חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

ארון

הארון שלוחות הברית היו מונחים בו.

מקומו
תבניתו ומדתו
בדיו וטבעותיו
הדברים המונחים בו
נשיאתו בכתף
נגיעתו וראייתו
זמנו
הערות

מצות עשיתו. מצווה מן התורה לעשות ארון. לשום בו את לוחות העדות, שנאמר: ועשו ארון עצי שטים1, ונתת אל הארן את העדת אשר אתן אליך2. רבים מן הראשונים מוני המצות, לא מנוה למצווה מיוחדת, אם משום שהיא בכלל עשית המקדש, שכל כלי המקדש בכללו3, או משום שאינה מצווה הנוהגת לדורות4, שלא נצטרך לעולם לעשות ארון שני, שהארון גנוז הוא5 ולעתיד ישוב אלינו6. ואף שלמה שעשה כל הכלים מחדש לא עשה ארון חדש7. ויש מן הראשונים חולקים וסוברים, שעשית הארון נמנית למצווה בפני עצמה8. ואף על פי ששאר הכלים, כגון שלחן ומנורה ומזבח אינם מצוות בפני עצמן, הרי זה משום שהם באים כהכשר עבודה: מנורה להדליק בה, שלחן להניח עליו לחם הפנים, מזבח להקריב עליו, ולפיכך הם נכללים בכלל מצות העבודות האלו, אבל הארון יצא למצווה בפני עצמה, שהרי אינו בא לשם עבודת המקדש, ואין שום מעשה ממעשי המקדש נעשה בו, ואף מצווה הנוהגת לדורות היא, שלעתיד כשימצאו הלוחות ולא יהיה הארון עמהם, או אם ישבר ויפסד, מצווה עלינו לעשות ארון אחר9.

מצווה על כל ישראל להשתתף בעשית הארון, [עמוד קעה טור 1] שנאמר: ועשו ארון וגו', ובכל הכלים נאמר: ועשית, ללמד שיבואו הכל ויתעסקו בארון, כדי שיזכו לתורה10, ולפיכך חייבים להתנדב במיוחד לשם הארון, או לעזור לבצלאל בעשיתו11.

נחלקו תנאים כמה ארונות היו.
יש סוברים שהיו שני ארונות, שהיו מהלכים עם ישראל במדבר: אחד שהיו בו שברי לוחות ואחד שהיה בו ספר תורה. זה שהיו בו שברי לוחות היה יוצא עמהם במלחמה, שנאמר: וארון ברית ה' נסע לפניהם12, וזה שספר תורה מונח בו שרוי עמהם במחנה, שנאמר: וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה13, הרי שהיה הארון שרוי בקרב המחנה14. זה שהיה יוצא עמהם למלחמה, משה עשה אותו, שנאמר: ועשית לך ארון עץ15, ואותו שעשה בצלאל לא היה יוצא עמהם למלחמה, אלא בימי עלי יצא ונענשו עליו ונשבה16.
ויש חולקים וסוברים שלא היה ארון אלא אחד17, ולוחות ושברי לוחות היו מונחים בתוכו18, והארון שעשה משה לא היה אלא לשעה, ונגנז כשעשה בצלאל את השני כדין תשמישי קדושה, או שגם הכתוב: ועשית לך ארון עץ, מכוון לארון שעשה בצלאל19.

ואף הראשונים נחלקו:
יש מכריעים כדעת הסוברים שהיו שני ארונות20,
ויש סוברים שאין זו אלא דעת יחיד, אבל לדעת חכמים אין שם אלא ארון אחד, והרי לא היה מקום במשכן ובמקדש לשני ארונות21.

מקומו
מקומו של הארון הוא בקודש-הקדשים*, בין במשכן22 ובין במקדש23. ארכו של הארון היה לרוחב הבית, מצפון לדרום, שלא כשאר כלי המקדש24, ועמד באמצע הרוחב של קודש הקדשים, שבינו לבין כותלי קודש הקדשים היה עשר אמות לכל רוח, ומכיון שכל רחבו של קודש הקדשים היה [עמוד קעה טור 2] עשרים אמה25, אמרו שהארון עצמו בנס היה עומד, שאינו ממעט ממדת רוחב הבית כלום, ומקום ארון אינו מן המדה26.
באורך קודש הקדשים נחלקו לאיזה צד עמד.
יש אומרים שעמד במערבו של קודש הקדשים27,
ויש אומרים שעמד במזרחו28,
ויש אומרים שאף באורך הבית עמד באמצעו, ועשר אמות לכל רוח בינו ולבין כל הכתלים29.

אבן הייתה בקודש הקדשים שעליה עמד הארון, והיא אבן-שתיה*30.

אחרי חרבן שילה לא חזר הארון לאהל מועד, שהארון היה עשרים שנה בקרית יערים31, ושלשים ושבע שנים בעיר ציון32, וכל אלו השנים היה המשכן בנוב ובגבעון, עד ששלמה הכניסו למקדש33. כשהארון במקומו נקרא המשכן אהל מועד ומשכן, וכשאינו שם נקרא במה גדולה34.

כשהארון שלא במקומו, ויצא עם ישראל למלחמה35, ישראל אסורים בתשמיש המטה36, אם מפני שישראל שרויים בצער36א, או מפני קדושת הארון36ב.

תבניתו ומדתו
הארון היה של עץ מעצי שטים, שהוא מין ארז37, ומצופה זהב מבית ומחוץ38. הציפוי היה על ידי ארונות מיוחדים, ושלושה ארונות עשה בצלאל, שנים של זהב ואחד של עץ. נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ, וחיפה שפתו העליונה בזהב, נמצא הארון מצופה בזהב מבית ומחוץ39. ר' שמעון בן לקיש בירושלמי חולק וסובר שלא היה אלא ארון אחד של עץ וציפהו זהב מבית ומחוץ40. הזהב של הארון היה מאיר ומבהיק, והכהן הגדול ביום הכיפורים היה נכנס ויוצא בקודש הקדשים לאורו של ארון40א.

אמתים וחצי היה ארכו של ארון ואמה וחצי [עמוד קעו טור 1] רחבו ואמה וחצי קומתו41.
ונחלקו תנאים במדת האמה: ר' מאיר סובר שהיא בת ששה טפחים ור' יהודה סובר שהיא בת חמשה טפחים42.
לפי זה היה ארכו לר' מאיר חמשה עשר טפחים ורחבו תשעה43, וגבהו תשעה44, ולר' יהודה היה ארכו שנים עשר וחצי ורחבו שבעה וחצי45, וגבהו שבעה וחצי46. הלכה כר' מאיר47. יחד עם הכפורת*, שהיה טפח, היה גבהו של הארון, לר' מאיר, עשרה48.

מדות אלו של הארון הן מבחוץ, יחד עם הכתלים והשולים, אבל מבפנים היה חללו קצת פחות. ונחלקו תנאים בשעור עובי הכתלים: לר' מאיר היה כל כותל עוביו חצי טפח ולר' יהודה היו שני הכתלים ביחד עוביים חצי טפח49. אף בזו הלכה כר' מאיר50. עובי השולים היה טפח51. כל המדות האמורות הן של ארון העץ, שהרי כך כתוב: ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו וגו' ואחר כך כתוב: וצפית אתו זהב וגו', הרי שמדות אלו הן מלבד הצפויים52. גובה הארון של עץ - האמצעי, לסוברים ששלושה ארונות היו - היה תשעה טפחים (לר' מאיר), והפנימי של זהב, היה של שמונה, לפי שעובי שולי העץ של האמצעי היה טפח.

והחיצון של זהב, נחלקו בו תנאים:
יש אומרים שהיה של עשרה ומשהו, תשעה כגובה האמצעי ומשהו עובי שולי זהב של החיצון, והטפח העשירי עולה למול הכפורת*, שעוביו טפח ומונח על הארון האמצעי.

ויש אומרים שהיה של אחד עשר ומשהו, לפי שסוברים שאף עובי השולים של החיצן היה טפח53.
לשתי הדעות היה לארון החיצון עוד משהו גובה, שהיה עודף למעלה על עובי הכפורת משהו להיות זר לכפורת סביב54, שנאמר: ועשית עליו זר זהב סביב55, שהיה כעין כתר מוקף לו סביב למעלה משפתו56.

יש מהאחרונים שהסתפקו אם הציפוי כשר גם משאר מתכות, כדין המנורה והשולחן ומזבח הזהב שהם כשרים משאר מתכות57, אף על פי שכתוב בהם זהב58.

יש מי שאומר שרגלים היו לארון שעמד עליהן, ולדעתם הן ארבע הפעמות שעליהן ניתנו [עמוד קעו טור 2] טבעות הזהב59, שהן הרגלים60. וחלקו על זה61.

בדיו וטבעותיו
מכלל מצות עשית הארון לעשות לו בדים מעצי שטים מצופים זהב וטבעות של זהב לשאת אותו, שנאמר: ויצקת לו ארבע טבעת זהב ונתתה על ארבע פעמתיו ושתי טבעת על צלעו האחת ושתי טבעת על צלעו השנית, ועשית בדי עצי שטים וצפית אתם זהב, והבאת את הבדים בטבעת על צלעת הארן לשאת את הארן בהם62.

ונחלקו ראשונים
:
יש סוברים שהיו רק ארבע טבעות ושני בדים, ומה שנאמר: ושתי טבעת על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית, אלו הן ארבע הטבעות האמורות בתחילה הנתונות בפעמות63.

ויש סוברים שהיו שמנה טבעות, ארבע שבפעמות וארבע שבצלעות64, וארבעה בדים65, או שני בדים בטבעות העליונות בלבד66. ואף במקום הטבעות מחלוקת.

יש סוברים
שהיו קבועות בזויות העליונות, סמוך לכפורת67, נמצא שהארון היה נישא למטה מכתפות ומגיע סמוך לארץ68, אבל לא היו ממש בזויות העליונות, שהרי אמרו: כל משא הנישא במוטות, שני שליש מלמטה ושליש מלמעלה69, אלא רחוקות בכדי שליש מן הכפורת70.

ויש סוברים שאין זה דרך כבוד להיות הארון נישא למטה, אלא שהטבעות היו קבועות בזויות התחתונות של הארן, והארון נישא למעלה מן הבדים וכתפות הנושאים71. הטבעות היו קבועות לרחבו של ארון, שתים מכאן ושתים מכאן72, שהארון ארכו למזרח, והטבעות שתים בצפון, אחד בראש המזרחי ואחד בראש המערבי, ושתים בדרום, אחד בראש המזרחי ואחד בראש המערבי73, וארכו של הארון מפסיק בינתיים, כדי שיהיו שני בני אדם הנושאים את הארון מהלכים ביניהם74.

הבדים היו בקודש הקדשים לארכו של בית מצד מזרח למערב לרחבו של הארון75, והיו בולטים כנגד הפרוכת76.

אסור להוציא את הבדים מן הטבעות, שנאמר: בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסרו ממנו77, ואם הסיר אחד מן הבדים מהטבעות לוקה78. ונמנה במניין [עמוד קעז טור 1] המצוות79. הבדים היו עשויים עבים בסופם, כדי שלא ישמטו מן הטבעות, אבל באמצעם היו דקים והיו מתפרקים והולכים לכאן ולכאן80. ולדעת הסוברים, שהיו שמונה טבעות קבועות בארון וארבעה בדים בהן, לא נאסרו רק ארבע מהן, שלא יסורו הבדים מתוכן, אבל שני הבדים האחרים לא היו קבועים, שנתנום בטבעות רק בשעת מסע המחנה ובשעת חנייה היו מסירים אותם81.

הדברים המונחים בו
מלבד הלוחות שהיו בארון, נחלקו תנאים אם היה ספר תורה מונח בו. ר' מאיר סובר שהיה ספר תורה מונח בארון, שנאמר: אין בארון רק שני לחות האבנים82, ואין מיעוט-אחר-מיעוט* אלא לרבות ספר תורה, והיה מונח בשני טפחים שנשארו מאורך הארון, שהיה חמשה עשר טפחים, ושנים עשר טפחים היה אורך הלוחות וטפח עובי הכתלים83. והיה מונח מן הצד של הלוחות ולא ביניהם, שנאמר84: לקח את ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית ה'85. ור' יהודה סובר שלא היה מקום בארון לספר תורה, שלדעתו היה הארון בארכו שנים עשר טפחים וחצי, וחצי טפח עובי הכתלים86, ושנים עשר טפחים לאורך הלוחות, אלא שהיה הספר תורה מונח בצד הארון, והוא מפרש הכתוב: ושמתם אתו מצד ארון ברית ה', מצד הוא מונח ולא בתוכו87. ואף בעמודים מחלוקת. ר' יהודה סובר שהעמודים של כסף - כמין עמודי ספר תורה - שוכבים בתוך הארון לארכו88, והלוחות היו ביניהם, שנאמר: עמודיו עשה כסף89, שהרי הארון ברחבו היה לדעתו שבעה טפחים וחצי ורוחב הלוחות ששה, וחצי טפח לעבי הכתלים, נשאר טפח בשביל העמודים ור' מאיר סובר שהעמודים היו עומדים מבחוץ, שלדעתו רוחב הארון תשעה טפחים, רוחב הלוחות ששה וטפח לעובי הכתלים, נשתיירו שני טפחים שלא יהא [עמוד קעז טור 2] ספר תורה נכנס ויוצא כשהוא דחוק90. לדברי הכל השם וכל כינוייו מונחים בארון, שנאמר91: ארון האלהים אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרבים עליו92. ואף שברי הלוחות היו מונחים בארון מתחת להלוחות93, או בצד הלוחות94, שנאמר: אשר שברת ושמתם95, מלמד שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון, או שנאמר: אין בארון רק וגו'96, שבא לרבות שברי לוחות97. לדעת הסוברים ששני ארונות היו98, לא ניתנו שברי הלוחות בארון הזהב אלא כשנבנה הבית על ידי שלמה, אבל עד שנבנה המקדש היו שברי הלוחות בארון העץ שעשה משה, שהיה יוצא עמהם למלחמה99.

נשיאתו בכתף
מצווה לשאת את הארון בכתף, כשמוליכים אותו ממקום למקום, ולא ישימו אותו לא על בהמה ולא על העגלות100, שנאמר: כי עבדת הקדש עליהם בכתף ישאו101. ועל דבר זה נפרץ פרץ בעוזא102, ששכח דוד ונשא את הארון על העגלה103. המצווה נמנית במניין המצוות104. ומצווה זו מוטלת על הכהנים, ואף על פי שבא הציווי ללוים בעת ההיא, מפני שלא היו כהנים מרובים במדבר, אבל אחר שנכנסו לארץ עיקר מצות משא הארון על הכהנים היא105, כמו שנאמר: ויאמר יהושע אל הכהנים לאמר שאו את ארון הברית106, וכן נאמר: וישב צדוק ואביתר את ארון האלהים ירושלם107, וכן בחלוקת הכהנים לעשרים וארבעה משמרות נאמר: אלה פקדתם לעבדתם לבוא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו ה'108, ואמרו: היכן ציוהו, ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו109, הרי שעבודת הכהנים היא110, ולא הייתה על הלוים אלא מצווה לשעה ולא לדורות111.

ויש חולקים
וסוברים שהיא מצות הכהנים והלוים יחד, שהם בני קהת כולם, ופעמים שהיו לוים נושאים אותו, ופעמים כהנים, כמו שנאמר: [עמוד קעח טור 1] ויתקדשו הכהנים והלוים להעלות את ארון ה'112, ונאמר: ויהי בעזר האלהים את הלוים נשאי ארון ברית ה'113, וכן אמרו: כיצד עברו ישראל את הירדן בכל יום לוים נושאים את הארון והיום נשאוהו כהנים114, שביום הראשון נשאוהו לוים115.

ואף לדעה ראשונה יש מפרשים שעל כל פנים כשרים גם הלוים לדורות לעזור בתורת טפלים לכהנים115א.

יש סוברים
שאף בזמן הזה שנהגו להוציא ספר תורה לקראת מלכי אומות העולם, אף על פי שאינו בחיוב מצווה זו כלל וכל ישראל רשאים לישא אותו, מכל מקום אם יבחרו לכבוד התורה שיישאו אותו מבני לוי, תבוא עליהם ברכה116. נושאים את הארון פנים כנגד פנים ואחוריהם לחוץ ופניהם לפנים117.

אף על פי שנצטוו בני קהת לשאת גם את השולחן וכל כלי המקדש בכתף118, מכל מקום לא נזכרה מצווה זו אלא במשא הארון119, שלא מצינו אחר כך משא בכתף אלא בארון, וכשגנז יאשיהו את הארון אמר: אין לכם משא בכתף120, הרי שלא נצטוו לדורות לשאת בכתף אלא את הארון121.

נגיעתו וראייתו
הלוים נושאי הארון הוזהרו שלא יגעו בארון, שנאמר: ולא יגעו אל הקדש ומתו122. רוב הראשונים לא מנו המצווה במניין הלאוין, שאינה נוהגת לדורות123, שנאמר: אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימתו124, ואמרו: יכול אם נגעו יהיו חייבין, אמרת "אך", משום עבודת זר הן חייבים ואין חייבים משום מגע125. ויש שמנוהו בלאו מיוחד126.

אזהרה מיוחדת היא שלא יראו את הארון, שנאמר: ולא יבאו לראות כבלע את הקדש [עמוד קעח טור 2] ומתו127.

ונחלקו ראשונים
:
יש סוברים שאין המצווה נוהגת לדורות, ולפיכך אינה נמנית במניין המצוות128, ואף אלה שמנו מצות ולא יבאו לראות כבלע וגו', לא מנוהו אלא מפני איסור לגנוב כלי שרת הכלול בו129, ומשום כך היא נוהגת לדורות, אבל המצווה שלא לראות הארון אינה אלא במדבר130. ויש שהסבירו, לפי שהאזהרה לדעתם היא לא על הארון בלבד אלא על כל כלי הקודש יחד דווקא בשעה שנושאים אותם, והרי נשיאת כל כלי הקודש יחד בטלה משנבנה בית המקדש131. ואף על פי שנאמר: ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה'132, כבר שאלו: "משום דראו, ויך?"133, ואמרו סיבות אחרות לענשם134.

ויש חולקים
וסוברים שזוהי מצווה לדורות ומנוה במניין המצוות135, שאין המצווה על נשיאת כל כלי הקודש יחד, אלא אף על אחד מהם, כל זמן שיהיה צורך לנשאו, שלא יראו בו136.

ולא עוד אלא שיש סוברים שאין המצווה אלא על הארון בלבד137, וכן אמרו: עשה משה תקנה שיהיו בני אהרן מפרקים את הפרוכת מפני הארון, וזהו שאמר הכתוב ולא יבאו לראות כבלע את הקדש, זה הארון138, ולפיכך נענשו אנשי בית שמש, שראו בארון כשהוא מגולה139.

לא הלוים בלבד אסורים בנגיעה וראיה, אלא אף הכהנים140, וכל שכן ישראלים141.

זמנו
נחלקו תנאים:
יש סוברים שהארון נגנז במקומו, שנאמר142: ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה143, או שנגנז בלשכת דיר העצים שבמקדש144, וכשבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה [עמוד קעט טור 1] בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות145, ויאשיהו המלך גנזו, שנאמר: ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל, אין לכם משא בכתף, עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל146, הרי שגנז את הארון147, שלא אמר לתתו בבית המקדש אלא לגניזה, שהלא שם היה עומד גם קודם לכן148. ויש שרמזו שבפר העלם דבר של צבור כתוב: את פני הפרכת149, ובפר כהן משיח כתוב: את פני פרכת הקדש150, לרמז שכל מקום שיש משיח יש ארון וכל מקום שאין משיח אין ארון, ויאשיהו הרי גנז את שמן המשחה ומאז אין כהן משיח151.

ויש סוברים שגלה לבבל, שנאמר: ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה'152, ונאמר בנבואת ישעיה לחזקיה: הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבתיך עד היום הזה בבל לא יותר דבר אמר ה'153, אלו עשרת הדברות שבו154. אבל בבית שני לא היה הארון לדברי הכל, והוא אחד מחמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני155, ומפני שנגנזו הלוחות לא עשו ארון אחר, שהרי עיקר מצות עשית הארון כדי להניח שם את הלוחות156.

הערות
1. שמות כה י.
2. שם טז.
3. עי' סהמ"צ להרמב"ם מ"ע כ וחינוך מצוה צה, ועי' קנאת סופרים לסהמ"צ מ"ע לג.
4. ע"ע תריג מצוות.
5. עי' להלן: זמנו.
6. מגילת אסתר בסהמ"צ להרמב"ם מ"ע לג.
7. ילקוט שמעוני פ' תרומה. ועי' תוספתא סוטה רפי"ג ורש"י מלכים א ח ד ורד"ק שם.
8. רמב"ן בסהמ"צ מ"ע לג ובהוספותיו למנין מ"ע.
9. רמב"ן שם. [טור 1]
10. שמות רבה פל"ד.
11. רמב"ן עה"ת שמות שם, וסיים: "או שיכוונו לדבר".
12. במדבר י לג.
13. שם יד מד.
14. ספרי במדבר י לג, ועי' רש"י שם; ר' יהודה בן לקיש ירושלמי שקלים פ"ו ה"א וסוטה פ"ח ה"ג, ולפי גירסת הגר"א שם: הלוחות - במקום ספר תורה - נתונים לתוכו; תוספתא סוטה פ"ז לפי גירסת התוס' סוטה מב ב ולפי הוצ' צוקרמנדל. בתוספתא שבדפוס הגירסא מהופכת.
15. דברים י א.
16. רש"י דברים שם. ועי' תוס' ערובין סג ב ד"ה כל זמן.
17. רבנן בירושלמי שקלים, וסוטה שם; משמעות הסוגיות בגמ' יומא ג ב ושם עב ב, ועי' תוס' חולין צב א.
18. ב"ב יד ב, ועי' רמב"ן דברים שם. ועי' להלן: הדברים המונחים בו.
19. רמב"ן דברים שם, ועי' אבן עזרא שם.
20. רש"י עה"ת במדבר שם ודברים שם; תוס' ערובין שם בשם ר"י.
21. רמב"ן וראב"ע דברים שם.
22. שמות כו לד.
23. מלכים א ח ו.
24. תו"כ אמור פי"ג פי"ח; מנחות צח א; רמב"ם בית הבחירה פ"ג הי"ב. וע"ע מנורה. [טור 2]
25. ע"ע קדש הקדשים.
26. מגילה י ב וש"נ.
27. רמב"ם בית הבחירה פ"ד ה"א, וכ"מ מרשב"ם ב"ב צט א ד"ה ארון, עי' מנ"ח מצוה צה.
28. תוס' ב"ב כה א ד"ה וצבא בשם ריצב"א, ועי' תוי"ט ב"ב פ"ב מ"ט ויומא פ"ה מ"ב.
29. ירושלמי ב"ב פ"ו ה"ב, ועי"ש במרה"פ; רש"י מגילה י ב ד"ה אינו; תוס' מנחות צח ב ד"ה דוחקין.
30. תוספתא יומא פ"ג; יומא נג ב; רמב"ם בה"ב שם. וע"ע אבן שתיה.
31. ש"א ז ב.
32. עי' שמואל ב ו יב ורש"י מלכים א ח א.
33. מהרי"ט ח"א סי' קלז. ועי' ירושלמי מגילה פ"א הי"ב, וע"ע במה.
34. תוספתא זבחים פי"ג, ועי' תוספת ראשונים לר"ש ליברמן שם ע"פ רב נסים גאון ועוד. וע"ע במה.
35. עי' לעיל: מצות עשייתו.
36. ערובין סג ב, ועי' ש"ב יא יא באוריה החתי ותוס' ערובין שם.
36א. מהרש"א ערובין שם.
36ב. הג' הריעב"ץ שם.
37. פסיקתא זוטר' פ' תרומה ועי' סוכה לז א. ועי' קדמוניות ליוסף בן מתתיהו ג ו א, שעשו מעצי שטים כדי שלא יתליעו, ועי' רש"י יומא עב א ד"ה שמעמידין.
38. שמות כה י - יא.
39. יומא עב ב ורש"י שם, ורש"י עה"ת שמות שם.
40. ירושלמי שקלים פ"ו ה"א.
40א. ירושלמי יומא פ"ה ה"ג ועי"ש בקה"ע ופ"מ. ועי' רא"ש יומא בסדר העבודה בנוסח טמטם עיניו כו' שבסדר אתה כוננת שיסד יוסי בן יוסי. [טור 1]
41. שמות כה י.
42. ב"ב יד א. וע"ע אמה.
43. ב"ב שם.
44. סוכה ה א.
45. ב"ב שם.
46. סוכה שם.
47. עי' רמב"ם בית הבחירה פ"ג הי"ב וכ"מ שם.
48. סוכה שם א.
49. ב"ב שם.
50. מנ"ח מצוה צה.
51. רש"י יומא עב ב.
52. מנ"ח שם.
53. יומא עב ב ורש"י.
54. יומא שם ורש"י.
55. שמות כה יא.
56. רש"י עה"ת שם.
57. ע"ע כלי שרת.
58. מנ"ח שם. [טור 2]
59. שמות כה יב. ועי' להלן: בדיו וטבעותיו.
60. ראב"ע שם ואברבנאל עה"ת שם.
61. עי' רמב"ן שם.
62. שמות כה יב - יד.
63. רש"י ורמב"ן שמות שם; פסיקתא זוטרתא שם.
64. תוס' יומא עב א ד"ה כתיב; ראב"ע שמות שם.
65. תוס' שם.
66. ראב"ע שם. ועי' אברבנאל שמות שם שהיו שמנה טבעות עם שני בדים בטבעות התחתונות.
67. רש"י שמות שם; פי' הטור עה"ת שם בשם הרא"ש.
68. מנ"ח שם.
69. שבת צב א, ועי' רש"י שם ד"ה אשתכח.
70. טור שם בשם הרא"ש, ועי' מנ"ח שם.
71. רמב"ן שם.
72. רש"י שם.
73. רמב"ן שם, ע"פ ברייתא דמלאכת המשכן.
74. רש"י שם, ע"פ מנחות צח ב.
75. רשב"ם שמות שם.
76. יומא נד א, ועי' תוס' מנחות צח ב ד"ה דוחקין.
77. שמות טו טו.
78. יומא עב א; רמב"ם כלי המקדש פ"ב הי"ג, ועי' מנ"ח מצוה צו. [טור 1]
79. סהמ"צ ל"ת פו; סמ"ג לאוין רצו; החינוך מצוה צו.
80. רש"י יומא שם ד"ה מתפרקים.
81. תוס' יומא שם ד"ה כתיב. ועי' מלבי"ם שמות שם.
82. מלכים א ח ט.
83. ב"ב יד א. ועי' תוס' מנחות צט א ומהרש"א ב"ב שם ותקלין חדתין לירושלמי שקלים פ"ו ה"א על המחלוקת בין בבלי ב"ב שם לירושלמי שקלים שם אם הלוחות היו מונחים ארכם לאורך הארון זה אחר זה, וכל לוח ארכו ששה טפחים, או שרחבם לארכו של ארון, וכל לוח רחבו שלשה טפחים, אלא שגם שברי הלוחות היו מונחים עם הלוחות, אלו אצל אלו, ונמצא שלדברי הכל תפסו הלוחות באורך הארון י"ב טפחים.
84. דברים לא כו.
85. ב"ב שם ב.
86. עי' למעלה: תבניתו ומדתו.
87. ב"ב שם.
88. רש"י שם. בגמ' הלשון: עומדים, ועי' רש"ש.
89. שיר השירים ג י. [טור 2]
90. ב"ב שם ורש"י. אף כאן להבבלי רוחב הלוחות לרוחב הארון, וכל לוח רחבו ששה טפחים, ולהירושלמי ארכם לרוחב הארון, וכל לוח ארכו ששה טפחים, ונמצא שלדברי הכל תפסו ברוחב הארון ששה טפחים.
91. שמואל ב ו ב.
92. ב"ב שם.
93. ב"ב שם ורש"י.
94. לפי ירושלמי שקלים, עי' לעיל ציון 83.
95. דברים י ב.
96. לדעת ר' יהודה למעלה שאין ספר תורה מונח בארון.
97. ב"ב שם.
98. עי' לעיל: מצות עשייתו.
99. תוס' ערובין סג ב ד, ה כל. ועי' לעיל: מצות עשייתו.
100. רמב"ם כלי המקדש פ"ב הי"ב.
101. במדבר ז ט.
102. שמואל ב ו.
103. ספרי פ' נשא; סוטה לה א; רמב"ם שם.
104. סהמ"צ מ"ע לד; סמ"ג עשין קסח; החינוך מצוה שעט.
105. סהמ"צ להרמב"ם מ"ע לד, ובשורש ג ברמב"ן לדעת הרמב"ם שם.
106. יהושע ג ו.
107. שמואל ב טו כט.
108. דהי"א כד יט.
109. ספרי פ' נשא, ועי"ש גרסא אחרת בהגר"א, ועי' מלבי"ם שם.
110. סהמ"צ שם.
111. רמב"ן שם לדעת הרמב"ם. [טור 1]
112. דהי"א טו יד.
113. שם כו.
114. סוטה לג ב.
115. רמב"ן שורש ג, והסכים לו החינוך מצוה שעט. ועי' מפרשי סהמ"צ שפירשו לדעת הרמב"ם שהכוונה "בכל יום" היינו עד שעברו הירדן ו"היום" היינו מאותו זמן ואילך מצות כהנים, ועי"ש מש"כ ליישב הפסוקים.
115א. לב שמח שם.
116. החינוך שם.
117. במדבר רבה פ"ה; רמב"ם כלי המקדש פ"ב הי"ג. ועי' בחיי פ' תרומה כה י, שהביא כן מפ' שתי הלחם, ולפנינו אינו, ועי' תועפות ראם ליראים השלם סי' שטז.
118. עי' רש"י במדבר ז ט ובסוטה לה א ד"ה לא ובשבת צב א ד"ה תלתא.
119. עי' סמ"ג וחינוך ומנ"ח שם.
120. עי' להלן.
121. עי' מנ"ח שם וברמב"ן שורש ג' ובמרגניתא טבא שם כתב: שאין זה נוהג לדורות.
122. במדבר ד טו, ועי' ראב"ע ורמב"ן שם כ.
123. עי' סהמ"צ להרמב"ם שורש ג.
124. במדבר יח ג.
125. ספרי זוטא שם; ילקוט רמז תשנב. ועי' סהמ"צ לאוין עב ורמב"ם כלי המקדש פ"ג ה"ט.
126. סהמ"צ לר"ס גאון, ועי' בביאור ר"י פרלא ל"ת ריב שביאר לדעתו שבספרי זוטא לא מיעטו אלא מחיוב מיתה, אבל האזהרה היא לדורות. [טור 2]
127. במדבר ד כ, ועי"ש בראב"ע ורמב"ן.
128. רמב"ם בספר המצוות שורש ג.
129. עי' סנהדרין פא ב.
130. רמב"ן בסהמ"צ שם לדעת בה"ג.
131. ר"א בן הרמב"ם בס' מעשה נסים סי' ב, ועי' הר"י פרלא להרס"ג שם בביאורו.
132. שמואל א ו יט.
133. סוטה לה א, ועי"ש ברש"י.
134. שם. ועי' ר"י פרלא לרס"ג שם.
135. רס"ג ור"ש בן גבירול ויראים השלם סי' שנב.
136. ר"ד הבבלי במעשה נסים שם, ועי' רש"י במדבר שם ובסנהדרין פא ב ד"ה כבלע ויראים השלם שם ובתועפות ראם שם.
137. רמב"ן וראב"ע שם.
138. במדבר רבה סופ"ה, ועי' תוספתא סוטה פ"ז וספרי פ' קרח יח ג.
139. תרגום יונתן ש"א ו יט; ר' לוי בבמדבר רבה פ"ה. ועי' ר"י פרלא בביאור לרס"ג שם שאף החולקים בגמ' ואמרו טעמים אחרים למיתתם יתכן שמודים באזהרת הראיה אלא שסוברים שהארון היה מכוסה, ועי"ש שהעיר מגמ' יומא נד א שיש לחלק בין זמן בית ראשון לשאר הזמנים.
140. עי' במדבר רבה פ"ד: ומה היו בני אהרן עושים כו' כדי שלא יראו את הארון כו', ועי' רמב"ן ר"פ במדבר שמדמה לאזהרת הר סיני והכהנים והעם אל יהרסו וכו', ועי' ר"י פרלא בביאור לרס"ג שם.
141. עי' ר"י פרלא שם.
142. מלכים א ח ח.
143. ר' יהודה בן לקיש בתוספתא סוטה פי"ג ובבלי יומא נג ב, עולא בשם רשב"י יומא שם ונד א, ורשב"ל בירושלמי שקלים פ"ו ה"א.
144. שקלים פ"ו מ"א; חכמים ביומא שם ובירושלמי שם. [טור 1]
145. רמב"ם בית הבחירה פ"ד ה"א.
146. דהי"ב לה ג.
147. ברייתא יומא נב ב; רבי יהודה בן לקיש בתוספתא שם ובירושלמי שם; רמב"ם בה"ב פ"ד ה"א.
148. רש"י יומא שם.
149. ויקרא ד יז.
150. שם ו.
151. ירושלמי תענית פ"ב ה"א וקה"ע ופנ"מ שם.
152. דהי"ב לו י.
153. ישעיה לט ו.
154. ר"א ור"ש תוספתא סוטה שם ובבלי יומא נג ב וירושלמי שקלים שם.
155. יומא כא ב.
156. מנ"ח צה. ועי' רש"ש ליומא נג ב וחת"ס חיו"ד סי' רלו.


מקור הערך: אינצקלופדיה תלמודית

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן