חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

דקל

עץ תמר, משבעת מיני הפירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל.

התמר הוא עץ דו-בֵּיתי, כלומר יש עצי נקבה הנושאים פרי ועצים זכריים לאיבוק. את התמר ניתן לרבּות בריבוי מיני (זריעים הטרוזיגוטיים הנושאים תכונות גנטיות שונות) ועל-ידי ריבוי וגטטיבי (חוטרים). האתגר המדעי המיוחל צפון בפיתוח דרך לריבוי באמצעות הנדסה גנטית (תרבית רקמה, הרכבות). החלוקה המלאכותית-שיווקית לתמרים לחים ויבשים, אין לה ולא כלום מהבחינה המקצועית, אלא בפן המִסחרי לבדו. כל פרי תמר באשר הוא עובר בשלבי התפתחותו את מצב הלחות הבשרנית ולאחריו את ההתייבשות וההצטמקות, כשם שהמעבר בחיי אדם הוא מילדות ונערוּת לבגרות וזִקנה. הזנים הלחים (ברהי, חיאני) ואלה היבשים (זהידי, זאחלווי, חלאווי, חדראווי, דקל נוּר, מג'וּל, ועוד) נבדלים בטעמם, בצורתם ובחיי המדף שלהם, אבל כולם מתפתחים במסלול הטבעי של בוסר, בוחל (לח) וצמל (יבש).

ושמו קורא עליהם
יותר מכל גידול חקלאי אחר מסמלת שיבת התמר לארץ ישראל את ההתחדשות הציונית.
"מה התמרה אין בה פסולת, אלא תמרים לאכילה, ולולבים להלל, חרֻיות [כפות] לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכברה, שפעת קורות לקרות בהם את הבית..." (בראשית רבא, מא, א).

ההתייחסות הנרחבת במקורות להלכות גידול התמר והעושר הלשוני לתיאור הווייתו ומלאכותיו מעידה נאמנה על מרכזיותו בתרבות החיים הקדומה. אִזכור התמרים בתנ"ך הוא מינורי בִּלבד, למרבה ההפתעה. הפתעה המתעצמת לעומת שפע הביטויים המיוחדים לגידול כרמי הענבים. ארבע-עשרה פעמים בלבד מוזכר התמר במִקרא במובן העץ ופירותיו (יריחו עיר התמרים, תומר דבורה הנביאה, צדיק כתמר יפרח, אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו), ועוד עשרים וארבע פעמים כשם (תמר אשת עֵר, תמר אחות אבשלום והעיר תמר בגבולה הדרומי של הארץ). בגמרא עולה ספרות התמר וביטוייה על גדותיה. רבן שמעון בן גמליאל שדיבר בשבחם של תמרי יריחו, ההיתר לאנשי יריחו להרכיב [להפרות בהאבקה] דקלים בערב פסח (פסחים, פרק ד, מִשנה ח), ועל מקור הלולבים של "ציני הר-הברזל", שבגלל הוּציהם (עלעלי התמר על הכף; בארמית – הוּצא, תוספתא שבת ח, י) הצמודים לשדרת הלולב פסולים לשימוש בחג הסוכות (סוכה ד, ע"א). לפי השערת חוקרים משנות השלושים, זוהה הר הברזל עם ג'בל אל-קורה צפונית לנחל ארנון בעבר הירדן.

במילון התמר מצאנו את נדן העלה (מוצא כף התמר), ידות האשכולות, סנסן (שרביט תמרים באשכול), דוּר (שורת סנסנים היקפית על יד האשכול), המַתחֵל (תרמיל) העוטף את התפרחת, כפניות (תִפרחת זכרית) ומַכבֵּד (תִפרחת נקבית ממנה מתפתח האשכול), פירות התמר מוחזקים על הסנסן בעטיפים (בלשון המשנה – חותמות), וציפת הפרי ניכרת במצביו: בוסר – עֲנָבַת הפרי לאחר חנטת הפרח הניכרת באפיצות טעמה, בּוֹחַל – הפרי הבשל וצֶמֶל – הפרי המצומק לאחר התייבשותו (כמו הצימוק בענבים או הדבלה בתאנים; הצמל מכונה בגמרא – סוֹל, במדרש רבה, במדבר ג). ועוד הוסיפו מחדשי השפה את סכין הקיוּץ, אִזמל המפץ לניתוק חוטרים, אִרגוּז להשרשת חוטרים, הפריה ואיבּוּק, כִּיוּס אשכולות ועוד ועוד.

התמר הוא משבעת מיני הפירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל. היסטוריונים ונוסעים יוונים, רומים, ערבים, פרסים, צלייני מסעי הצלב ויהודים בכל הדורות מציינים את איכותם המשובחת של תמרי יערות עין-גדי ובקעת בית-שאן.
בשלהי ימי הביניים, ציין הדקלאי שמואל סטולר (1897–1977) חתן פרס ישראל לחקלאות וחבר קבוצת כִּנרת, נכחדו התמרים מבקעת כִּנרות ומבקעת הירדן, ואִזכורם האחרון הופיע באִגרתו של רבי משה באסולה מאַנקונה (1521), בה נכתב שמצא סביב טבריה "הרבה אילנות של תמרים".

חידוש התמר בארץ ישראל
ב-1924 הביאה משלחת של מחלקת ההתיישבות בהסתדרות הציונית בראשות יוסף וייץ מאות חוטרי תמרים ממצרים עִלית ומהדלתה של הנילוס מהזנים חִיָאני, זַרלוּל, בנת-אישה, אמרי, אמעט, סמני ועגלני. החוטרים נשתלו במטעי קבוצת כִּנרת, דגניה, נהלל ועין-חרוד. גם למושבות יהודה, ראשון-לציון ורחובות הובאו חוטרי תמרים. חוטרים רבים לא נקלטו.
בתרצ"ג (1933) יצא בגפו בנציון ישראלי, חבר קבוצת כִּנרת, להביא חוטרים מעיראק כשבכיסו 17 לא"י מארתור רופין ויוסף וייץ. את החוטרים נטע ב'גן רחל' שהוקם לזכר רחל המשוררת שהתחנכה בחוות העלמות של חנה מייזל בכִנרת ונפטרה בתרצ"א (1931). במשתלת 'גן רחל' הוקם לראשונה מטע של אִמהות-תמרים לגידול חוטרים שהופצו עד סדום. לאחר קום המדינה הוקמה חוות תמרים בצמח ו'חוות עדן' בבית-שאן.
בנציון ישראלי חבר קבוצת כִּנרת (1887–1954, נספה באסון מעגן) היה ראש וראשון למחדשי ענף התמר בארץ. "משאת נפשו הייתה לו – השבת גידול התמר לארץ ישראל", כתב עליו סטולר. ישראלי ערך מסעות רבים בארצות המזרח התיכון, ובחיפושיו אחר התמרים המשובחים התוודע לקהילות היהודיות והביא אליהן את בשורת התחייה הציונית (מפורסמת אִגרתו של הרב יוסף פתחי סחייק לאחר המִפגש עם ישראלי). ב-1934 נכבש ישראלי בקסמה של יהדות בבל ויצא ממוסול ובגדד לפזורות ישראל בסולימנייה, חלבגיה וכורדיסטן ופקד את קבר הנביא דניאל בכירכוך. כששב ב-1935 מכורדיסטן החל להרעיש עולמות בארץ להעלאת יהודי עיראק ואיראן. ועוד רבו נפלאות עלילותיו בביירות, במצרים, ובחוזיסטן באיראן, ובקיבוצים היהודיים הנידחים ואצל האנוסים שם התקבל כמשיח בן-ציון.

ב-1938 נתקל ישראלי בהתנגדות חריפה של ראשי המשק הלאומי נוכח הסירוב התקיף בארצות המוצא לייצא חוטרים ליישוב העברי ונוכח החשש מחוסר התוחלת הכלכלית של ענף התמרים בארץ. הוא ניהל מאבק יחיד, בסיועו של יהודה גרינקר איש 'תנובה' מנהלל, להברחת חוטרים ממצרים דרך אל-עריש. 7,000 חוטרים הצליח ישראלי להעלות ארצה. כמחציתם קמלו בתלאות הדרך והנטיעה, ומהנותרים נפסלו רבים בשל אי-התאמה חקלאית ושיווקית. שארית הפליטה היוותה יסוד מוסד לענף התמרים בארץ.

ב-1954 יצא ישראלי עם יאני אבידוב מנהלל לאיראן להביא 30,000 חוטרים לערבה בתמיכת שר הקיצוב (הצנע) ד"ר דב יוסף. עד גבול פקיסטן הגיעו ונאלצו לדחות את המשלוח בגלל חום הקיץ הכבד. לאחר מותו של ישראלי המשיך יאני אבידוב בַּמִפעל. ב-1955 הבריח ארצה 62,000 חוטרים (חדראווי, זהידי, ברהי וחאלווי) מבצרה דרך נמל מצִדו האיראני של השאט אל-ערבּ בספינה שהגיעה לנמל חיפה.
בשנות השִשים הוקמה חוות הנִסיונות 'נאות בנציון' במטעי יטבתה בערבה לזכר בנציון ישראלי, ושם אוקלמו חוטרי דקל נוּר ומג'וּל מקליפורניה והספינכּס מאריזונה.

ועוד בגרעין החלוצי של מחדשי ענף התמרים בארץ נמצאים איתנו הדקלאים והחוקרים הוותיקים אורי לנדאו מקיבוץ שלוחות וצבי ברנשטיין חבר קבוצת כִּנרת.


מקור הערך: ניר מן, מקור ראשון, 12.4.06


הערות לערך:
שם המעיר: ג'ובו-קיבוץ עין הנציב
הערה: שלום לכם
לצערי עלי לבשר לכם כי צבי ברנשטיין,חוקר התמרים מקיבוץ כינרת נפטר לפני כחודש ימים.
בברכה.................ג'ובו..מרכז מטע התמרים בעין הנציב.
מקור ההערה: ידע אישי


שם המעיר: רבקה צביאלי
הערה: הערך מעניין וחשוב אך בלתי מעודכן.
חלקם הגדול של שתילי התמרים הנטעים היום בארץ וגם בעולם מקורם בתרבית רקמה. בארץ הם מיוצרים ע"י מעבדות צמח ומשתלת צביאלי בכנרת. במידה ותרצו נוכל לספק לכם הרחבה לנושא מרתק זה.
בברכה,
רבקה


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן




ערכים קרובים
לולב


נושאים קרובים באתר דעת
דקל