חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

תל חי - יוסף טרומפלדור

ישוב בגליל העליון, כ-2 קילומטרים צפונית לקריית שמונה. בשנת 1920 הותקפו בו אנשי "השומר", ושישה מהם נהרגו - בראשם יוסף טרומפלדור.

התוכן
תאריכים הקשורים לנושא
רקע הסטורי
קבוצת תל חי
יוסף טרומפלדור
הדיונים בועד הזמני של יהודי ארץ ישראל
הקרב ונפילת תל חי
המיתוס של תל חי
שירים על מיתוס תל חי
ביקורת על מיתוס תל חי

תאריכים הקשורים לנושא
1893 - אדמות תל-חי נרכשות על-ידי פקידי הברון רוטשילד,
1896 עלתה על הקרקע המושבה מטולה.
1907 עד 1910 נבנו בתל-חי החצר המרכזית והמבנים, עם עליית-גג דמוית מגדל.
1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה.
1916 נחתם "הסכם סייקס-פיקו", לפיו הגליל העליון יהיה בתחום השפעתה של צרפת.
1917 מרכז הארץ נופל בידי הבריטים. טורקיה מאבדת את כוחה באזור.
1918 אנשי השומר מקימים את כפר גלעדי, תל חי וחמארה.
ספטמבר 1918 כבשו הבריטים את צפון ארץ ישראל מידי הטורקים
1919 – הצבא הבריטי מפנה את אצבע הגליל על פי "הסכם סייקס-פיקו", הצבא הצרפתי לא מצליח להשתלט על האזור, ונוצר שטח הפקר.

רקע היסטורי
עם כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים היו צפיות מנוגדות לכל הנוגעים בדבר:
היהודים ציפו להגשמתה של הצהרת בלפור (שפורסמה בנובמבר 1917);
הערבים ציפו שתוקם מדינת סוריה הגדולה תחת כתר המשפחה ההאשמית, שמרכזה יהיה בדמשק;
הצרפתים ציפו שבריטניה תכבד את הסכם סייקס-פיקו.
הבריטים הסיגו את צבאם בהתאם להסכם, וישובי הגליל העליון המזרחי - מטולה (נוסדה 1896) וכפר גלעדי, תל חי וחמארה שהקימו אנשי "השומר" כמה חודשים לפני כן היו מחוץ לתחום הפיקוח של הצבא הבריטי, והצבא הצרפתי לא הצליח לבסס את שלטונו באזור.

באזור שוטטו כנופיות של בדווים, שתקפו ובזזו את כפרי הנוצרים וטבחו בהם. ביהודים לא נגעו לרעה. זו הייתה המדיניות ה"מוצהרת" של הבדווים, נאמניו של פייצל, ושל השכנים - תושבי חלסה והרי נפתלי.

התסיסה הערבית באזור, שבמהלכה הותקף גם היישוב תל חי, כוונה נגד הנוכחות הצרפתית, שכן עמק החולה נכלל בתחום המנדט הצרפתי. הצרפתים הפריעו לתכניותיו של פייצל בסוריה. תומכיו של האמיר שלטו למעשה באזור, שהיה מעין שטח הפקר.

קבוצת תל חי
קבוצת תל חי מנתה במקור שבעה גברים ושתי נשים. תנאי העבודה היו קשים, הפרדים ששימשו כבהמות עבודה נשדדו, לא היה כסף לרכוש זרעים. בתוך פחות משנה פרשו כמה מן המייסדים. מרכז הסתדרות הפועלים החקלאיים של "אחדות העבודה" הפנה לתל חי תגבורת, ובה חברי קבוצת פועלים מפתח תקווה.

בגבור הבעיות הביטחוניות במקום דרשו אנשי אצבע הגליל שוועד השומר או שלפחות מנהיג השומר ישראל שוחט ונציג של אחדות העבודה יבואו ויראו את המצב במו עיניהם. שוחט לא עלה לגליל העליון. יוסף טרומפלדור, שהגיע לארץ באוקטובר 1919 לזמן קצר כדי להכשיר את הקרקע לקליטה המונית של יהודים מרוסיה, נשלח לתל חי במקום שוחט "לכמה ימים" כדי לראות מה קורה שם.
בסוף דצמבר 1919 נשלח יוסף טרומפלדור לפקד על תל-חי.

המצב בגליל היה קשה ביותר, וארבעת הישובים היהודיים הקטנים שיוועו לסיוע. המושב חמארה, שהותקף, ננטש ב-1 בינואר 1920, ואחריו ננטשה מטולה. רוב תושביה עברו לתל-חי. בסוף החודש פינו הצרפתים את כוחותיהם מהאזור. ההתנכלויות הערביות לשני הישובים הנותרים ולשיירות הסיוע גברו.

ב-6 בפברואר נהרג חבר נוסף מתל-חי, אהרון שר, בעת ששהה בשדות. ב-9 בפברואר הגיעה ידיעה, כי הוועדה הצבאית הערבית החליטה למחוק כליל את יישובי הגליל.

יוסף טרומפלדור
טרומפלדור, בן 39, היה יליד רוסיה והשתתף במלחמת רוסיה-יפאן (1905) - בה איבד את ידו השמאלית ונפל בשבי היפאני. בשובו לרוסיה קיבל אות הצטיינות ודרגת קצונה. לאחר שחרורו מהצבא עסק בפעילות ציונית, וב-1912 עלה לארץ ועבד כפועל חקלאי במגדל ובדגניה. ב- 1915 יצא לאלכסנדריה שבמצרים עם זאב ז'בוטינסקי, ויחדיו ייסדו את "גדוד נהגי הפרידות" במסגרת הצבא הבריטי. הוא שימש כמפקד פלוגה וכסגן מפקד הגדוד בחזית גליפולי שעל מיצרי הדרדנלים וטורקיה.
לאחר המלחמה שב טרומפלדור לרוסיה כדי לקדם את הנושא הציוני ופעל להקמת גדוד עברי להגנה עצמית. לאחר מהפכת 1917 התרכז בהקמת תנועת "החלוץ". ב-1919 שב לארץ, ואז נשלח על ידי "ועד ההגנה" לארגן את הגנת ישובי אצבע הגליל, בעקבות התקוממות ערביי האזור נגד השלטונות הצרפתיים. מייד עם הגיעו שלח טרומפלדור מכתב לוועד ההגנה בתל-אביב, ובו ציין כי אין במקום מספיק תחמושת ולוחמים. הוא ביקש 1,000 כדורים, רימונים ומכונות ירייה.

שולמית לסקוב ציינה בספרה שכאשר חזר טרומפלדור לרוסיה ב-1913, היה מאזין להרצאותיו של ההיסטוריון שמעון דובנוב על תקופת הבית השני. כשהגיעו לפרשת חורבן בית-המקדש טען דובנוב שלא היה טעם לצאת למלחמה נגד הרומאים מפני שלא היה שום סיכוי לנצחם. טרומפלדור חלק עליו ואמר שאי-אפשר לבלום גאווה לאומית, ושרעה חולה היא שבכל שעת משבר קמים לנו אנשים כיוחנן בן-זכאי, המוכנים להיכנע לבעלי הזרוע למען השלום.

הדיונים בועד הזמני של יהודי ארץ ישראל
ב-22 בפברואר התכנס הוועד הזמני של יהודי ארץ-ישראל, לדון בשאלה האם להגן בכל מחיר על נקודות מרוחקות, כמו תל-חי, או לפנותן.
מנהיגי תנועות הפועלים - בן-גוריון, כצנלסון, טבנקין וגולומב - סברו כי בכל מקרה יש להגן על הנקודות.
לעומתם טען ז'בוטינסקי, כי במצב העניינים הנוכחי אין סיכוי להגן על ישובי הצפון, ועדיף לסגת כליל מהשטח עד יעבור זעם.
למרות זאת, נתקבלה החלטה להגן על ישובי אצבע הגליל ולסייע להם בכוח אדם ובציוד. עד סוף החודש הצליחה רק קבוצת מתנדבים אחת להגיע לאזור.

הקרב ונפילת תל חי
ב-1 במארס 1920 (י"א באדר תר"פ) הקיפו את תל-חי כוחות גדולים של ערבים ובדואים מהכפר חלסה (כיום קריית-שמונה), בראשות כמאל חסיין. הם דרשו להיכנס לחצר המבוצרת של הישוב, כדי לחפש בה חיילים צרפתים. מאחר שלא הייתה זו פעם ראשונה שהערבים מחפשים צרפתים ביישובים, התיר טרומפלדור לחסיין ולכמה מקציניו הבדואים להיכנס. כשעלו הערבים לעליית הגג הבחינו שאחת החברות, דבורה דרכלר, אוחזת אקדח. אחד מהם ניסה להוציאו מידיה בכוח, והיא צעקה לטרומפלדור: "מנסים לקחת לי את הנשק". בשלב זה נורתה ירייה. ירייה בודדת היתה סימן מוסכם לפתיחה באש - וטרומפלדור הורה לפתוח באש. המגינים ירו החוצה, והערבים שהיו בחוץ השיבו אש. כמאל חסיין וקציניו השליכו רימון לתוך חדר העלייה, ומההתפוצצות נהרגו ארבעה מגינים: דבורה דרכלר, שרה צ'יזי'ק, זאב שרף ובנימין מונטר. אחד המגינים נפצע קשה.

טרומפלדור ראה את יעקב טוקר נופל פצוע ליד דלת הרפת, וכשניסה לבוא לעזרתו קיבל כדור בבטנו ונפצע אנושות. טוקר מת מפצעיו. טרומפלדור היה בהכרה מלאה, עודד את החברים והעביר את הפיקוד לפנחס שניאורסון, שאיפשר לערבים שבחצר לצאת עם נפגעיהם. לפנות ערב הוחלט לפנות את המגינים מתל-חי לכפר גלעדי, ששכן במקום גבוה יותר. המגינים שרפו את המקום ונטלו עימם את ההרוגים והפצועים. מצבו של טרומפלדור היה קשה ביותר.

טרומפלדור הוציא נשמתו בהתפנוּת לכפר-גלעדי. במהלך שכיבתו על ערש דווי, שבה היה בהכרה מלאה, שמעו ממנו אברהם הרצפלד, הרופא ד"ר גרי וישעיהו דרזנר את האמירה "אין דבר, טוב למות בעד ארץ המולדת". במכתב ניחומים ששלח כארבע שנים לפני כן כתב זאת במילים מפורשות לוורטהיים, יהודי חרדי מירושלים שבנו ברח מהישיבה במאה שערים, התגייס לגדוד נהגי הפרדות ונפל בגליפולי. י"ח ברנר ליטש את מילותיו של טרומפלדור לסִסמה "טוב למות בעד ארצנו". ברל כצנלסון ניסח את ה"יזכור" לנופלי תל-חי שהפך (בשינויים קלים) ל"יזכור" של מערכת הביטחון וצה"ל, וטבע את האִמרה "אשרי מי שמת ותל-חי למראשותיו".
ששת הרוגי תל-חי נקברו בקבר אחים, במעלה הדרך בין תל-חי לכפר-גלעדי. על קברם הוצב פסל האריה השואג.


פסל האריה השואג על קבר האחים של הרוגי תל חי


[הערת מכאל בז: אודות מילותיו האחרונות של טרומפלדור , לא יתכן שי"ח ברנר ליטש אותם , אולי לקח אותם מהמשורר הלטיני Quintus Horacius Flacus(במאה הראשונה לפה"ס) שנשלח ע"י הקיסר Augustus לדרבן את צעירי רומא להגן עליה. הוא הזכיר את ערכי אבותיהם באומרו: "Dulce et decorum est pro patria mori" , דהיינו; טוב למות בעד ארצנו. {Horacius , = Odes,III,2,13}
מקור: המילון הצרפתי Larousse 2000 פריס 1999]

המיתוס של תל חי
אתר ההגנה מתאר את ההשפעה של תל חי במילים אלה:
יום נפילת תל-חי, י"א באדר, הפך יום זיכרון. מאוחר יותר נקבע כ"יום ההגנה". ב-1934 הוצב ליד קברם של הרוגי תל-חי פסל הארי השואג, מעשה ידיו של הפסל אברהם מלניקוב. הפסל וסביבתו הוכרזו כאתר הנצחה ממלכתי.

התנועה הציונית והיישוב היהודי בארץ ישראל ראו בעמידת היישובים בגליל ובקרב תל-חי מופת וסמל לנכונות לעמוד וללחום על קיומה של כל נקודת ישוב. קרב תל-חי זירז את הקמת ארגון ה"הגנה", שלושה וחצי חודשים אחר-כך, וערכיו המרכזיים של הארגון נקבעו על-פי מורשת תל-חי: כל ישוב צריך להגן על עצמו בכוחותיו הוא; ההתיישבות היא שתקבע בפועל את היסודות והגבולות לבית הלאומי ולעצמאות בעתיד. י"א באדר היה, כאמור, ל"יום ההגנה". תפילת "יזכור", שחיבר ברל כצנלסון לזכרם של 8 חללי תל-חי, שימשה יסוד ל"יזכור" להרוגי ה"הגנה", ואחר כך לתפילה לזכר חללי מערכות ישראל.
שירים על מיתוס תל חי
'שיר אסירי עכו' היה שירו היחיד של זאב ז'בוטינסקי שהוכנס לקאנון שירי תנועות הנוער הפועליות:
מִנִּי דָן עַד בְּאֵר-שֶׁבַע,
מִגִּלְעָד לַיָּם,
אֵין אַף שַׁעַל אַדְמָתֵנוּ
לֹא כֻפַּר בְּדָם.
דָּם עִבְרִי רָוּוּ לַשֹּׂבַע
נִיר וָהָר וָגַיא;
אַךְ מִדּוֹר וָדוֹר
לֹא נִשְׁפַּךְ טָהוֹר
מִדַּם חוֹרְשֵׁי תֵל-חַי!
אברהם ברוידס פִרסם ב'דבר לילדים' את שירו 'בגליל' ('עלֵי גבעה'):
הָיֹה הָיָה גִבּוֹר עַתִּיק
צוּרִים בָּקַע, סְלָעִים הֶעְתִיק.
בִּנְתִיב חֻרְבָּן תּוֹך מְעָרוֹת
רָעַם קוֹלוֹ, הִדְלִיק אוֹרוֹת.
בְּשִׁיר חַיִּים יָצָא לַקְּרָב
מוּל אֲסַפְסוּף גָּדוֹל וָרַב.
'טוֹב לָמוּת עַל הַמִּשְׁמָר
בְּעַד אַרְצֵנוּ!' כֹּה אָמַר.
הָיֹה הָיָה גִבּוֹר חִידָה,
וְלוֹ זְרוֹעַ יְחִידָה.
השמעת השיר "עלי גבעה"

אבא חושי כתב את השיר 'בגליל, בתל-חי':
בַּגָּלִיל, בְּתֵל-חַי, טְרוּמְפֶּלְדּוֹר נָפַל,
בְּעַד עַמֵּנוּ, בְּעַד אַרְצֵנוּ גִבּוֹר יוֹסֵף נָפַל.
...
בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל רֶגַע תִּזְכְּרוּ אוֹתִי,
כִּי נִלְחַמְתִי וְגַם נָפַלְתִּי בְּעַד מוֹלַדְתִּי.
כָּל הַיּוֹם אֲנִי חָרַשְׁתִּי
וּבַלַּיְלָה קְנֵה-רוֹבִי בְיָדִי אָחַזְתִּי
עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן.
ברל כצנלסון חיבר תפילת "יזכור" חדשה:
יזכור עם ישראל את הנשמות הטהורות של בניו ובנותיו - שניאור שפושניק, אהרן שר, דבורה דראכלר, בנימין מונטר, שרף, שרה צ'יזיק, טוקר, יוסף טרומפלדור.
הנאמנים והאמיצים, אנשי העבודה והשלום, אשר הלכו מאחרי המחרשה ויחרפו נפשם על כבוד ישראל ועל אדמת ישראל. יזכור ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו-העלומים וחמדת הגבורה וקדושת הרצון ומסירות הנפש אשר נספו במערכה הכבדה. אל ישקוט ואל ינוחם ואל יפוג האבל עד בוא יום בו ישוב ישראל ויגאל אדמתו השדודה. (קונטרס, כב אדר תרף – 1920).
"יזכור" זה, בשינויים, הפך להיות ה"יזכור" של מערכת הביטחון וצה"ל. ברל אף טבע את האִמרה "אשרי מי שמת ותל-חי למראשותיו".

ביקורת על מיתוס תל חי
היו בהיסטוריה שלנו אירועים הרבה יותר חשובים, היו אירועים יותר טראומטיים ויותר הרואיים מפרשת תל-חי, – אבל אין אירוע המערה בחובו את מהות ההגשמה הציונית כמוה. הערך "תל-חי" הפך לסמל הגבורה העברית וההקרבה האישית, מופת מעצב לרעיון ההתיישבות הביטחונית ולתפיסת ארגון הביטחון הארצי, וביטוי נכסף לעבודת הכפיים העברית. כך ביישוב העברי, כך בתנועות הנוער בגולה, כך בסניף 'החלוץ' בחלבצ'ה בעיראק, וכך יצחק קצנלסון מגטו וורשה שכתב את השיר "גִּילוּ הַגָּלִילִים גִּבּוֹרֵי הָחַיִל". כל הזרמים הפוליטיים בארץ התלכדו בהערצת דמותו האגדית של יוסף טרומפלדור: זאב ז'בוטינסקי (הצבאיוּת היהודית והקמת בית"ר = ברית יוסף תרומפלדור), ברל כצנלסון (זהותו הסוציאליסטית), המיזוג המסוער של קצין בצבאות הצאר והוד מלכותו, משפטן, רופא שיניים, חלוץ קשה עורף ואדם בודד.

בה בעת אין לנו פרשה שמראשיתה עוררה מחלוקות כֹּה טעונות. החל ב"קרב" (שבקושי אפשר לכנותו כך בַּמובן האופרטיבי גרידא); הוויכוח הנוקב בוועד הצירים (ז'בוטינסקי תבע לסגת מ'פינת הצפון' – וטרומפלדור עצמו השלים בבוקרו של י"א באדר את תוכנית הנסיגה שבוצעה לאחר מותו), תל-חי כסמל העילאי של התפיסה לפיה ההתיישבות קובעת את הגבולות (כאשר אברהם הרצפלד, אבי ההתיישבות העובדת, ואליהו גולומבּ הם ששרפו את היישוב בערב נטישתו), התנכרות בן-גוריון לפרשה, עד שהתעורר בסוף העשור חשש שז'בוטינסקי יסחוף את ההמונים בבחירות להסתדרות הציונית – או אז 'שלף' בן-גוריון את דרישת הנסיגה "ההיא" של ז'בוטינסקי להלהטת הרוחות ("הוא מדבר על שתי גדות לירדן..."); והמאבק הפוליטי על ניכוסם של מורשת טרומפלדור וסמל תל-חי וצביעתם בשיוך מפלגתי סקטוריאלי.

אפשר להוכיח באותות ובמופתים שתרומת תל-חי וכפר-גלעדי לסיפוח אצבע הגליל בטלה בשישים לעומת תקפות הרישום בטאבו של קרקעות איכרי מטולה (שנטשו ראשונים), עמדתו (הנוצרית האדוקה) של לויד ג'ורג' והריאל-פוליטיק הבריטי. קרוב לוודאי שלטיעונים אלה ביסוס מהימן; אלא שההסתמכות על ניתוח למדני לבדו, מעקרת את תעצומות כוחו המפרה של המיתוס.

מקור הערך: אתר ההגנה, אתר אורט, ניר מן: מקור ראשון 12.4.06


הערות לערך:
שם המעיר: יגאל פרידמן
הערה: בספרו ש נקדימון רוגל "תל חי חזית ללא עורף"
בעמוד 190 עדותו של ד"ר גרי שהאמירה של טרומפלדור
הייתה "אין דבר כדאי למות בעד הארץ"
בעמוד 195 עדותו של אברהם הרצפלד - "לא נורא כדאי למות בשביל ארץ ישראל"
כנראה שהאמירה "טוב למות בעד ארצנו" היא עיבוד שיהיה יותר קליט
מקור ההערה: ספרו של נקדימון רוגל - 'תל חי חזית ללא עורף'


שם המעיר: מידע לא נכון ונתון חסר
הערה: *בתל חי נהרגו 8 ולא 6. (על פי הספר- גיבור חידה
ו"ויקיפדיה"
*בדף המידע כתוב "טוקר"-שם המשפחה וחסר שמו הפרטי-יעקב (על פי הספר הנ"ל והספר "סיפורי בתים המספר על תל-חי)
מקור ההערה: התיחסו להערות בבקשה


שם המעיר: יהודה עציון
הערה: בטעות ייחסתם (פעמיים) את המשפט: "אשרי מי שמת ותל חי למראשותיו" לברל כצנלסון.
זהו משפט של י"ח ברנר, משפט החותם את דבריו המוכתרים: תל חי, ב'האדמה', אדר תר"ף, מיד אחרי הקרב. ליתר דיוק: "אשרי מי שמת בהכרה זו ותל חי למראשותיו", כאשר "הכרה זו" היא הכרזת "הגבר כרות הזרוע" כי "טוב למות בעד ארצנו".
ראה כל זאת בספרו של נקדימון רוגל 'פרשת תל חי / תעודות' - עמ' 458.
*
מקור ההערה: ספרו הנ"ל של רוגל


שם המעיר: יגאל פרידמן
הערה: לתשומת לבו של המעיר:"מידע לא נכון ונתון חסר"

בהתקפה על תל חי שהייתה ב 1.3.1920 נהרגו 6
יוסף טרומפלדור בנימין מונטר יעקב טוקר זאב וולף
שרה צ'יזיק ודבורה דרכלר.

שניאור שפושניק נהרג ב 12.12.1919 ואהרון שר נהרג ב 6.2.1920


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן