חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

עבד עברי

אדם שבית דין מכרהו בגנבתו או שמכר עצמו לעבד, ויוצא בשש, ביובל, או שפדה את עצמו.

התוכן:
עבד שמכרו בית דין
רציעה
הענקה
המוכר עצמו לעבד
התייחסות לעבד עברי

יהודי יכול להיות עבד באחת משני דרכים:
א') אם מכרו בית דין מפני שגנב ולא יכול להחזיר את הגניבה (שמות כ"ב ב'):
כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועברך שש שנים ובשנה השביעית תשלחנו חופשי מעמך (דברים ט"ו י"ב).
ב') אם מכר את עצמו מחמת עוניו:
כי ימוך אחיך ונמכר לך, לא תעבוד בו עבודת עבד. כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היובל יעבוד עמך, ויצא מעמך הוא ובניו ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב, כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד, לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך (ויקרא כ"ה ל"ט-מ"ג).

עבד שמכרו בית דין
יש הבדל בין עבד שמכרוהו בית דין בגנבתו לבין עבד שמכר עצמו מחמת עוניו.
עבד עברי האמור בפרשת משפטים הוא ישראל שמכרו אותו בית דין אם גנב ואין לו לשלם את הגנבה. בית דין מוכרים לעבד רק גנב, ומוכרים רק לישראל, והוא עובד רק שש שנים. אם במשך שש השנים הגיעה שנת היובל - יוצא לחרות.
הבורח בתוך שני עבודתו חייב להשלים. אם חלה - אינו חייב להשלים (קדושין י"ז).
מת האדון בתוך שש שנים עובד את בנו, לא את בתו או יורש אחר (שם).

עבד שנמכר, ויש לו אשה ובנים, אדוניו חייב לפרנס את אשתו וילדיו בתקופת העבדות. עם זאת רשאי האדון למסור לו שפחה כנענית (קדושין כ'). כאישה נוספת, ובעת שחרורו הוא מניח את השפחה והילדים לאדוניו ויוצא עם אשתו הישראלית ובניו שהביא עמו.
אם לאחר שש שנים אינו רוצה לצאת לחופשי -
כי יאמר אהבתי את אדוני את אשתי (הכנענית) ואת בני לא אצא חופשי, והגישו אדוניו אל האלהים (=בית דין), והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אוזנו במרצע ועבדו לעולם (שמות כ"א).
רציעה
מה משמעות רציעת האוזן?
ר"ש ברבי היה דורש: מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית?
אמר הקב"ה דלת ומזוזה שהיה עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות, ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים, והוצאתים מעבדות לחרות, והלך זה וקנה אדון לעצמו (מרצונו אחרי שנות עבודתו) - ירצע בפניהם (קידושין כ"ב).

רבי יוחנן בן זכאי היה דורש: מה נשתנה אוזן מכל אברים שבגוף?
אמר הקב"ה אוזן ששמעה על הר סיני, בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים... ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו - ירצע (שם).
בירושלמי:
אוזן ששמעה על הר סיני לא יהיה לך אלוהים אחרים והלך זה ופרק מעליו עול מלכות שמים וקבל עליו עול מלכות בשר ודם - ירצע (שם קדושין פ"א ב').
הענקה
עבד המסיים את שנות עבדותו מקבל מענק בצאתו לחרות:
וכי תשלחנו חופשי מעמך לא תשלחנו ריקם, הענק תעניק לו מצאנך מגרנך ומיקבך אשר ברכך ה' אלוהיך תתן לו, וזכרת כי עבר היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלוהיך (דברים ט"ו י"ג-י"ז).
שיעור הענקה היא שלשים שקל, כמחיר עבד (קדושין י"ז), ומה במצרים נתתי לך ברוחב יד אף אתה תן לו ברוחב יד (ספרי דברים שם).
ההענקה נוהגת רק בעבר שמכרו בית דין.

המוכר עצמו לעבד
ישראל שהעני ביותר נתנה לו התורה רשות למכור את עצמו. שנאמר כי ימוך אחיך ונמכר לך וגו'. מותר לאדם למכור עצמו רק אם אין לו מה לאכול. ומותר למכור עצמו רק ליהודי. ולא ימכור עצמו בפרהסיא אלא בצנעא.
המוכר עצמו נמכר לשנים שקבע עם הקונה. שש שנים של עבד הם רק בנמכר על ידי בית דין (קדושין י"ד). אם פגע בו היובל בתוך שנות הממכר, יצא לחרות.

המוכר עצמו אסור בשפחה כנענית, ואינו נרצע (שם), ואין מקבל הענקה (שם ט"ו).

כל עבד, אם יש לו כסף לשלם לאדונו את ערך יתרת השנים שעליו לעבוד – משלם ויוצא לחופשי.

עבד יוצא לחרות אם מחל לו האדון על עבודתו ונתן לו שטר שחרור. מכאן שעבד עברי יוצא לחרות בחמישה דברים:
א) בתום שנות עבודתו: שש שנים במכרוהו בית דין, או בסוף שנות ממכרו במוכר את עצמו;
ב) בגירעון כסף משנות ממכרו;
ג) בשטר שחרור;
ד) במות האדון בלא בן;
ה) ביובל.

התייחסות לעבד עברי
הקונה עבד עברי לא יקרא אותו "עבד" בדרך בזיון, שנאמר כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך, נהוג בו אחווה.

אסור להעביד עבד עברי עבודת פרך,
היינו מלאכה שאין בה צורך, או מלאכה שאין לה קצבה.
לא תאמר לו החם את הכוס, ואין אתה צריך לו; עדור תחת הגפן עד שאבוא (והוא מתעכב מלבוא, או שלא נתן לו קצבה עד שעה ידועה). ושמא תאמר לצורך עצמי אני עושה, הרי הדבר מסור ללב ונאמר בו ויראת מאלהיך (שם).
אסור להעביד עבד עברי בעבודה בזויה: לא יטול לפניך כלים במרחץ, ולא ינעיל לו נעליו וכל עבודה של גנאי ובזיון. ומותר לספר את שערו ולכבס לו כסותו ולאפות לו עיסהו, אבל לא יעשה אותו בלן לרבים או סַפָּר לרבים או נחתום לרבים. ואם הייתה אומנתו זאת בתחילה - מותר להשתמש בה.
מוכר עצמו מותר להשתמש בו בכל דבר אם התנה עמו מתחלה לכך ועל דעת זו מכר עצמו, נמצא שעושה זאת מרצונו.

חז"ל דרשו "כי טוב לו עמך", עמך במאכל עמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא על גבי תבן. מכאן אמרו כל הקונה עבר עברי כקונה אדון לעצמו (קדושין כ"ב).

דיני עבד עברי נוהגים רק בזמן שהיובל נוהג (ערכין כ"ט), והיובל פסק כאשר גלו עשרת השבטים (יו"ד סי' רס"ז).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
דרכי שחרורם של עבדים עבריים, ישראל תא-שמע

מקור הערך: מבוסס על אוצר דינים ומנהגים לי"ד אייזענשטיין

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
עבד כנעני
עבדות


נושאים קרובים באתר דעת
עבד