חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

לוין אריה

הרב אריה לוין, אבי האסירים, 1885 - 1969

הרב אריה לוין נקרא בפי כל ר' אריה. נולד ביום ו' ניסן תרמ"ה (1885) באורלא, עיירה הסמוכה לביאליסטוק שברוסיה הלבנה כבן זקונים לאביו ר' בנימין ביינוש, שהיה יערן ולמדן, ולאימו עטיל. כבר כשהיה צעיר מאוד עזב את ביתו וגלה למקום תורה. הוא נדד מישיבה לישיבה, למד בבריסק ובפינסק ונודע כמתמיד ועילוי. בשלב מסוים החליט לשים פעמיו לישיבת וולוז'יו המפורסמת אלא שלא נתקבל בגלל גילו הרך.

ר' אריה המשיך בנדודיו אחר מקום תורה והגיע למינסק, משם נסע לישיבת סלוצק ולמד אצל הרה"ג איסר זלמן מלצר. לאחר מספר שנים, בשנת תרס"א (1901), עבר ללמוד שנה אחת בהלוסק, ולאחר שנה פנה שנית לישיבת וולוז'ין, והפעם התקבל כתלמיד, וקיבל קיצבה שאפשרה לו ללמוד בנחת עם הרב ר' איסר ישראל. בישיבת וולוז'ין התעורר בר' אריה רצון לעלות לארץ ישראל וכך כתב:
"באותם הימים התקשרו ענני מלחמה, היא המלחמה בין רוסיה ויפן, ובליבי גמלה ההחלטה לצאת ולהגשים מאווי לב כמוסים, תשוקתי מילדות - לעלות לארץ הקודש ואני אז כבן 19 שנה."
לאחר תלאות רבות וגיוס הכסף הדרוש לעלייה ולתעודות הנדרשות, ולאחר פרידה אחרונה מהוריו באורלא, מגיע ר' אריה לארץ ישראל בחודש אדר שנת תרס"ה (1905) ועל כך הוא כותב:
"...והנה בראותי מרחוק את ארץ הקודש אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו, נעשיתי לאיש אחר לגמרי. נרעשתי ברגש נורא מאוד מרוב שמחה ועיני זלגו דמעות. אמרתי אמותה הפעם, אשר זיכני השי"ת להיכנס לארץ אבות. שכחתי כל הייסורים, וכמו רוח אחרת נכנסה בי, רוח של שמחה ועונג רוחני עד אין קץ. ועיני זלגו דמעות מאין הפוגות כי זכיתי ברחמי שמיים להיכנס לאה"ק ת"ו אשר עליונים ותחתונים מצפים לראותה. ירדתי על החוף ודרכתי על אדמת הקודש, הרגשתי על כל צעד ושעל שאני דורך בכף רגלי על אדמת הקודש..."
מספר חודשים לאחר בואו ארצה, בי"א תמוז, נשא ר' אריה לאשה את חנה, בתו של הרב דוד שפירא, גיסו של הרב צבי פסח פרנק. ר' אריה השתקע בירושלים, למד בישיבת 'תורת חיים' ובשנת תרס"ט (1909) הוסמך לרבנות ע"י הגאונים: רבי חיים ברלין (בנו של הנצי"ב מוולוז'ין), רבי שמואל סלנט והרב אברהם יצחק הכהן קוק שנפשם נקשרה זה בזה.

משנת תרע"ז (1917) ועד אחרית ימיו שימש משגיח רוחני בתלמוד תורה שליד ישיבת עץ חיים בירושלים.

ר' אריה נודע בכינויו "רב האסירים" מפני שהיה נוהג במשך כעשרים וחמש שנה, בתקופת המנדט הבריטי, ללכת לאסירים בבתי הכלא, לעודד את רוחם, ולכתוב להם מכתבים.
בפרט נודעו ביקוריו אצל אסירי המחתרות ועולי הגרדום. ר' אריה ביקר בקביעות גם בבית החולים למצורעים על מנת לעודד את יושביו.
כששאלו את הראי"ה קוק זצ"ל מדוע המליץ בפני שלטונות הכלא דווקא על ר' אריה שיהיה רבם של האסירים השיבם:
"יש בו בר' אריה, מידה של גומל חסד בגופו וכאן סוד נשמתו ותיקונו בעולם".
ועוד אמר עליו הראיה:
"אילו היו בדורנו שלושה יהודים כרב ר' אריה - היה המשיח בא..."
מידותיו הטובות, צניעותו, אהבתו את כל ברואי ה' וגמילות החסד שנהג עם כל נצרך היו מן המפורסמות בירושלים. חי בצניעות ובתנאים ירודים, סירב לכל הצעה של אוהביו שייטיבו את תנאי חייו.
פעם לידידו בעת הלוויה בסנהדריה:
"פעמים רבות ניסו להשמיע עלי שאעתיק דירתי למקום מרווח יותר וסירבתי. צא וראה לאחר אריכות ימים ושנים מובל אדם מדירתו לכאן. אצלי לא יקשה המעבר, כי מחדרי להכא אין "ניגוד חריף..."
פניו היו מאירות בייחוד כשהיה פוגש בילדים. פעם אחת כשיצא מביתו ניגש ר' אריה אל הילדים וליטף את פניהם בחיבה אבהית ואמר למלווהו:
"אם מצווה היא לרצות ולחונן את אבניה ועפרה של ארץ ישראל כדברי הכתוב בתהילים: ' כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו' הרי את ילדי ישראל שבארץ ישראל על אחת כמה וכמה..."
סיפורים רבים נקשרו בצדיק הירושלמי ר' אריה לוין וסופרו בהרחבה בשני ספרים של הסופר שמחה רז: 'איש צדיק היה' ו'צדיק יסוד עולם'. בספר מובא סיפור שאירע מספר שעות לפני פטירתו של ר' אריה.
כשניגש אליו העיתונאי אליהו עמיקם, הצביע ר' אריה על ספר התהילים בידו, ועל הפסוקים "יושיע ציון ויבנה ערי יהודה... ואוהבי שמו ישכנו שמה". הסביר ר' אריה:
"קודם כל יושיע ציון - תחילה באו הביל"ויים ואחר כך יורשיהם. עכשיו אנחנו בשלב השני - עלינו לבנות את ערי יהודה. ורק אז תבוא התקופה השלישית - אהבת השם... אף תקופה זו תגיע..."
ר' אריה לוין נפטר ב-ט' ניסן תשכ"ט (1969) ונטמן בבית העלמין בסנהדריה בסמוך לקברה של אשתו. גם בצוואתו המשיך ר' אריה לדאוג לכלל ישראל:
"כל אלו שהייתי קשור אליהם בחיי, בפרט לאלו שהתקרבו אלי בקרבת אלוקים והרגשתי בצערם ובסבלם, לא אשכחם, אם תהיה לי איזו זכות אחר י"ב חודש לבקש רחמים לפני כיסא הכבוד..."



מקור הערך: "ישע שלנו" - גיליון 40


הערות לערך:
שם המעיר: יוסי כהן
הערה: חותנו של הרב אריה לוין הוא אליעזר פלצינסקי שהוא נכדו של הרב נתן צבי פינקל שהיה מייסד ישיבת כנסת ישראל (הסבא מסלבודקה היה כינויו).בתו של הרב נישאה לנכדו של רבי שלמה אלישיב הרב יוסף שלום אלישיב.בנו של הרב חיים יעקב לוין,היה בין היתר רבה של פרדס חנה כרכור משנת 1969.הרב אריה לוין הקים את הישיבה שנקראת על שמו "בית אריה"
מקור ההערה: ידע אישי


שם המעיר: בר אוריין
הערה: כמה תיקונים: הרב פראנק היה גיסו של הרב אריה לוין שניהם נשואים לשתי אחיות למשפחת שפירא,
ותיקון להערה: הרב אליעזר פלצינסקי הוא חתנו של ר' אריה לוין ולא חותנו, חותנו הוא כאמור הרב חיים יעקב שפירא.
מקור ההערה: ידע אישי


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן