לדף ראשי



באפריל 1915 יצא ז'בוטינסקי לאיטליה, שם נפגש עם פנחס רוטנברג ויחד תכננו את הקמת הגדודים העבריים. לאחר דיונים רבים יצא רוטנברג לארצות-הברית לצורך גיוס מתנדבים, בעוד ז'בוטינסקי נסע לאנגליה כדי להכשיר את הקרקע להקמת הגדודים. בלונדון הוא נתקל בהתנגדות גדולה לרעיון הגדודים הן מצד משרד המלחמה הבריטי והן מצד חוגים יהודיים. מנהיגים ציוניים ניסו להשפיע על ז'בוטינסקי למשוך ידו מן התכנית מאחר והיו משוכנעים בניצחונה של גרמניה במלחמה. מושב הוועד הפועל הציוני אף קיבל החלטה לפיה "מפעל הגדוד עומד בסתירה עמוקה לעיקרי הפעולה הציונית ושלהסתדרות הציונית אין שום שייכות אליו. משום כך דורש הוועד הפועל ששום ציוני לא ישתתף... ולא יתמוך במפעל זה". 4 ז'בוטינסקי לא אמר נואש והמשיך במאמצי ההסברה הן אצל השלטונות הבריטיים והן בקרב חבריו היהודים. ד"ר חיים וייצמן היה מן הבודדים שסייעו לז'בוטינסקי במאבקו להקמת הגדודים העבריים.

בחורף 1916 הגיעו ללונדון 120 החיילים משרידי "גדוד נהגי הפרדות" וצורפו כפלוגה לאחד הבטליונים האנגליים. פלוגה זו, אליה התגייס ז'בוטינסקי, הייתה הגרעין של הגדוד העברי שעתיד היה להיווסד. מאמציו של ז'בוטינסקי ותומכיו נשאו לבסוף פרי ובאוגוסט 1917 פורסם בעיתון הלונדוני הרשמי דבר הקמת "גדוד עברי" בפיקודו של קולונל פטרסון. עם היות דבר הגדוד לעובדה פסקה ההתנגדות להקמתו מטעם חוגי הציונות הרשמית.

ב- 2 בפברואר 1918 צעד הגדוד, ששמו הוסב ל"בטליון ה-38 של קלעי המלך", ברחובות לונדון ולמחרת היום יצא לחזית ארץ-ישראל. הגדוד הספיק לקחת חלק במתקפה של הצבא הבריטי שנפתחה בספטמבר אותה שנה במטרה לכבוש את צפון הארץ ואת עבר הירדן המזרחי.

כזכור יצא פנחס רוטנברג באביב 1915 לארצות-הברית כדי להביא לידי גיוס מתנדבים לגדוד. גם הוא נתקל בהתנגדות לרעיון מצד מנהיגים ציוניים, ביניהם יצחק בן-צבי ודוד בן-גוריון, שגורשו מן הארץ על-ידי התורכים. טענתם העיקרית הייתה שהקמת הגדודים עלולה להכעיס את השלטונות התורכיים עד כדי חיסולו של היישוב היהודי בארץ-ישראל.

מפנה לטובת ההתנדבות לגדודים חל עם כניסת ארצות-הברית למלחמה (6 באפריל 1917), שהביא להסרת התנגדותם של המוסדות הציוניים. בן-גוריון ובן-צבי שינו את דעתם ולא רק שהצטרפו לפעולות ההסברה, אלא אף התגייסו בעצמם לשורות הגדודים. לאחר שניתנה הסכמתה של ממשלת בריטניה להקמת הגדוד "האמריקאי", יצאו המתנדבים לאנגליה ושם הוקם "הבטליון ה- 39 של קלעי המלך" שיצא למצרים. שתי פלוגות מגדוד זה הספיקו להגיע לחזית ארץ-ישראל ולהצטרף לגדוד ה- 38 במערכה על עבר הירדן.

הגדוד השלישי, "הבטליון ה- 40 של קלעי המלך", הורכב ממתנדבים ארצישראלים לאחר כיבוש חלקה הדרומי של הארץ. האישור להקמת הגדוד ניתן ביוני 1918, ומיד עם הקמתו, הועבר הגדוד למצרים לצורך אימונים אולם לא הספיק להשתתף בקרבות שהתנהלו בצפון הארץ ובעבר הירדן. בדצמבר אותה שנה הועבר "הגדוד ה- 40" לארץ-ישראל וצורף ליתר שני הגדודים העבריים.

לאחר סיום הקרבות חנו בארץ שלושת הגדודים העבריים, שמנו יחד 5,000 איש. הם השתתפו בתפקידי שמירה על המקומות שנכבשו ועל מחנות השבויים. העדר פעילות צבאית הגבירה בקרב חיילי הגדודים את הרצון להשתחרר, ובחוגים רחבים ביישוב חודש הוויכוח בשאלה מה עדיף: השירות הצבאי או עמל הבנייה. הרפיון הורגש בייחוד בקרב "הגדוד האמריקאי" שחייליו רצו לשוב הביתה. ז'בוטינסקי פתח במסע הסברה רחב כדי למנוע את פירוק הגדודים, להם ייחס חשיבות רבה ככוח שיוכל להגן על היישוב היהודי בארץ מפני פורעים ערביים. אולם כל זה לשווא; השורות הלכו והידלדלו ובאביב 1921 נותרו מהבטליון 400 איש בלבד. כזכור, עוד הספיקו שרידי הגדוד, בפיקודו של הקולונל מרגולין, לעזור בהדיפת פורעים ערביים באזור תל-אביב ומעשה זה החיש את חיסולם בידי השלטונות הבריטיים. הגדודים פורקו סופית במאי 1921.



הערות לערך:
שם המעיר: סבא רבא שלי חיים בסקינד היה בגדודים העבריים.
הערה: סבא רבא שלי חיים בסקינד היה בגדודים העבריים בגדוד 38 שחנו בכרמל, כיום המדליות של סבא רבא שלי שמורים אצלי בבית. יש תעודות שקיבל לגבי היובל לגדודים העבריים שזה היה טקס בנוכחות יצחק רבין שהיה אז רמטכ"ל שם סבא רבא שלי חיים בסקינד קיבל את אות ההתנדבות שלו יחד עם שאר האנשים מהגדודים העבריים.
מקור ההערה: שמי אלון בסקינד הנין של חיים בסקינד

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן