חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

איכה

אחת מחמש המגילות, המתארת את החורבן. נקראת בתשעה באב

תקציר (בערך ארוך): במגילת איכה חמש פרשיות: בפרשה א' ירושלים מקוננת; בפרשה ב' מקונן המשורר על ירושלים והצרות שהשיגוה; בפרשה ג' יספר המקונן הצרות הקורות בגלל החורבן; בפרשה ד' מתואר מצבם של בני ציון; פרשה ה' היא כעין תפילה.
התוכן
מתי כתב ירמיהו את איכה?
מבנה המגילה
קריאת איכה בתשעה באב

מגילת איכה; אחד מספרי התנ"ך, מהכתובים (ברכות נ"ז:), נקראת גם כן קינות (ב"ב ט"ו.); לדברי חז"ל כתב ירמיה ספר קינות (ב"ב שם).

אמרו במדרש: שלושה נתנבאו בלשון איכה:
משה ישעיה וירמיהו:
איכה אשא לבדי (דברים א'),
איכה הייתה לזונה (ישעיה א'),
איכה ישבה בדד (איכה רבה פ"א א').
וכן משמע בדברי הימים, כאשר הומת מלך יאשיהו בבקעת מגדו במלחמתו עם פרעה נכו:
"ויקונן ירמיה על יאשיהו, ויאמרו כל השרים והשרות בקינותיהם על יאשיהו עד היום, ויתנום לחק על ישראל, והנם כתובים על הקינות" (דהי"ב ל"ו כ"ה).
ומרומז באיכה:
"וינאץ בזעם אפו מלך וכהן (ב' ו')
משיח ה' נלכד בשחיתותם" (ד', כ').
גם יוסיפוס ידע מזה באמרו (קדמוניות ח"י 5, 1):
"אבל כל העם התאבלו עליו (יאשיהו) מאוד ימים רבים, וירמיהו הנביא חבר עליו קינה אשר נמצאת בידינו בזמן הזה".
מתי כתב ירמיהו את איכה?
נחלקו חז"ל מתי כתב ירמיה מגילת איכה,
ר' יהודה אמר בימי יהויקים נאמרה,
ר' נחמיה אומר אחר חורבן הבית (איכה רבה פ"א א').

רש"י בפירושו לאיכה כותב כי ירמיה כתב ספר קינות, היא המגילה אשר שרף יהויקים על האח אשר על האש. והיו בה שלוש אל"ף ביתו"ת: איכה ישבה, איכה יעיב, איכה יועם, שוב הוסיף עליו אני הגבר שהוא שלוש אל"ף ביתו"ת, שנאמר ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה (ירמיה ל"ו ל"ב), שלוש כנגד שלוש.

ראב"ע חולק ואומר (שם):
"ואיננה המגילה הנשרפת על ידי יהויקים, כי לא נמצא שני דברי ה' אשר הם בספר ירמיה חקוקים, וכן כתוב קח לך מגילת ספר וכתבת עליה את כל הדברים אשר דברתי אליך על ישראל ועל יהודה ועל כל הגוים. ועוד כתוב מדוע כתבת עליה לאמר בא יבוא מלך בבל והשחית את הארץ הזאת, ואין במגילת ספר איכה זכר בבל ולא מלכה".
מבנה המגילה
במגילת איכה חמש פרשיות.
פרשיות א' ב' ד' מבוססות על א"ב אחד של כ"ב פסוקים.
בפרשה ג' יש שלוש פעמים א"ב או ס"ו פסוקים.
בפרשה ה' יש כ"ב פסוקים שאינם כסדר א"ב.

הפרשיות נערכות על הסדר הזה:
בראשונה ישים המקונן דברי קינה בפי ירושלים שנקראת גם כן בשם "עיר רבתי עם", "שרתי במדינות", "ציון", "בתולת יהודה", אשר: נשארה כאלמנה אחרי הגלוח.

בפרשה השניה מקונן המשורר עצמו על ירושלים והצרות שהשיגוה, הוא פונה לירושים ואומר לה כי סבת החורבן היא "נביאיך חזו לך שוא ותפל ולא גלו על עונך". ואח"כ יערוך דבריו לה' "ראה ה' והביטה למי עוללת כה! אם תאכלנה נשים פרים עוללי טפוחים!", ודרשו זאת על דואג בן יוסף שהייתה אמו מודדתו בטפחים בכל יום לתת זהב לבית המקדש לפי מה שהיה גדל, ולבסוף אכלתו (רש"י), ורוח הקודש משיבו "אם יהרג במקדש ה' כוהן ונביא", רמז על זכריה בן יהוידע שהוכיח את ישראל כשבאו להשתחוות ליואש ועשאוהו ע"ז "ורוח לבשה את זכריה בן יהוידע" (דהי"ב כ"ד). והיה כוהן ונביא והרגוהו בעזרה (יומא ל"ח; סנהדרין ז'.).

בפרשה ג' מספר המקונן את הצרות הקורות אותו בגלל החורבן, ואומר "זכור תזכר ותשוח עלי נפשי", אך ישיב אל לבו כי חסדי ה' לא תמנו "חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו". הוא מקבל עליו את הדין על חטאו ופשעיו: "מה יתאונן אדם חי, גבר על חטאיו!". אח"כ יספר עוד מהשבר הגדול ויבקש מה' להנקם מאויביו: "תשיב להם גמול ה', כמעשה ידיהם".

בפרשה ד' יתאר מצבם של בני ציון היקרים ויצדיק את הדין "מחטאת נביאיה עונות כהניה השופכים בקרבה דם צדיקים", "פני ה' חלקם לא יוסיף להביטם". "עודנו תכלינה עינינו אל עזרתנו הבל" מרומז על מצרים (ישעיה ל', ירמיה ל"ו) שהיו מבטיחים להם עזרה ולא באו. "רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם" הוא יאשיה כמו שנאמר ויקונן על יאשיה (דהי"ב ל"א ל"ו; תענית כ"ב.) תרגום ירושלמי "רוח מלכא יאשיהו דהוה חביב לנא כנשמת רוח חיין דבאפנא והוה מתרבי במשח רבותא דה' אתחד במיצר חיבוליהון דמצראי".

פרשה ה' היא כעין תפילה: "זכור ה' מה היה לנו", "למה לנצח תשכחנו... השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם".

קריאת איכה בתשעה באב
מקורה של קריאת איכה בתשעה באב מאוחר יחסית, ועניין זה לא נזכר בשני התלמודים.

על חובת קריאת מגילת איכה בתשעה באב אנו מוצאים לראשונה במסכת סופרים. מסכת סופרים היא אחת מקבצי הלכות שסודרו לאחר חתימת התלמוד, בתקופת הגאונים, והן מצורפות לתלמוד. במהדורות הרגילות של התלמוד מודפסות מסכות אלה יחד עם מסכת עבודה זרה. מסכת סופרים עוסקת בענייני ספר תורה כתיבתו וקריאתו, ושם, בפרק י"ד כתוב משפט זה:
"ברות ובשיר השירים, באיכה ובמגילת אסתר, צריך לומר על מקרא מגילה".
הרשימה כוללת ארבע מתוך חמש המגילות שאנו קוראים בבית הכנסת - קהלת לא הזכרה בה - וקובעת כי יש לברך "על מקרא מגילה" בשעה שקוראים מגילות אלה.

בהמשך מסכת סופרים, בפרק יח, מתוארת קריאת המגילה בתשעה באב:
"יש שקורין ספר קינות בערב, ויש מאחרין עד הבוקר, לאחר קריאת תורה. שלאחר קריאת תורה עומד החזן וראשו מתפלש באפר, ובגדיו מפולשין, וקורא בבכיה וביללה. אם יודע לתרגמו - מוטב. ואם לאו, נותנו למי שיודע לתרגם בטוב, ומתרגם, לפי שיבינו בו שאר העם והנשים ותינוקות, שנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים".
מקור זה מתאר את דרך קריאת מגילת איכה כפי שאנו מכירים מבתי כנסת שלנו: בית הכנסת מסודר כבית אבל, קריאת המגילה נעשית בבכי וביללה, והקינות הן הן הסבר האבל לעם.

הברכה על קריאת מגילת איכה מוכרת לנו: לפי המקור במסכת סופרים, הברכה על מקרא מגילת איכה זהה לברכה על שאר המגילות. נוסח הברכה יהיה: "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על קריאת מגילה". משפט מעניין המופיע במסכת סופרים מעלה השערה על ברכה אחרת שנאמרה עם קריאת איכה. וכך נאמר שם: "והקורא בתשעה באב אומר ברוך דיין האמת". לפי דברים אלה, הברכה על קריאת איכה זהה לברכה שמברך אדם שקרה לו אסון: "ברוך דיין האמת". אבל הצבור הופך להיות כמו אבל היחיד, ואדם מצדיק על עצמו את הדין - את דין הציבור, את חורבן בית המקדש.

נוסח זה של ברכה על קריאת איכה לא נתקבל. יש דעה שברכת "ברוך דיין אמת" נאמרת עם קריאת התורה בתשעה באב. אבל גם מנהג זה אינו רווח.

מעניין להזכיר כמה מנהגים הקשורים בקריאת איכה בתשעה באב. בספר "כלבו", שנתחבר לפני כ-700 שנה בידי מחבר לא נודע, מתוארים מנהגים אלה:
"יש מקומות חולקין בקריאתו. (יש מקומות בהם מנהגים חלוקים בקריאת איכה): כי יש מקומות שקורין אותו כל הקהל, ויש מקומות שאין קורין אותו כי אם החזן לבד, וכל הציבור שותקין, ומכבין כל הנרות. ואצלנו מנהג לקרוא כל אחד ואחד, ואחרי כן מכבין כל הנרות, ואחר כך פותח שליח צבור קינות, לעגם הנפשות ולשבור הלבבות".
מנהג אחר מוזכר ב"הגהות מימוניות", בסוף הלכות תענית. מסופר שם על דרך מיוחדת של קריאת הפרק האחרון של מגילת איכה. לאחר סיום המגילה חוזר החזן וקורא את הפרק מתחילתו, כשהוא קוטע כל פסוק לשנים: באמצע הפסוק מוסיף הוא "אוי", ובסופו מוסיף הוא "אוי מה היה לנו". וכך נשמע הפרק בקריאה זו:
"זכור ה' מה היה לנו - אוי - , הביטה וראה את חרפתנו - אוי מה היה לנו.
נחלתנו נהפכה לזרים אוי, בתינו לנכרים, אוי מה היה לנו.
יתומים היינו ואין אב, אוי, אימותנו כאלמנות, אוי מה היה לנו".
קריאה כזאת של הפרק, כאשר הקריאה "אוי" ו"אוי מה היה לנו" מופיעה כפזמון חוזר, הופכת את הפרק לקינה המדברת אל לב שומעיה.

ולסיום, מנהג מעניין הרווח בחלק מקהילות ישראל במזרח: בתום קריאת איכה מכריז החזן כמה שנים עברו מיום חורבן בית המקדש:
"מאז חורבן הבית עברו ____ שנים.
במהרה ישוב ה' להיכלו, וישיב שבות עמו ברחמים".


מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
מהדורת אינטרנט של מדרש רבה למגילת איכה

מקור הערך: ע"פ איזנשטיין, אוצר ישראל

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן




ערכים קרובים
בין המצרים
בית המקדש - בנייתו


נושאים קרובים באתר דעת
איכה