לדף ראשי




תענית - צום, עינוי נפש ע"י מניעת מאכל ומשקה ושאר תענוגים, לכפרת עוון.
הצום הראשון הנזכר בתורה הוא יום הכפורים, שנאמר בו 'תענו את נפשותיכם' (ויקרא ט"ז כ"ט) .עינוי זה כולל חמשה דברים.
נקבעו עוד ארבע תעניות צבור בגלל מאורעות שקרו לישראל בזמן הנביאים.
הנביא הבטיח כי צום הרביעי (י"ז בתמוז), וצום החמישי (ט' באב), וצום השביעי (צום גדליה), וצום העשירי (י' טבת) יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים (צפניה ה' י"ט).

בגלות בבל נוספה תענית אסתר לפני פורים, ותעניות צבור המנויים במגילת תענית שבטלו במשך הימים לאחר שנשכחו הגזירות והצרות שהסבו אותן.
הצום במקרא, עמוס חכם

חכמים לא רצו להטריח את הצבור בתעניות יתירות (תענית י"ד.) התעניות שנקבעו הן לצורך שעה, כמו תענית לעצירת גשמים, או תענית של יחידי סגולה בשני וחמישי ושני אחרי חג המצוות וחג הסוכות.

תענית חובה היא תענית של יום שלם, מעלות השחר ועד בצאת הכוכבים. בתשעה באב ויום הכיפורים מתחילים את הצום בערב שלפניהם לפני שקיעת החמה, ויש בהם גם איסור נעילת הסנדל ויחסי אישות.
יש נוהגים בשבת שמברכים ר"ח, לומר אחרי מי שעשה נסים:

צום פלוני (באותו חדש) יהיה ביום פלוני יהפכהו הקב"ה לנו ולכל ישראל לששון ולשמחה לברכה ולשלום ונאמר אמן, ככתוב כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, האמת והשלום אהבו (מחזור ויטרי עמ' 173).

סדר תענית
בזמן המשנה, כשהיו גוזרים תענית צבור, בפרט על עצירת גשמים, היו מוציאים את התיבה מביהכ"נ לרחובה של עיר, ונותנים אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בי"ד, [האפר הוא סימן אבלות], הזקן שבהם אומר לפניהם דברי כבושין:

אחינו, לא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם, כי שבו מדרכם הרעה וכו'.

עמדו בתפלה, מורידים לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקן, כדי שיהא לבו שלם בתפילה. מתפלל תפלת י"ח, ומוסיף עוד שש ברכות בזיכרונות ושופרות, ומזמורים ק"כ, קכ"א, ק"ל, ק"ב (תענית ט"ו.).

חתימת שש הברכות הן:
א) מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, בא"י גאל ישראל.
ב) מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, בא"י זוכר הנשכחות.
ג) מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם... בא"י שומע תרועה.
ד) מי שענה את שמואל במצפה.. בא"י שומע צעקה.
ה) מי שענה את אליהו בהר הכרמל... בא"י שומע תפלה,
ו) מי שענה את יונה במעי הדגה... בא"י העונה בעת צרה.
בברכה השביעית, גואל ישראל, מאריך, ובחתימה אומר: מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים , הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, בא"י המרחם על הארץ (משנה שם).
העם ענה אחרי כל ברכה וברכה 'אמן', והכהנים תקעו והריעו ותקעו.

כל אדם צריך להשתתף עם הצבור בזמן ששרוין בצער, ויחיד הפורש מהם שני מלאכי השרת המלוים לו לאדם מניחים ידיהם על ראשו ואומרים: פלוני זה הפורש מן הצבור, אל יראה בנחמת צבור (רוקח סי' ר"י).
מנהג ירושלים, כשמתענים על הגשמים ונענו אחר יום התענית, אומרים ברכת הודאה (ס' תקנות ירושלים דף נ"א:).

תענית יחיד
לפעמים יקבלו עליהם יחידים תענית בדרך נדר לשם כפרה או לסימן אבלות.
תענית מקובלת הייתה בשל חלום רע, ונקראה "תענית חלום". אמרו: יפה תענית לחלום כאש לנעורת (שבת י"א.), ואפילו בשבת היו מתענים תענית חלום (ברכות ל"א:). טעם להיתר התענית בשבת: כתוב 'וקראת לשבת עונג', וזה התענוג שלו, שמבטל החלום בתעניתו.

יש חסידים ואנשי מעשה שרגילים להתענות הפסקות, היינו שלושה ימים רצופים. יש שמפסיק מבעוד יום ומתענה כל הלילה וכל היום וקצת מן הלילה השני ונחשב לו כשלושה ימים, כי מקצת היום ככולו. אפשר לעשות סדרה נוספת כזאת, ואז יצא שהתענה כל השבוע חוץ משבת שאסור להתענות בו.

בצרפת נקבעה תענית ביום ו' בפרשת חקת, לזכר שרפת התלמוד בשנת חמשת אלפים וארבע לבריאת עולם ביום ששי פרשת חקת. נשרפו אז עשרים וארבעה קרונות מלאים ספרי תלמוד הלכות ואגדות. הרבנים עשו שאילת חלום לדעת אם גזרה היא מאת הבורא, והשיבו להם 'ודא גזירת אורייתא'. (תניא סי' נ"ח, עי' סדור רש"י סי' תקמ'א, כלבו סי' ס"א].

תענית אסתר
תענית אסתר היא בי"ג אדר לפני פורים, ליושבי כרכים וכפרים. כשחל י"ג בשבת, מקדימים את התענית ליום חמישי י"א אדר מפני שאסור להתענות בערב שבת מפני טורח שבת (שאילתות ויקהל סי' ס"ו). אי אפשר לדחות את התענית לאחר הפורים, שאין זה כסדר המאורע (לבוש סי' תרפ"ו ב').
תענית אחרת שחלה בשבת נדחית ליום א', כי אין מקדימים פורענות (מגילה ה'.). תענית אסתר אינה חובה כל כך, ואין בה דין הקדמת פורענות. ועוד: התענית הפכה לשמחה, לכן ראוי להקדימה (מגן אבות שם).
אסתר ציותה להתענות שלושה ימים, ובכל זאת תענית אסתר היא יום אחד, שלא להכביד על הצבור (לבוש שם). אמנם, בראשונה היו מתענים שלושה ימים לא רצופים: שני וחמישי ושני אחר הפורים, וכן היה מנהג רבותינו בא"י (מסכת סופרים פ"א ד', מחזור ויטרי עמ' 717).
תענית אסתר במסורת ישראל, בצלאל לנדוי

תענית בכורות
הבכורים מתענים בערב פסח משום שניצלו ממכת הבכורות במצרים.
כשחל ע"פ בשבת יקדימו להתענות ביום ה' (מנהגי מהרי"ל). אפילו בכור לאמו מתענה, וגם נשים בכורות מתענות. נוהגים לסיים מסכת בסעודת מצווה, כדי שהבכורים יאכלו בה ולא יתענו (מהרי"ל). יתכן שמנהג זה בא כדי שלא יתענו בערב יו"ט, מפני שהגויים מתענים בערב חגם. לכן אסור להתענות בערב ר"ה (מנהגי מהר"י טירנא מנהג של ר"ח אלול).

סיגופים
אסור לאדם לסגף עצמו ולחבול בגופו לאות אבל או כפרה על חטאיו, ואסור להתגודד או לשרוט שרטת על המת. וצווינו 'ונשמרתם לנפשותיכם', ונאמר 'גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו אכזרי' (משלי י"א).
גם ביום הצום עיקר התענית הוא עינוי הנפש, שיכניע יצרו ויעשה תשובה. "פתח חרצבות רשע". "הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית" (ישעיה נ"ח).
אגרא דתעניתא צדקתא (ברכות ו':). לא שק ואפר גורמים, אלא תשובה ומעשים טובים (תענית מ"ז.).
היושב בתענית בלי תכלית נקרא חוטא (נדרים י).
ת"ח אינו רשאי לישב בתענית יחיד, מפני שממעט במלאכת שמים (תענית י"א.).

רמב"ם הלכות דעות פ"ג א':
שמא יאמר אדם הואיל והקנאה והתאוה והכבוד וכיוצא בהם ררך רעה הוא ומשיאין את האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון, עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין, ולא ישב בדירה נאה ולא ילבש מלבוש נאה, אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן, כגון כהני הגויים, כי גם זה דרך רעה היא ואסור לילך בה...
כך אמרו חכמים לא דייך מה שאמרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים, ובכלל זה אלו שמתענים תמיד אינם בדרך טובה, ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית. ועל כל הדברים האלה וכיוצא בהם צוה שלמה ואמר: אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם.

מנהגים הקשורים לתעניות, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד

href="http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/hataanit-2.htm"target=_blank> הצום והסיגוף בדברי חז"ל, ד"ר אברהם ארזי
הצום והסיגוף במחשבת ישראל, י"ל גירשט



הערות לערך:
שם המעיר: אני אוסיף זאת לויקיפדיה אתם תוכלו להוסיף זאת כאן
הערה: חסרות תעניות גשמים

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן