה שבעל פה. שאם יראו הם שזה הדבר אסור או מותר מן התורה, לפי מדרש הכתוב, או לפי פירושו, או הלכה מפי השמועה ממשה, ויראה הזקן הממרה הפך זה - חייב לבטל דעתו ולהאמין במה שאמרו הם.

זהו מה שאמר הכתוב "כי יפלא ממך דבר למשפט, בין דם לדם בין דין לדין", כלומר: שנתכסה מהם דבר, ונחלקו במשפטי התורה ואיסוריה ונגעיה. והעובר על דברי בית דין הגדול שבדורו, וסומך על דעתו - עובר על עשה ועל לא תעשה הללו. ואפילו אם נחלקו בית דין עצמם בדבר, הולכים בהם אחר הרוב, כמו שאמרו במחלוקתם "אם שמעו [בית הדין] אומרים להם, ואם לאו עומדים למניין. רבו המטמאים - טמא; רבו המטהרים - טהור". ומה שהסכימו עליו רובם הוא הדבר שנצטווינו עליו מן התורה, והעובר עליו וסומך על דעתו שאיננו כמו שהסכימו הם - נעשה זקן ממרה, בזמן שדנו דיני נפשות, ועונשו איבוד מן העולם הזה והעולם הבא. וזו היא כת הצדוקים, ששמם במזרח קראים.

כי התורה ניתנה לנו על ידי משה רבנו עליו השלום בכתב, וגלוי הוא שלא ישתוו הדעות בכל העיקרים הנולדים, וחתך לנו יתעלה הדין, שנשמע לבית הדין הגדול בכל מה שיאמרו, בין שקיבלו פירושו ממנו או שיאמרו כן ממשמעות התורה וכוונתה לפי דעתם. כי על המשמעות שלהם הוא מצווה ונותן לנו התורה.

וזהו מה שאמרו בספרי, "אפילו אומרים לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל", שכך הוא המצווה לנו מאדון התורה יתעלה. שלא יאמר בעל המחלוקת, היאך אתיר לעצמי זה, ואנכי יודע בודאי שהם טועים. והנה נאמר לו: בכך אתה מצווה.

אבל הגזרות והתקנות שעשו חכמים למשמרת התורה ולגדר שלה - אין להם בלאו הזה אלא סמך בעלמא.

מקור הערך: יהודה איזנברג ועמירם דומוביץ, תורה מסיני

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
סוגי ההלכות בתורה שבעל פה