לדף ראשי




א. איסורה
אין טומנים בדבר המוסיף הבל, ואפילו מבעוד יום, ואין טומנים בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה¹. המוסיף הבל הוא שהתבשיל מתחמם בו ומוסיף בבישולו, כעין האש, ושאינו מוסיף הבל הוא שמונע את התבשיל מלהצטנן, אלא יישאר בחמימותו, ואינו מוסיף לו בישול².

בטעם האיסור נחלקו ראשונים, ותלוי בחילופי גרסות בתלמוד:

יש גורסים שבדבר המוסיף הבל מבעוד יום טעם האיסור הוא שמא ירתיח, ובדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה טעמו משום גזרה שמא יטמין ברמץ ויחתה בגחלים³, ומפרשים שמן הדין טומנים בדבר המוסיף הבל מבעוד יום ויישאר התבשיל טמון בשבת, שהרי משהים על גבי האש בשבת⁴, ואפילו בשבת היה ראוי להתיר, שאין תוספת חימום או חימום מתחילתו אסור בשבת אלא בתולדת האש, והטמנה האסורה בדבר המוסיף הבל אינה בתולדת האש⁵, אבל אסרוה בשבת גזרה שמא [טור ב] ירתיח ויאמר כשם שמותר בתוספת חימום בהטמנה כך מותר על גבי האש ויבוא לידי חימום על גבי האש בשבת⁶, ולהרחקה יתרה⁷ אסרו חכמים להטמין בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום, גזרה שמא תרתיח הקדרה בשבת, ויצטרך לגלותה עד שתנוח הרתיחה ויחזור ויכסה בשבת, ונמצא טומן בדבר המוסיף הבל בשבת, שהוא אסור⁸, ואף על פי שאמרו בטומן מערב שבת ונתגלה בשבת חוזר ומטמין⁹, אין זה אלא בדבר שאינו מוסיף הבל, שכיון שאינו מתחדש חום בשבת אינו כתחילת הטמנה, אבל בדבר המוסיף הבל, שכל שעה ושעה מתחדש חום, כתחילת הטמנה היא ואסור¹⁰, ועוד שלא הותר לחזור ולכסות אלא כשנתגלו מעצמם, אבל כשהוא בעצמו גילה אסור¹¹.

ויש מפרשים גזרת שמא ירתיח, שכיון שהטמין בדבר המוסיף הבל גילה דעתו שהוא רוצה ברותח לערב, ולפעמים מפסיקה רתיחתו מפני אורך הזמן ומרתיחו משחשכה¹². וכן מן הדין היה מותר להטמין התבשיל בדבר שאינו מוסיף הבל בשבת עצמה, אבל אסרו חכמים משום גזרה שמא יטמין ברמץ, ויהיו בו ניצוצות של אש ונמצא חותה בגחלים¹³, והרמץ הוא אפר חם, שאינו מוסיף הבל, ואסרו שמא תהיה באפר נחלת אש קטנה ובשעה שמגיע האפר יחתה [טור ג] בגחלים¹⁴.

ויש גורסים להפך, שבדבר המוסיף הבל מבעוד יום טעם האיסור הוא שמא יטמין ברמץ ויחתה בשבת בגחלים, ובדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה טעמו שמא ירתיח¹⁵, שמא ימצא קדרתו שנצטננה כשירצה להטמינה וירתיחנה תחילה ונמצא מבשל בשבת¹⁶, ואפילו לסוברים אין בישול אחר בישול בשבת, אף כשנצטנן¹⁷, מכל מקום יש לחוש שמא יחמם הקדרה על גבי האש ויחתה בגחלים¹⁸ ויעבור משום מבעיר בשבת¹⁹.
וכתבו ראשונים שאף על פי שרמץ גופו אינו אסור אלא משום שמא יחתה, גזרו בכל דבר שאינו מוסיף הבל בשבת - לדעה ראשונה, או בכל דבר המוסיף הבל מבעוד יום, לדעה שניה - משום רמץ, ואינה גזרה לגזרה, לפי שגזרה לגזרה היא כששתי הגזרות לא נגזרו בזמן אחד, אבל כאן גזרו שתי הגזרות ביחד, שראו שלא תתקיים הגזרה האחת אלא כשהגזרה האחרת תחזק אותה²⁰, או לפי שהחשש שמא יחתה הוא ברמץ עצמו ולא משום דבר אחר, וגזרה לגזרה נקראת רק כשהגזרה היא משום דבר אחר²¹.

שני טעמים אחרים אמרו בירושלמי על איסור הטמנה בליל שבת משחשכה אף בדבר שאינו מוסיף הבל:
יש אומרים מפני ביטול בית המדרש, שכך היה מנהגם לדרוש בליל שבת עם חשכה בבית המדרש²²,
ור' בא אמר מפני החשד, שאם יאמרו שמותר אף הוא אינו עושה כל צרכו מבעוד יום, ומתוך שיודע שאסור עושה כל צרכו מבעוד יום²³. בפוסקים לא הובאו טעמים אלה²⁴.

ספק חשכה ספק אינה חשכה, טומנים את החמין²⁵, שבבין השמשות לא גזרו איסור על הטמנה, [טור ד] לפי שסתם קדרות רותחות הן בין השמשות²⁶.

ונחלקו ראשונים:
יש סוברים שלא גזרו אף בדבר המוסיף הבל, ואף על פי שמבעוד יום אסור, הרי זה לפי שחוששים שמא תרתיח בשבת ויגלה כדי שתנוח ויחזור ויכסה²⁷, אבל בין השמשות סתם קדרות כבר רתחו ונחו מבעוד יום מבעבוען, וכיון שנחו שוב אינן רותחות²⁸,

ויש סוברים שבדבר המוסיף הבל אסור בין השמשות, שאי אפשר שמבעוד יום יהיה אסור ובין השמשות יהיה מותר, ולא התירו להטמין בין השמשות אלא בדבר שאינו מוסיף הבל²⁹, ושאמרו סתם קדרות רותחות בין השמשות, היינו שלא נאמר מכיון ששהה מלהטמין נראה שרוצה ברותח לערב, ונגזור שמא תפסיק רתיחתו וירתיחו משחשכה, כדרך שגזרו מבעוד יום בדבר המוסיף הבל³⁰, לכך אמרו שהקדרות שמטמין בין השמשות רותחות הן גם לערב ולא תיפסק רתיחתן³¹, ולדעת הסוברים שהגזרה שמא ירתיח נאמרה על איסור הטמנה בשבת באינו מוסיף הבל³², בין השמשות מותר באינו מוסיף הבל, לפי שסתם קדרות רותחות הן, שסמוך לחשכה מעבירן מעל האור, ואין לחשוש שמא נצטננה וירתיחנה³³.

הטמנה מבעוד יום לצורך מחר-
יש מן הראשונים סוברים שמותרת, אפילו בדבר המוסיף הבל, שאין לחוש עוד שמא יחתה בגחלים, שכיון שאין דעתו אלא לאכילת מחר הסיח דעתו ממנו עד למחר ולא יחתה - ועד מחר יתבשל אף בלא חיתוי³⁴ - ולא אסרו להטמין מבעוד יום בדבר המוסיף הבל אלא כשמטמין לצורך הלילה³⁵,

ויש חולקים וסוברים מאחר שראוי לאכול בלילה חוששים שיבוא לחתות אף על פי שאינו עושה אלא לצורך מחר³⁶.
ויש [טור ה] שכתבו שבדיעבד יש לסמוך על המתירים, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן³⁷.

דבר שאינו מבושל כלל, או שהוא מבושל כל צרכו-
יש מן הראשונים סוברים שלא נאסר בהטמנה מבעוד יום אף בדבר המוסיף הבל, שאם הוא חי לגמרי, לא יתבשל אף על ידי החיתוי לצורך הלילה, ולמחר יתבשל אף בלי חיתוי, ולכן לא יבוא לחתות, ואם הוא מבושל כל צרכו אינו צריך לחיתוי, שאיסור הטמנה לדעתם כאיסור שהייה, וכל שמותר להשהות מותר גם להטמין³⁸, וכן לסוברים שכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי, שהוא שליש בישולו³⁹, מותר להשהות⁴⁰, מותר גם להטמין⁴¹.

ויש חולקים וסוברים שיש הבדל בין שהייה להטמנה, שבשהייה הקדרה מגולה ושולט בה אויר, וסתם שהייה היא לצורך הלילה, וא"צ כל כך לחיתוי כל שנתבשלה כמאכל בן דרוסאי, ואם משהה אותה עד למחר אין לחוש, שמעט חיתוי אין מועיל לה עד למחר, אבל בהטמנה, שסתם הטמנה היא לצורך מחר, והקדרה טמונה ומכוסה, וצריכה חיתוי שלא תתקרר עד מחר, ומעט חיתוי מועיל לה להחזיק החום, כיון שהיא טמונה, לכן אסרו להטמין בדבר המוסיף הבל שמא יטמין ברמץ ויחתה⁴², ואפילו נתבשל התבשיל כל צרכו אסור, שהרי סתם קדרות מבושלות כל צרכן ואמרו שאין טומנים⁴³, ואפילו מצטמק ורע לו⁴⁴. ובמקום שנהגו להקל כשהוא חי לגמרי או נתבשל כל צרכו אין למחות בידם, אבל אין לנהוג כן בשאר מקומות⁴⁵.

וכל זה בהטמנה מבעוד יום אבל בשבת אסור להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל אף בנתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו⁴⁶ לדברי הכל⁴⁷.

אף על פי שאסור להטמין בשבת אף בדבר [טור ו] שאינו מוסיף הבל, מכל מקום מותר לשום כלים על התבשיל כדי לשומרו מן העכברים, או כדי שלא יתטנף בעפרורית, שאין זה כמטמין לחמם, אלא כשומר וכנותן כיסוי על הקדרה⁴⁸, ואפילו בגדים המעמידים את חום הקדרה שלא יצטנן מותר, כיון שאינו מכווין לכך⁴⁹.

הטמין מבעוד יום בדבר שאינו מוסיף הבל, אם הוא דבר האסור בשבת בטלטול משום מוקצה*, כיצד יעשה בנטילת הקדרה משם בשבת, ע"ע בסיס לדבר האסור⁵⁰, וע' מוקצה.

ב. מצוותה
הטמנת חמין - באופן המותר, היינו בדבר שאינו מוסיף הבל - תקנה גדולה היא שתיקנו חכמים משום עונג שבת, שהרי כל ימות החול אוכל אדם תבשיל חם, ותיקנו חכמים לטמנו מבערב כדי שישתמר המאכל בחמימותו ויהיה חם בשבת, וכל מי שאינו אוכל חמין בשבת דרך מינות יש בו⁵¹, והפליגו הגאונים שבן נידוי הוא וצריך להפרישו מקהל ישראל⁵², אבל מי שמזיקים לו החמין מותר לאכול צונן⁵³, ויש לנו לדקדק על מי שאינו אוכל חמין בשבת, אם משום חולי הוא או שאינו תאב לאכול מאותו מאכל, ולא משום צד מינות, אין לנו להוכיחו על כך, אבל יש לזרזו ולהודיעו להתרחק מאותו דרך ולהכריח עצמו שיענג את השבת כדרך שתיקנו חכמים בהטמנת חמין⁵⁴.

ג. גדרה
אין הטמנה אסורה אלא כשהקדרה נוגעת בדבר שמטמין בו, שהרי לא אסרו הטמנה אלא משום גזרה שמא יטמין ברמץ⁵⁵, ולכן אין לאסור אלא כעין רמץ, שהרמץ נוגע סביב הקדרה, אבל אם יש הפסק אויר ביניהם אינה הטמנה, ולכן מותר להניח הקדרה בתנור - באופן שאין בה איסור [טור ז] משום שהייה על גבי האש⁵⁶ - ואין זה הטמנה, כיון שיש אויר בין דפנות התנור לקדרה, אף על פי שכל הקדרה בתוך התנור⁵⁷, ואפילו שמכסה את פי התנור בבגדים - ובודאי מוסיף הבל על ידי חום התנור והבגדים⁵⁸ - כיון שאין הבגדים נוגעים בקדרה אינה הטמנה ומותרת⁵⁹. וכן יש שהיו נוהגים לעשות חפירה אצל מקום האש מרוצפת בלבנים סביב מכל צד ומלמטה ומחממים אותה היטב וגורפים אותה ומטמינים בה הקדרה, ומותר מפני שיש אויר מפסיק בין הקדרה לדפנות⁶⁰. ויש מחלקים בין הטמנה בכעין רמץ לתנור וחפירה, שרמץ הוא דבר המיטלטל, ולא גזרו אלא על הטמנה בדבר שיכולים לטלטל כרמץ, ולא בדבר המחובר⁶¹, ואחרונים מפרשים שהם דבר אחד, שמפני שמיטלטל אפשר להדביקו סביב לקדרה מה שאין כן בדבר הקבוע ועומד⁶².

הטמנה בתנור כשטחים פי התנור בטיט, מותרת לדברי הכל⁶³.
יש מפרשים שאין הדברים אמורים בהטמנה גמורה, שלהטמנה אין טיח התנור מועיל, אלא כלפי מה שאמרו שהנחה בתוך התנור אינה בכלל הטמנה, אבל מכל מקום אף בלי הטמנה אסור להשהות בתוך תנור אלא אם כן נתבשל כמאכל בן דרוסאי או שהוא גרוף וקטום או שנתנו בו חתיכת בשר חי לגמרי⁶⁴, לכך אמרו שאם התנור שרוק וטוח אין צריך להיזהר בכל זה, אבל ליתן הקדרה כולה בתוך גחלים - או לדעת הסוברים הטמנה במקצת שמה הטמנה⁶⁵ אף ליתנה על גבי גחלים - אסור אף בטוח בטיט⁶⁶,

ויש סוברים שאף אם נותנה כולה בתוך הגחלים בהטמנה גמורה, מכיוון שהתנור טוח בטיט אין לחוש שמא יחתה⁶⁷.

יש שכתב שצריך להיזהר לא להעמיד הקדרה [טור ח] אצל דופן התנור, שאז נראה כהטמנה, שהרי אין שם אויר הפסק ביניהם, ואף הדף הסותם את התנור לא יגע בקדרה מטעם זה⁶⁸. ונחלקו עליו אחרונים, שכיון שמגולה משאר הצדדים אין זו הטמנה⁶⁹, וכל שכן שאף בהטמנה ממש הרבה מקילים כשפי התנור טוח בטיט⁷⁰.

קופה שטמן בה, היינו שנתן בה מוכין - דבר שאינו מוסיף הבל - וטמן בה את הקדרה, אסור להניחה מבעוד יום על גבי פסולת של זיתים, היינו דבר המוסיף הבל⁷¹, לפי שהדבר המוסיף שלמטה מעלה הבל ומרתיח את הקדרה⁷², או לפי שהקדרה מכוסה בבגדים וכיוצא, ולכן אף על פי שהבגדים אינם מוסיפים הבל מחמת עצמם, מכל מקום מחמת ההבל העולה מלמטה להבגדים, הבגדים אף הם מוסיפים הבל בקדרה הטמונה בהם, והרי הוא כמטמין בדבר המוסיף הבל⁷³,

ויש סוברים בטעם האיסור שיש לחוש שמא יטמין כולה בתוך הפסולת של זיתים⁷⁴, שמכיוון שראוי להטמין בתוך הפסולת יאמרו מה לי ליתן הפסולת תחת הקדרה מה לי להטמין בתוכה⁷⁵, אבל מותר להעמיד הקדרה על גבי פסולת של שומשמין, ואפילו אם פסולת שומשמין מוסיפה הבל ואסור להטמין כל הקדרה בה⁷⁶, מכל מקום הם אינם מעלים הבל למעלה⁷⁷. וכן מותר להעמידה על גבי כירה, שמסיקים אותה ומבשלים בה הקדרות כל היום⁷⁸, לאחר שגרפו ממנה הגחלים - שאם לא גרפו, אף על פי שקטמו את הגחלים באפר, דינם כפסולת של זיתים - ואף על פי שהיא עדיין מוספת הבל, אם מפני שלא שייך בכירה החשש שמא יטמין כולה בתוכה כמו בפסולת של זיתים⁷⁹, או לפי שאין חום הכירה מחמת עצמה, אלא מחמת האש, וכל שעה היא הולכת ומתקררת, [טור ט] ולכן אינה נקראת דבר המוסיף הבל, ואינה דומה לפסולת של זיתים וכיוצא בהם, שהם מוסיפים הבל מעצמם⁸⁰.

אם הקדרה הטמונה בבגדים, שאינם מוסיפים הבל, לא הייתה נוגעת בדבר המוסיף הבל שלמטה, אלא אויר מפסיק ביניהם, נחלקו ראשונים:

יש סוברים שלא אסרו ליתן הקדרה שטמן בה בפסולת זיתים אלא כששולי הקדרה נוגעים בפסולת, כגון קופה שאין לה שוליים, או שהפכו הקופה על פיה, או אפילו כשאין הקדרה עצמה נוגעת, אבל הקופה נוגעת, אין שולי הקופה מפסיקים, שהרי זה כאילו הטמין בדבר שאינו מוסיף הבל ואחר כך נתן על הכל דבר המוסיף שאסור, ואף כאן שולי הקדרה מוטמנים כך, אבל אם מפסיק אויר ביניהם, הרי מה שלמטה נקרא שהייה, שמותרת על דבר המוסיף הבל, ומה שלמעלה היא הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל מבעוד יום שאף היא מותרת, ונמצא שההטמנה עניין לעצמה והשיהוי עניין לעצמו, ולכן מותר להטמין את הקדרה בבגדים ולהעמידה על גבי כירה שיש בה גחלים קטומים, כשיש אויר מפסיק ביניהם⁸¹.

ויש חולקים וסוברים שאין הפסק אויר מועיל לבטל את ההטמנה, ואין שהייה על גבי כירה קטומה מותרת⁸² אלא כשאינה מוטמנת בבגדים מלמעלה, אבל אם מוטמנת בבגדים, אפילו שאינם מוסיפים הבל, והקדרה תלויה מלמעלה על גבי כסא של ברזל וכיוצא ואינה נוגעת בגחלים, אסור, שכל שהוא טומן הרי הוא מגלה דעתו שמקפיד להיות חומו משתמר ויבוא לחתות, ואינו מותר אלא אם כן יש אויר מפסיק בין הבגדים שמטמין בהם לקדרה⁸³, או שמשים כלי רחב על גבי הקדרה להפסיק בינה לבין הבגדים שמכסים אותה⁸⁴. [טור י]

ד. הטמנה במקצת
להעמיד הקדרה מבעוד יום על גבי גחלים, באופן ששולי הקדרה בלבד נוגעים בגחלים, וכל הקדרה אינה מכוסה, נחלקו ראשונים אם זו בכלל הטמנה:

יש סוברים שאסור, שהטמנה במקצת הטמנה היא, ואין הדבר תלוי בהטמנת כל הקדרה⁸⁵, ואותה ששנינו חררה על גבי גחלים אינו אסור ליתן בערב שבת אלא אם לא קרמו פניה מבעוד יום⁸⁶, וכן בשר בצל וביצה מותר ליתן על גבי גחלים אם נצלו מבעוד יום⁸⁷, הרי זה לפי שאין חשש שמא יחתה אלא בקדרה, אבל כשהאוכל על גבי גחלים לא יחתה, שלא יחרך ויפסיד לגמרי⁸⁸, או לפי שאין איסור הטמנה אלא משום שגילה דעתו שמקפיד על חומה, אבל כשנתן על גבי גחלים בשביל לצלות, אפילו הטמין כולה בתוכם, אין כאן גילוי דעת שמקפיד על החום, או לפי כשגוף האוכל או המשקה מגולה אין זו הטמנה אפילו במקצת, ודווקא כשהתבשיל כולו טמון בקדרה והקדרה טמונה במקצת בדבר המוסיף הבל הרי זו הטמנה⁸⁹.

ויש חולקים וסוברים שאינה הטמנה אלא כשמטמין את כל הקדרה בתוך הדבר שמטמין בו מכל צד, אבל אם היא מגולה למעלה - היינו שאינו מכסה עליה בבגדים וכיוצא למעלה⁹⁰ - אין זו הטמנה, ואפילו שנותן הקדרה על גבי הגחלים מותר⁹¹, ואפילו כל דפנותיה טמונים ולמעלה בלבד אינו טמון, אינה הטמנה, שלא אסרו הטמנה אלא משום שמא יטמין ברמץ⁹², לכן אין לאסור אלא כעין רמץ, שהוא נוגע סביב הקדרה מארבע רוחותיה⁹³. ואותה ששנינו שאם הטמין בדבר שאינו מוסיף הבל שאסור לטלטל בשבת משום מוקצה*, נוטל את הכיסוי של הקדרה⁹⁴, הרי שהכיסוי היה מגולה למעלה, ומכל מקום אינו מותר [טור יא] אלא באינו מוסיף הבל⁹⁵, הדברים אמורים שהקדרה מכוסה כולה, היא וכיסויה, אלא שיש על הכיסוי בית יד ואותו בית יד אינו מכוסה ואוחז בו ונוטל את הכיסוי⁹⁶. ואפילו אם הקדרה עומדת בתוך התנור והתנור סתום, והגחלים תחת הקדרה, מותר, מכיוון שבתנור שיש הפסק אויר אינה הטמנה⁹⁷, ואין דופן הקדרה דבוק לדופני התנור⁹⁸, שהקדרה היא רחבה באמצעיתה ואי אפשר ליגע בכל דופנה, ונגיעה במקצת אינה אלא כמו שוליה, שאף הם נוגעים לגמרי ואין בכך כלום, אפילו אם הקדרה הייתה מכוסה למעלה, וכל שכן כשהיא מגולה למעלה, והכיסוי שנותנים עליה כדי שלא תתטנף בעפרורית אינו אסור⁹⁹. ויש מצדדים לומר בדעת הסוברים הטמנה במקצת מותרת, שלא אמרו אלא שעיקר ההטמנה צריכה להיות בדבר המוסיף הבל, להוציא כשיש רק גחלים מועטים סביב הקדרה ותחתיה, שאין זה עיקר, אבל אם כל צדדי הקדרה או רובם ככולם טמונים בדבר המוסיף הבל, הרי זה עיקר הטמנה, ולכן אף אם פי הקדרה מכוסה בדבר שאפילו אינו מעמיד החום וכן בקרקע למטה אינה טמונה, הרי זו הטמנה, מפני שהצדדים הם רוב ועיקר¹⁰⁰.

הטמנה במקצת בשבת עצמה, בדבר שאינו מוסיף הבל -
יש סוברים שאף היא מותרת לאומרים שהטמנה במקצת אינה הטמנה, ולכן אם נותן בשבת המאכל שהוציא מן התנור בכרים וכסתות, שאינם מוסיפים הבל, והקדרה פתוחה מלמעלה, הרי זה מותר¹⁰¹.

ויש סוברים שבמגולה למעלה לדברי הכל מותר באינו מוסיף הבל, אפילו בשבת, שאף האומרים הטמנה במקצת הטמנה היא, מכל מקום בדבר המוסיף עיקר פעולת ההטמנה היא מלמטה וסביבותיה ולא על גבה מלמעלה, שטבע ההבל לעלות למעלה, ולכן גזרו אף כשלא נתן דבר המוסיף על גבי הקדרה למעלה, אבל דבר שאינו [טור יב] מוסיף אלא מעמיד החום שלא יצא החוצה, העיקר הוא למעלה, שאם פתוחה למעלה לא יועיל כלום מה שנותן תחתיה וסביבותיה, וגם אין דרך בני אדם לעשות כן ולא גזרו על דבר שאינו מצוי כלל, אבל אם כיסה למעלה ולא למטה וסביבותיה אסור, שהטמנה במקצת שמה הטמנה¹⁰², ולא עוד אלא שמצדדים לומר שאף למתירים הטמנה במקצת, מכל מקום אם פיה למעלה מכוסה, אסור באינו מוסיף בשבת, לפי שבמעמיד למעלה זהו עיקר ההטמנה, שכשפיה מגולה יוצא ממנה הבל יותר בכפלי כפלים מיציאתו מדופניה המגולים, ולכן כיסוי פיה נקרא עיקר ההטמנה¹⁰³.

ה. הטמנת צונן
ממלא אדם - בשבת - את הקיתון של מים צוננים, ונותן לתוך הכר או לתוך הכסת¹⁰⁴, ולא מים צוננים בלבד, שאין דרכם להטמינם, אלא אף דבר שדרכו להטמין, כגון תבשיל שנצטנן, מותר להטמין¹⁰⁵.

בברייתא נחלקו תנאים בדבר: כשם שאין טומנים את החמין בתחילה בשבת, כך אין טומנים את הצונן¹⁰⁶, רבי התיר להטמין את הצונן¹⁰⁷. הלכה שמותר¹⁰⁸.

בירושלמי חילקו בין הטמנה לפי שעה שמותר ובין הטמנה לשהות שם זמן רב שאסור¹⁰⁹, ובבבלי לא חילקו בין לפי שעה לשהייה לזמן רב, וכן הפוסקים לא הזכירו חילוק זה¹¹⁰.

בהטמנת צונן בליל שבת משחשכה, נחלקו אמוראים בירושלמי:
יש אוסרים, שכשם שאסור להטמין החמין משחשכה מפני ביטול בית המדרש¹¹¹, כך שייך טעם זה עצמו אף בהטמנת צונן,
ויש מתירים, שלדעתם אסרו בחמין מפני החשד, שלא יאמרו שלא עשה כל צרכו מבעוד יום וסומך על זה שיעשה בשבת¹¹², ובהטמנת צונן לא שייך זה, שאין בו כל התעסקות¹¹³. והפוסקים לא חילקו בדבר¹¹⁴.

ונחלקו ראשונים בפירוש הטמנה זו:
יש סוברים [טור יג] שמטמין הצונן כדי שלא יתחממו בחום הקיץ והחמה¹¹⁵, ואין גוזרים הטמנה זו משום הטמנה כדי שיתחממו¹¹⁶, אבל אם מטמין את הצונן כדי לחממו, אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל אסור¹¹⁷,

ויש סוברים שאף אם מטמין את הצונן כדי שלא יצטנן ביותר או כדי שתפוג צינתו מותר¹¹⁸. במה דברים אמורים בדבר שאינו מוסיף הבל, אבל בדבר המוסיף הבל, אסור להטמין אפילו צונן גמור, ואפילו מבעוד יום¹¹⁹, וכן היה מעשה באנשי טבריה שהביאו סילון של מים צוננים לתוך אמה של חמי טבריה, כדי לחממם, ואסרו להם חכמים¹²⁰, משום הטמנה¹²¹, הרי שבמוסיף הבל אסור גם בצונן ומבעוד יום¹²². ואפילו לדעת הסוברים שבין השמשות קל יותר מבעוד יום ומותר להטמין אפילו בדבר המוסיף הבל¹²³, כתבו אחרונים שאין הדברים אמורים אלא בחמין, שכבר נתבשלו, אבל בצונן אסור, שנראה כמבשל בשבת¹²⁴.

להטמין דבר צונן בשבת כדי שיתחמם,
יש סוברים שאסור, שאפילו למתירים להטמין כדי שלא יצטנן ביותר או כדי שתפוג צינתם לא התירו כדי שיתחמם, אפילו שלא יגיע לידי חום שהיד סולדת בו¹²⁵,
ויש סוברים שאף כדי שיתחמם מותר, אם לא יגיע החום ליד סולדת בו, והוא דבר שאינו מוסיף הבל¹²⁶.

אסור להטמין ביצה - קרה¹²⁷ - בשבת בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה¹²⁸, ואפילו לסוברים שעל בישול בתולדות חמה אין גוזרים משום תולדות האור¹²⁹, מודים שאסור להטמין¹³⁰.

בטעם הדבר נחלקו אמוראים:
רבה אמר גזרה שמא יטמין ברמץ¹³¹, ואף על פי שטבע החול לקרר דבר קר¹³² [טור יד] והביצה היא קרה, כאן החול הוחם בחמה, ומחמם אף דבר קר¹³³, והיה מהראוי לפי זה לאסור הטמנת הביצה אף מבעוד יום, כשם שאוסרים בכל דבר המוסיף הבל, אלא שהחול והאבק כשהוחמו בערב שבת מן החמה, מצטננים הם לגמרי בליל שבת, ולא יוסיף הבל בשבת¹³⁴.
ורב יוסף אמר גזרה שמא יזיז עפר ממקומו¹³⁵.

בדעת רב יוסף נחלקו ראשונים:
יש סוברים שלדעתו לא גזרו על הטמנה בשבת בדבר חי שמבשלו בישול גמור, שלא יבוא אדם לבשל באש בשבת, ואין מקום לטעות, ולא גזרו הטמנה אלא או בערב שבת או משחשכה בדבר המבושל שיש לגזור שמא ירתיח¹³⁶,
ויש סוברים שלרב יוסף לא גזרו הטמנה אלא בדבר המוסיף הבל מצד עצמו, אבל חול ואבק שאין חומם מצד עצמם אלא מצד השמש, וכשתסלקם ממקומם יתקררו, לא גזרו אפילו במקומם, והחול מצד עצמו אינו מוסיף הבל, כיון שהביצה קרה, וטבע החול לקרר דבר הקר¹³⁷.

ויש סוברים שאין רב יוסף חולק על הטעם של הטמנה, אלא שמוסיף טעם גם משום מזיז עפר, שאפילו במקום שאין בו משום הטמנה יש בו משום מזיז¹³⁸.

פינה התבשיל או המים החמים בשבת מכלי לכלי אחר, מותר להטמין בשבת הכלי האחר, בדבר שאינו מוסיף הבל, שלא אסרו להטמין בשבת אלא באותו כלי שהוחמו בו¹³⁹, שהרי זה כמו הדבר הצונן שמותר להטמין¹⁴⁰.

לדעת הסוברים שהיתר הטמנת צונן הוא כשמטמין כדי שלא יתחממו¹⁴¹, אף כאן, במפנה מכלי לכלי, פירושו שמפנה כדי לקרר את התבשיל והמים, וטעם היתרו הוא, שאין כאן מקום לחוש [טור טו] שיבוא להרתיח, כדרך שחוששים בכל הטמנה בשבת, שכיון שכל עצמו הוא בא לקרר אותם ואיך יבוא להרתיחם¹⁴², ולדעת הסוברים שאפילו מטמין הצונן כדי שלא יצטנן ביותר מותר, אף כאן אפילו שלא פינה כדי לקרר מותר¹⁴³, וטעם היתרו הוא שלא אסרו להטמין בשבת אלא דבר חם שהוא בכלי ראשון שנתבשל בו¹⁴⁴.

אפילו שהיה התבשיל עדיין חם שהיד סולדת בו מותר, כל שפינהו לכלי אחר¹⁴⁵. ואפילו חזר ועירה אותו לכלי הראשון, מותר, שכבר אין לו דין כלי-ראשון*¹⁴⁶, שכבר נתקרר קצת בדופני הקדרה השניה¹⁴⁷. ויש מצדדים שאפילו אם באותו כלי ראשון עצמו נתקרר קצת, מותר להטמין¹⁴⁸.

ו. החזרה, החלפה והוספה
אף על פי שאין טומנים בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, אם טמן בו מבעוד יום ונתגלה משחשכה, מותר לחזור ולכסותו¹⁴⁹, ואפילו לכתחילה מותר לגלות בידים ולחזור ולכסותו¹⁵⁰,
אלא שיש סוברים שאם גילה בידים על מנת שלא לחזור לכסותו, ונמלך אחר כך לכסותו, הדבר תלוי במחלוקת תנאים, שלדעת חכמים אסור ולדעת רבן שמעון בן גמליאל מותר¹⁵¹,
ויש סוברים שאין מחלוקת בדבר ולדברי הכל מותר אף בגילה על דעת שלא לחזור ולכסות¹⁵².

וכן אם נטל את הקדרה מתוך המקום שהטמינה שם, מותר להחזירה, וכן אמרו: נטלו מבעוד יום, מחזירו מבעוד יום, נטלו משחשכה, מחזירו משחשכה¹⁵³. נטלו מבעוד יום וקדש עליו היום, הסתפקו בירושלמי אם מותר להחזירו בשבת¹⁵⁴. וכן [טור טז] הסתפקו כשנתגלה מבעוד יום וקדש עליו היום¹⁵⁵.

וראשונים נחלקו בדבר:
יש סוברים אם נתגלה מאליו מבעוד יום מותר לכסותו משתחשך, אבל אם גילהו מבעוד יום בידים על דעת שלא לכסותו מבעוד יום אלא משתחשך, הרי זו כתחילת הטמנה בשבת ואסור¹⁵⁶, וכל שכן אם היה בדעתו שלא לכסותו אפילו משתחשך שאסור, אבל אם היה בדעתו לחזור ולכסותו מבעוד יום ושכח ולא כיסה, הרי זה כנתגלה מאליו ומותר לכסותו בשבת¹⁵⁷,
ויש סוברים שאינו אסור אלא אם היה בדעתו שלא לחזור ולכסותו אפילו משתחשך, אבל אם היה בדעתו לחזור ולכסותו משתחשך מותר¹⁵⁸,
ויש חולקים לגמרי וסוברים אפילו היה בדעתו לחזור ולכסותו מבעוד יום, ואפילו נתגלה מאליו, אסור לכסותו בשבת¹⁵⁹.

מטמינה לטמינה - כגון מטמינת כסות לטמינת פירות וכדומה¹⁶⁰ - הדבר ספק אם מותר להחליף בשבת¹⁶¹.

הוציא בשבת את הקדרה מהמקום שהטמינה -
יש מהראשונים סוברים שאם נתקלקלה הגומא, כגון שהטמין הקדרה בתבן וכשהסיר הקדרה משם נהרס המקום ונתרפה התבן, אסור להחזיר הקדרה לאותו תבן, שהרי יצטרך עכשיו לעשות מקום בתבן להקדרה, והרי זה כטומן בשבת¹⁶², ולא עוד אלא שהם מפרשים שמחלוקת תנאים בדבר אם חוששים שמא תתקלקל הגומא, כגון שהטמין את הקדרה בקופה, ובא ליטול את הקדרה משם בשבת, ר' אלעזר בן עזריה סובר מטה את הקופה על צדה [טור יז] ונוטל את הקדרה, שאם יטול הקדרה שמא יפלו גיזי הצמר שמכאן ומכאן לתוך הגומא ויחזירה ויהיה כטומן מחדש, וחכמים סוברים נוטל ומחזיר אם לא נתקלקלה הגומא, ואם נתקלקלה לא יחזיר, אבל אין חוששים שמא תתקלקל¹⁶³.

ורוב הראשונים חולקים וסוברים שלא אמרו בנתקלקלה הגומא שאסור להחזיר אלא כשהטמין בדבר שאסור לטלטל משום מוקצה¹⁶⁴, וכן מחלוקת התנאים¹⁶⁵ אינה אלא כשהטמין את הקדרה בדבר שאסור בטלטול משום מוקצה, אבל בדבר שמותר בטלטול מותר להחזיר לעולם¹⁶⁶.

אם בא להוסיף בשבת בכיסוי מוסיף, כיצד הוא עושה¹⁶⁷, רבן שמעון בן גמליאל אומר נוטל את הסדינים - שאין בהם הבל כל כך - ומניח את הגלופקרין, והם בגדים שיש בהם הבל יותר מן הסדינים, או נוטל את הגלופקרין, בימות החמה שירא שמא יקדיח תבשילו מחמת רוב כיסוי, ומניח את הסדינים¹⁶⁸. לגרסא זו אין רבן שמעון בן גמליאל חולק על חכמים, אלא מפרש דבריהם, ואף חכמים מודים שמותר להחליף כיסוי קל בכיסוי חם ממנו, שאין זה כתחילת הטמנה¹⁶⁹, וכן פסקו להלכה¹⁷⁰,
אלא שיש סוברים לגרסא זו שאף להוסיף כיסוי על כיסוי אסור, ולא התירו ההוספה אלא באופן שמחליף כיסוי קל בכיסוי טוב ממנו¹⁷¹,

ויש סוברים שיותר היה ראוי לאסור להחליף הכיסוי בטוב ממנו ממה שראוי לאסור להוסיף כיסוי על כיסוי, שהרי יש אוסרים להחליף ומתירים להוסיף¹⁷², ולכן המתירים להחליף כל שכן שמתירים להוסיף¹⁷³.

ויש שאינם גורסים "כיצד הוא עושה"¹⁷⁴, וסוברים שחכמים ורבן שמעון בן גמליאל חולקים, ולדעת [טור יח] חכמים אינו מותר אלא להוסיף כיסוי אבל להחליף כיסוי זה בכיסוי אחר, אסור¹⁷⁵, ורשב"ג סובר שלא זו בלבד שמותר להוסיף, אלא אף להחליף מותר¹⁷⁶, ומהם שפסקו להלכה שאסור להחליף, כחכמים¹⁷⁷.

כמה יהא על הקדרה כיסוי ויהא מותר להוסיף, ר' זריקא בשם ר' חנינא אמר אפילו מפה מונחת עליה מבעוד יום מותר להוסיף משחשכה כסות וכלים, אמר ר' זעירא ובלבד שיהא דבר המועיל לשמר את חומו, ור' חנינא אמר כל הדברים מועילים, ואין לך דבר שמכסים בו שלא יועיל, וכן אמר ר' מתניה שכן אדם נותן על ראשו בשעת צינה סמרטוט ומועיל לו שלא יצטנן ראשו¹⁷⁸.

במה דברים אמורים שמותר להוסיף, כשנתבשלה הקדרה, אבל אם אינה מבושלת כל צרכה, אסור להוסיף על הכיסוי, שתוספת זו גורמת לה להתבשל¹⁷⁹, ואפילו אם כבר נתבשלה כמאכל בן דרוסאי¹⁸⁰, ואפילו שטמונה בדבר שאינו מוסיף הבל¹⁸¹, וכגון שהיא טמונה על גבי כירה שיש בה גחלים קטומים ולמעלה מכוסה בבגדים ואינם נוגעים בקדרה, שבאופן זה גורם לה להתבשל אף שאינו מוסיף הבל¹⁸²,
ויש סוברים שאף אם אין גחלים תחתיה, כל שהקדרה רותחת ועומדת ברתיחתה הרי היא מוסיפה להתבשל אפילו כשמטמין בדבר שאינו מוסיף הבל¹⁸³.

ז. המוסיף ושאינו מוסיף הבל
אלו דברים מוסיפים הבל ואסור להטמין בהם אף מבעוד יום: הגפת¹⁸⁴ של זיתים¹⁸⁵, והוא פסולת של בית הבד של שמן שהיא כנוסה יחד וחמה מאוד¹⁸⁶, וכן הגפת של שומשמין¹⁸⁷, ואף על פי שהסתפקו בה בגמרא, נפשט הספק להחמיר¹⁸⁸, או שאף אם לא נפשט [טור יט] מחמירים בספקה, אף על פי שאינו אלא איסור מדבריהם, מפני שהוא קרוב לאיסור תורה¹⁸⁹, וכן הזבל והמלח והסיד והחול, בין לחים ובין יבשים¹⁹⁰, אף שהיבשים אין בהם כל כך הבל כמו בלחים¹⁹¹, אלא שהחול שונה משאר הדברים שמחמם הוא דבר חם ומקרר דבר קר¹⁹², ולכן דבר צונן שאסור להטמינו בדבר המוסיף הבל¹⁹³, בחול מותר¹⁹⁴. וכן התבן והזגין - פסולת של יקב יין¹⁹⁵ - והמוכין - כל דבר רך כגון צמר גפן ותלישי צמר של בהמה וגרירת בגדים בלויים¹⁹⁶ - בזמן שהם לחים¹⁹⁷, שכשהם יבשים אינם מוסיפים הבל, אלא מעמידים את החום¹⁹⁸. התבן, בין אם הוא ארוך ובין אם הוא חתוך לחתיכות קטנות¹⁹⁹. בירושלמי אמרו שהתבן הוא בעל פיקדון, כמו שאתה נותן לו כך הוא נותן לך²⁰⁰, שאינו מוסיף לא חמימות ולא קרירות²⁰¹. והסתפקו בגמרא בלחים, אם הם לחים מחמת עצמם - ובמוכין יתכן לחים מחמת עצמם, בצמר הנמרט מבין ירכותיה של בהמה, שהוא מלא זיעה והוא לח מעצמו²⁰² - או לחים מחמת דבר אחר²⁰³.

יש מפרשים שמחמת עצמם מחממת יותר²⁰⁴, ולכן יש פוסקים להלכה שלא אסרו אלא לחים מחמת עצמם, שספק איסור דבריהם הוא והולכים בו להקל²⁰⁵,

ויש מפרשים שלחים מחמת דבר אחר מחממים יותר, אלא שלהלכה הם פוסקים שאף בלחים מחמת עצמם אסור²⁰⁶, וכן אמרו בירושלמי שבין לחים מתחילתם ובין יבשים שנתלחלחו אסור להטמין בהם²⁰⁷, והמטמין במוכין צריך שיחסר קצת מן הקדרה, שלא תהיה מלאה, [טור כ] שמא ישפוך קצת מן התבשיל על המוכין ויהיו לחים וירתיחו המאכל²⁰⁸.

הסלעים - אבנים שמוציאים מהן אש²⁰⁹ - נחלקו בהם אמוראים:
אביי אמר מוסיפים הבל ואסור להטמין בהם,
ורבא - וכן ר' יוסי²¹⁰ - סובר מותר להטמין בהם²¹¹, אם מפני שלדעתו אין הסלעים מוסיפים הבל²¹², או שאף על פי שמוסיפים הבל לא גזרו בהם חכמים מפני שהוא דבר שאינו מצוי כלל להטמין בהם, לפי שהסלעים משברים את הקדרה²¹³, או שההבל שלהם מקלקל את המאכל²¹⁴, ובדבר שאינו מצוי כלל לא גזרו חכמים²¹⁵.
הלכה כרבא²¹⁶, אבל דבר שלפעמים טומנים בו, אף על פי שאינו שכיח, גזרו חכמים שלא להטמין בו²¹⁷.

ויש מהראשונים סוברים שאף רבא סובר שאסור להטמין בהם, מפני שמוסיפים הבל, אלא שמפני שהוא דבר שאינו מצוי להטמין בהם, שהם משברים את הקדרה, לכן לא חששו חכמים להזכירם בפירוש בין הדברים שאין טומנים בהם²¹⁸.

מטבעות של זהב ושל נחושת אינם מחממים וטומנים בהם, ושל כסף מחממים ואין טומנים בהם²¹⁹.

אפר שאין גחלים מעורבים בו, אפילו שהוא חם, אינו מוסיף הבל²²⁰, והוא הדין בכל דבר שאינו מוסיף הבל, שאפילו הוא חם מותר להטמין בו²²¹.

הכסות והפירות וכנפי יונה הם דברים שאינם מוסיפים הבל, ומותר להטמין בהם מבעוד יום²²², וכן שאר נוצות²²³. יש מהתנאים סוברים שלא התירו [טור כא] בכסות ובפירות אלא כשהם יבשים, אבל לא כשהם לחים²²⁴. ואין הלכה כמותם²²⁵,

ויש מהראשונים פוסקים כן להלכה²²⁶, ואפשר שהם סוברים שאין מחלוקת בדבר ולא באו אלא לפרש שביבשים הדברים אמורים²²⁷.

וכן נעורת של פשתן ונסורת של חרשים אינן מוסיפות הבל²²⁸, והוא מה שמנסרים הנגרים מן העצים²²⁹, היינו הקש הדק הנופל מן העץ כשמגררים אותו במגרה²³⁰. ר' יהודה אוסר בנעורת של פשתן דקה ומתיר בגסה²³¹, ואין הלכה כדבריו²³².

עורות וגיזי צמר אינם מוסיפים הבל²³³.

גחלים קטומים - שנתן עליהם אפר - יש מן הראשונים סוברים שאינם מוסיפים הבל, לפי שהם עוממים והולכים, ולא די שאינם מוסיפים אלא פוחתים, ומותר להטמין בהם²³⁴, ורוב הראשונים חולקים וסוברים, שכל שהוא מוציא חמימות מגופו, אפילו שפוחת והולך דבר המוסיף נקרא²³⁵.

קדרה חמה אינה דבר המוסיף הבל²³⁶, לפי שחומה הולך ומתמעט²³⁷, ולפיכך מותר להטמין מבעוד יום בין תבשיל חם ובין תבשיל קר על גבי קדרה רותחת²³⁸, ואפילו כיסה הכלי והקדרה בבגדים²³⁹.
יש סוברים שאין הדברים אמורים אלא כשרוצה להטמין לשעות הרבה, שאפשר שתתקרר הקדרה קודם כלות הזמן ההוא, אבל אם רוצה להטמין לשעה מועטת וליטלו משם בעוד הקדרה חמה, הרי זה דבר המוסיף הבל ואסור²⁴⁰, ולדעתם אפילו בערב שבת אסור לעשות כן, אם בדעתו ליטלו משם בשבת בעוד הקדרה חמה²⁴¹,

ויש [טור כב] חולקים וסוברים שאין חילוק בין זמן מועט לזמן מרובה, ולעולם נקרא דבר שאינו מוסיף הבל²⁴², ואפילו בשבת אם מטמין בו דבר צונן, כגון שנותן כלי שבתוכו משקה צונן בתוך כלי מלא מים חמים כדי שתפוג צינתו בתוכו, מותר, כיון שנקרא אינו מוסיף הבל²⁴³. ויש מהאחרונים שכתב שהטמנת כלי בתוך קדרה אינה הטמנה כלל, ולא משום שאין כאן תוספת הבל, אלא שלא גזרו על זה כלל, ומותר ליתן כוס חמין לתוך קדרה של חמין, וכן ליתן כוס צונן בתוך חמין, כל שהחמין הם בכלי ולא במחובר לקרקע כמעשה של חמי טבריה²⁴⁴.

ח. עבר והטמין
הטמין מבעוד יום בדבר המוסיף הבל, התבשיל אסור באכילה אפילו בדיעבד²⁴⁵, בין לו ובין לאחרים עד מוצאי שבת²⁴⁶. ודווקא בצונן שנתחמם או שנצטמק ויפה לו, אבל בעומד בחמימותו כשעה ראשונה מותר²⁴⁷, שהרי אינו נהנה כלל מהאיסור²⁴⁸. וכן המטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל, אף על פי שאסור לעשות כן²⁴⁹, התבשיל מותר בדיעבד, שהרי אינו אלא עומד בחמימותו הראשונה²⁵⁰, אבל הטמין בשבת בדבר המוסיף הבל, אפילו שעומד בחמימותו, אסור²⁵¹.

שכח והטמין בשוגג בדבר המוסיף הבל,
יש אומרים שמותר לאכול²⁵², ודווקא תבשיל שנתבשל כל צרכו, אבל אם נגמר בישולו בשבת אסור²⁵³,
ויש סוברים שאף אם נתבשל כמאכל בן דרוסאי²⁵⁴ מותר²⁵⁵.
ויש חולקים לגמרי וסוברים שאף הטמין בשוגג אסור²⁵⁶. ויש שכתבו שאין מחלוקת בדבר, [טור כג] ואף המתירים לא התירו אלא כשעיקר ההטמנה הייתה בדבר שאינו מוסיף הבל, אלא שמצא אחר כך מעט גחלים בוערות סביב לה, ובאופן זה לדברי הכל מותר²⁵⁷. האחרונים הסכימו לסמוך בעת הצורך על דעת המתירים²⁵⁸.

שגג מפני שחשב שמותר, אף הוא דינו בזה כשוגג²⁵⁹.

לדעת הסוברים שבין השמשות מותר להטמין אף בדבר המוסיף הבל²⁶⁰, יש מהאחרונים שכתבו שאם עבר והטמין מבעוד יום בדבר המוסיף הבל, אפילו אם נצטמק ויפה לו, מותר בדיעבד, שהרי אינו נהנה מהעברה כלל, שכן היה יכול להשהות כל היום על האש ולהטמין בין השמשות, אבל אם הטמין בצונן אסור אף בדיעבד, שבין השמשות אסור להטמין בצונן²⁶¹.

ט. לצורך חול
להטמין מערב יום הכיפורים למוצאי יום הכיפורים, כמו שעושים בערבי שבתות, יש מן הגאונים אוסרים, מפני שאין טומנים את החמים אלא לכבוד שבת, וזה נמצא אוכלו בחול במוצאי יום הכיפורים, והרי זה מטמין לכבוד החול²⁶², ואיסורו משום הכנה, שמכין מיום הכיפורים לחול, שביום הכיפורים הוא מצטמק ויפה לו, ואף על פי שבשבת מותר, הרי זה מפני ששבת מכינה לעצמה²⁶³, ואף שביום הכיפורים לא עשה כלום, שהרי הטמין מערב יום הכיפורים, מכל מקום הכנה מאליה כמו זו אסורה²⁶⁴, ואיסור זה חידוש הוא, שהרי מותר להתחיל מלאכה בערב שבת שתיגמר בשבת, אף שהוא לצורך חול²⁶⁵.

ויש שהסבירו טעם זה של הכנה מפני שאסור לעשות מלאכה בערב שבת וערב יו"ט אחר חצות אלא לצורך שבת [טור כד] ויו"ט²⁶⁶, ואם כן כשיטמין בערב יוהכ"פ לאחר חצות לצורך חול יהא נראה כמכין מיו"ט לחול²⁶⁷.

ויש מהראשונים שכתבו שנראה כמבשל מיוהכ"פ לחול, ובמוצאי יוהכ"פ הוא נהנה ממלאכת יוהכ"פ, אם לא ימתין זמן שאפשר היה לבשל²⁶⁸.

ויש שכתבו בטעם האיסור, לפי שאחר שאסרו להטמין בדבר המוסיף הכל בערב שבת משום גזרה, היה ראוי לאסור אף בדבר שאינו מוסיף הבל, גזרה משום מוסיף הבל²⁶⁹, אלא שהתירו לכבוד שבת, ולכן לצורך חול אסור²⁷⁰. ואף להטמין מערב שבת למוצאי שבת, אסור, לדעת הגאונים האוסרים למוצאי יום הכיפורים ²⁷¹.

ויש סוברים בטעם האיסור, כדי שלא יהיה נראה כרעבתן, שאינו רוצה להמתין במוצאי יום הכיפורים עד שיתבשל²⁷², ולטעם זה אין האיסור אלא ביום הכיפורים, אבל למוצאי שבת מותר להטמין²⁷³, ויש שכתבו בטעם האיסור מפני שנראה כמתקן לצורך אכילה ביום הכיפורים ²⁷⁴.

ויש חולקים וסוברים שמותר להטמין למוצאי יוהכ"פ, אלא יש מן הגאונים שכתבו שאין מוחים ביד העושה כן ואין מונעים אותו, מאחר שאיסור אין בו, אבל למה הוצרך לכך, שהרי יכול להמתין למוצאי יוהכ"פ ויעשה כל צרכיו²⁷⁵, ויש שכתבו סתם שמותר לעשות כן, שאינו אלא מכין מחול לחול, ואף שנשתהה ביום הכיפורים והטמינו לשמור חומו אין בכך כלום²⁷⁶.

יש מן המתירים סוברים שלמוצאי יום הכיפורים ישהה שיעור כדי שתחום הקדרה באותו חום ואחר כך יאכל ממנה²⁷⁷, ויש שהסבירו הטעם מפני שמלאכה בערב שבת ויו"ט לאחר חצות לצורך חול היא באיסור²⁷⁸, ולכן צריך להמתין למוצאי יוהכ"פ בכדי שיעשה²⁷⁹,

ויש שתמהו למה [טור כה] צריך להמתין במוצאי יוהכ"פ, שלא מצאנו כן אלא במלאכה שנעשית באיסור, אבל זה טמן בהיתר²⁸⁰, והוסיפו שאדרבה יותר טוב שיטמין כדי שימצא סעודתו מוכנת במוצאי יום הכיפורים, וגדולה מזו התירו קניבת - הסרת העלים - ירק מן המנחה ולמעלה ביום הכיפורים כדי להכין סעודתו²⁸¹, כל שכן הטמנת חמין מערב יוהכ"פ²⁸².

ומכל מקום המנהג במדינות אשכנז שלא להטמין²⁸³, אף על פי שהלכה שמותר²⁸⁴. במדינות ספרד נוהגים להטמין²⁸⁵.

כתבו אחרונים שאף להמתירים להטמין אינו אלא בדבר שאינו מוסיף הבל, אבל בדבר המוסיף הבל הרי זה תלוי במחלוקת הפוסקים בהטמנת דבר חי בלתי מבושל בערב שבת, שלהמתירים שם מפני שמסיח דעתו עד למחר, ולמחר יתבשל אף בלי חיתוי²⁸⁶, בערב יוהכ"פ מותר בכל דבר, שהרי עד מוצאי יוהכ"פ מסיח דעתו, ולהאוסרים בערב שבת במוסיף הבל אף בחי, שחוששים לחיתוי לצורך מחר, אף בערב יוהכ"פ אסור²⁸⁷.

הערות
1. שבת לד א וב; רמב"ם שבת פ"ד ה"ב וה"ג; טוש"ע או"ח רנז א.
2. רמב"ם שם ה"א.
3. הגירסא בגמ' שם לפי הגאונים בתשוה"ג שערי תשובה סי' לה והובאה בחי' הרמב"ן והרשב"א שם ובמ"מ שם ה"ב בשם גי' הגאונים, וזו גי' ר"ח שם והרי"ף שם ובשו"ת הרי"ף סי' רצ ורמב"ם שם ה"ב וג ומאירי שם בשם גדולי הפוסקים.
4. ע"ע שהיה וחזרה. רמב"ם שם ה"ב.
5. עי' להלן: המוסיף ושאינו מוסיף הבל. [טור ב]
6. פהמ"ש להרמב"ם פ"ד מ"א.
7. לשון פהמ"ש שם.
8. רמב"ם שם ה"ב ובפהמ"ש שם, ע"פ ירושלמי פ"ד ריש ה"א לפי שהדברים הללו רותחים ומרתיחים והוא נוטלן כו', ועי"ש בקה"ע ופ"מ, ועי' רמב"ן בחי' ובמלחמות שהביא מהירושלמי ראיה לגי' הגאונים; ריטב"א שם; מאירי שם.
9. עי' להלן: החזקה, החלפה והוספה.
10. ר"ן שם לד' הרי"ף והרמב"ם, ע"פ ירושלמי שם; לח"מ שבת שם.
11. לח"מ שם. ועי' להלן, שם, מחלוקת בדבר ולרוב הראשונים מותר גם לכתחילה.
12. הראב"ד בהשגות, והביאו ברשב"א שם ובמ"מ שם, ולפנינו אין; מאירי שם בשם גדולי המפרשים (והוא הראב"ד).
13. רמב"ם שם ה"ג. [טור ג]
14. פהמ"ש להרמב"ם רפ"ד, ועי' לח"מ שם. ועי' ר"ן ומ"מ שם שהקשו איך יקרא רמץ דבר שאינו מוסיף הבל.
15. גי' רש"י בגמ' שם, וכ"ה הגי' לפנינו, והסכימו לגי' זו ברשב"א שם וברא"ש פ"ב סי' כג ור"ן שם ובמ"מ שם, וכ"ד הב"י ר"ס רנז ומג"א שם ס"ק א וג. ועי' פי' הרע"ב שבת פ"ד מ"א.
16. רש"י שם.
17. ע"ע מבשל.
18. רא"ש פ"ג סו"ס י, והביאו במג"א שם ס"ק א.
19. שו"ע הרב שם ב.
20. פהמ"ש להרמב"ם פ"ד מ"א. וע"ע גזרה לגזרה כרך ה עמ' תקמד.
21. תוס' רי"ד שבת לא ב, ועי"ש כא ב. וע"ע הנ"ל עמ' תקמב.
22. תמן אמרין בירושלמי פ"ד ה"א וקה"ע ופ"מ שם.
23. ירושלמי שם, ובפ"מ פי' שיחשדו שאינו עושה כל צרכו לכבוד שבת מבעו"י, ובקה"ע פי' מפני החשד שיאמרו שבישל הקדרה בשבת, וכן פי' בנועם ירושלמי שם וכ' שאינו עושה כל צרכו כו' שייך לעיל שם ונתחלפו השורות.
24. ועי' יפה עינים לשבת נא א שטעם של ביטול בהמ"ד שייך רק בליל שבת. ועי' להלן: הטמנת צונן, הבדל בדין בין שני הטעמים של הירושלמי.
25. משנה שבת לד א; רמב"ם פ"ד ה"ד; טוש"ע רסא א. [טור ד]
26. שבת שם.
27. עי' לעיל פי' הרמב"ם.
28. רמב"ם שם ה"ב לגי' הגאונים לעיל.
29. מ"מ ורשב"א ומאירי בשם הראב"ד; רש"י ורשב"א ורא"ש ור"ן שם; טוש"ע רנז א.
30. עי' לעיל פי' הראב"ד מבעוד יום.
31. מ"מ ורשב"א ומאירי בשם הראב"ד אף לגי' הגאונים לעיל, ועי' ר"ן שם לד' הראב"ד שמפרש אף לפי' הרמב"ם שהגזרה מבעוד יום שמא ירתיח ויגלה ויחזור ויכסה שבהשמ"ש היו כבר מרותחות ויצאה זוהמתן ואין חוששים שבזמן מועט ירתיח ויצטרך ליטלן כיון שאינו מוסיף הבל.
32. עי' לעיל ד' רש"י ושאר ראשונים.
33. רש"י שם לגירסתנו בגמ'; טוש"ע שם וט"ז ס"ק א ומג"א ס"ק ב.
34. מג"א סי' רנז ס"ק ח. וע"ע שהיה וחזרה.
35. ראב"ן שבת סי' שלח, ומדמה לשהייה בשבת יח ב כיון דלא חזי לאורתא כו', וע"ע הנ"ל; שבלי הלקט השלם סי' נז, והביאו ב"י סו"ס רנג; מרדכי שבת רפ"ג, והביאו ב"י שם; רמ"א בשו"ע רנז א בשם י"א.
36. ב"י שם וסי' רנד לד' האוסרים כן אף בשהייה, ע"ע הנ"ל, ועי' באור הגר"א שם ס"ק ח שהטמנה חמורה משהייה, שאפילו בבשר חי שאינו ראוי בלילה אסור, ועי' להלן על בשר חי. [טור ה]
37. רמ"א בשו"ע שם, ועי' במ"ב שם ס"ק יב שברגיל אף בדיעבד אסור, שמעיקר הדין אין מקום לשיטת המתירים.
38. תוס' שבת מז ב ד"ה במה ורא"ש שם בשם רשב"ם; או"ז ח"ב סי' ח בשם הר"י מאורליינש; תוס' רי"ד שבת לט א; טור סו"ס רנז בשם רשב"ם; רמ"א בשו"ע רנז ז בשם יש מקילין. וע"ע שהיה וחזרה.
39. ע"ע בשול כרך ד וע' מבשל.
40. ע"ע שהיה וחזרה.
41. ראשונים הנ"ל, וכן בראבי"ה שבת עמ' 257 ובהטמנה הלכה כחנניה; מג"א רנז ס"ק יז.
42. ר"ת בתוס' שבת שם ובס' הישר סי' קפט וברא"ש שם וברשב"א וריטב"א רפ"ד ובסה"ת שבת סי' רלא והסכימו לו, ועי' באור דעתו בשו"ע הרב קנז א, וכ"ד הר"ח לז א ורמב"ן לח ב וסמ"ג לאוין סה וסמ"ק סי' רפא; טור שם בשם ר"ת והמחבר בשו"ע שם ז בסתם.
43. ס' הישר ורשב"א וריטב"א וסה"ת וסמ"ג וסמ"ק ושו"ע שם. ועי' ב"י שכ' שרבנו ירוחם נסתפק בדעת ר"ת אם אוסר דוקא כשנתבשל כמאכל בן דרוסאי או אף בנתבשל כל צרכו, אבל בס' הישר לר"ת מפורש אף בנתבשל כ"צ.
44. רשב"א ור"ן ושו"ע שם.
45. רמ"א בשו"ע שם, ועי' בבאור הלכה של המ"ב שם שבנתבשל כמאב"ד י"ל שיש למחות אף במקום שנהגו כיון שגם בשהייה יש אוסרים ומל' שו"ע הרב שם נ' שאף במאב"ד אין למחות. ועי' מחצית השקל שם.
46. רשב"א וריטב"א ור"ן שבת לח ב; שו"ע שם ב.
47. פמ"ג שם אשל אברהם ס"ק טז ומ"ב ס"ק לה, וכ"נ מרשב"א וריטב"א ור"ן שם שלא הביאו כאן מחלוקת רשב"ם ור"ת כמו שהביאו ברפ"ד. ועי' באור הגר"א ס"ק ט שהביא ראיה מברייתא שבת נא א אע"פ שאמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף כו' אם בא להוסיף מוסיף, וה"ז דוקא בנתבשל כל צרכו. [טור ו]
48. ר"ן שבת פ"ג; ב"י ושו"ע שם ב.
49. מ"ב שם ס"ק יד.
50. כרך ד עמ' יג ויד וכא.
51. תשוה"ג שערי תשובה סי' לד; ס' העתים סי' טז; המאור שבת פ"ג: צריך בדיקה אחריו אם הוא מין; ארחות חיים שבת סי' עב; כלבו סי' לא; אבודרהם סוף שחרית של שבת; רמ"א בשו"ע סו"ס רנז; מצוה להטמין כו'.
52. תשוה"ג שם, ועי' הערות לס' העתים שם שהוא לפי שנתפרצו בזמנם הקראים שאסרו ההטמנה.
53. מג"א ס"ק כ.
54. תשוה"ג בשערי תשובה שם.
55. עי' לעיל: איסורה. [טור ז]
56. ע"ע שהיה וחזרה.
57. תוס' מח א ד"ה דזיתים; רא"ש ורשב"א ור"ן ומרדכי רפ"ד; סה"ת סי' רלא; טוש"ע רנז ח.
58. מ"ב ס"ק מד.
59. שו"ע שם ע"פ הטור בשם הרא"ש שם. ועי' בב"י שם בשם מהרי"א שמחמיר בבגדים אפילו כשאינם נוגעים והשיג עליו מהר"ן ור"י ורשב"א.
60. תוס' ורא"ש וסה"ת וטור שם.
61. מרדכי רפ"ד סי' שכ בתי' א; סה"ת סי' רלא בתי' א.
62. עי' מג"א סי' רנג ס"ק יז ושו"ע הרב שם ס"י ובקונטרס אחרון שם אות ג, ועי' חי' אנשי שם למרדכי שם אות ז.
63. או"ז ח"ב סי' ח; שו"ת תרומת הדשן סי' סה, ודן רק על היתר הפתיחה למחר; רמ"א בשו"ע רנז ח.
64. עי' על כ"ז בערך שהיה וחזרה.
65. עי' להלן: הטמנה במקצת.
66. שו"ת רש"ל סי' ס, ובמ"ב ס"ק מו ומז בשם כמה אחרונים.
67. שו"ע הרב רנז יב; חי' רעק"א למג"א ס"ק יט; אליה רבה שם ס"ק יח. ועי' מ"ב שם בשער הציון ס"ק מו ובבאור הלכה שם שכ"ה באו"ז שם ואילו ראו המחמירים את האו"ז לא היו מחמירים, אבל בחזון איש שבת סי' א ס"ק כ כ' שבאו"ז ר"ל שההטמנה היא אצל הגחלים או שהיה גרוף. [טור ח]
68. ט"ז ס"ק ו, וסובר שהטמנה גמורה אסורה גם בטוח בטיט.
69. קו"א לשו"ע הרב שם; באור הלכה להמ"ב שם בשם כמה אחרונים.
70. באור הלכה שם, וכ' שאין להחמיר בזה כלל.
71. שבת מז ב. ועי' להלן: המוסיף ושאינו מוסיף הבל.
72. רש"י ור"ן שם.
73. ב"י סי' רנז ושו"ע שם ח; שו"ע הרב שם י, ועי"ש בקו"א.
74. תוס' מח א ד"ה דזיתים בשם ר"י. ועי' קו"א לשו"ע הרב שם שהאריך שכל הראשונים אינם סוברים טעם זה.
75. רא"ש שם סי' ב, ועי"ש שכ' בתחילה גם לפי שנתן הקדרה לכתחילה בקופה לשם הטמנה יש לחוש שיטמין בכולה, ועי' להלן.
76. עי' להלן: המוסיף ושאינו מוסיף הבל, ספק בדבר.
77. גמ' שם.
78. עי' רא"ש שם סי' ב.
79. ר"י בתוס' מה א שם ורא"ש שם, ועי"ש ברא"ש שכ' בתחילה גם שבכירה נתן בתחילה שלא לשם הטמנה, ועי"ש להלן ובקרבן נתנאל אות ח שהרא"ש חזר בו מסברא זו. ועי' מג"א סי' רנז ס"ק יח. [טור ט]
80. תוס' שם בשם רבנו ברוך; מג"א שם סוס"ק יח; שו"ע הרב שם.
81. רמב"ן שבת שם, וכ"כ בפ"ג לח א ד"ה ולענין הטמנה; רשב"א שם בשם י"מ ודחה; ר"ן שם בשם רמב"ן ובפ"ג בד"ה ואנו עכשיו כו' בסתם, ולא הזכיר בפ"ד הסברא הראשונה של רמב"ן שהקופה אין לה שוליים אלא סברא הב' שאין הקופה מפסקת; ריטב"א רפ"ד בשם יש מי שאומר והזכיר ב' הסברות בשולי הקופה, וכ' זוהי שיטת הרמב"ם וטס"ה וצ"ל הרמב"ן.
82. ע"ע שהיה וחזרה.
83. רשב"א שם; ריטב"א ור"ן פ"ד שם בשם רבנו יונה; שו"ע שם ח ושו"ע הרב שם.
84. ר"ן שם וב"י ושו"ע שם. ועי' להלן: הטמנה במקצת, כשהקדרה נוגעת בגחלים ואינה מכוסה בבגדים למעלה. [טור י]
85. רשב"א שבת רפ"ד בשם גאונים, ועי"ש ברפ"ג שמדייק כן מר"ה גאון והר"ח; או"ז ח"ב סי' ח בדעת הר"ח שכ' ברפ"ג שהטמנה ע"ג גחלים אסור, ועי' להלן בשם הב"ח בד' הר"ח; ריטב"א שבת רפ"ד בשם הרשב"א, ועי"ש שדחה ראייתו מהמשנה נוטל את הכיסוי כו'; רא"ש פ"ג סו"ס א, ועי"ש בקרבן נתנאל אות ח בשם הב"י; המאור רפ"ג; ר"ן שם בשם ר"ה גאון ור' אפרים גאון; טור רנג, ועי"ש בב"י ששולי הקדרה נוגעים בגחלים היא הטמנה; המחבר בשו"ע שם א ורנז ח והוא שלא תהא כו'.
86. עי' משנה יט ב.
87. עי' משנה שם וגמ' שם יח ב התם בבשרא אגומרי, וע"ע שהיה וחזרה. וזו קו' האו"ז שם על שיטת ר"ח.
88. מהדורא בתרא לשו"ע הרב סי' רנט, ע"פ רשב"א יח ב ד"ה האי קדרה.
89. מהדו"ב שם, עי"ש בארוכה.
90. מ"ב ס"ק נח.
91. ר"י בתוס' מח א ד"ה דזיתים ובסה"ת סי' רלא; ס' הישר לר"ת שבת סי' קפט, ועי' תוס' מז ב ד"ה במה בשם ר"ת; או"ז ח"ב סי' ח, והביא ראיה מבשר על גבי גחלים, ועי' לעיל ממהדו"ב לשו"ע הרב על ראיה זו; חי' הר"ן שבת לח א; רמ"א בשו"ע רנג א: וכן המנהג. ועי' ב"ח סי' רנג וקרבן נתנאל על הרא"ש רפ"ג אות ח שפי' כן גם בד' ר"ח ורא"ש.
92. עי' לעיל: האיסור.
93. קו"א לשו"ע הרב רנז אות ג, ע"פ ל' הראשונים בחילוק בין תנור לרמץ, עי' לעיל.
94. עי' משנה מט א. [טור יא]
95. וזו ראיית הרשב"א לד' הגאונים, לעיל ציון 85 שהטמנה במקצת הטמנה היא.
96. ריטב"א רפ"ד בדחיית ראיית הרשב"א.
97. עי' לעיל.
98. מג"א סי' רנג ס"ק יז ומחצית השקל שם; שו"ע הרב שם י; מ"ב שם ס"ק מז.
99. קונט' אחרון לשו"ע הרב שם. ועי' לעיל על שמירה מטינוף שמותר.
100. מהדו"ב לשו"ע הרב שם בד' סה"ת וסיעתו, ומיישב בזה גם קו' הרשב"א מנוטל את הכיסוי, עי' לעיל, שפיה מגולה אינו מועיל כלום, עי"ש בארוכה.
101. ט"ז סי' רנג ס"ק יד ומ"ב שם ס"ק סט, ועי"ש במ"ב שהסתמך על הרמ"א שם סוס"א במגולה למעלה. [טור יב]
102. מהדו"ב לשו"ע הרב שם בדעת הרשב"א, ע"פ לשון המשנה נא א לא יכסנו משתחשך שהעיקר הוא הכיסוי למעלה, ועי"ש בארוכה.
103. שם לדעת סה"ת, ע"פ לשון המשנה שם נותן תחת הכר, משמע שאין הכר תחת הקיתון, ועי"ש בארוכה. ועי' חזון איש סי' א ס"ק יט שחולק על המ"ב שמתיר כשהקדרה מגולה בשבת באינו מוסיף, אבל הוא שם חולק גם על הרמ"א שמתיר במוסיף הבל מבעוד יום כשמגולה למעלה.
104. משנה שבת נא א ורש"י.
105. גמ' שם רב יהודה אמר שמואל מותר להטמין כו' וכפי' אביי שם.
106. תוספתא שבת סופ"ד וברייתא בבבלי נא ב ובירושלמי סופ"ד.
107. ברייתא בבבלי וירושלמי שם. בתוספתא אין.
108. רמב"ם פ"ד ה"ד; טוש"ע רנז ו.
109. ירושלמי שם, ליישב המשנה אף לדעת חכמים האוסרים.
110. ואף להירושלמי צ"ל שרבי מתיר גם לשהות, שהרי בזה הוא שנחלקו.
111. עי' לעיל: איסורה.
112. עי' לעיל, שם.
113. ירושלמי פ ד ה"א ופ"מ שם.
114. ועי' לעיל, שם, שאף הטעמים של ביטול בהמ"ד והחשד לא הזכירו. [טור יג]
115. רש"י במשנה ובגמ' שם.
116. רש"י שם ד"ה מותר, ועי"ש ד"ה אי.
117. רמב"ן ורשב"א ור"ן שם לדעת רש"י.
118. רמב"ם פ"ד ה"ד; רמב"ן ורשב"א ור"ן שם בשם הגאונים והסכימו להם; טוש"ע רנז ו.
119. רמב"ן ורשב"א ור"ן שם; טוש"ע שם.
120. משנה שבת לח ב ורש"י.
121. עי' גמ' שם לט א וב.
122. רמב"ן ורשב"א ור"ן שם, ולשיטתם שהטמנת צונן היא כדי לחמם, אבל לרש"י לא שייך כלל הטמנת צונן בדבר המוסיף הבל, שהרי רצונו לשמור צינתם.
123. עי' לעיל: איסורה, שיטת הרמב"ם.
124. אור שמח פ"ד ה"א מדיוק לשון המשנה לד א ספק חשכה טומנין את החמין, ועי"ש בארוכה. ונמצא שבשבת צונן קל יותר מחמין ובהשמ"ש צונן חמור יותר, אלא שזה באינו מוסיף הבל וזה במוסיף.
125. מ"ב סי' רנח ס"ק ב ושעה"צ שם ס"ק ד, ע"פ הר"ן בשם רבנו יונה רפ"ד בכוזא אקומקומא, וכ"מ ד' באור הגר"א רנח שם, ועי"ש בשעה"צ שיש לדחות בר"ן שם שר"ל שיגיע ליד סולדת בו, ועי"ש בר"ן שכ' שהוא במטמין בדבר המוסיף הבל, ועי' באור הגר"א רנז סוס"ק כ.
126. פמ"ג רנח משבצות ס"ק א, ועי' אליה רבה שם סוס"ק ג ובאור הלכה רנח, ועי' קו"א לשו"ע הרב שם שהטוש"ע חולקים על ר"ן בשם רבנו יונה. ועי' רשב"א נא א בחילוקו בין ערב שבת ומוסיף הבל לשבת ואינו מוסיף נ' שאף לחמם מותר באינו מוסיף.
127. עי' תוס' לח ב ד"ה לא יטמיננה ורשב"א שם.
128. משנה שבת לח ב.
129. ע"ע מבשל.
130. גמ' שם לט א לר' יוסי.
131. גמ' שם.
132. עי' להלן: דבר המוסיף ושאינו מוסיף הבל. [טור יד]
133. תוס' לח ב שם.
134. רשב"א שם.
135. גמ' שם. וע"ע חורש על גזרה זו.
136. תוס' לט א ד"ה אלא.
137. רשב"א שם. ועי' להלן, שם.
138. רשב"א שם בשם רב האי גאון.
139. רבן שמעון בן גמליאל בברייתא שם לט א; רמב"ם שם ה"ה; טוש"ע שם ה.
140. רמב"ם שם. ועי' חזון איש שבת סי' א ס"ק לב שלכן מותר ליתן בשבת מים ממיחם לבקבוק שקורין "טירמו", שהבקבוק הוא כלי שני, ועי"ש עוד טעם שאין זו הטמנה, שלא גזרו אלא להטמין כלי בבגד אבל לא ליתן בתוך כלי, שהרי כל כלי מגין על מה שבתוכו שלא יצטנן מהר ולא אסרו ליתן בתוך כלי בשבת.
141. עי' לעיל ד' רש"י. [טור טו]
142. רש"י שם לגירסא שלנו בגמ' השתא אקורי וכו'. ועי' רמב"ן ור"ן שם שכ' שרש"י כ"כ לשיטתו בצונן.
143. עי' רמב"ן ור"ן שם.
144. רמב"ם שם; שו"ע שם. ואינם גורסים בגמ' השתא אקורי וכו', ועי' דק"ס שם שכן ליתא בכת"י מינכן ועוד וכן ברי"ף ורא"ש. ועי' לח"מ פ"ד ה"ג שהקשה לרמב"ם הרי בכלל לא משום שמא ירתיח אסור בשבת אלא משום הטמנה ברמץ, עי' לעיל: האיסור, ולמה אמרו השתא אקורי כו', אבל באמת לא היתה גי' זו כלל להרמב"ם.
145. מ"ב שם ס"ק כח.
146. מג"א ס"ק יד.
147. שו"ע הרב שם ט.
148. מג"א שם אפשר וכו', ועי' מ"ב ס"ק כח ושער הציון שם שבמקום הצורך יש להתירו. ועי' שו"ע הרב שם שבפנים כ' שמותר ובקו"א שם אות א כ' שצ"ע.
149. משנה נא א כיסהו ונתגלה כו'; רמב"ם פ"ד ה"ד חמין שטמנן כו'; טוש"ע רנז ד.
150. תוס' שם ד"ה כיסהו; רא"ש פ"ד סי' י, ועי"ש סי' יב; טוש"ע שם, ועי"ש בט"ז ס"ק ד.
151. רא"ש שם סי' יב לדעת ר"י בתוס' ד"ה כיצד, עי' בקרבן נתנאל שם אות ב, ועי' להלן על מחלוקת חכמים ורשב"ג. ועי' מהרש"א שם לתוס' ד"ה כיצד נ' שמפרש לדעה זו לחכמים לעולם אסור בגילה בידים.
152. רא"ש שם לגי' שלנו כיצד כו' שרשב"ג מפרש ולא חולק, עי' קרבן נתנאל שם. ועי' ב"י רנז שאף להגי' שרשב"ג חולק אין חכמים אוסרים אלא במחליף אבל באותם בגדים עצמם מודים שמותר לכתחילה.
153. ירושלמי פ"ד ה"ג וקה"ע ופ"מ שם. ועי' באור הגר"א סי' רנט ס"ק ו שמפרש בד' הירושלמי שפשטו לאיסור כמו בנתקלקלה הגומא, ועי' בגליון הש"ס שם שמפרש שפשטו להיתר אם לא נתקלקלה הגומא, ועי' להלן בנתקלקלה הגומא.
154. ירושלמי שם וקה"ע ופ"מ שם. [טור טז]
155. ירושלמי שם וקה"ע ופ"מ. ועי' ב"י רנז שכ' שבירושלמי איתא לאיסור.
156. תוס' נא א ד"ה כיסהו בשם ר"י; רא"ש שם סי' י וטור רנז לפי' הב"ח ודרישה שם בדעתו.
157. ב"ח ודרישה שם.
158. ב"י שם בפי' ד' הרא"ש והטור שם לגי' שלנו ברא"ש וטור, ועי' קרבן נתנאל על הרא"ש שם.
159. סמ"ג לאוין סה; סמ"ק סי' רפא; סה"ת סי' רלא; ב"י שם בד' הרמב"ם פ"ד ה"ד, וכ' שכן איתא בירושלמי, ועי' לעיל מהירושלמי; שו"ע שם ד ומג"א ס"ק יב, ועי"ש בט"ז ס"ק ד, וכ"פ בשו"ע הרב שם, והב"ח שם היקל, ועי' מ"ב ס"ק כה ושער הציון ס"ק כד.
160. קה"ע.
161. ירושלמי פ"ד ה"ג.
162. פהמ"ש להרמב"ם סופ"ד בפי' ד' הגמ' נ ב הכל מודים שאם נתקלקלה כו'; ב"י רנט בשמו ושו"ע שם ג בשם י"א. ועי' באור הגר"א שם שכ"מ בירושלמי סופ"ד, ועי' גליון הש"ס לירושלמי שם שמפרש שמוסב על נטלו מבעוד יום ומוכיח להיפך שאם נטלו משחשכה מותר אף בנתקלקלה הגומא ולא הביא את פי' הגר"א. [טור יז]
163. פהמ"ש סופ"ד בפי' מחלוקת ראב"ע וחכמים במשנה מט א.
164. ע"ע.
165. ראב"ע וחכמים.
166. עי' רש"י ושאר ראשונים שם וטור רנט ושו"ע שם דעה א בסתם, וכ"כ בבאור הלכה שם בשם אחרונים שהעיקר כדעה זו. ועי' לעיל מירושלמי מטמינה לטמינה שהוא ספק, וצ"ב לד' הרמב"ם שאפי' באותה טמינה אסור בגומא חדשה א"כ כש"כ לטמינה אחרת.
167. כ"ה הגי' בגמ' שלנו, ועי' להלן.
168. ברייתא שם נא א.
169. רמב"ן ורשב"א וריטב"א שבת שם וכ"ד הרא"ש סי' יב שם, ומ"מ פ"ד ה"ד בד' הרמב"ם שם.
170. רמב"ם שם; טוש"ע רנז ד.
171. מ"מ שם בד' הרמב"ם, ועי' רמב"ן שבת שם שכ' פי' זה בברייתא שלהחליף מותר ולהוסיף אסור וסיים ואינו נכון.
172. עי' להלן לד' הסוברים שרשב"ג חולק.
173. כ"מ שם וב"י רנז בד' הרמב"ם (וכן פי' הר"ן בברייתא לגי' זו לא מיבעיא אם בא להוסיף כו') ומש"כ הרמב"ם שם בנתגלה שמותר לכסותו "שהרי אינו מוסיף" להמ"מ הפי' אינו מוסיף כיסוי ולהכ"מ ר"ל אינו מוסיף הבל, עי' מרכבת המשנה פ"ד ה"ד.
174. וכ"ה הגי' בתוספתא סופ"ד. [טור יח]
175. ועי' לעיל אם לגירסא זו חכמים חולקים גם על זה שמותר לכתחילה לגלות בשבת ולחזור ולכסותו.
176. תוס' שם ד"ה כיצד בשם הר"י ור"י פורת; רשב"א וריטב"א שם בשם רבנו יונה שכן גי' איכא מרבוותא, ועי"ש שדחה; סמ"ג לאוין סה; סמ"ק סי' רפא בשם ר"י.
177. סמ"ג וסמ"ק שם, ועי' הגהות סמ"ק שם שכ' ומסתבר הלכה כדברי המיקל.
178. ירושלמי סופ"ד וקה"ע שם.
179. סמ"ג שם; סמ"ק שם; טוש"ע רנז ד.
180. ע"ע בשול. סמ"ג וב"י שם.
181. מג"א ס"ק יג.
182. מג"א שם, בדרך שכ' בסעיף ח, עי' באורו במחצית השקל שם ובשו"ע הרב שם ח ובבאור הלכה של המ"ב שם.
183. באור הלכה שם בשם בית מאיר ושכ"מ מבאור הגר"א שם.
184. משנה מז ב; רמב"ם פ"ד ה"א; טוש"ע רנז ג.
185. גמ' שם.
186. רש"י שם; טוש"ע שם: פסולת של זיתים.
187. טוש"ע שם.
188. ר"ן שם, ע"פ הסוגיא שם לעולם אימא לך כו'; ב"י בשם רבנו ירוחם. [טור יט]
189. ב"י שם, ועי"ש שכ' שאף ד' הרמב"ם כן מפני שכ' סתם גפת.
190. משנה שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
191. רש"י שם.
192. ב"ב יט א וירושלמי שבת פ"ד ה"א.
193. עי' לעיל: הטמנת צונן.
194. באור הלכה של המ"ב שם ס"ו בשם תו"ש.
195. רש"י שם.
196. רש"י.
197. משנה שם; רמב"ם שם, והשמיט תבן; טוש"ע שם.
198. מאירי שם.
199. פמ"ג שם משבצות ס"ק ג; מ"ב שם ס"ק טז.
200. ירושלמי פ"ד ה"א.
201. קה"ע שם, ועי' יפ"ע שם שלפ"ז צ"ל שתבן במשנה הוא בלחים והירושלמי ר"ל ביבשים והשיג על מרה"פ שם שכ' בע"א.
202. גמ' שם ורש"י.
203. גמ' שם מט א.
204. רש"י שם; פהמ"ש להרמב"ם שם; רא"ש שם סו"ס ה. וכ"כ בב"י שם בד' הרי"ף.
205. רא"ש שם, ובב"י לד' הרי"ף. וכ"כ במ"ב שם ס"ק יט ושער הציון ס"ק טז בשם כמה אחרונים.
206. רמב"ם שם, וכפי' המ"מ וכ"מ ולח"מ. וכן פסקו להלכה בשו"ע שם לפי' המג"א ס"ק י ובשו"ע הרב שם ה, אלא שכתבו אפילו מחמת דבר אחר, וא"כ סוברים שמחמת עצמם מחממים יותר ומ"מ שניהם אסורים.
207. ירושלמי שם סוה"א, אלא שבירושלמי מבואר שיבשים שנתלחלחו מחממים פחות ואמרו אפילו יבשים כו', ועי"ש בשי"ק. [טור כ]
208. ירושלמי שם וקה"ע, ועי' שי"ק שם שתמה למה לא הזכירו זה הרמב"ם והפוסקים האוסרים בלחים מחמת דבר אחר.
209. תוס' ב"ב יט א ד"ה משום, ועי' פמ"ג סי' רנז אשל אברהם ס"ק יא, ובמ"ב שם ס"ק כד אבנים קטנים כו' וקורין אותם אבני אש.
210. ירושלמי שבת פ"ד ה"א.
211. ב"ב יט א וכפי' ר"ח ור"ת ופי' ב בתוס' שם בדעת רבא.
212. תוס' שם בשם ר"ח, וכן א"ר יוסי בירושלמי שם בפירוש.
213. כפי' ב בתוס' שם.
214. כפי' ר"ת שם.
215. תוס' שם. וע"ע מילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן.
216. תוס' שם וכן מנהג שלנו כו'; מרדכי ב"ב סי' תקיב; רמ"א בשו"ע רנז ג וכתוס' משום מילתא דלא שכיחא, ועי"ש במג"א ס"ק יא, ועי' שי"ק ירושלמי שם שהקשה למה לא פסק כירושלמי.
217. מג"א שם, ע"פ תוס' ב"ב שם. וע"ע הנ"ל.
218. פי' א בתוס' שם, וכ"מ בפי' רגמ"ה שם שכ' דלא אתי לאטמוני בגווייהו.
219. ירושלמי פ"ד ה"א וקה"ע שם. ועי' תוס' ב"ב יז א ד"ה סלעים.
220. שו"ת מהרש"ל סי' ס; שו"ע הרב רנז ו; מ"ב שם ס"ק כד.
221. מ"ב שם.
222. משנה מט א; רמב"ם פ"ד ה"א; טוש"ע רנז ג.
223. רמ"א בד"מ שם בשם הגהות הרי"א ובשו"ע שם. ועי' ערוך השלחן רנז יח שלפ"ז כרים וכסתות אינם מוסיפים הבל. [טור כא]
224. ברייתא דר' אושעיא בגמ' שם.
225. ב"י רנז לד' הפוסקים שלא חילקו בדבר, וכתוס' שם ד"ה אבל שר' אושעיא חולק על משנתנו, וכן ברמב"ם וטוש"ע כ' סתם שמותר.
226. הרי"ף שם, וכ"כ ברבנו ירוחם ני"ב ה"ג בשמו והקשה עליו.
227. ב"י שם לד' הרי"ף.
228. משנה שם; רמב"ם וטוש"ע שם.
229. רש"י.
230. רמ"א בשו"ע שם.
231. משנה וברייתא בגמ' שם.
232. פהמ"ש להרמב"ם שם, וכן ברמב"ם וטוש"ע שם כ' סתם.
233. משנה שם; רמב"ם שם. בטוש"ע השמיטו, ובגיזי צמר יוצא מכלל דבריהם בסי' רנט.
234. המאור פ"ג סוד"ה ואם תשאל בשם יש מי שאומר; ריטב"א שבת לח סוע"ב בשם רש"י, וברמב"ן שם בשמו בקיצור; ר"ן פ"ג ד"ה ואנו עכשיו בשם רש"י.
235. רמב"ן שם, וכ"ד הראשונים רפ"ד בקופה שטמן, וכ"ה בשו"ע הרב רנז י אפילו הן קטומות כו', ועי' חזון איש סי' א ס"ק יט ד"ה והנה הרז"ה כו' ולא נראה כן דעת הפוסקים.
236. טוש"ע רנח.
237. ב"י שם; ט"ז ס"ק א.
238. שו"ע הרב שם, ועי"ש בקו"א שהטוש"ע לשיטתייהו שבקדרה מגולה נקראת הטמנה אבל הדין אמת אף לדידן וכגון שהיא טמונה למעלה, וכ"כ במחצית השקל שם ס"ק א ובמ"ב שם ס"ק ב ובבאור הלכה שם.
239. מ"ב שם.
240. ט"ז ס"ק א.
241. מאמר מרדכי שם בד' הט"ז ושער הציון להמ"ב שם ס"ק ו בדעתו. [טור כב]
242. שער הציון שם בשם אליה רבה ותופסת שבת ועוד והסכים להם.
243. שעה"צ שם ס"ק ז. ואם נתן כדי לחממו שם, עי' לעיל: הטמנת צונן מחלוקת אחרונים.
244. חזון איש סי' א ס"ק יח וס"ק לב, וכמשנה קמה ב כל שבא בחמין מע"ש שורין בחמין בשבת ועי"ש בארוכה.
245. תוס' שבת לט ב ד"ה ממעשה בשם הר"ש מוורדין, ע"פ רב חסדא בגמ' שם ממעשה שעשו אנשי טברי' בטלה הטמנה כו' ושם אסרו להם חכמים אף בשתייה; רמב"ן ורשב"א ור"ן שבת שם; ב"י ושו"ע רנז א.
246. שו"ע הרב שם א. וע"ע מבשל.
247. רמב"ן ורשב"א ור"ן שם; שו"ע שם.
248. שו"ע הרב שם; מ"ב שם ס"ק ח.
249. עי' לעיל: איסורה.
250. מג"א ס"ק ו.
251. חי' רעק"א שם ממשמעות המג"א, והשאיר בצ"ע.
252. הגהות מרדכי שבת רפ"ג, ועי"ש שסיים בתי' ב שבאנשי טבריה שאסרו להם היה במזיד; רמ"א בשו"ע שם בשם י"א.
253. מג"א ס"ק ז, ממשמעות הגהות מרדכי שם, וכ' לפי שאינו עדיף משהייה.
254. ע"ע בשול כרך ד שיעורו.
255. עי' באור הלכה להמ"ב שם בשם אחרונים שאף בשהייה הלכה שכמאכל בן דרוסאי מותר, ע"ע שהיה וחזרה, וכ' לצדד שהמג"א לא רצה לנקוט ב' הקולות, שבשוגג מותר כבשהייה ושבשהייה מותר כמאב"ד.
256. מג"א ס"ק ד לד' המחבר בשו"ע שסתם ושכ"מ מהרמ"א שכ' וי"א כו' וכ' שהחמירו בהטמנה יותר מבשהייה ועי' באור הגר"א ס"ק י. [טור כג]
257. ט"ז ס"ק ב, ע"פ הגהות מרדכי שם, ועי' אליה רבה שם שכ' שבהגמ"ר שם בתי' ב כ' אי נמי במזיד, אבל בשוגג אפילו כולו בהטמנה כמעשה טבריה מותר.
258. מ"ב ס"ק י ושער הציון ס"ק ט בשם כמה אחרונים.
259. מ"ב ס"ק ט, כמו בשהייה ובישול. וע"ע אומר מותר כרך א עמ' קמח.
260. עי' לעיל: איסורה, שיטת הרמב"ם.
261. אור שמח פ"ד ה"א, ומעשה טבריה שאסרו בדיעבד הרי היה בצונן, ועי' לעיל: הטמנה בצונן, בשם האו"ש לד' הרמב"ם.
262. רי"ץ גיאת סוף הל' יוהכ"פ בשם רב עמרם גאון; המנהיג צום כפור סי' מו בשמו; או"ז ח"ב סי' ט בשם ר"י הלבן; ראב"ן ריש יומא; שבלי הלקט השלם בשם הר"א מטול ור"י הלבן ובשם תשובות הגאונים; רא"ש יומא פ"ח סי' כו בשם רב עמרם; טור או"ח תרט בשמו; רמ"א בשו"ע שם בשם י"א.
263. שבה"ל השלם שם, ועי' מג"א סי' רנז ס"ק ב. וע"ע הכנה.
264. מחצית השקל רנז ס"ק ב.
265. מג"א רנז שם. [טור כד]
266. ע"ע ערב שבת וע' ערב יו"ט.
267. ב"ח תרט, וכ' שלפ"ז קודם חצות מותר.
268. או"ז ח"ב סי' ט, וכ' ראיה מלא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמוסין כו' בשבת יח ב מפני שנראה כמבשל משבת לחול, וצ"ב שבגמ' שם מפורש הטעם שמא יחתה. על ההמתנה במוצאי יוהכ"פ עי להלן.
269. ע"ע גזרה לגזרה כרך ה שלפעמים גוזרים זה משום זה.
270. באור הגר"א סי' תר"ט, וכ"כ בד' הרא"ש יומא בשם רב עמרם, אבל בשבה"ל מפורש משום הכנה.
271. מג"א רנז שם, והיינו לטעם של הכנה, ואף לטעם של הגר"א כן, וכן מבואר באו"ז שם שהוא הדין בערב שבת.
272. לבוש תרט.
273. מ"ב סי' רנז ס"ק ד.
274. ב"ח שם, ע"פ הר"ן והמ"מ שכ' טעם זה באיסור קניבת ירק קודם המנחה.
275. רב נטרונאי גאון בהלכות פסוקות סי' קעד וברי"ץ גיאת והמנהיג ושבה"ל וברא"ש יומא וטור שם, ועי' תשובת רב נטרונאי בארוכה בגאוני מזרח ומערב סי' סג.
276. רב שרירא גאון ברא"ש וטור שם; רב נחשון גאון בשבה"ל שם, ובשם אחיו ר' בנימין ושכן המנהג פשוט; מנהג צרפת ופרובינציא בהמנהיג שם; המחבר בשו"ע תרט.
277. רב שרירא גאון שם.
278. עי' לעיל ד' הב"ח.
279. ב"ח שם לטעמו לעיל. [טור כה]
280. טור שם, וכן לא הוזכר להמתין בשאר המתירים להטמין לעיל.
281. עי' שבת קיד ב ומפרש כדי שלא תהא נפשו עגומה, וע"ע יום הכפורים שי"מ להיפך כדי שתהא נפשו עגומה, ועי' ב"ח.
282. טור שם, והסכים לו הב"י וכ' וכן עמא דבר.
283. רמ"א בד"מ ובשו"ע שם: במדינות אלו.
284. שו"ע הרב שם.
285. כף החיים שם.
286. עי' לעיל: איסורה.
287. חי' רעק"א לשו"ע סי' תרט.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן