חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

חנינא בן דוסא

תנא בדור הראשון. חכם, איש רזים, שחי בסוף ימי הבית השני בערב העיר, צפונית לבקעת בית נטופה, בגליל התחתון.

תלמיד-חבר לרבן יוחנן בן זכאי, שישב אף הוא בערב.
היה מופלא במידותיו, נקי כפיים ושונא בצע. לא רצה להנות ממתנת בשר ודם, אף שהיה עני מרוד כל ימיו, ואף על פי שגדולי דורו היו משכימים לפתחו ומייחלים למוצא פיו.
אמרו עליו, כי זכותו עמדה לכל בני דורו, כמו שדרשו: "ונשוא פנים (ישעיה ג:ד) - זה שנושאין פנים לדורו בעבורו למעלה, כגון רבי חנינא בן דוסא" (חגיגה יד:א).
"בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת" (ברכות יז:ב, תענית כד:ב).
רבי חנינא בן דוסא התפלל על חולים, ותפילתו התקבלה. רבים בקשוהו שיתפלל עליהם.
משנה ברכות פרק ה משנה ה
אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא כשהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף:

תוספתא ברכותפרק ג הלכה כ
אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל ונשכו ערוד ולא הפסיק הלכו תלמידיו ומצאוהו מת על פי חורו אמרו אילו לאדם שנשכו ערוד אילו לערוד שנשכו לבן דוסא.

ברכות לג א
תנו רבנן: מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות, באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו! הראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא.

ברכות לד ב
תנו רבנן: מעשה שחלה בנו של רבן גמליאל, שגר שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא לבקש עליו רחמים. כיון שראה אותם עלה לעלייה ובקש עליו רחמים. בירידתו, אמר להם: לכו - שחלצתו חמה. אמרו לו: וכי נביא אתה? אמר להן: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקבלני: אם שגורה תפלתי בפי - יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו - יודע אני שהוא מטורף. ישבו וכתבו וכוונו אותה שעה. וכשבאו אצל רבן גמליאל, אמר להן: העבודה! לא חסרתם ולא הותרתם, אלא כך היה מעשה, באותה שעה חלצתו חמה ושאל לנו מים לשתות.
ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי. אמר לו: חנינא בני, בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים - וחיה. אמר רבי יוחנן בן זכאי: אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו - לא היו משגיחים עליו. אמרה לו אשתו: וכי חנינא גדול ממך? אמר לה: לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך, ואני דומה כשר לפני המלך.

יבמות קכא ב
ת"ר: מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור הגדול, ובאו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא. שעה ראשונה - אמר להם: שלום, שניה - אמר להם: שלום, שלישית - אמר להם: עלתה. אמר לה: בתי, מי העלך? אמרה לו: זכר של רחלים נזדמן לי וזקן מנהיגו. אמרו לו: נביא אתה? אמר להם: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא דבר שהצדיק מתעסק בו, יכשל בו זרעו? אמר רבי אבא: אע"פ כן מת בנו בצמא, שנאמר: [תהלים נ'] וסביביו נשערה מאד, מלמד, שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה. ר' חנינא אמר, מהכא: [תהלים פ"ט] אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו.
אדם אחד שכח תרנגולות בפתח ביתו, ומצאתן אשתו של רבי חנינא בן דוסא. אמר לה: אל תאכלי מביציהן! טיפלה אשת רבי חנינא בתרנגולות והרבו ביצים ואפרוחים עד שנתמלא הבית תרנגולים, והיו מצערים ומטרידים את בני הבית; מכרם רבי חנינא וקנה בדמיהם עזים, וגידלן ושמרן ולא נהנה מהם. כמה שנים אחרי אותו מעשה, שמע אדם עובר על ביתו ואומר לחברו: כאן הנחתי התרנגולין שלי. נתן לו רבי חנינא את כל הצאן שגידל (תענית כה:א).
באו ואמרו לו: העזים שאתה מגדל משחיתות שדותינו. אמר להם: אם מפסידות הן יאכלון דובים ואם לאו - כל אחת תביא בערב דוב בקרניה. לערב חזרו העזים וכל אחת הביאה דוב בקרניה (תענית כה:א).

מסתירים היו רבי חנינא ואשתו דלותם מעיני הבריות וסובלים חרפת רעב, ובלבד שלא יצטרכו למתנות בשר ודם. לעתים קרובות לא הייתה להם פת לשבת. מה עשתה אשתו של אותו צדיק? עמדה והסיקה את התנור הריק בערב שבת והעלתה עשן רב, כדי שיחשבו שכניהם, שהם אופים לחם הרבה לשבת. פעם נכנסה שכנתה, ואשת רבי חנינא נסתרה שלא יתגלה קלונה. נעשה נס, והתמלא התנור לחמים, עד שקראה שכנתה: בואי, רדי את הלחם שלא ישרף (תענית, שם).
מעשה שקצרה רוחה של אשת רבי חנינא במחסור וברעב ואמרה לבעלה: עד מתי נצטער כל כך? בקש רחמים עלינו! ביקש רחמים ויצאה כמין פיסת יד ונתנה להם רגל של שולחן זהב. ראתה בחלומה כל הצדיקים מסובים לעתיד לבוא על שולחן של שלוש רגלים והיא ובעלה על שולחן של שתי רגלים. למחרת אמרה לו, וביקש רחמים, ויצאה יד ונטלה את רגל הזהב. מוסיפה הגמרא ואומרת, כי הנס השני, של נטילת הזהב, גדול מן הראשון של נתינתו (שם).

מעשה ברבי חנינא בן דוסא, שראה בני עירו מעלין נדרים ונדבות לירושלים. אמר: הכול מעלין לירושלים נדרים ונדבות, אני איני מעלה דבר! מה עשה? יצא למדברה של עירו וראה שם אבן אחת. שבבה וסיתתה ומרקה ואמר: הרי עלי להעלותה לירושלים. זימן לו הקב"ה חמישה מלאכים בדמות בני אדם. אמרו לו: אנו מעלין לאבנך לירושלם, ובלבד שתתן אצבעך עמנו. נתן אצבעו עמהם ונמצאו עומדים בירושלים (קהלת רבה, בתחלה).

ושוב מעשה בערב שבת בין השמשות, שראה את בתו עצובה. אמר לה: מדוע נעצבת? אמרה לו: כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן והדלקתי ממנו אור לשבת. אמר לה: בתי, מה איכפת לך? מי שאמר לשמן ויידלק, הוא יאמר לחומץ ויידלק. והיה אותו חומץ דולק והולך כל היום כולו, עד שהביאו ממנו אור להבדלה (תענית כה:א).

מעשה בחמורו של ר' חנינא בן דוסא שגנבוהו לסטים, והניחו לפניו תבן ושעורים ולא היה אוכל (משום שלא היו מעושרים). אמרו הלסטים: למה אנו מניחים אותו שימות ויבאיש לנו את החצר? עמדו והוציאוהו והיה מהלך עד שהגיע אצל ר' חנינא בן דוסא (אבות דר"נ ח).

משנת רבי חנינא בן דוסא היא בענייני מוסר ומידות:
כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת (אבות ג:ט). הוא היה אומר: כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו, וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו (שם, משנה י).


הערות לערך:
שם המעיר: אליהו יוסף חי
הערה: זכותו של חנינא בן דוסא היתה בכך שהוא היה איש מעשה. היינו איש צדיק שכל ענינו זה לעשות מעשים טובים. בגמרא איננו מוצאים בשמו אימרות ודיונים בנושאים שונים במצוות, רק מימרות ומעשים של אמונה והשגחה.
לכן חשוב להוסיף את המקור: משמת חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה.
זה מאוד מבטא את אשיותו.
מקור ההערה: משנה מסכת סוטה פרק ט משנה טו


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן