חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

נוסח ספרד בתפילה

יסודותיו ועקרונותיו של התפילה בנוסח ספרד שהופצה על ידי החסידים תלמידי הבעש"ט

יהודי אשכנז ופולין התפללו כולם במשך מאות שנים בנוסח אחד, הוא נוסח אשכנז, שניתקן ונתנסח בידי ראשוני חכמי אשכנז (בית מדרשו של רש"י). חילופי מנהגים שבין אשכנז לפולין לא נגעו אלא בסדרי פיוטים וסליחות ובפרטים קטנים וספורים בגוף התפילה. בעיקרו וביסודו היה נוסח אשכנז נוסח אחיד.

לפני מאתיים שנה בערך נפרצה פרצה באחידות הנוסח, ובמקנם סידור התפילה האחיד של בני אשכנז קיימים מני אז סידורי תפילה שונים, הפרצה נפרצה ע"י תלמידי הבעל-שם-טוב, ונתהווה נוסח תפילה חדש, או - נכון יותר - נוסחאות תפילה חדשים.

השאלות:
מה טיבו של השינוי, שהביאה החסידות מיסודו של הבעש"ט ותלמידיו, ומה ראתה על ככה?

תפילת החסידים ידועה כ"נוסח ספרד" או כ"נוסח האר"י"; אבל מי שיבוא וישווה סידורים חסידיים אחדים זה לזה, ייווכח שאין הנוסח שבהם שווה לנוסח היהודים הספרדיים, ושאין הנוסח שבסידור חסידים זה שווה לנוסח שבסידור חסידים אחר.

מה אפוא טיבם של השמות "נוסח ספרד" או "נוסח האר"י" לגבי נוסח, שאינו אחד ואינו מוגדר ומסוים, וגם אינו של ספרדים, אלא של אשכנזים?

ומה ראתה החסידות לאמץ לה נוסח ולקרוא לו "נוסח ספרד" דווקא?
ובמה הוא עדיף, לשיטתה, מנוסח הראשונים?

הנה דוגמה אחת מרבות - בברכת "רפאנו" שבתפילת העמידה לימות החול - מתוך סידורים חסידיים אחדים:
1. "והעלה רפואה שלמה לכל מכותינו" - כמו בנוסח אשכנז - כך בסידורים החסידיים הראשונים, וכך גם בסידור "חמדת ישראל" עם כוונות ר' שמואל וויטאל ע"פ האר"י, שהוציא ר' חיים אלעזר שפירא ממונקאטש בשנת תרס"א;

2. "והעלה ארוכה ורפואה שלמה לכל מכותינו"
- כך בסידורו של הרב בעל התניא, שהוא סידורם של אנשי חב"ד ושל מקצת חסידים אחרים;

3. "והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו ולכל מכאובינו ולכל מכותינו"
- כמו בנוסח הספרדים;

4. "והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו ולכל מכאובינו רפואה שלמה לכל מכותינו"
- תערובת אשכנז עם ספרד. 5. "והעלה ארוכה ומרפאי לכל תחלואינו ולכל מכאובינו ולכל מכותינו רפואה שלמה לכל מכותינו" - נוסח שרוע ומסורבל ביותר (ולמעשה צירוף של שני נוסחאות יחד), שמצוי ברוב הסידורים, הנמכרים והנמצאים בידי המתפללים ב"נוסח ספרד" החסידי.

ועדיין ספק, אם מיצינו את כל הניסוחים שבסידורי חסידים לפסקה קטנה זו.
והוא הדין, כברכת "אתה חונן"
ובברכת "על הצדיקים"
וב"שמע קולנו"
וב"שים שלום" ועוד ועוד.

כיצד מתיישב הדבר עם כוונתם, של ראשונים, דורשי רשומות, שהיו מונים וסופרים כל תיבה ותיבה, שלא להותיר ושלא לחסר?
כלום אין החסידים מודים בחשיבות משקלן ומספרן של התיבות בכל ברכה? - ודאי הם מודים!
אם כן, כיצד קרה הדבר?


תפילה - מערכת תיקונים של העולם ומלואו
אין השינוי של נוסח התפילה הקדום אלא פרשה אחת במפנה, שעשתה החסידות במהלך המחשבה. והמעשה.
עיקר כוונתה של החסידות בתחום מעשי המצוות בכלל, ובעניין התפילה בפרט, הלא להמשיך ולפתח את הרעיונות והמגמות שבקבלת האר"י ולהפיצם בקהל הרחב.

קבלת האר"י מחייבת כוונות וייחודים במעשי המצוות ובכל פרט ופרט שבהם,
ובמיוחד בתפילות ובברכות. התיבות, ואף האותיות והנקודות, של כל אמירה ואמירה מכוונות הן כל אחת ואחת לתיקון גדול בספירות ובעולמות לפי רזי תורת הנסתר, וכולן יחד מצטרפות למערכת תיקונים שלמה, שהשלמות עיקר גדול בה, וכל סטייה או פגימה בדיוקי הייחודים והכוונות כמוה כפגימה וקלקול במבנה העולמות. מכאן התביעה להקפדה יתירה בפרטי המצוות ובדיוקי נוסח.
אבל ייחודים וכוונות אלה היו מעיקרם נחלת יחידי סגולה. ע"י האר"י וחבורתו נעשו לנחלת חוגים וקבוצות של בני עלייה. באה החסידות מיסודו של הבעש"ט לעשות את מגמות הקבלה לנחלת הרבים ולהפוך את כל העדה כולה לעדה קדושה, המייחדת ייחודים ומתקנת עולמות במעשיה ובתפילותיה.
אין פירושו של הדבר, שכל חסיד וחסיד חייב להיות בקי ברזי התיבות והאותיות, בכוונות ובייחודים. לא! את הכוונות כיוונו וייחדו חכמי הרזים, והריהן -טבועות בעצם מהותן של תיבות התפילה ואותיותיה, כפי שהיא מנוסחת.. המתפלל הפשוט, אם התפלל לפי הנוסח המכוון לרזי התורה ואם ייחד לבו אליו - הריהו נחשב כאילו אמרה בכל ייחודיה יסודותיה. כוונתו הכללית מצטרפת אל כוונותיהם של יודעי ח"ן.

חסידות של יחידים מול קהל חסידים
לא נחלקו ה"חסידים" ומי שאינם "חסידים" ביחסם אל עצם חכמת הנסתר ובאמונתם בסודותיה ובכוונותיה של קבלת האר"י. במה נחלקו ? -
נחלקו, אם ראוי לקחת כלי יקר זה ולעשותו כלי לשימוש יום-יום, להוציאו מרשותם של בני, עלייה מועטים ולהפכו לנחלת הרבים; נפלגו בדעותיהם, אם כל הרוצה ליטול את השם ייטול, או לאו; אם החסידות במובנה העילאי היא עניינם של יחידים, או עניינה של תנועת המונים. ומנהגי חסידות שונים - כלום רשאי כל אדם ואדם לנהוג, או לאו.

דוגמה מגוף התפילה: בעלי הקבלה שבין חכמי אשכנז החשיבו אף הם את קדושת "כתר" הספרדית שבתפילות המוספים, ונימוקים שבנסתר בדבר (עי' סידור השל"ה וסידור ר' יעקב עמדין וגם במגן אברהם לשו"ע או"ח סי' כ"ה);
ואף העדיפו את אמירת מזמור כ"ה ("לדוד אליך ה' נפשי אשא") בנפילת אפים, כנהוג אצל הספרדים (עי' בסידורים הנעל ובמג"א סי' קל"א), אבל כל זה ליחידים ובצנעה - שלא לשנות ממנהג הציבור, הוא נוסח אשכנז.

וכן מעיד ר' יעקב עמדין פעמים אחדות בסידורו על אביו - החכם צבי -
ש"כל הנהגותיו היו עפ"י קבלת האר"י ז"ל", אלא ש"מימיו לא נשמע קולו בבואו אל הקודש פנימה להרגיש בביטוי שפתיו בכוונות סודות החכמה".

אף הגר"א נהג כמה וכמה מנהגי חסידות (אמנם לא הניח תפילין דר"ת) ע"פ קבלת האר"י - אף הוא בצנעה ובזהירות - וכינויו המקובל בפי בני דורו היה "חסיד" סתם.
ור' נתן אדלר מפרנקפורט, שהעז לנהוג בגלוי מנהגים ע"פ הקבלה, הצטדק, שאינו נוהג כך אלא בתוך בית מדרשו הפרטי.
החסידות מיסודו של הבעש"ט הוציאה את מנהגי החסידות לרשותם של הרבים.

מה לחסידות ולמנהגי הספרדים?
כאן מן הראוי להעיר, כי בקרב היהודים. הספרדים, בפרט בארץ-ישראל ובארצות הסמוכות לה הקדימה קבלת האר"י והכתה שורשים ברחבי העם כמאתיים שנה קודם לכך, ופרשה את שלטונה על כל מעשיו של אדם מישראל למן השכמת הבוקר ועד לשכיבתו לישון. מכאן ההקפדה על טבילות במקווה לשם תפילה ולימוד תורה, מכאן הכוונות והייחודים בתקיעת שופר, בנענועי הלולב, בהקפות. של הושענא רבה ושל שמחת תורה, בספירת העומר. מכאן אמירות "לשם יחוד קב"ה ושכינתיה בייחודא שלים" לפני כל מעשה ומעשה של מצווה, ועוד כיוצא באלו.

כשבאה החסידות להביא את המאור שבקבלת האר"י לתוך מנהגי האשכנזים ולתוך סידור התפילה המצוי בין יהודי רוסיה ופולין, הוצרכה לחשוף אותו מתוך הכלים שהיה נתון בהם. ומאור זה היה נתון בתוך כלים ספרדיים. האר"י וגוריו לא פעלו בחלל ריק אלא בתוך מציאות שהייתה ספרדית, בתוך קהל שהתפלל בנוסח ספרד הישן, האר"י בדק את הסידור הספרדי, ומאחר שמצא, כי לא הכל מכוון בו יפה לכוונותיה, העמוקות של חכמת הנסתר, עשה תיקונים ושינויים בנוסח, כדי להתאים את הסדר והלשון של בקשות וברכות לכוונות על דרך האמת, וכדי להתאים את מניין התיבות והאותיות של הברכות והבקשות אל המכוון בהם (כדרך שעשו לפניו "דורשי הרשומות חסידי אשכנז" שהזכיר הטור). ככה, למשל, מחק מסיום ברכת "יוצר אור" את הפסקה "והתקין מאורות משמח עולמו אשר ברא", המצויה בסידורי ספרד ישנים; כך הוציא את הנוסח הספרדי הארוך של ברכת "ברוך שאמר" מפני נוסח קצר, השווה כמעט לנוסח האשכנזי, בן פ"י תיבות; כך קיצר ע"י השמטת תיבות את נוסח הקידוש של ליל שבת, שיהיה, בן ל"ה תיבות בלבד, כמניין תיבותיה של פרשת "ויכלו" ועוד ועוד כיוצא באלו.

מכאן ואילך היה הסידור הספרדי מתוקן ע"פ נוסח האר"י, ונוסח זה נחשב בעיני המקובלים כ"השער הכולל" לכל תפילות ישראל.
שנים עשר נוסחאות תפילה הם בישראל כנגד י"ב שבטים, וכנגדם י"ב שערי תפילה, וכל שבט תפילתו עולה בשער המיוחד לו - כך הורה גדול תלמידי האר"י.

ר' חיים ויטאל, ב"פרי עץ חיים" בשם רבו (ועי' גם ב"מגן אברהם" לשלחן ערוך או"ח סי' סח) - ומשום כך הקפידו כי
"אין לשנות ממנהג אבותיהם או מאשכנז לספרד ולהפוך במנהגי שורשי התפילה" ("סולם בית אל" בראש סידורו של ר' יעקב עמדין).

אולם נוסח הארעי הוא הנוסח הי"ג והוא עולה בכל השערים - כך הורה גדול מוריה ורבותיה של החסידות, המגיד ר' דוב בר ממזריטש.

כשם שסביבתו של האר"י וגוריו ספרדית הייתה, כך היה תחום פעולתו של הבעש"ט ותלמידיו תחום אשכנזי. ומשבאו לערות את אורות האר"י, וחשפו אותם מכליהם הספרדיים, הוצרכו להרכיבם על גבי הסידור האשכנזי.
מעשה מרכבה כגון זה, כשהוא נעשה בידי וחכמים שונים - טבע הדבר הוא שתוצאותיו שונות, ושאין התרכובת אחת ואחידה. יש שהניתוח וההרכבה עולים יפה, ויש שאינם עולים יפה. ומשבאו בני דורו של הבעש"ט לחבר סידורים ע"פ כוונות חכמת האמת, יש מהם שהרבו בהכנסת יסודות ספרדיים לתוך הנוסח האשכנזי, ויש שמיעטו בהם. יש שביררו מתוך סידור-האר"י הספרדי רק את מה שנטעה תורת האר"י לתוכו, וחזרו ושתלוהו בסידור האשכנזי, ויש שהעבירו את השתיל עם גושו מתוך שדה מטעו הספרדי, כלומר העבירו גם טופסי תפילה ומטבעות לשון של נוסח ספרד לתוך נוסח אשכנז. ומאלה יש שהוציאו ישו מפני חדש, ויש שהוסיפו חדש על הישן.
מכאן השינויים שבין סידור לסידור, ואף בסידורים שהוציאו בני דורו של הבעש"ט (כגון סידור ר' קופל וסידור ר' שבתי-שני סידורים מלאים פירושים ע"פ הסוד, שיסודות הנוסח האשכנזי עדיין בולטים בהם ביותר בצד השינויים שמקורם (בקבלת האר"י או בנוסח ספרד) וגם בני הדור הסמוך להם (כגון סידורו של הרב בעל התניא). ומכאן הלשונות הכפולים, השרועים והמסורבלים שבסידורים מאוחרים יותר, ובפרט בסידורים הפשוטים העממיים שבידי רוב המתפללים (עי' בדוגמה מברכת "רפאנו" לעיל),

הצד השווה שבכל סידורי החסידים
מצד אחד אינם זהים לא לסידורי אשכנז ולא לסידורי ספרד, ושיש בהם יסודות מזה ומזה (אלא שתרכובתם שונה), ומצד שני - יש פרטים מספר, שבהם נשתוו כולם.
נמנה כאן פרטים בולטים ביותר, שנשתוו בהם נוסחאות החסידים ושנשתנו בהם מנוסח אשכנז, שלא להאריך יתר על המידה נתבונן בעיקר בתפילת יום-יום:

א) תפילה קודם התפילה: "פתח אליהו" (מספר הזוהר) ו"ידיד נפש" (פיוט לר' אליעזר אזקרי מחבורתו של האר"י).
ב) "ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה" בתוך הקדיש כבנוסח ספרד (אולם לא קיבלו את הנוסח הספרדי הארוך של "יהא שלמא רבא").
ג) "הודו לה' קראו בשמו" ומזמורי השבת נאמרים לא בתוך פסוקי דזמרא, אלא לפני "ברוך שאמר";
ד) פסוקים ומזמורים נוספים נאמרים לפני "ברוך שאמר" (ה' מלך, למנצח בנגינות - בחול י שירי המעלות - בשבת); גם הסדר שונה במקצת מבנוסח אשכנז (ושווה לנוסח הספרדים);
ה) מזמור תהלים (ק"ל) אחר "ישתבח" בעשרת ימי תשובה;
ו) קדושת "נקדישך" בשחרית ובמנחה, וקדושת "כתר" במוספים;
ז) וידוי וי"ג מידות בתפילת כל ימות החול לפני נפילת אפים;
ח) נוסח מקוצר של "והוא רחום" לשני ולחמישי;
ט) הכנסת ספר התורה בשני ובחמישי באה אחרי "אשרי ובא לציון", ולא לפניהם, שלא כנוסח אשכנז;
י) "תפלה לדוד" וליקוטי פסוקים ("בית יעקב" וגו') אחרי "ובא לציון";
יא) שיר של יום ו"אין כאלהינו" נאמרים לפני "עלינו לשבח";
יב) סדר קרבן התמיד והקטורת נאמר גם לפני מנחה;
יג) פסוקים וחצי קדיש לפני ברכות קריאת שמע של ערבית (נוסף על "והוא רחום", לפניו או אחריו).
כל הפרטים המנויים לעיל, שהם משותפים לכל סידורי החסידים - נשתוו בהם החסידים עם נוסח היהודים הספרדיים. אולם יש פרטים רבים, שנשתוו בהם, וששווים בהם דווקא לנוסח אשכנז, כגון:
א) "יהא שלמא רבא" שבקדיש בנוסח קצר;
ב) ברכת השנים נוסח אחד לה בימות החמה ובימות הגשמים, אלא שבימות הגשמים מוסיפים "טל ומטר", ואילו בסידורי הספרדים נוסח שונה לגמרי בימות הגשמים מן הנוסח של ימות החמה (יש סידורים חסידיים שהביאו באותיות קטנות גם נוסח זה);
ג) ברכת ירושלים פותחת כמו בנוסח האשכנזי "ולירושלים עירך", ולא כבנוסח הספרדים "תשכון";
ד) ב"והוא רחום" לשני וחמישי אין כל הסליחות שבסידורי הספרדים, אלא הסליחה שבסידור האשכנזי "ה' אלהי ישראל";
ה) נוסח הוצאת ספר תורה והכנסת ספר תורה כמו בנוסח אשכנז;
ו) סליחות ופיוטים - כמנהג אשכנז.

ערך זה הוא תקציר מהמאמר, תפילות החסידים מאת מאיר מדן
דיון בהבדלים שבין הנוסחאות, עירוב נוסחאות ובירורי הנוסח - ראה במאמר השלם.

טקסט מלא של מחזורים וסידורים לפי מנהגי עדות ישראל



מקור הערך: מאיר מדן, תפילות החסידים, מחניים מו, תש"ך


הערות לערך:
שם המעיר: מיכאל
הערה: מאז ומתמיד היה ידוע שנוסח אשכנז הוא המקור ואפילו הבית יוסף ביורה דעה סוף סימן פ"ב מביא את הרא"ש שקבלת אבותינו הוא עוד מימי החורבן ולא כתושבי הארץ שהוא יושב בה-ספרד.
כמו כן החתם סופר בסימן ט"ו בשו"ת שלו אורח חיים מביא את דעת רבו ר' נתן אדלר שהיה מתפלל נוסח האר"י ולא כתוב ששינה את ההברה וכן שטען שכל הנוסחאות שוות ועין שם באריכות.
מקור ההערה: שו"ת חת"ס או"ח סי' ט"ו


שם המעיר: צבי מעודה
הערה: חסרה התייחסות לנוסח תימן .
נוסח תימן הבאלדי , והנוסח השאמי
אולי יטול משהו יוזמה ויכתוב כאן ערך על שני נוסחים אלו . יש רבות מה ללמוד מנוסחי תימן והדרך בה השתמר הנוסח והמנהגים מקדמת דנא . כל אדם שמתעניין בנוסחי התפילה יראה את השוני הרב למשל בין הנוסח הבאלדי לנוסח ספרד ואולי ירצה להבין את הסיבה ואת המקורות , ירצה באמת להשכיל ולהחכים ולדעת מאין שאבה עידה זו ששמרה על הגחלת הקרובה ביותר לנוסח האמיתי , עם כל הכבוד לכל הנוסחים ולכל
המחמאות שמחלקים לנוסח ספרד .


שם המעיר: יצחק בן שעיה
הערה: לא נוסח אשכנז ולא נוסח ספרד מהוים מקור לתפילה כפי שיצאה מפי אנשי כנה"ג כי שניהם מבוססים על נוסח התפילה של רב עמרם גאון ז"ל ורב סעדיה גאון ז"ל ששניהם מאוחרים בהרבה קרוב לאלף שנה לנוסח המקורי כפי שהתגבש בארץ ישראל ולכן שום עדה בישראל לא יכולה ליטול על עצמה מקוריות כלשהי.
באשר לנוסחי תימן מנהג הבלאדי הנו מנהג קדום המתבסס על סדר התפילה שכתב הרמב"ם ז"ל הרמב"ם מצדו בחן את ג המנהגים שהיו לפניו זה של רע"ג ורס"ג ז"ל ומנהג אבותיו בספרד וכן מעט ממנהגי יהודי מצרים וקהילת בני ארצישראל המגורשים שישבו בפוסטאט שבמצרים ובנה מכל אלו נוסח הנראה בעיניו כנכון אך גם כאן אין לקבל את טענת התימנים כי הם אשר לימדו את הרמב"ם את נוסח התפילה שלטענתם החזיקו בו מאז ימי אנשי כנה"ג שכן בסדר התפילה של הרמב"ם מובאים נוסחי תפילה ספרדיים מובהקים שלא היו בנמצא כלל בארצות המזרח ולכן גם התימנים לא יכולים לטעון לבלעדיות ועוד שסדר התפילה התימני אינו דומה כלל לנוסח ארץ ישראל המקורי והקדום.
באשר למנין התיבות בתפילה אין בזאת ממש כלל וכלל ובודאי שאין בזאת מסורת מארץ ישראל שכן מסמכי הגניזה הקהירית המביאים את נוסח ארץ ישראל המקורי מראים על הגיוון הרב שרווח בקרב המתפללים והנה כבר האבודרהם ז"ל שהיה בן ביתו של הרא"ש העיר כי אין למנות את מנין התיבות בתפילה שהרי זה מנוגד לכוונת אנשי כנה"ג שרצו שהמתפלל יפרש בקשותיו בברכות תפילת העמידה ומכאן שכבר השתנה מנין התיבות ממילא.
יש לציין איפוא כי כל עדה מחזיקה פה ושם שרידים קלושים ממנהגי א"י ונוסחה הקדום אך לרוב כל העדות מתבססות על נוסח רב עמרם גאון שהיה נוסח ישיבות בבל המובהק ולא נוסח א"י המקורי


שם המעיר: הערות
הערה: מנהג אמירת פרשת התמיד לפני מנחה היה מנהג בני אשכנז, רק בני ישיבות בליטא אינם מקפידים לאמרה. אבל בשו"ע נזכר בלא ערעור מהרמ"א. כן אמירת שיר המעלות נאמר בכל מדינות אירופה אלא שבני ישיבות ואוחזי מנהגי הגר"א חושבים אותה להפסק ולכן מדלגים אותו.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
נוסח אשכנז בתפילה
תפילה