חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

פדיון הבן; פדיון בכור בהמה

בן בכור הנולד לאם ישראלית חייב האב לפדותו לאחר שלושים יום.

התוכן:
חמשת שקלים
סדר הפדיון
בכור בהמה


פדיון בן בכור מן הכהן. מצווה לפדות בכור זכר לאמו הישראלית אפילו אינו בכור לאביו שנאמר
אך פדה תפדה את בכור האדם... ופדויו מבן חודש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים (במדבר י"ח י"ד-ט"ז).

רמב"ם, הלכות בכורים פרק יא
א. מצוות עשה לפדות כל איש מישראל בנו שהוא בכור לאמו הישראלית, שנאמר "כל פטר רחם לי", ונאמר "אך פדה תפדה את בכור האדם". ב. ואין האישה חייבת לפדות את בנה. שהחייב לפדות את עצמו הוא שחייב לפדות את בנו. עבר האב ולא פדהו, כשיגדל יפדה את עצמו. ה. הפודה את בנו מברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על פדיון הבן", וחוזר ומברך "שהחיינו", ואחר כך נותן הפדיון לכוהן. ואם פדה עצמו, מברך "לפדות הבכור" ומברך "שהחיינו". ו. מצווה זו נוהגת בכל מקום ובכל זמן. ובכמה פודהו? בחמש סלעים, שנאמר "ופדויו מבן חדש תפדה", בין בכסף בין בשווה כסף מן המיטלטלין שגופן ממון כעניין השקלים. ח. רצה הכוהן להחזיר לו הפדיון, מחזיר. ולא ייתן לו הוא ודעתו שיחזיר. ואם עשה כן, והחזיר לו, אין בנו פדוי, עד שיגמור בלבו ליתן לו מתנה גמורה. ואם רצה הכהן אחר כך להחזיר, יחזיר. וכן אם פירש ונתן לו על מנת להחזיר, הרי בנו פדוי. ט. כוהנים ולוויים פטורים מפדיון הבן... י. ישראל הבא (=הנולד) מן הכוהנת ומן הלווייה פטור, שאין הדבר תלוי באב אלא באם, שנאמר "פטר רחם בישראל". יז. מאימתי יתחייב בפדיון? משישלים שלושים יום; שנאמר: "ופדויו מבן חדש תפדה." מת הבן בתוך שלושים, ואפילו ביום שלושים... אינו חייב בחמישה סלעים.

טעם המצוה מפורש, כי כאשר מתו בכורי מצרים במכה האחרונה ובכורי ישראל נצלו (שמות י"ב), ציווה ה' למשה: קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם וגו' לי הוא (שם י"ג ב'). כאשר חטאו ישראל בחטא עגל אמר ה' למשה: ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל (במדבר ג' י"ב). הלויים החליפו את הבכורים, ומפני שהבכורים קדושים, ציווה לפדותם.

פודים בן זכר שנולד ראשון לאמו. אם נולד לאחר שאימו הפילה, או שנולד בניתוח קיסרי, או שהוא בן של כהן או בן של לוי - אינו חייב בפדיון.

בכור שלא פדאו אביו אין אמו חייבת לפדותו ומחויב הבן לפדות את עצמו כשיגדל (ש"ע יו"ד סי' ש"ה). נוהגים, על פי מהרי"ל, לתלות בצוארו תכשיט כסף שכתוב עליו "בן בכור", כדי שלא ישכח לפדות את עצמו (מנהגי מהרי"ל הל' פדיון הבן). ויש שתלו תכשיט מתכת ועליו חרות אות ה' להורות על ה' סלעים שחייב בפדיונו כשיגדל. מזה התפשט מנהג מוטעה לתלות אות ה' לתינוקות לסגולה, כי חשבו שהאות ה' מורה על שם הקב"ה שישמור אותו מכל רעה (ס' מטעמים 47),

חמשה שקלים
שיעור הפדיון חמישה שקלים או סלעים כסף, או שוה כסף במטלטלין, אך לא בשטרות.
יש לפדות ב- 100 גרם כסף או ערכם.

צריך האב ליתן הפדיון לכהן במתנה גמורה, ורשות ביד הכהן להחזירם לו. כך נוהגים אם האב הוא עני. אם האב עשיר מצווה לבחור בכהן עני והגון כדי לקיים גם מצוות צדקה.

סדר הפדיון
סדר הפדיון כך הוא:
עורכים שולחן לסעודה ונוטלים ידיהם והכהן בוצע ומברך ברכת המוציא. אח"כ מביא האב את הבן לפני הכהן, והבן מקושט בתכשיטים.
הכהן שואל את האב אם הבן הוא פטר רחם לאמו, והאב עונה: "אשתי ילדה לי בן זכר זה פטר רחם".
הכהן שואל: "במה תרצה יותר, בבנך בכורך זה, או בחמישה סלעים שנתחייבת בפדיונו?".
[דיאלוג זה הוא לחבב את המצווה, כי החובה לפדות את הבן היא חובה קבועה (רמ"א יו"ד שם)].
האב לוקח את כסף הפדיון בידו ועונה: "את בני בכורי אני רוצה יותר, והא לך חמישה סלעים בפדיונו".
האב מברך:
ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו על פדיון הבן... שהחיינו.
נותן לכהן את הכסף ולוקח את בנו.
והכהן אומר שלוש פעמים "בנך פדוי", נוטל כוס יין ומברך בורא פרי הגפן, ונותן גם לאבי הבן (מנהגי מהרי"ל שם).

ויש שמוסיפים:
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, כשם שזכית לפדיון כך תזכה לתורה ולחופה ולמצוות (לקוטי הפרדס מרש"י ז"ל).
אחרי הפדיון אוכלים סעודת מצווה (רמב"ם בכורים פי"א, סדור עבודת ישראל 584).


בימי הגאונים היה טקס פדיון הבן כפי שמתואר בתשובה זו:

תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן מז
וששאלתם סדר פדיון הבן, פדיון הבן כיצד?
פדיון הבן תלוי באנשים ולא בנשים וכל מי שנושא אשה שלא ילדה לו מעולם, אפילו היו לו כמה בנים מאשה אחרת, אם ילדה לו זכר, לאחר שלושים יום חייב לפדותו מן הכהן בחמש סלעים.
ואמרו רז"ל שאם עברו עליו שלושים יום ולא פדאו, חייב להוסיף חומש, עד שיגיע מה שראוי לתת לכהן עשרים דינרים ערביים של כסף יפה.
ואמרו רז"ל, שחייב האב לברך בשעה שנותנן לכהן שתי ברכות: 'אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על פדיון הבן', ו'שהחיינו'.

ונהגו רבותינו ראשי הישיבות המקיימים מצות כהונה והזריזים בהם, כשהם פודין בכור פטר רחם, מביאין כוס של יין והדס, ומברכין 'בורא פרי הגפן' ו'בורא עצי בשמים'.

ואחר כך אומר הכהן: ברוך אתה ה' אלהנו מלך העולם, אשר קידש עובר במעי אמו, וארבעים יום חלק רמ"ח אברים, ואחר כך נפח בו נשמה, דכתיב 'ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה'. עור ובשר הלבישו, ובעצמות וגידים סככו, דכתיב 'עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני'. והאכילו בנס נפלאותיו מאכל ומשתה, דבש וחלב להתענג בו, וזימן מלאכיו לשמרו במעי אמו, דכתיב 'חיים וחסד עשית עמדי' וגו'.

ואחר כך אומר: זה בני בכורי, וזהו ראשית אוני, ופי שניים ראוי לתת לו, שכן כתוב בתורת משה, לתת לו פי שניים.

אמו אומרת: זהו בני בכורי שבו פתח הקב"ה דלתי בטני, חמש סלעים נתחייבנו לתת לכהן לפדותו ממנו, שכך היא גזרת מלך, שנאמר 'אך פדה תפדה', ואומר 'ופדויו מבן חדש תפדה', ונאמר 'ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגלת'. יהי רצון מלפני אלהינו, שכשם שהכניסו אביו לפדיון זה, כך יכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים. ברוך אתה ה' מקדש ישראל בבכוריהם ופדיונם.

ואחר כך מגביה הכהן שתי ידיו וסומך על ראשו, ואומר לאביו: איזה חביב עליך יותר, בנך או חמשה סלעים הללו? והאב אומר: בני חביב עלי, ואני פודהו.

ופודהו שתי פעמים, משום דכתיב 'אך פדה תפדה', וכתיב 'ופדויו מבן חודש תפדה. 'פדוים' - תרין, חד מקודשא בריך הוא, וחד ממלאך המות. ועל זה אני פודהו בחמשה סלעים כמצוות המקום, שנאמר 'וכל בכור בני אפדה'; וכתיב 'וכל בכור בניך תפדה'.

מיד נוטל הכהן הכסף ומוליכו בידו אצל ראש הבן, ואומר: חמשה סלעים אלו פדיון בנו של פלוני זה, זה פדיון תחת זה, חלופי זה על זה, יצא זה לכהן ויכנס הבן לחיים וליראת שמים. ומברכו ואומר: 'אל יתן למוט רגלך' וגו' וכל המזמור.

מנהג זה בטל, לפי דברי הרא"ש הכותב שזה מנהג מחודש שאינו מוזכר בגמרא:

רא"ש מסכת בכורות הלכות פדיון בכור סימן א
ולא נהגו לברך הכהן ברכה זו בצרפת ובאשכנז, דלא מצינו שמברכין שום ברכה שלא הוזכרה במשנה או בתוספתא או בגמרא. כי אחרי סידור רב אשי ורבינא לא נתחדשה ברכה.
[בתודה לרב יהודה ברנדס שהפנה תשומת לבנו למקורות מתקופת הגאונים].

בכור בהמה
בכור בהמה טהורה, או בכור חמור, יש בו קדושה:
שמות פרק יג
(יא) וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ:
(יב) וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לה' וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לה':
(יג) וְכָל פֶּטֶר חֲמר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּו וְכל בְּכור אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה:
(יד) וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמר מַה זּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחזֶק יָד הוצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
(טו) וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרג ה' כָּל בְּכור בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכר אָדָם וְעַד בְּכור בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זבֵחַ לה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכור בָּנַי אֶפְדֶּה:

שולחן ערוך יורה דעה סימן שו סעיף א
בכור בהמה טהורה נוהג בזכרים ולא בנקבות. ונוהג אפילו שלא בזמן הבית, בין בארץ בין בחוצה לארץ. ומצוה להקדישו ולומר: הרי זה קודש, שנאמר: תקדיש לה' אלהיך (דברים טו, יט) ואם לא הקדישו, מתקדש מאליו מרחם.

שולחן ערוך יורה דעה סימן שכא סעיף א
בכור בהמה טמאה
נוהג בכל מקום ובכל זמן. ואינו נוהג אלא בחמורים. וזה מצותו, שכל ישראל שיש לו חמורה שבכרה פודהו בשה מן הכבשים או מן העזים, בין זכר בין נקבה, ובין תם בין בעל מום, בן גדול בין קטן, ויתננו לכהן. ומאימתי חייב לפדותו, משיולד עד שימות, אלא שמצוה לפדותו מיד, שלא להשהות המצוה. ולאחר שיפדנו הוא חולין גמורים, ומותר בגיזה ועבודה כשאר חולין. והכהן יעשה ג"כ בשה כמו בשאר חולין.


מנהגים הקשורים לפדיון הבן, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד


מקור הערך: יהודה איזנברג


הערות לערך:
שם המעיר: אור קאופמן
הערה: יש לציין בעניין של שווי הכסף, שהמנהג היום לתת 100 גרם כסף הוא לא הדין, אלא הדעה הכי מחמירה היא של השדי חמד שהיא 95 גרם- ועיין בספר אוצר פדיון הבן חלק א' שכותב שם את כל הדעות. כמו"כ גם שהשטרות אינם שטרות של הכסף של היום אלא שטרות מכר ובעלות, כדי למנוע בלבולים מיותרים בקרב אנשים שלא ירדו לעומק הסוגיא יותר מדי.
יומקסים.

מקור ההערה: ספר אוצר הפדיון חלק א'


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
בכור