חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

עלילת דמשק

עלילת דם בדמשק בשנת ת"ר (1840).

עלילת דם על רקע דתי – כאילו היהודים משתמשים בדם נוצרים לצורך לישת המצות לפסח – אירעה בפעם הראשונה במדינה מוסלמית, בדמשק, בשנה האחרונה לשלטון מחמד עלי בארץ-ישראל ובסוריה, בשנת ת"ר (1840).

עלילת דם שהופצה כנגד היהודים בדמשק שבסוריה, כאשר נזיר ומשרתו המוסלמי נעלמו והשלטונות האשימו את היהודים ברצח שלו. בעקבות העלילה נאסרו כמה יהודים ועונו ואחד מהם מסר שמותיהם של שבעה ממנהיגי הקהילה כולל רב הקהילה, הרב ענתבי, שכביכול היו מעורבים ברצח. חלקם הודה כי רצח כביכול את השניים, אחד מהם מת בעינויים .

בתפילה שחיבר הר"י ענתבי בשעת העלילה, פרטים נוספים על הפרשה.
"כשהיו נשיאי ישראל בית פרחי חבושים בית הסוהר ובניהם"... "ובפרט תתמלא רחמים טבין על מעלת הסנדק רפאל בן אסתר ויוסף בן רחל ועל כל משפחתם גדולים וקטנים… פדה את בני יעקב זרע אהובך רפאל בן אסתר הנז' וכל קרוביו ממאסרם והפר תפיר עצת כל הקמים עלינו ועליהם לרעה".
עלילת דמשק עוררה את שותפות הגורל בין יהודים בכל מקום וכן יהודים מכל ארצות אירופה ובהם סיר משה מונטיפיורי, אדולף כרמייה, שלמה מונק מגרמניה . הם קראו לשחרור היהודים וממשלות בריטניה ואוסטריה דרשו ממוחמד עליה ששלט באזור לשחרר את היהודים ולבסוף הם שוחררו וזוכו מאשמה.

האישיות המרכזית בכל ה"דרמה" המעציבה הזאת של "עלילת הדם בדמשק", הוא בלי ספק החכם-באשי של דמשק בעת ההיא, רבי יעקב ענתבי. משכוהו לתוך הפח, ודרשו ממנו בתור רב העדה למסור את הרוצחים, ולבסוף מאשימים אותו במפורש כפושע העיקרי. רגשי הערצה מתעוררים בנו לנוכח עמדתו התקיפה מהרגע הראשון, כאשר הויכוח עוד היה תיאורטי בלבד, ועד לשעה שנאסר והושם לשמצה ולראווה גם ברחובות העיר, מופקר לפוחזים המתעללים בו, ועונה עינויים קשים בגוף ובנפש שאין לתארם.

וו. ג. וודרקוק מספר:
"בדרכי מקושטא לאיזמיר בשנת 1844 – הפלגתי באניה עם יהודי מדמשק אשר לפני כשמונה שנים עונה עינויים קשים, וצפורני ידיו נעקרו במסרקות ברזל בשל עלילה מחפירה וכוזבת… עינויים נוראים, שריפה , מכות, ריסוק איברים ורציחות… קרוב לשבעים יהודים הושלכו לכלא, אחדים מתו, אחרים נפתו להודות ולהאשים את ר' יעקב ענתבי בפניו. נקל לשער צערו ולא רק על עינוייו וייסוריו, אלא כשהוא צריך לעמוד בפני מושון המומר להכעיס, נגד סלימאן הספר, וקשה מזה נגד דוד הררי וחבריו האנוסים. עשו לו יסורים יותר מכולם ויט שכמו לסבול עול ההכאות והייסורים למען קדושת שמו ית' הנקדש ברבים, ואחרי כל ההכאות השליכו אותו למקווה מים קרים… הוא אשר מסר עצמו לסבול כל העינויים הקשים ומרים ממות… ויותר מחצי שנה היה אסור בכלא צר שלא החזיק יותר מאמה מרובעת, ודרך חור שבכותל עינוהו כל ערל עובר ושב, ועינוייו הקשים והמרים אי אפשר לשום רגש אנושי אשר אין ליבו לב אבן לציירם ולשער, שהיא בכוח בן תמותה בעולם לסובלם".
ולבסוף נחלץ מצרתו על פי פקודת השולטן מקושטא, בהשתדלות השר הצדיק ר' משה מונטיפיורי.

רבי יעקב ענתבי מספר על עזיבתו את דמשק:
"בב' אדר (תר"א) יצאתי מדמשק. וישבתי פורים בעיר הק' טבריא. ובאתי לפה עיה"ק ירושלים תובב"א ביום ה' בש"ק כ"ה באדר. ותחת כי בשנה שעברה (ת"ר) הייתי בין הקליפות בצער ביסורים קשים ובחג הפסח כל לילה ולילה עד ו' שעות הייתי ביניהם, והם מצערים לי בשאלות ובחקירות אפיקורסיים, הרי עתה הוא נותן שבח והודיה להשם יתברך "שזיכהו לעלות לירושלים ולחג פסח זה בשמחה בירושלים עיה"ק". ואני מתאכסן בבית הרב המופלא הראשון לציון הרב אג"ן (אברהם חיים גאגין).
כשהגיע ר"י ענתבי קרוב לירושלים, יצאו לקראתו חכמי ישראל, ובראשם הראשון-לציון רבי אברהם חיים גאגין. משנפגשו ירד הרב אג"ן מחמורו והשתחווה לפני רבי יעקב ענתבי ואמר לו בלשון התלמודי: "אילו היו מכים ומייסרים את חנניה מישאל ועזריה היו משתחווים לצלם בבבל בשעתם. אדם יכול למסור נפשו על קידוש השם למיתה, אבל ייסורים קשים ועינויים מעבירים אותו על דעתו. והרי אתה, רבי יעקב ענתבי, מי כמוך שעמדת ביסורין ולא נתפתית".

ר"י ענתבי חי בירושלים עד ז' תשרי תר"ז, והיה מעורב בדעת לא רק כל יהודי העיר. את בתו השיא לאשכנזי, הר"ר שמואל עקיבא.

תיאור מלא של העלילה במאמרו של יוסף יואל ריבלין, עלילות דמשק


מקור הערך: פרופ' יוסף יואל ריבלין, עלילת דמשק, מחניים קי"א, עמ': צ"ב – ק"ה.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
עלילת דם
עלילת דיר אל קמר


נושאים קרובים באתר דעת
עלילות דם