לדף ראשי

אין נוהגים קלות ראש בבתי הקברות, אין רועים בהם בהמה ואין מוליכים בהם אמת המים, ואין מלקטים בהם עשבים, ואם לקט שורפם מפני כבוד המתים (סנהדרין מ"ו.),
ולא יעשה שם צרכיו (ירוש' ברכות פרק ב ג).
לא יהלוך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וס"ת בזרועו משום שהוא לועג לרש (ברכות י"ח.).

הנכנס לבית עלמין מברך (לא יותר מפעם אחת בשלושים יום)

ברוך אתה ה' אמ"ה אשר יצר אתכם בדין וזן וכלכל אתכם בדין והמית אתכם בדין ויודע מספר כלכם בדין ועתיד להחזיר ולהחיותכם בדין ברוך אתה ה' מחיה המתים (ברכות נ"ח:).

טומאה בבית הקברות
מפני טומאת אהל הקברים של המתים אסור לכהן לבוא שם. ולענין כניסה לבית קברות של גויים לדעת הרמב"ם מותר לכהן להכנס כי קברי גויים אינם מטמאים (ב"מ קי"ד:). אך שו"ע ורמ"א מסתייגים מאד (שו"ע יו"ד סימן שע"ב סעיף ב).

תפילות בבית הקברות
בימים שגזרו תענית צבור היו יוצאים לבית הקברות. ונחלקו בבטעם הדבר:

חד אמר: "הרי אנו חשובים לפניך כמתים"
וחד אמר: "כדי שיבקשו המתים רחמים" (תענית ט"ז.).

אין ביציאה לבית הקברות משום דורש אל המתים. נהגו להשתטח על קברי אבות, כי יש הנאה למתים שבניהם ואוהביהם הולכים אל קבריהם לבקש לנשמתם טובה, וראיה מדברי ברזילי הגלעדי שאמר "אמות בעירי" כדי שיוכלו קרוביו להשתטח על קברו.

נאמר בשל"ה (רי"ג ע"ב)

משתטחים על קברי המתים כדי שיבקשו המתים רחמים עלינו, וכן כלב השתטח על קברי האבות ואמר להם בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים, ור' מני השתטח על מערת הקבורה של אביו (תענית כ"ג ע"ב, ועי' או"ח סי' תקע"ט ס"ג).

ונוהגים לבקר הקברים בתשעה באב ובחודש אלול ובעשרת ימי תשובה, ובפרט בערב ראש השנה וערב יום הכיפורים, ומרבים בתחינות ונותנים שם צדקה לעניים.




הערות לערך:
שם המעיר: אהרן עצמון
הערה: ביציאה מבית הקברות רוחצים ידיים
מקור ההערה: ידע אישי

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן