לדף ראשי




א. מקומה וכיבושה
המקום בשם ירושלים, הוזכר לראשונה במקרא בימי אברהם, כמו שנאמר: ומלכי צדק מלך שלם וגו'¹, ותרגומו: שם בר נח מלכא דירושלם². וכן את הכתוב: ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה³, דרשו: אברהם קרא אותו יראה; שם קרא אותו שלם, אמר הקב"ה אני קורא אותו ירושלם, כמו שקראוהו שניהם, יראה שלם⁴. וכן נקרא המקום בשם ירושלם - בלא יו"ד, מלבד בחמשה מקומות שנכתב ירושלים⁵ - בכל ספרי הנביאים והכתובים. ויש שהוזכר בשם ציון⁶, או בכינויים אחרים⁷. וכן במשנה ובתוספתא ובתלמוד ובמדרשים נקרא בשם ירושלים, או: העיר, סתם⁸.

בכיבוש ארץ ישראל וחלוקתה לשבטי ישראל בימי יהושע⁹, הוזכרה העיר ירושלים בגבול שבין יהודה ובנימין, כמו שנאמר בגבול יהודה: ועלה הגבול וגו' אל כתף היבוסי מנגב היא ירושלם¹⁰, וכן בגבול בנימין: וירד הגבול וגו' אל כתף היבוסי נגבה וגו', והיו הערים למטה בני בנימן וגו', והיבוסי היא ירושלם¹¹. וכן בכלל מלכי כנען שהכה יהושע, נאמר: מלך ירושלם אחד¹², וכן נאמר: וילחמו בני יהודה בירושלם וילכדו אותה ויכוה לפי חרב ואת העיר שלחו באש¹³. ומכל מקום לא הורישו משם את היבוסים עד שבא דוד, כמו שנאמר: ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני יהודה להורישם וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם¹⁴, וכן: ואת היבוסי ישב ירושלם לא הורישו בני בנימן וישב היבוסי את בני בנימן בירושלם עד היום הזה¹⁵. ובמה שנאמר: [טור שו] לא יכלו בני יהודה להורישם, דרשו: יכולים היו, אבל אין רשאים¹⁶, לפי שכרת להם אברהם ברית כשלקח מהם מערת המכפלה¹⁷, ולא יבוסים היו אלא חתיים היו, אלא על שם העיר ששמה יבוס¹⁸, והוא שנאמר בדוד: וילך המלך ואנשיו ירושלם אל היבסי ישב הארץ ויאמר לדוד לאמר לא תבא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים לאמר לא יבוא דוד הנה¹⁹, והם צלמים שכתבו עליהם את השבועה²⁰. וכן מה שנאמר: וילכד דוד את מצדת ציון היא עיר דוד וגו'²¹, פירשו ראשונים שמצודת ציון נקראת יבוס, ומזרעו של אבימלך היו, והיו שם שני צלמים, אחד עיור ואחד פיסח, ובפיהם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך - שנאמר: אם תשקר לי ולניני ולנכדי²² - וכשלכדו את ירושלים²³, לא לכדו את המצודה, ובימי דוד כבר עברו הדורות שהוזכרו בשבועה²⁴. ויש מן הראשונים שכתב, שאף על פי ששבועה זו כבר בטלה בימי שמשון - שכן דרשו מה שנאמר בו: והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים²⁵, שהוחלה שבועתו של אבימלך²⁶, לפי שהם עברו על השבועה תחלה²⁷ - מכל מקום לא באו עליהם עד ימי דוד²⁸.

במדרש אמרו, שירושלים הייתה לפנים שתי עיירות, אחת עליונה ואחת תחתונה, העליונה נפלה בגורל יהודה והתחתונה בגורל בנימין²⁹, ואחרי מות יהושע עלו בני יהודה ולקחו את חלקם ושרפו את העיר באש³⁰, ועזבוה חרבה, אבל ירושלים התחתונה שהייתה לבנימין ולא אבו להורישה³¹, [טור שז] הייתה עומדת עד ימי דוד, ובעיר זו נאמר: ויבא עד נכח יבוס היא ירושלם וגו', לא נסור אל עיר נכרי³², ועיר זו היא שנלחם בה דוד בשנת שמנה למלכו³³, וכשלכד אותה התחיל ובנה את ירושלים העליונה ועשה חומה אחת לעליונה ולתחתונה - כמו שנאמר: ויבן דוד סביב מן המלוא וביתה³⁴ - ונעשו שתיהן שם אחד, ירושלים, ובה נטה אהל לארון³⁵, ובאותה ירושלים בנה דוד את המזבח בגורן ארונה היבוסי³⁶.

על חלוקת ירושלים ומקום המקדש בין שני שבטים אלו, ועל מחלוקת התנאים אם ירושלים נתחלקה - היינו שהייתה קנויה - לשבטים אלו, או שכל ישראל שותפים בה, עי' להלן: קנינה לכל ישראל. על גבולות העיר שנתקדשה בקדושת ירושלים, עי' להלן: חומתה ותחומה. על מקומן של ירושלים וגבולותיה, עי' נספח בסוף הכרך.

ב. בחירתה וחשיבותה
העיר ירושלים נבחרה כמקום שבו נבנה בית-המקדש*, כמו שנאמר: כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם³⁷, ואחרי בניין בית המקדש הראשון, נאמר: בירושלם העיר אשר בחרתי לי לשום שמי שם³⁸. ואמרו: עד שלא נבחרה ירושלים, הייתה כל ארץ ישראל ראויה לשכינה, משנבחרה ירושלים יצאה ארץ ישראל, שנאמר: כי בחר ה' בציון³⁹. ואמרו: מדד הקב"ה את כל העיירות ולא מצא עיר שיבנה בה בית המקדש, אלא ירושלים⁴⁰.

מלבד בחירתה של ירושלים כמקום שבו נבנה [טור שח] בית המקדש, יש מן הראשונים סוברים שירושלים כולה היא בכלל "מקדש" השנוי במשנה, כגון אותה ששנינו שבזמן המקדש היה לולב ניטל במקדש כל שבעה, ובמדינה יום אחד⁴¹, ולמדוהו מהכתוב: ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים⁴², ולא בגבולין כל שבעה⁴³, יש מהראשונים שכתב שגבולין נאמר על כל ארץ ישראל חוץ מעל ירושלים⁴⁴, וכן דרשו בירושלמי את הכתוב: ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, בירושלים⁴⁵, שאף בירושלים לפני ה' הוא⁴⁶, ושאף ירושלים בכלל מקדש⁴⁷. אבל רוב הראשונים פירשו שאף ירושלים כגבולין, והרי היא בכלל מה שאמרו: במדינה יום אחד⁴⁸, שאף על פי שמצינו שכל ירושלים קרויה "לפני ה'", שכן נאמר בקדשים קלים ומעשר שני: לא תוכל לאכל בשעריך וגו' כי אם לפני ה' אלהיך תאכלנו וגו'⁴⁹, שם לא בא לפני ה' אלא למעט "שעריך", מה שאין כן בנטילת לולב, אין לפני ה' אלא במקדש⁵⁰.

אף בתקיעת-שופר* בראש השנה שחל להיות בשבת, ששנינו שבמקדש היו תוקעים, אבל לא במדינה⁵¹ - לפי שגזרו שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים⁵², ולא גזרו במקדש⁵³ - יש מן הראשונים שפירש שמקדש נקראת ירושלים כולה, ומדינה נקראת שאר ארץ ישראל⁵⁴. אבל לדעת רוב הראשונים, אף ירושלים בכלל מדינה לעניין זה⁵⁵. [טור שט] על תקנת רבן יוחנן בן זכאי לאחר חורבן בית המקדש, שיהיו תוקעים בכל מקום שיש בו בית דין, זכר למקדש, ועל הדברים שהייתה ירושלים יתירה על מקומות אלו, ע"ע תקיעת שופר.

על יום טוב של ראש השנה, שאף בירושלים פעמים שהיו עושים אותו שני ימים אפילו בזמן שהיו מקדשים את החודש על פי הראיה, ע"ע ראש השנה.

על בית דין הגדול, היינו סנהדרי גדולה של שבעים ואחד, שמקומו בלשכת-הגזית*, ושממנו יוצאת תורה לכל ישראל, שנאמר: וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו וגו', ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' וגו'⁵⁶, ע"ע בית דין הגדול⁵⁷, וע' דיני נפשות⁵⁸, וע' זקן ממרא⁵⁹, וע' עבור השנה.

על תקנת הנביאים הראשונים שיהיו עשרים וארבעה משמרות כהונה, ושעל כל משמר ומשמר יהיה מעמד בירושלים, ע"ע מעמדות וע' משמרות כהונה.

חשיבותה של ירושלים, מצינו שנאמרה בה אף כמקום תפלה, וכן דרשו את הכתוב: מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים⁶⁰, מכאן אתה למד שכל המתפלל במקום הזה, בירושלים, כאילו התפלל לפני כסא הכבוד, ששער השמים שם הוא ופתח פתוח לשמוע תפלה⁶¹. ועוד אמרו: היה עומד בחוץ לארץ, יכווין את לבו - היינו שיחזיר פניו⁶² - כנגד ארץ ישראל, שנאמר: והתפללו אליך דרך ארצם⁶³; היה עומד בארץ ישראל, יכווין את לבו כנגד ירושלים, שנאמר: והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה⁶⁴; היה עומד בירושלים, יחזיר את פניו כנגד בית המקדש, שנאמר: והתפללו אל הבית הזה⁶⁵; [טור שי] היה עומד בבית המקדש, יכווין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים, שנאמר: והתפללו אל המקום הזה⁶⁶, ודרשו כן את הכתוב: כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות⁶⁷, תל שכל פיות פונים בו⁶⁸. ויש שלמד כן ממה שנאמר בדניאל: וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם⁶⁹.

על כלי הקודש שהם בחזקת בית-הכנסת* שבירושלים, אם אסור להוציאם למקום אחר בארץ ישראל, ע"ע מעלין בקדש ולא מורידין.

ג. קדושתה וקידושה
קדושת ירושלים נמנית בין עשר הקדושות שמנו חכמים בארץ ישראל, זו למעלה מזו, וקדושתה למעלה מקדושת ערי-חומה*, שבירושלים אוכלים קדשים-קלים* ומעשר-שני*, ולמטה מקדושת הר-הבית, שמשלחים ממנו זבים וזבות נדות ויולדות⁷⁰. וכן בשילוח טמאים מן המחנות⁷¹, אמרו: כשם שהיו במדבר שלש מחנות - מחנה שכינה ומחנה לוויה ומחנה ישראל⁷² - כך היו בירושלים: מפתח ירושלים עד פתח הר הבית, מחנה ישראל; מפתח הר הבית עד שער נקנור, מחנה לוויה; משער נקנור ולפנים, מחנה שכינה⁷³.

ירושלים נקראת "לפני ה'", וכן דרשו את הכתוב באכילת מעשר-שני* וקדשים-קלים*: לא תוכל לאכל בשעריך גו', כי אם לפני ה' אלהיך תאכלנו במקום אשר יבחר⁷⁴, זו ירושלים⁷⁵, וכן כתוב במלואים*: ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור⁷⁶, ודרשו: טהור, מכלל שהוא טמא - שלא נאמר במקום קדוש, ומשמע שהוא טהור במקצת ולא מן הכל⁷⁷ - הא כיצד, טהור מטומאת מצורע וטמא מטומאת זב, ואיזה זה, זה מחנה ישראל⁷⁸, שאין מצורע נכנס לו, שמשתלח חוץ לשלש מחנות, והזבים נכנסים [טור שיא] שם⁷⁹, מכאן לקדשים קלים, שנאכלים בכל העיר⁸⁰. וכן דרשו מה שנאמר בהם: ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם⁸¹, במחיצה⁸², שקדשי- קדשים* נאכלים הם לפנים מן הקלעים לכהנים, וקדשים קלים לפנים מן חומת ירושלים⁸³. ויש שדרשו כן את הכתוב: והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצווה אתכם וגו'⁸⁴, שם שמה, היו שם שתי מחיצות, מחיצה לקודשי קדשים ומחיצה לקדשים קלים⁸⁵, שחומת ירושלים לקדשים קלים כחומת העזרה לקודשי קדשים⁸⁶. וכן בלחמי-תודה* אמרו: השוחט תודה* לפנים ולחמה חוץ לחומה, לא קדש הלחם⁸⁷, כיון שאינו מקום אכילת קדשים קלים⁸⁸. וכן בפסול ואיסור יוצא* - היינו קודש שיצא חוץ למחיצה הראויה לו, שנפסל ונאסר באכילה⁸⁹ - חומת ירושלים היא מחיצה לקדשים קלים, ונפסלים ביציאתם חוץ לחומה⁹⁰.

על החיוב להעלות לירושלים בכורים* ומעשר-שני* ורבעי* וקדשים-קלים* ועל האיסור לאכול את כל אלו חוץ לירושלים, ע"ע אכילת בכורים⁹¹; אכילת מעשר שני⁹²; אכילת קדשים⁹³; בכור בהמה טהורה⁹⁴; הבאת מקום⁹⁵. על המקריב קרבן, שטעון לינה בירושלים, ועל הקורבנות שטעונים לינה, ע"ע לינה.

על קדושת ירושלים מטעם שבנינה בא מתרומת הלשכה, עי' להלן: בנינה וישובה⁹⁶.

קדושת ירושלים לפנים מן החומה⁹⁷, היא מזמן הבית הראשון, שנתקדשה אז על ידי דוד ושלמה⁹⁸, [טור שיב] ואמרו שקידוש ירושלים הוא על ידי מלך ונביא ואורים-ותומים* וסנהדרין של שבעים ואחד⁹⁹, ובשתי תודות ובשיר¹⁰⁰, וכל מקום שלא נעשה בכל אלו וכסדר הזה, לא נתקדש קידוש גמור¹⁰¹, ולמדוהו ממה שנאמר: ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגרן ארונה היבסי, ויעל דוד כדבר גד כאשר צוה ה'¹⁰², זה מלך ונביא, ונאמר: ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלם בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו וגו'¹⁰³, ודרשו: אשר נראה, זה אורים ותומים; לדויד אביהו, זה סנהדרין, שנאמר: שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך¹⁰⁴. וכן שתי תודות ושיר, למדו ממה שנאמר על ידי נחמיה בחנוכת חומת ירושלים בבית שני: ואעמידה שתי תודת גדולת ותהלכת לימין מעל לחומה וגו', וילך אחריהם הושעיה וגו', בכלי שיר דויד איש האלהים ועזרא הסופר לפניהם¹⁰⁵.

בקידוש חומת ירושלים שבבית שני על ידי עזרא נחלקו אמוראים:
לדעת רב הונא קדושה ראשונה - של דוד ושלמה¹⁰⁶ - קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא - משתחרב¹⁰⁷ - ומה שעשה עזרא אינו אלא לזכר בעלמא¹⁰⁸, ולא במעשיו נתקדש המקום¹⁰⁹;

ולדעת רב נחמן קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא, ובבית שני נתקדשה על ידי עזרא¹¹⁰. ונחלקו במה ששנינו בקידוש ירושלים, שכל מקום שלא נעשה בכל אלו - היינו במלך ונביא ואורים ותומים וסנהדרין ובשתי תודות ובשיר - לא נתקדש¹¹¹, שלדעת רב הונא בכל אלו דווקא אמרו¹¹², והרי לא היה [טור שיג] בבית שני לא מלך ולא אורים ותומים¹¹³, אלא שלא הוצרך עזרא לקדש, שלא הוסיף כלום באורך וברוחב¹¹⁴, ולדעת רב נחמן קדושה אף באחת מכל אלו¹¹⁵, ונתקדשה על ידי עזרא בשתי תודות, אף על פי שלא היו שם לא מלך ולא אורים ותומים¹¹⁶. ואמרו שהדבר תלוי במחלוקת תנאים, שכן אמר ר' יהושע: שמעתי שמקריבים אף על פי שאין בית; אוכלים קדשי קדשים, אף על פי שאין קלעים¹¹⁷; קדשים קלים ומעשר שני, אף על פי שאין חומה - בירושלים קודם שנבנית החומה¹¹⁸ - מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא¹¹⁹, ולא הוצרך עזרא לקדש כלום¹²⁰, ולדעת כמה תנאים קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא¹²¹, והוצרך עזרא לקדשה, וקידשה בלא מלך ואורים ותומים¹²². ויש מן הראשונים שכתבו, שהסוברים שקדושה ראשונה של ירושלים קדשה לעתיד לבוא, סוברים כן אף אם לדעתם קדושה ראשונה של ארץ ישראל על ידי יהושע, לעניין מצוות התלויות בארץ, לא קדשה לעתיד לבוא¹²³, לפי שקדושת מחיצות קיימת כל שעה, שנאמר בקדושת ערי חומה: אשר לו חמה¹²⁴ - "לוא" כתיב, משמע לא ומשמע לו¹²⁵, או שהכתיב הוא "לא" והקרי הוא "לו"¹²⁶ - ודרשו: אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן¹²⁷, או לפי שקדושת ירושלים נקראת נחלה - שכן דרשו: כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה¹²⁸, מנוחה זו שילה, נחלה זו ירושלים¹²⁹ - ואין לה הפסק¹³⁰, או לפי שנאמר: כי בחר ה' בציון וגו', זאת מנוחתי עדי עד¹³¹, או לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה¹³².

[טור שיד] בקדושת ירושלים בזמן הזה, לאחר חורבן בית שני, הדבר תלוי במחלוקת תנאים אם קדושה ראשונה של מקדש וירושלים קדשה לעתיד לבוא, או שלא קדשה לעתיד לבוא¹³³, אף אם קדושת הארץ לעניין מצוות התלויות בארץ לא בטלה¹³⁴, וכן אמרו בברייתא: ר' ישמעאל אומר, יכול יעלה אדם מעשר שני בזמן הזה בירושלים ויאכלנו, תלמוד לומר: ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וגו'¹³⁵, מקיש מעשר לבכור, מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית¹³⁶, אף מעשר אינו נאכל אלא בפני הבית¹³⁷. יש מן הראשונים גורסים ומפרשים שהדברים אמורים לדעת הסוברים שקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא, ומכל מקום צריך ללמוד מעשר מבכור שאינו נאכל, שהייתי אומר הואיל ומעשר אינו צריך לבית, אם נאכל בירושלים אנו קוראים בו: לפני ה'¹³⁸, לפיכך למדו מבכור שאינו נאכל אף כשאין צריך לבית, כגון שנזרק דמו קודם חורבן הבית, וחרב הבית ועדיין בשרו קיים, לפי שהוקש בשרו לדמו, שנאמר בו: את דמם תזרק על המזבח וגו' ובשרם יהיה לך וגו'¹³⁹, אבל לדעת הסוברים שקדשה לעתיד לבוא, אף בלא חומה אנו קוראים במעשר שני: ואכלת לפני ה'¹⁴⁰, ואף בכור קרב ונאכל, שהרי לדעת הסוברים שקדשה לעתיד לבוא, אמרו שמקריבים אף על פי שאין בית¹⁴¹. ויש גורסים ומפרשים שאין הדברים אמורים אלא לדעת הסוברים שקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, שמכל מקום אין המעשר נאכל, לפי שהוקש לבכור¹⁴², ושלדעת [טור שטו] הסוברים שלא קדשה לעתיד לבוא, אינו נאכל בלא פדיון, מטעם שאין זה בכלל: לפני ה'¹⁴³, שהרי לא נתקדשה ירושלים אלא בשביל הבית, ואיך יתכן לומר שקדושת הבית תיבטל ואילו קדושת ירושלים קיימת¹⁴⁴.

להלכה כתבו רוב הראשונים, שאף בזמן הזה לא בטלה קדושת ירושלים, שקדושה ראשונה של דוד ושלמה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא¹⁴⁵. ויש מן הראשונים שכתב, שקדושה ראשונה בטלה, להלכה, וקדושה שניה, אף הסובר שקדשה לעתיד לבוא, לא אמר כן אלא לשאר ארץ ישראל, ולא לירושלים, לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם¹⁴⁶.

על מקומן של החומות של קדושה ראשונה ושניה, ועל מהותם של שרידי החומות המצויים היום לפנינו, עי' נספח בסוף הכרך.

על מעשר שני שאין פודים אותו בירושלים אלא אם כן נטמא, ושאם נכנס לירושלים אין מוציאים אותו משם, שכבר קלטוהו מחיצות, ואם נאמר אף בזמן הזה, ע"ע מעשר שני וע' פדיון מעשר שני. על מעשר שני שנכנס לירושלים ויצא ונפלו המחיצות, שאי אפשר לאכלו ולא לפדותו, ע"ע הנ"ל וע' דבר שיש לו מתירין¹⁴⁷.

אף בתרומות ומעשרות ושאר מצוות התלויות בארץ, יש מן האחרונים שצדדו לומר, שלדעת הראשונים הסוברים שקדושת ארץ ישראל בטלה בזמן החורבן וקדושת ירושלים לא בטלה¹⁴⁸, אף על פי שלדעתם תרומות ומעשרות בזמן הזה אין חיובם [טור שטז] אלא מדרבנן¹⁴⁹, מכל מקום הגידולים של ירושלים חייבים בהם מן התורה, שכיון שקדושתה לא בטלה לעניין קורבנות, כל שכן שלא בטלה לעניין תרומות ומעשרות¹⁵⁰, אלא שיש לחלק ולומר שמצוות התלויות בארץ אינן בגדר קדושה, ולא נתחייבה בהן ארץ ישראל אלא משום שהיא ארצם¹⁵¹. ויש שכתבו כן בפשיטות, שאף פירות שגדלו בירושלים אין קדושת החומה מחייבתן במצוות, אלא קדושת הארץ, ודינה כשאר ארץ ישראל¹⁵².

ד. חומתה ותחומה
תחום קדושת ירושלים¹⁵³, הוא לפנים מן החומה שמזמן דוד ושלמה¹⁵⁴, ולא מחוץ לחומה, וכן אמרו במעשר שני טהור - שאם נכנס לירושלים אין פודים אותו¹⁵⁵ - שאפילו בפסיעה אחת חוץ לחומה מותר לפדותו, שנאמר בו: וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו וגו'¹⁵⁶, היינו לנושאו ולהביאו לפנים מן החומה¹⁵⁷. וכן קדשים-קלים* שיצאו חוץ לחומת ירושלים נפסלים שם ביוצא*¹⁵⁸. ויש מן הראשונים שכתב שפסיעה אחת שאמרו, לאו דווקא¹⁵⁹, שכן נאמר בקידוש העיר על ידי עזרא: ואעמידה שתי תודת גדולת ותהלכת לימין מעל לחומה¹⁶⁰, היינו אצל החומה מבחוץ¹⁶¹, שהייתה החומה מקודשת, ואפילו חוץ לחומה קצת, מקום הילוך התודות¹⁶².

בברייתא אמרו: שני בצעים - אגמי מים¹⁶³ - היו בהר המשחה - הר הזיתים¹⁶⁴ - תחתונה ועליונה - שבשיפוע ההר היו, אחת למעלה בגבהו ואחת בשיפולו¹⁶⁵, סמוכה להר הבית¹⁶⁶ - תחתונה נתקדשה בכל אלו¹⁶⁷ - שמימי בית ראשון הכניסו אותה וחיברוה לעיר על ידי חומה אחרת¹⁶⁸ - [טור שיז] ועליונה לא נתקדשה בכל אלו, אלא בעולי גולה - שהוסיפו על העיר ובנו היקף חומה אחרת לחוץ¹⁶⁹ - שלא במלך ושלא באורים ותומים, ולמה הכניסוה, מפני שתורפה של ירושלים היא ונוחה היא ירושלים ליכבש משם¹⁷⁰. ואמרו שהבצע התחתונה שהייתה קדושתה גמורה, חברים - היינו תלמידי חכמים¹⁷¹ - נכנסים לשם ואוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני, אבל לא בעליונה, שלא הייתה קדושתה גמורה, ועמי הארץ¹⁷² היו אוכלים בשתיהן קדשים קלים ולא מעשר שני¹⁷³, לפי שבמעשרות היו זריזים לעשות בהם מצווה מן המובחר, שהיו עמי הארץ שומעים את הדרשה: עשר בשביל שתתעשר¹⁷⁴, והיו צריכים להתוודות ולומר: עשיתי ככל אשר צויתני¹⁷⁵, והיו שומעים את המתרגמים: ואכלת לפני ה' אלהיך וגו'¹⁷⁶, לפיכך היו נכנסים עד תוך חומת ירושלים הפנימית, אבל בקדשים לא היו מטריחים את עצמם ואוכלים אותם לפנים מחומה חיצונה, כשאין מוצאים מקום בפנים, לפי שהיו אומרים, זו חומה וזו חומה, מה לי תחתונה מה לי עליונה¹⁷⁷. ואף על פי שהיה הדבר בא לידי תקלה, הכניסוה עולי גולה¹⁷⁸, כדי שימסרו עצמם עליה יותר כשיש בה קדושה¹⁷⁹.

ויש מן האחרונים שכתב שאף על פי שלא נתקדשה לעניין קדשים ומעשר שני, מכל מקום לעניין המעלות שעשו בירושלים, שלא להרבות בה [טור שיח] טומאה¹⁸⁰, אף תוספת זו בכלל, שאינה גרועה מקדושת ערי-חומה*¹⁸¹.

המקום שהוזכר במקרא בשם ציון, או עיר דוד¹⁸², יש מן הראשונים שכתב שהוא בדרומה של ירושלים, ושלא נתקדש בקדושת ירושלים, ולכן מותר לפדות שם מעשר שני¹⁸³. ומכל מקום מצינו שאף מקום זה הוזכר בשם ירושלים¹⁸⁴.

על מקום לפנים מחומת ירושלים או מחוצה לה, הנקרא בית-פאגי, ע"ע¹⁸⁵.

בשערים של ירושלים שנינו: מן האגף ולפנים, כלפנים¹⁸⁶, האגף, היינו כל מקום הגפת הדלת שהוא חופף ונוקש שם כשסוגרו, משפת הפנימית של עובי הפתח עד מקום הנקישה, ולפנים, היינו תוך העיר ממש¹⁸⁷; מן האגף ולחוץ, ואף האגף עצמו, כלחוץ¹⁸⁸, שלא נתקדש עוביו¹⁸⁹. ואמרו: מפני מה לא נתקדשו שערי ירושלים, מפני שמצורעים מגינים תחתיהם, בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים¹⁹⁰.

גגים ועליות של ירושלים, לא נתקדשו בקדושת ירושלים¹⁹¹. ויש סוברים שהדבר תלוי במחלוקת תנאים¹⁹², וכן בירושלמי נחלקו אמוראים בדבר¹⁹³. ואותה ששנינו: החלונות - שבחומת ירושלים - ועובי החומה - ראש החומה בגובה - כלפנים¹⁹⁴, פירשו שהדברים אמורים בחלונות שהיו שווים לקרקע¹⁹⁵. וכן עובי ראש החומה, הדומה לגגים ועליות, פירשוהו בחומה קטנה שלפנים [טור שיט] מחומה גדולה, כמו שנאמר: ויאבל חל וחומה¹⁹⁶, שהחומה הקטנה היא נמוכה ושוה לקרקע, שהקרקע הולכת וגבוהה ועולה במעלות¹⁹⁷. בתוספתא אמרו: בית שהוא בנוי בחומה, ר' יהודה אומר כאילו הוא מבחוץ, ר' שמעון אומר כאילו הוא מבפנים¹⁹⁸, ויש מן האחרונים שפירש שהיינו שבנוי בעוביה על גבי ראש החומה, ונחלקו אם נתקדשו גגים ועליות¹⁹⁹. אף ענפים של אילן שבירושלים, כתבו ראשונים שמותר לאכול עליו מעשר שני, שאויר ירושלים כירושלים²⁰⁰.

אילן שהוא עומד בפנים - בירושלים - ונוטה לחוץ, או עומד בחוץ ונוטה לפנים, מכנגד החומה ולפנים הריהו כלפנים, מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ²⁰¹, והדברים אמורים באכילת מעשר שני או פדיונו, שהדבר תלוי בחומה²⁰², שנאמר: לפני ה' אלהיך תאכלנו²⁰³. ואותה ששנינו: בירושלים הלך אחרי הנוף²⁰⁴, פירש רב כהנא שהוא לדעת ר' יהודה הסובר שבאילן הלך אחר נופו²⁰⁵, והיינו להחמיר, שאם עיקרו בחוץ ונופו בפנים, כשם שבנופו אינו יכול לפדותו - שקלטוהו מחיצות²⁰⁶ - הוא הדין בעיקרו, וכשעיקרו בפנים ונופו בחוץ, כשם שבנופו אינו יכול לאכלו בלא פדיון, הוא הדין בעיקרו²⁰⁷, ואסור לאכלו שם אלא אם כן פדאו קודם שנכנס²⁰⁸.
ויש מפרשים שהולכים להחמיר בכל דבר בשניהם, ובין עיקרו בחוץ ונופו בפנים ובין עיקרו בפנים ונופו בחוץ, אינו יכול לאכלו או לפדותו לא בעיקרו ולא בנופו²⁰⁹.

בתי הבדים - שעוצרים בהם שמן ורגילים לעשותם בחומת העיר²¹⁰ - שפתחיהם לפנים מן החומה וחללם לחוץ, או שפתחיהם לחוץ וחללם [טור שכ] לפנים, נחלקו בהם תנאים: בית שמאי אומרים הכל כלפנים, ובית הלל אומרים מכנגד החומה ולפנים כלפנים, מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ²¹¹. בתוספתא אמרו שלבית שמאי אין פודים בהם מעשר שני כאילו הם בפנים²¹², ואין אוכלים שם קדשים קלים כאילו הם בחוץ²¹³, ולא אמרו הכל כלפנים אלא להחמיר²¹⁴. בירושלמי אמרו שאף לבית הלל הולכים אחר הפתח להחמיר, שאם פתחיהם לפנים וחללם לחוץ, מכנגד החומה ולפנים כלפנים לכל דבר, שהרי גם הפתח הוא לפנים, אבל מכנגד החומה ולחוץ אין אוכלים שם מעשר שני כלחוץ ואין פודים שם מעשר שני כלפנים, ואם פתחיהם לחוץ וחללם לפנים, מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ לכל דבר, שהרי גם הפתח הוא לחוץ, אבל מכנגד החומה ולפנים אין אוכלים שם מעשר שני כלחוץ ואין פודים שם מעשר שני כלפנים²¹⁵. וכן כתבו ראשונים להלכה²¹⁶.

על מחילות ומערות שבירושלים, הפתוחות לחוץ, שדנו בהם אם נתקדשו בקדושת ירושלים, ע"ע מחילות.

בית דין שרצו להוסיף על ירושלים, מוסיפים עליה, ויש להם למשוך חומת ירושלים עד מקום שירצו²¹⁷, וכן שנינו: אין מוסיפים על העיר - ירושלים - ועל העזרות, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד²¹⁸. על קידוש התוספת על ידי מלך ונביא ואורים ותומים וסנהדרין ושתי תודות ושיר, ע"ע תוספת העיר והעזרות²¹⁹. ואמרו: עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים עד שהסוס רץ ומציל - היינו כשיעור מרוצת הסוס עד חצי היום שצילו תחתיו²²⁰ - שנאמר ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לה'²²¹. [טור שכא]

ה. קנינה לכל ישראל
ירושלים הוזכרה בגבול נחלתם של שבטי יהודה ובנימין, וישבו בה כל אחד בחלקו²²².

ונחלקו תנאים בקנינה:
יש מהם סוברים שירושלים נתחלקה לשני שבטים אלו²²³ - היינו שהייתה קנויה להם²²⁴ - ואף מקום המקדש נתחלק ביניהם²²⁵, שכן אמרו: מה היה בחלקו של יהודה, הר-הבית* והלשכות* והעזרות - עזרת נשים ועזרת ישראל, וכן מקום דריסת רגלי הכהנים, עד המזבח²²⁶ - ומה היה בחלקו של בנימין, אולם* והיכל* ובית קדשי-קדשים*, ורצועה הייתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין, ובה מזבח בנוי²²⁷. ואף לדעת הסוברים שאין חולקים עיר אחת לשני שבטים²²⁸, פירשו ראשונים שעשו כן על פי הדיבור, שהייתה קבלה בידם, שסנהדרין בחלקו של יהודה ושכינה בחלקו של בנימין²²⁹, והיה להם להיות סמוכים זה לזה²³⁰, אלא שמקום המקדש בלבד היה קנוי לכל ישראל, שכשקנה דוד את הגורן מארונה היבוסי²³¹, גבה הכסף מכל שבט ושבט²³², או שנקנה אחרי כן לכל ישראל על ידי שנתנו לבנימין דושנה של יריחו²³³.

ולדעת חכמים - וכן הלכה²³⁴ - ירושלים לא נתחלקה לשבטים²³⁵, שלא נפלה בגורל לא ליהודה ולא לבנימין²³⁶, אלא כל השבטים שווים בה²³⁷, שכן דרשו, כתוב אחד אומר: במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך²³⁸, וכתוב אחד אומר: אל המקום [טור שכב] אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם²³⁹, באחד שבטיך, זה שבט יהודה ובנימין; מכל שבטיכם, זו ירושלים, שכל ישראל שותפים בה²⁴⁰. ופירשו ראשונים לדעתם, שאין הכוונה שמתחילה נתחלקה לשבטים אלו ואחרי כן נתנו להם דושנה של יריחו תחתיה - כדרך שאמרו כן על מקום המקדש לסוברים שנתחלק לשבטים²⁴¹ - שדווקא במקום המקדש סברא היא, שאף על פי שנתחלק חזרו וקנו אותו, כדי שיהיה לכל ישראל חלק בבית המקדש, אבל ירושלים, אם מתחילה נתחלקה, למה היו חוזרים וקונים אותה²⁴², שהרי זכות היא להם שנעשו אכסניה לכל ישראל²⁴³.

ויש שכתבו בדעת ראשונים, שלדברי הכל נתחלקה ירושלים מתחילה לשני שבטים אלו, שכן משמע פשטות הכתובים²⁴⁴, אלא שלסוברים שלא נתחלקה לשבטים, לא עמדה בחילוקה, שלבסוף נתנו להם דושנה של יריחו במקומה, או שבני יהודה ובנימין הפקירו את חלקם לכל ישראל, או שהתנו בשעת הגורל שכל מי שתפול ירושלים בחלקו תהיה לו לבית דירה בלבד ולא לאחוזה ממש²⁴⁵, או שאף על פי שמתחילה נתחלקה לשני שבטים אלו, שלא ידעו את המקום אשר יבחר ה', לא הייתה נחלתם אלא בקניין הגוף, ונשאר בה לכל ישראל זכות שימוש בבואם לירושלים, שעל דעת כן חילקו שהמקום אשר יבחר ה' לקדושת אכילת קדשים קלים ומעשר שני, יהיה [טור שכג] לכל ישראל זכות בו, מה שאין כן להסובר שירושלים נתחלקה לשבטים, שלא נשאר בה זכות לכל ישראל²⁴⁶.

מטעם זה שירושלים לא נתחלקה לשבטים, אמרו בברייתא שאין משכירים בה בתים²⁴⁷ - היינו שאין בעלי הבתים משכירים אותם לעולי רגלים²⁴⁸, לפי שאינם שלהם²⁴⁹, אלא בחינם נותנים אותם להם ונכנסים לתוכם²⁵⁰ - ר' אלעזר ב"ר צדוק אומר: אף לא מטות²⁵¹, שכיון שקרקע מקום המטות לא היה מיוחד לבעלים, לא היה כח בידם להשכירם שכירות שלמה²⁵², והוא הדין שאר תשמישים, כגון תיבות²⁵³, לפיכך אמרו שעורות קדשים - של שלמי-חגיגה* ושלמי-שמחה*, שהיו עולי הרגלים שוחטים ואוכלים שם²⁵⁴, וכן של תודה* ושלמים*, שהעורות לבעלים²⁵⁵ - בעלי הבתים נוטלים אותם בזרוע²⁵⁶, שכן דרך-ארץ* הוא, שהאורח יניח לבעל הבית את הקנקנים ואת העור של הבהמה²⁵⁷. ויש מן האחרונים שפירש מחלוקת התנאים, שלדעת חכמים ירושלים לא נתחלקה לשבטים, ודווקא בתים אין משכירים, לפי שאינם שלהם, מה שאין כן מטות, ולדעת ר' אלעזר ב"ר צדוק ירושלים נתחלקה לשבטים, ואף על פי כן אין משכירים בה לא בתים ולא מטות, שמא יוקירו שכר הבתים ויבואו להימנע ממצווה, שישיבת ירושלים מצווה היא²⁵⁸, וכל שכן ברגלים, וכיון שלפי הדין היה מגיע להם שכר הבתים והמטות, זיכו להם חכמים ליטול עורות הקדשים בזרוע, ולא חששו שעולי רגלים ימנעו ממצווה על ידי כך, כיון שהוא דבר המגיע לבעלי הבתים על פי דרך ארץ²⁵⁹. בברייתא אחרת אמרו: אין מוכרים בה בתים אלא מן הקרקעות ולמעלה²⁶⁰, היינו הבניין [טור שכד] עצמו בלא הקרקע²⁶¹. ויש מן האחרונים שפירש, שאף להשכיר יכולים מן הקרקע ולמעלה, ומכל מקום ברגל שכל ישראל עולים לירושלים, אין יכולים ליטול שכר, שכך התנה יהושע או הנביאים הראשונים, כדי שלא ימנעו מלעלות²⁶². ויש מן הראשונים שנראה מדבריו שאין משכירים בתוכה בתים אף בכל ימות השנה²⁶³, ויש מן האחרונים שפירש בדעתו, לפי שמן הסתם הצריכים לשכור הם אורחים העולים לירושלים לדבר מצווה, כגון להקריב קורבנותיהם, ואינו בדין שיקחו מהם שכר לימים מועטים²⁶⁴. ומכל מקום בזמן הזה, יש מן הראשונים שכתב שאין דין זה נוהג²⁶⁵. ויש שכתב טעם, שלא אמרו אלא בזמן שהייתה הארץ לישראל, והיושבים שם אין פורעים שכר, לפיכך דין הוא שלא יטלו שכר מעולי רגלים, לפי שאינה שלהם ויד כולם שוה בה, מה שאין כן בזמן שהארץ ביד גוים, וישראל הדר בו פורע שכירות לגוי, או שקנה אותו ממנו, שאינו מחוייב להכניס לביתו את הבאים, בחינם, וכל שכן שאין חיוב עליה לרגל בזמן הזה²⁶⁶.

בכמה מצוות ודינים, מצינו שדרשו מן הכתוב למעט את ירושלים, שאינם נוהגים בה, מכיון שלא נתחלקה לשבטים:

בבתי-ערי-חומה* - שהמוכר בה בית, הזכות בידו לפדותו מן הקונה בתוך שנה אחת למכירתו, ואם עברה שנה ולא פדהו, הבית חלוט ללוקח²⁶⁷ - אמרו שירושלים אף על פי שהיא עיר חומה²⁶⁸, אין הבית חלוט בה²⁶⁹, אלא גאולה תהיה לו אם ירצה לגאול, ואם יגיע יובל* יצא ביובל, כדין בתי-חצרים*²⁷⁰, לפי שנאמר בבתי ערי חומה: ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר [טור שכה] בעיר אשר לו חומה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביובל²⁷¹, וירושלים לא נתחלקה לשבטים²⁷², והרי אין לו מי שמקנה לו²⁷³, אף על פי שאת הבית עצמו מן הקרקע ולמעלה יכול למכור²⁷⁴.

במצות עגלה-ערופה* - שנאמר בה: כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלהיך נתן לך לרשתה וגו', והיה העיר הקרבה אל החלל ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר וגו'²⁷⁵ - אין ירושלים בכלל²⁷⁶, לפי שנאמר שם: לרשתה, וירושלים לא נתחלקה לשבטים²⁷⁷, וכשמודדים מן החלל אל הערים שסביבות החלל²⁷⁸, אין מודדים לירושלים²⁷⁹. ויש מן הראשונים שפירשו, שאף על פי שגם בלא המיעוט אין לירושלים להביא עגלה ערופה, אף אם היא קרובה אל החלל, שהרי יש לנו לילך אחר רוב העולם²⁸⁰, שנכנסים ויוצאים בה ברגל ואף בשאר ימות השנה להביא נדרים ונדבות, וכן אומות העולם היו באים אליה לסחורה, שקרויה: רוכלת עמים²⁸¹, מכל מקום צריכים בה מיעוט מהכתוב, לפי שהיו שם מקומות שלא היו מצויים בהם כי אם יושבי ירושלים לבדם²⁸², כגון בצד צפון²⁸³, או בימי חזקיה, שכל ישראל היו בירושלים²⁸⁴, ולא היו באים לסחורה²⁸⁵, או בזמן שלא היה שם בית המקדש עדיין, שהתורה פטרתה²⁸⁶.

ירושלים אינה נעשית עיר-הנדחת*²⁸⁷, שנאמר: באחת עריך וגו'²⁸⁸ - משמע שאתה יודע למי מיוחדת היא²⁸⁹ - פרט לירושלים שלא נתחלקה לשבטים²⁹⁰, או לפי שנאמר בה: אשר ה' אלהיך [טור שכו] נתן לך לשבת שם²⁹¹ - משמע מקום שמתיישבים שם²⁹² - פרט לירושלים, שלא ניתנה לבית דירה²⁹³, שלא נתחלקה לשבטים, אלא היא מקום חנייתם של כל ישראל בעלייתם לרגל²⁹⁴.
ויש מפרשים שאמרו כן אף להסובר שירושלים נתחלקה לשבטים, ש"לשבת שם" משמע שעיקרה לבית דירה, פרט לירושלים שהייתה מיוחדת לקדשי גבוה, לאכילת קדשים קלים ומעשר שני וכיוצא²⁹⁵.

דין בן-סורר-ומורה*, לדעת ר' נתן אין דנים בירושלים²⁹⁶, שנאמר בו: והוציאו אתו אל זקני עירו ואל שער מקמו²⁹⁷, פרט לירושלים שהיא של כל ישראל²⁹⁸, ואין זה עירו ואין זה מקומו²⁹⁹. ויש מן האחרונים שכתב, שלדעת חכמים דנים אותו אף בירושלים, שאין זה דומה לעיר הנדחת, שנתמעטה ירושלים מהכתוב "עריך"³⁰⁰, לפי ששם נאמר "עריך" על איש ישראל בעל העיר ההיא, שהיא אחוזתו, מה שאין כן בבן סורר ומורה, שהכתוב "זקני עירו" נאמר על העיר שדר בה או שסרח בה, ואין למעט את ירושלים³⁰¹.

בנגעי-בתים*, שנאמר בהם: ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם³⁰², לדעת חכמים אין ירושלים בכלל³⁰³, שדרשו: אחוזתכם מטמאה בנגעים ואין ירושלים מטמאה בנגעים³⁰⁴, שאינה אחוזה להם³⁰⁵. בירושלמי למדו שאינה מטמאה בנגעים מהכתוב: ובא אשר לו הבית וגו'³⁰⁶, פרט לירושלים שהיא לכל השבטים³⁰⁷.
[טור שכז] באיסור ערלה*, אמרו בירושלמי שלדעת חכמים הסוברים שהנוטע לרבים חייב בערלה³⁰⁸, הוא הדין בירושלים, שנאמר: ונטעתם³⁰⁹, מכל מקום³¹⁰.

בקביעות-למעשר* - שאין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית או החצר, ודווקא שלו ולא של חבירו³¹¹ - אמרו בירושלמי: בדין הוא שאפילו בתים ששם - בירושלים - לא יטבילו, שהם של כל ישראל, אלא זאת אומרת ירושלים עשו אותה כחצר בית שמירה, שתופסת³¹². וכן בתרומות ומעשרות - שלא נתחייבו בארץ ישראל אלא לאחר ירושה וישיבה³¹³ - אף פירות ירושלים חייבים, אף על פי שלא נתחלקה לשבטים³¹⁴. ומכל מקום בכורים*, שנאמר בהם: ראשית בכורי אדמתך וגו'³¹⁵, יש מן האחרונים שכתבו שאין מביאים מירושלים, כיון שלא נתחלקה לשבטים³¹⁶.

ו. בנינה וישובה
העיר ירושלים, נמנית במשנה ובברייתא בין הערים שביהודה* המוקפות חומה מימות יהושע בן נון³¹⁷, היינו מזמן כיבושן על ידי ישראל³¹⁸, אלא שנתמעטה מדין בתי-ערי-חומה* לפי שלא נתחלקה לשבטים³¹⁹. לדעת רב אשי הייתה ביהודה - מלבד ירושלים שנתקדשה - עוד עיר מוקפת חומה בשם ירושלים, ועליה אמרו במשנה ובברייתא שדינה כערי חומה³²⁰. ומכל מקום אף ירושלים שנתקדשה, הייתה מוקפת חומה מימות [טור שכח] יהושע בן נון, שאף על פי שנאמר בכתוב שעולי הגולה בימי עזרא הקיפו חומתה³²¹, יש לומר שפרצות היו שם וסתמון והגביהו חומתה הראשונה³²².

על זמן קריאת המגילה בפורים*, שירושלים הינה מהכרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון, שקוראים בהם בט"ו באדר, ע"ע מקרא מגילה.

ירושלים בבנינה וישובה, הייתה רשות-הרבים* שלה מכוונת משער לשער ומפולשת, ורחבה שש עשרה אמה³²³ כשיעור החשוב רשות הרבים לעניין איסור הוצאה מרשות לרשות והעברת ארבע אמות ברשות הרבים בשבת³²⁴, וכן הייתה בה דריסת ששים רבוא³²⁵ - שאוכלוסים הרבה באים לה³²⁶, מפני חשיבותה ובית המקדש שבתוכה, שירושלים הייתה דלתות העמים³²⁷ - ונעשית רשות הרבים, לפי שנכנסים בשער זה ויוצאים כנגדו בשער זה³²⁸. וכן אמרו: ירושלים, אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבים עליה משום רשות הרבים³²⁹, אבל עכשיו שדלתותיה ננעלות אינה רשות הרבים, שאינה כדגלי מדבר³³⁰, שהוא דרך פתוח כל שעה³³¹, ונעשית כחצר של רבים, ומערבים - ערוב-חצרות* - את כולה, וכל זמן שלא עירבו דינה ככרמלית*³³². ויש מן הראשונים שכתבו שאין עירוב מועיל בה, שאינה כחצר של רבים אלא ככרמלית³³³. ומכל מקום לאחר שנפרצו בה פרצות, דינה כרשות הרבים³³⁴.

[טור שכט] בזמן שבית המקדש קיים - שמצווה שיתן כל איש ישראל מחצית השקל בכל שנה לצורך קורבנות צבור ועוד³³⁵ - שנינו: אמת המים - של ירושלים³³⁶ - וחומתה של העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר - כגון לחפור בה בורות שיחין ומערות ותיקון רחובותיה ושמירת העיר³³⁷ - באים הם משירי-הלשכה*³³⁸. בברייתא אמרו: חוץ לחומת העזרה - כגון חומת העיר³³⁹ - באים מלשכת בדק-הבית*³⁴⁰, ופירשו ראשונים, שלדעת ברייתא זו באים אף מבדק הבית, שקדושתו גדולה משירי הלשכה, לפי שירושלים קדושה³⁴¹. הלכה שבאים משירי הלשכה³⁴².

אותה ששנינו שבני העיר כופים זה את זה לבנות לה חומה ודלתיים ובריח³⁴³, כתבו ראשונים שאין הדברים אמורים אלא בשאר כל העיירות, אבל בירושלים אין אומרים שיבנו אותם בני ירושלים עצמם משלהם, לפי שלא נתחלקה לשבטים³⁴⁴, ויש לכל ישראל חלק בה, ולכך באים משירי הלשכה, שנתנו כל ישראל³⁴⁵. אף במודר הנאה מחבירו, שאמרו שאסור בדבר של אותה העיר - שאין לאנשי עיר אחרת חלק בו, והרי הם כשותפים שאוסרים זה על זה, לסוברים כן³⁴⁶ - ומותר בדבר של עולי בבל - היינו דבר שהוא בשותפות כל ישראל³⁴⁷ - יש מן האחרונים שכתב שאף חומת ירושלים ומגדלותיה וכל צרכי העיר בכלל זה, שהם באים משירי הלשכה, שנתרמה מממון כל ישראל³⁴⁸.

על הממונה שהיו ממנים לחפור בורות ושיחין [טור של] ולתקן הבורות של רבים, כדי שיהיו המים מצויים בירושלים³⁴⁹, ע"ע ממונים במקדש.

מטעם זה, שבניין ירושלים בא משירי הלשכה, אמרו בברייתא שלדעת ר' יהודה אבני ירושלים שנשרו מועלים בהן³⁵⁰. וכן בנדרי איסור שנינו, שהאומר ככר זה עלי כירושלים, הרי זה נדר³⁵¹, כיון שבנינה בא משירי הלשכה³⁵². בברייתא אחרת אמרו לדעתו, שהאומר כירושלים לא אמר כלום - שלא נתכוון אלא לעצים ואבנים שבה³⁵³ - עד שידור בדבר הקרב בירושלים³⁵⁴. ופירשו שנחלקו תנאים בדעתו³⁵⁵, אם ירושלים קדושה כהקדש, או שאינה קדושה³⁵⁶, שלדעתו אין בנינה בא משירי הלשכה³⁵⁷, או שאף אם קדושה כהקדש, אין דעת הנודר לכך, אלא דעתו להתפיס כמו שירושלים קדושה מכל ארץ ישראל, ולא כדבר הנדור³⁵⁸. ולדברי הכל מותר ליהנות מן החומה ולישב בצילה ועליה, שלא ניתנה תורה למלאכי השרת³⁵⁹. ויש מן האחרונים שכתב שהפורץ דבר מחומת ירושלים ומגדלותיה שנבנו משירי הלשכה, עובר על לאו של: לא תעשון כן לה' אלהיכם³⁶⁰, כמו שאמרו כן באבני-היכל-ועזרות* ואבני-מזבח*³⁶¹.

גוי* שהתנדב מעות לחומת ירושלים וכל צרכי העיר, או שהתנדב לעשות עמהם בחינם, אין מקבלים ממנו, ואפילו גר-תושב*, שנאמר בבניין חומת ירושלים על ידי נחמיה: אלהי השמים הוא יצליח לנו ואנחנו עבדיו נקום ובנינו ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם³⁶².

על הימים שבהם הייתה חנוכת חומת ירושלים, [טור שלא] או שהתחילו לבנותה, שנמנו בין הימים שקבעום ליום טוב ואסרום בהספד ותענית, ע"ע מגילת תענית.

על הדברים שתקנו חכמים לעשות זכר לחורבן ירושלים, וכן על הרואה ירושלים בחורבנה, שקורע, ע"ע זכר לחורבן³⁶³, וע' קריעה³⁶⁴.

על הברכות והתפלות שתקנו חכמים להזכיר בהן את בניין ירושלים, עי' להלן: בברכות ותפלות.

ז. בגזירות ותקנות חכמים
כמה דברים נמנו בברייתא שגזרו חכמים שינהגו בירושלים, מחמת קדושתה, או שלא להרבות בה טומאה, וכיוצא³⁶⁵
יש מהראשונים שכתב, שלדעת הסוברים שהקדושה הראשונה של המקדש ושל ירושלים קדשה לעתיד לבוא³⁶⁶, אף בזמן הזה נוהגים הדברים שהם מעיקר קדושת העיר, שקדושתה לעולם עומדת, מה שאין כן בדברים שהם משום טומאה וכיוצא, שאינם נוהגים אלא בזמן הבית³⁶⁷.
ויש שכתב שלא ראינו מימינו מי שנזהר באחת מהן, ושאף לסוברים שקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, אינה אלא לדברים הנוהגים מן התורה, אבל מה שנוהג בה מדרבנן לא אמרו אלא בזמן ששייך הטעם שבשבילו החמירו³⁶⁸.

אין מוציאים בירושלים זיזים וגזוזטראות³⁶⁹, לרשות הרבים³⁷⁰ - והם קורות היוצאות מן הכתלים³⁷¹, ומניחים עליהם נסרים להלך³⁷² על פני העליה מבחוץ³⁷³ - מפני אהל הטומאה³⁷⁴, שמא יהיה כזית מן המת מוטל בארץ והגזוזטראות [טור שלב] מאהילות עליו ועל אנשים הרבה ונמצא מרבה את הטומאה³⁷⁵, וכן משום שלא ינזקו בהם עולי רגלים³⁷⁶. ואף על פי שבכל רשות הרבים אמרו שאין מוציאים בה זיזים וגזוזטראות, אלא אם רצה כונס בתוך שלו ומוציא³⁷⁷,
יש מן הראשונים שפירש שבירושלים אין מוציאים אפילו בכונס לתוך שלו³⁷⁸,
וכן יש מן האחרונים שכתב כן מטעם שלא נתחלקה לשבטים ואין זה בתוך שלו³⁷⁹.

ירושלים אין מגדלים בה תרנגולים, מפני הקדשים³⁸⁰, שישראל אוכלים שם בשר שלמים ותודה ומעשר בהמה, ודרך תרנגולים לנקר באשפה, שמא יביאו כעדשה מן השרץ ויטמאו את הקדשים³⁸¹. וכן אין עושים בה אשפתות³⁸², משום שרצים³⁸³, שדרכם ליגדל באשפה ומרבים טומאה, לפי שמתים שם ומטמאים הקדשים שבירושלים³⁸⁴.

ירושלים אין עושים בה גנות ופרדסים³⁸⁵, ואינה נזרעת ואינה נחרשת ואין מקיימים בה אילנות³⁸⁶, חוץ מגינת ורדים שהייתה שם מימות נביאים הראשונים³⁸⁷, שהייתה צריכה לקטורת³⁸⁸. ופירשו הטעם שגזרו כן משום סירחון³⁸⁹, היינו עשבים רעים הגדלים שם ונזרקים בחוץ, ועוד שדרך גנות לזבלן³⁹⁰, שמא יקוצו בה עולי רגלים וכל הבאים אליה מכל קצוי ארץ³⁹¹. ויש מן הראשונים שכתב שלטעם זה נוהג דין זה גם היום³⁹², ושאם נטעו היום דקל בירושלים, לולבו פסול לנטילת-לולב* משום מצווה הבאה בעבירה³⁹³. ויש מן האחרונים שחולק וסובר שאין איסור זה נוהג אלא בשלוותה של [טור שלג] ירושלים, מפני כבודו וקדושתו של בית המקדש, ואף בזמן המקדש, אם עבר ונטע לא נאסר העץ ולא פריו, ואין הלולב פסול למצווה³⁹⁴. וכן יש שפירש הטעם שאין מקיימים בה אילנות³⁹⁵, שהוא מפני אהל הטומאה, ושלפי זה אין האיסור נוהג בזמן הזה³⁹⁶.

אין עושים כבשונות בירושלים³⁹⁷, והם משרפות סיד לקדרות³⁹⁸, מפני העשן³⁹⁹, שמשחיר את החומה וגנאי הוא⁴⁰⁰, שירושלים נאמר בה: כלילת יופי⁴⁰¹. ויש מפרשים הטעם שלא ישחיר העשן את כותלי בית המקדש⁴⁰², או שלא יתערב העשן עם העשן של המערכה⁴⁰³. ואף על פי שבכל מקום אמרו: מרחיקים את הכבשונות מן העיר חמשים אמה⁴⁰⁴, יש מן האחרונים שכתב שהוצרכו לתקנה מיוחדת בירושלים, לפי שלא נתחלקה לשבטים⁴⁰⁵, ואין מי שיכול לאסור עליהם שלא לעשות⁴⁰⁶.

ירושלים אין מלינים בה את המת⁴⁰⁷, שאם מת בה אדם, באותו היום קוברים אותו מיד⁴⁰⁸, או שמוציאים אותו בבית שחוצה לה⁴⁰⁹. ואף על פי שבלאו הכי אמרו במלין את מתו שהוא עובר בלא תעשה⁴¹⁰, פירשו ראשונים שאף להלינו לכבודו, שבמקום אחר מותר⁴¹¹, בירושלים אסור⁴¹². ואמרו שדבר זה מסורת היא בידינו⁴¹³, ואין טעם לדבר⁴¹⁴. ויש מן הראשונים שנראה מדבריו שהוא משום [טור שלד] קדושת ירושלים, ונוהג גם בזמן הזה⁴¹⁵, ויש שכתב שהוא משום טומאה, וכיון שבזמן הזה כולנו טמאי מת, לא איכפת לנו אם ירבה בטומאה⁴¹⁶. ועוד אמרו שירושלים אין מעבירים בתוכה עצמות אדם⁴¹⁷, היינו אפילו להכניס בה מת דרך העברה, ולהוליכו דרך שם למקום אחר לקוברו, אסור⁴¹⁸. ואף כאן נחלקו אם האיסור נוהג בזמן הזה⁴¹⁹.

ירושלים אין מקיימים בה קברות, חוץ מקברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה⁴²⁰, שהיו שם מימות נביאים הראשונים⁴²¹. וכן אמרו שקברי בית דוד וחולדה הנביאה היו בירושלים ולא נגע בהם אדם מעולם, שמחילה הייתה להם והייתה מוציאה טומאה לנחל קדרון⁴²². ויש מן האחרונים שפירש, שקברי בית דוד היו בתחילה חוץ לחומה, היינו בציון עיר דוד⁴²³, ושוב הקיפום והכניסום לתוך החומה, וכן קבר חולדה שהוא בראש הר הזיתים⁴²⁴, הוא בבצע העליונה⁴²⁵, שבתחילה לא הייתה שם חומה, ולכך קברוה שם, ובבית שני עשו לה חומה ונשאר הקבר בפנים, ואף על פי שהבצע העליונה אינה קדושה בקדושת ירושלים⁴²⁶, מכל מקום לעניין המעלות שמנו בירושלים שלא להרבות בה טומאה, אף מקום זה דינו כירושלים, שאין קדושתו גרועה מקדושת ערי- חומה*, שאין קוברים בהם מתים⁴²⁷, ומפני כבודם לא פינו קברים אלו, אלא עשו להם מחילה [טור שלה] להוציא את הטומאה⁴²⁸. ויש מן האחרונים שכתב על פי הירושלמי, שאם עברו וקברו מת בירושלים והיה מקום אחר לקוברו, עוברים על לאו, שנאמר: ולא תטמא את אדמתך וגו'⁴²⁹. ואף באיסור זה יש שכתבו, שכיון שהוא משום טומאה, אינו נוהג בזמן הזה⁴³⁰.

מטעם זה שגזרו חכמים על ירושלים שלא להרבות בה טומאה⁴³¹, מצינו כמה דברים, שאף על פי שגזרו בהם בכל מקום מחשש טומאה, לא גזרו כן בירושלים, לפי שהיא מוחזקת בטהרה.

בגזירה שגזרו חכמים על כל הכלים הנמצאים בשווקים וברחובות, שטמאים מספק⁴³², אמרו שלא גזרו על ספק כלים בירושלים⁴³³, לפי שהוא מקום המוחזק בטהרה⁴³⁴, אלא שלדעת ר' מאיר כל הכלים הנמצאים בדרך שיורדים בה לבית הטבילה, טמאים - שנמצאו שם, לפי שטמאים היו והיה רוצה להטביל אותם ונפלו ממנו⁴³⁵ - והנמצאים בדרך שעולים מבית הטבילה, טהורים⁴³⁶, שהטבילם⁴³⁷, וכן אם נמצאו במבואות קטנים, הסמוכים לדרך ירידה ולדרך עליה, ופעמים שהיו יורדים דרך אותם מבואות ופעמים שהיו עולים, טמאים מספק, שהרי מתחילה טמאים היו, אבל שאר כלים שבירושלים שנמצאו לא גזרו עליהם מספק⁴³⁸, ולדעת ר' יוסי - וכן הלכה - כולם טהורים⁴³⁹.

אף בגזירה שגזרו חכמים על הרוקים הנמצאים, שטמאים מספק⁴⁴⁰, שמא של זב* או של נדה* הם, ואב- הטומאה* הם לטמא אדם⁴⁴¹, אמרו שלא גזרו על ספק הרוקים בירושלים, אף על פי שהוחזק שם זב⁴⁴², שראינוהו עובר בשוק זה שנמצא בו רוק⁴⁴³. ונחלקו תנאים, שלדעת ר' מאיר כל הרוקים הנמצאים [טור שלו] בירושלים טהורים, חוץ משל שוק העליון⁴⁴⁴, ששם היו מתקבצים טמאים, שלא לטמא את חבריהם⁴⁴⁵, או ששם היו מתקבצים נכרים, שגזרו עליהם שיהיו כזבים לכל דבריהם⁴⁴⁶, ולדעת ר' יוסי - וכן הלכה - בשאר ימות השנה, הנמצאים באמצע הדרך גזרו עליהם טומאה, כשאר הרוקים הנמצאים בכל מקום, והרוקים הנמצאים בצדדים טהורים, שהפרושים הם שמהלכים בצדדים, כדי שלא ייטמאו במגע עמי הארץ, ובשעת הרגל, שבאמצע הדרך טהורים, שכל ישראל טהורים ברגל, ושבצדדים טמאים, שהטמאים ברגל מועטים, והם פורשים לצידי הדרכים⁴⁴⁷. על טומאת עם-הארץ*, שברגלים - בשעה שכל ישראל מתאספים בירושלים - כטהורה היא חשובה, ושדרשו כן את הכתוב: ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדו⁴⁴⁸, עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים, ע"ע חבר⁴⁴⁹.

בטומאת מת, שנינו בברייתא: פעם אחת מצאו עצמות - מת - בלשכת דיר העצים⁴⁵⁰, ובקשו לגזור טומאה על ירושלים, עמד ר' יהושע על רגליו ואמר, לא בושה וכלימה היא לנו, שנגזור טומאה על עיר אבותינו⁴⁵¹, ואמרו חכמים מלקט עצם עצם והכל טהור⁴⁵², ולא חפרו בארץ כדי שיראו אם יש שם קבר, אלא לקטו מה שמצאו בלבד ולא גזרו טומאה על ירושלים בשבילם, והעמידוה בחזקת טהרה כשאר ארץ ישראל⁴⁵³.

בעמי הארץ שאינם נאמנים על טהרת כלים⁴⁵⁴, אמרו שבירושלים הם נאמנים על טהרת כלי חרס לקודש⁴⁵⁵, לפי שאין עושים בה כבשונות לא לסיד ולא לקדירות⁴⁵⁶, לפיכך האמינום שלא לגזור [טור שלז] עליהם, שאין גוזרים גזירה על הצבור שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה⁴⁵⁷. אם נאמנים אף על המשקים שבכלים, ועל האופנים שנאמנים אף מן המודיעים - כרך רחוק מירושלים חמשה עשר מיל - ולפנים, ע"ע עם הארץ.

שוקי ירושלים עשויים להתכבד בכל יום⁴⁵⁸, מפני הטיט⁴⁵⁹, או מפני השרצים, שלא יטמאו הטהרות⁴⁶⁰, ומטעם זה שנינו במעות שנמצאו בירושלים, שאף על פי שבשאר ימות השנה דינן כחולין - שרוב מעות שבעיר חולין - בשעת הרגל דינן כמעשר⁴⁶¹, שברגל רוב מעות העיר מעשר⁴⁶², שאם נפלו שם קודם הרגל כבר מצאו אותן מכבדי השוק⁴⁶³. ויש מן הראשונים שכתב טעם זה על מה ששנינו שכל המעות הנמצאות בירושלים בשאר ימות השנה הרי אלו חולין⁴⁶⁴, הואיל ושוקי ירושלים מתכבדים בכל יום⁴⁶⁵, ואם נפלו מעולי רגלים שיש עמהם מעות מעשר שני, כבר היו נמצאות⁴⁶⁶. אבל מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה בירושלים, לעולם הן מעשר⁴⁶⁷, בין בשעת הרגל בין שלא בשעת הרגל, שרוב בשר הנאכל בירושלים מעשר, לפי שאין אדם שוהה בירושלים עד שיאכל כל מעשרותיו, ונותן מעות מעשר לעניי העיר או לאוהביו יושבי העיר, ורוב הוצאות מעשר לוקחים בהן בהמות לשלמים⁴⁶⁸.

על בשר הנמצא בירושלים, שיש לחוש שמא נותר הוא, ע"ע נותר. על בהמה הנמצאת בירושלים, שיש להסתפק בה בכל זבחים שהיא ראויה להם, ע"ע חטאות המתות⁴⁶⁹, וע' פסולי המוקדשים.
[טור שלח] חצרות שבירושלים, שהיו אוכלים שם חלות תודה ורקיקי נזיר ויש בהם חמץ⁴⁷⁰, אמרו בירושלמי שמן הדין לא היו צריכות בדיקת-חמץ*, לפי שהן בדוקות מן הנותר* - שהיו צריכים לבדוק אם יש בהן נותר, לשורפו⁴⁷¹ - אלא שלא תחלוק בין ביעור לביעור⁴⁷².

משום כבודה ויופיה של ירושלים, מצינו שתקנו חכמים תקנה ליפות את שוקיה, שכן שנינו: כרם-רבעי* - שדינו כמעשר-שני*, שצריך להעלות את הפירות לירושלים, או לפדותם ולהעלות את הדמים לירושלים⁴⁷³ - היה עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד⁴⁷⁴, שתקנו חכמים במהלך יום אחד שלא יפדוהו, אלא הפירות עצמם יעלה ויאכלם שם⁴⁷⁵, ופירשו הטעם כדי לעטר את שוקי ירושלים בפירות⁴⁷⁶, וכן אמרו: הרי זה עולה לירושלים ומחלק הימנו לשכניו ולקרוביו ולמיודעיו ומעטר בו את השוק⁴⁷⁷. ומשחרב בית המקדש, התקינו שיהא נפדה אפילו סמוך לחומה⁴⁷⁸, שכיון שחרבה ירושלים, לא חששו לה חכמים לעטרה מעתה⁴⁷⁹, כי מה לנו לעטרה לצורך הנכרים⁴⁸⁰, ותנאי היה שאימתי שיבנה בית המקדש, יחזור הדבר לכמות שהיה⁴⁸¹. אם התקנה הייתה אף במעשר שני, וכן אם הייתה בענבים בלבד או אף בשאר פירות, ע"ע פדיון מעשר שני וע' רבעי.

בפדיון-מעשר שני* - שמעלים את המעות לירושלים, ושאין פודים אותו אלא במטבע היוצא באותו מקום⁴⁸² - התקינו שיהיו כל המעות יוצאות בירושלים⁴⁸³. בירושלמי אמרו הטעם, לפי שנאמר בה: יפה נוף משוש כל הארץ⁴⁸⁴, והיו שם [טור שלט] הרבה מיני מטבעות⁴⁸⁵. ועוד אמרו: איזהו מטבע של ירושלים, דוד ושלמה - כתוב - מצד אחד, וירושלים עיר הקדש מצד אחר⁴⁸⁶.

על מדות-ומשקלות* של ירושלים, שהוסיפו שם בשיעורם על המידות שהיו במדבר, ע"ע.

ח. הכל מעלים לירושלים
במצות ישיבת ארץ ישראל⁴⁸⁷, מצינו מעלה יתירה לירושלים, וכן שנינו בזכויות הבעל או האשה לכוף זה את זה לצאת ולגור בארץ אחרת⁴⁸⁸: הכל מעלים לירושלים ואין הכל מוציאים, אחד האנשים ואחד הנשים⁴⁸⁹. ופירשו בברייתא, שאם הוא אומר לעלות - משאר גבולים לירושלים - והיא אומרת שלא לעלות, כופים אותה לעלות, ואם לאו תצא בלא כתובה; היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות, כופים אותו לעלות, ואם לאו יוציא ויתן כתובה; היא אומרת לצאת - מירושלים לגבולים - והוא אומר שלא לצאת, כופים אותה שלא לצאת, ואם לאו תצא בלא כתובה; הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת, כופים אותו שלא לצאת, ואם לאו יוציא ויתן כתובה⁴⁹⁰, וכדרך שאמרו כן כשאחד מהם רוצה לעלות לארץ ישראל או לצאת ממנה⁴⁹¹. ואף כאן פירשו: הכל מעלים, אפילו מנוה היפה לנוה הרע⁴⁹², ואפילו ממקום שרובו ישראל למקום שרובו גוים⁴⁹³, ואין הכל מוציאים, אפילו מנוה הרע לנוה היפה, ואפילו ממקום שרובו גוים [טור שמ] למקום שרובו ישראל⁴⁹⁴.

וכן כתבו ראשונים להלכה אף בזמן הזה⁴⁹⁵, שקדושת ירושלים לא בטלה⁴⁹⁶, וכשם שארץ ישראל מקודשת מכל הארצות, כך ירושלים מקודשת מכל ארץ ישראל⁴⁹⁷, ואף לדעת הסוברים שקדושת ירושלים בטלה בזמן הזה⁴⁹⁸, מכל מקום יש בישיבתה מצווה יותר משאר ערי ארץ ישראל⁴⁹⁹, או שאמרו כן משום חשיבות ישוב ארץ ישראל - היינו ההתיישבות בה בבנינה⁵⁰⁰ - וכל שכן ישוב ירושלים בזמן חורבנה⁵⁰¹. ויש מן האחרונים שכתב בדעת ראשונים שאינו יכול לכופה אלא לעלות עמו לירושלים לקבוע שם דירתו משום ישוב ירושלים, אבל לא לעלות על מנת לחזור⁵⁰².

בירושלמי אמרו: הוא רוצה לעלות לירושלים והיא אינה רוצה, כופים אותה לעלות; היא רוצה לעלות והוא אינו רוצה, אין כופים אותו לעלות⁵⁰³. וכתבו ראשונים שאין כאן מחלוקת, ושלדברי הכל לא אמרו שאף האשה כופה את בעלה לעלות, אלא בזמן שישראל שרויים על אדמתם - שאז הייתה מצווה לדור בירושלים יותר מבארץ ישראל⁵⁰⁴ - אבל בזמן הזה, הוא כופה אותה ואין היא כופה אותו, ובזה יפה כח האיש מכח האשה⁵⁰⁵. ויש מן הראשונים שכתבו כן להלכה⁵⁰⁶.

עבד-כנעני*, אף על פי שאם אמר לעלות לארץ ישראל כופים את רבו לעלות עמו, וכן אם רצה [טור שמא] האדון לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ, אינו יכול להוציאו שלא ברצונו⁵⁰⁷, כתבו ראשונים שלא אמרו כן בעליה לירושלים, לפי שאין אנו רוצים שיהיו עבדים בירושלים יותר מדי, אלא מיוחסים⁵⁰⁸. בספרי אמרו: לא תסגיר עבד אל אדניו וגו', עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך⁵⁰⁹, ולא בירושלים⁵¹⁰, שאם ברח לירושלים לא יעכבוהו שם⁵¹¹. וכן בגר-תושב* אמרו שאין נותנים לו מקום בירושלים⁵¹², ואף בו דרשו: באחד שעריך, ולא בירושלים⁵¹³. וכן ממזר* יש אומרים שאינו נכנס לירושלים⁵¹⁴, לישב שם⁵¹⁵.

במצות האב ללמד את בנו תורה⁵¹⁶, אמרו שבתחילה התקינו שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות בירושלים, והאב היה מעלה את בנו ומלמדו, לפי שדרשו כן את הכתוב: כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים⁵¹⁷, ופירשו ראשונים לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה, היה מכווין לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה, שכן דרשו את הכתוב באכילת מעשר-שני* בירושלים: למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים⁵¹⁸, שגדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד⁵¹⁹, לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו, והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה, היה גם הוא מכווין ליראת שמים ועוסק בתורה⁵²⁰. וכן באיסור מכירת מעשר שני⁵²¹, אמרו בירושלמי הטעם כדי שיהיו הכל זקוקים למחיצתם⁵²², היינו להעלותם לירושלים⁵²³. [טור שמב] ויש מן האחרונים שהוכיח מכאן שאף הדר בארץ ישראל, יש עליו מצווה לעלות לירושלים⁵²⁴.

אף עליה-לרגל* מצינו שהוזכרה על שם ירושלים, וכן שנינו: הנודר מעולי ירושלים, אסור בישראל ומותר בכותים⁵²⁵. על המנהג לעלות לרגל לירושלים בזמן הזה, ע"ע עליה לרגל וע' ראיה⁵²⁶.

על עניי ירושלים שקודמים לעניי שאר ארץ ישראל בנתינת צדקה להם, ע"ע צדקה, וע' קדימה במצוות.

ט. יושביה ומנהגיה
יושבי ירושלים - לעניין מצוות ודינים שנהגו בהם, להחמיר או להקל, ועוד - יש שהוזכרו בשם אנשי ירושלים⁵²⁷, או יקירי ירושלים⁵²⁸, או נקיי הדעת שבירושלים⁵²⁹, או קהלא קדישא דבירושלים⁵³⁰, ויש שנאמר דבר הלכה בשמם⁵³¹, או שהעידו אחרים על מה שהיה או על מה שנהגו בירושלים⁵³².

בדברים התלויים במנהג המקום, כגון אותה ששנינו: מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות, עושים; מקום שנהגו שלא לעשות אין עושים⁵³³, אמרו שירושלים היא מקום שנהגו שלא לעשות⁵³⁴. ופירשו ראשונים שסברא היא, כיון שמתקבצים שם אף ממקומות שנהגו בהם איסור⁵³⁵. ויש מן האחרונים שכתב כן אף בשאר מנהגים, שבירושלים יש לנהוג חומרי המנהגות לעולם, לפי שכולם הם "לקוטאי"⁵³⁶, ואפשר שהרוב יהיו ממקומות שנהגו חומרא ואיסור בדבר⁵³⁷.
[טור שמג] על המנהגים השונים של הקהילות השונות המצויות בירושלים, כגון אשכנזים וספרדים, חסידים ופרושים ועוד, שיש לכל אחד לנהוג כמנהג אבותיו ורבותיו, ע"ע מנהג⁵³⁸.

בכמה דברים מצינו, בזמנים שונים, שבירושלים נהגו בהם איסור, אף על פי שמותרים מן הדין, כגון תכלת* בציצית* - שהותר בה איסור כלאי-בגדים*, שנאמר: לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו⁵³⁹, וסמוך לו: גדלים תעשה לך וגו'⁵⁴⁰ - בירושלים נהגו בה איסור, שכן אמרו: כל המטיל תכלת בירושלים אינו אלא המתמיהים⁵⁴¹, שמתמה את כל רואיו, שאומרים כלאים הוא לבוש⁵⁴², ולמה אסרוה, לפי שאין בקיאים⁵⁴³ לדרוש סמוכים* שכלאים בציצית מותר, ויבואו להתירה בכל מקום⁵⁴⁴.

במלאכת חול-המועד*, שמותרת בדבר-האבד*⁵⁴⁵, שנינו: עד ימיו של יוחנן כהן גדול היה פטיש מכה בירושלים⁵⁴⁶, בבית הנפחים, לעשות את מלאכת דבר האבד⁵⁴⁷, ועמד הוא וגזר על הנפחים, מפני שקולם נשמע למרחוק ואין הכל יודעים שהוא לדבר האבד⁵⁴⁸.

בגורם בושת לחבירו, שפטור מן הדין⁵⁴⁹, אמרו: מנהג גדול היה בירושלים, שהמוסר סעודה לחבירו וקילקלה, נותן לו - מלבד דמי הנזק - דמי בושתו ובושת אורחיו⁵⁵⁰, שזימן אורחים ואין לו מה יאכילם⁵⁵¹, הכל לפי כבוד בעל הבית ולפי כבוד האורחים⁵⁵².

בדיני-ממונות*, שהכל כשרים לדון אותם⁵⁵³, ואפילו ממזר⁵⁵⁴, אמרו שבירושלים היו מקפידים על כל דייניהם לייחסם⁵⁵⁵, ומטעם זה שנינו: כל מי [טור שמד] שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים, משיאים לכהונה⁵⁵⁶, ופירשו שהדברים אמורים בירושלים⁵⁵⁷.

אנשי ירושלים היו מחבבים את המצוות, וכן שנינו: מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדים את לולביהם בגימוניות של זהב⁵⁵⁸. ועוד אמרו: כך היה מנהגם של אנשי ירושלים - בחג הסוכות - אדם יוצא מביתו, לולבו בידו; הולך לבית הכנסת, לולבו בידו; קורא קריאת שמע ומתפלל, לולבו בידו; קורא בתורה - וצריך להניח את הלולב, לפי שגולל ספר תורה ופותחו⁵⁵⁹ - ונושא את כפיו⁵⁶⁰, מניחו על גבי קרקע; הולך לבקר חולים ולנחם אבלים, לולבו בידו; נכנס לבית המדרש - שטרוד בשמועה ויפול מידיו⁵⁶¹ - משגר לולבו ביד בנו וביד עבדו וביד שלוחו⁵⁶², ומחזירו לתוך ביתו⁵⁶³, להודיעך כמה זריזים הם במצוות⁵⁶⁴. וכן בצדקה* דרשו: נתן תתן לו⁵⁶⁵, בינך לבינו, מכאן אמרו: לשכת חשאים הייתה בירושלים⁵⁶⁶, וכן שנינו בלשכות* שהיו במקדש: לשכת חשאים, שיראי חטא נותנים לתוכה בחשאי, ועניים בני טובים היו מתפרנסים מתוכה בחשאי⁵⁶⁷. ועוד אמרו: ראה שלמה כת של גומלי חסדים, ובנה להם לישראל שני שערים, אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים, ובשבת היו מתקבצים יושבי ירושלים ועולים להר הבית ויושבים בין שני שערים הללו כדי לגמול חסדים לזה ולזה⁵⁶⁸. ושנינו בתוספתא: כך היו חבורות שבירושלים נוהגים, אלו לבית המשתה ואלו לבית האבל, אלו לסעודת אירוסין ואלו לסעודת נישואין, אלו לשבוע הבן⁵⁶⁹ ואלו לליקוט עצמות⁵⁷⁰.

[טור שמה] וכן בחינוך הבנים, אמרו שהיה מנהג טוב בירושלים לחנך בניהם ובנותיהם להתענות ביום צום⁵⁷¹, ובן שלש עשרה מוליכו ומקרבו לפני כל זקן כדי לברכו ולחזקו ולהתפלל עליו שיזכה בתורה ובמעשים טובים, וכן כל מי שהיה לו גדול ממנו בעיר, היה עומד ממקומו והולך לפניו ומשתחוה לו להתפלל בעדו, ללמד שהם נאים ומעשיהם נאים ולבם לשמים, וכן לא היו מניחים בניהם קטנים אחריהם, אלא מוליכים אותם לבתי כנסיות, כדי לזרזם במצוות⁵⁷².

וכן מצינו שהוזכרו מנהגיהם של יקירי - חשובי⁵⁷³ - ירושלים, ואמרו: מיקירי ירושלים לא היו ישנים כל הלילה - של יום הכיפורים בזמן המקדש⁵⁷⁴ - כדי שישמע כהן גדול קול הברה ולא תהא שינה חוטפתו⁵⁷⁵. וכן במשלח את השעיר לעזאזל⁵⁷⁶: מיקירי ירושלים היו מלוים אותו⁵⁷⁷. וכן הוזכרו בני יקירי ירושלים, שהיו בעזרת-נשים*, ראשיהם בין רגלי הלוים, כדי ליתן תבל בנעימה⁵⁷⁸. וכן מצינו שהוזכרו נשים יקרות - עשירות⁵⁷⁹ - שבירושלים, שהיו מפרנסות את הנשים המגדלות את בניהן לצורך פרה אדומה⁵⁸⁰, וכן היו מתנדבות ומביאות את היין וקורט של לבונה שהיו משקים את היוצא ליהרג⁵⁸¹.

ויש שהוזכרו מנהגים שנהגו בהם נקיי הדעת שבירושלים, וכן אמרו בהוצאה-והכנסה* של ספר תורה, שכשהיו מוציאים את ספר התורה ומחזירים אותו, היו הולכים אחרי הספר, מפני כבודו⁵⁸². וכן בבית-דין*, אמרו: כך היה מנהגם של נקיי הדעת שבירושלים, מכניסים את בעלי הדינים ושומעים את דבריהם ומכניסים את העדים ושומעים את דבריהם, [טור שמו] ומוציאים אותם לחוץ ונושאים ונותנים בדבר⁵⁸³, גמרו את הדבר מכניסים אותם, הגדול שבדיינים אומר: איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב⁵⁸⁴, כדי שלא ידע אחד מבעלי דינים איזה דיין הוא שזיכה אותו ולא איזה דיין הוא שחייבו⁵⁸⁵. ועוד אמרו: נקיי הדעת שבירושלים לא היו חותמים על השטר אלא אם כן יודעים מי חותם עמהם - שמא יחתום עמהם עד אחד פסול ומבטל את עדות כולם, ונמצאו אלו בושים⁵⁸⁶ - ולא היו יושבים בדין אלא אם כן יודעים מי יושב עמהם, ולא היו נכנסים לסעודה אלא אם כן יודעים מי מיסב עמהם⁵⁸⁷. וכן בכתיבת שמות העדים בגט*, שנינו: איש פלוני בן איש פלוני, ולא כתב עד, כשר, וכך היו נקיי הדעת שבירושלים - שלשונם קצרה⁵⁸⁸ - עושים⁵⁸⁹. ויש גורסים כן אף בכתיבת שם האיש והאשה בגט, שאמרו שאם כתב חניכתו וחניכתה - שם לווי של משפחה כולה⁵⁹⁰ - כשר, שכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושים⁵⁹¹.

מנהגים מיוחדים בירושלים בכלל, מצינו אף בשטרות והתחייבויות וכיוצא בזה, וכן אמרו בשטר כתובה* - שכותבים בו זמן⁵⁹² - שבירושלים היו כותבים שעות⁵⁹³, ומטעם זה אמרו, שאם היה נשוי כמה נשים ומת, והיו כל הכתובות יוצאות ביום אחד, כל הקודמת לחברתה אפילו בשעה אחת, זכתה⁵⁹⁴. והוא הדין בשאר שטרות⁵⁹⁵. וכן בתנאי-כתובה* היו אנשי ירושלים כותבים: את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי⁵⁹⁶, ולא כאנשי יהודה*, שהיו כותבים: עד שירצו היורשים ליתן לך כתובתיך⁵⁹⁷. וכן אותה ששנינו שהחתן מקבל עליו דבר קצוב [טור שמז] לפי הנדוניא* לקופה של בשמים⁵⁹⁸, פירשו שלא נאמרו דברים הללו אלא בירושלים⁵⁹⁹, שהיו נוהגות להתקשט בבשמים⁶⁰⁰, שאף על פי שאמרו שבזמן הבית לא הייתה צריכה כלה להתקשט בירושלים, מפני ריח הקטורת⁶⁰¹, לא אמרו כן אלא לריח בלבד, אבל היו צריכות לבשמים ולשאר קישוטים⁶⁰².

בכתיבת שם המקום בגט, שנהגו לכתוב: במתא פלונית דיתבא על נהר פלוני, או: דיתבא על מי בארות, או על מי מעיינות⁶⁰³, כתבו אחרונים, שבירושלים נהגו לכתוב: במתא ירושלם דיתבא על מי שלח ומי בורות⁶⁰⁴.

בהספד*, שמזכירים בו את שבחיו של המת, אמרו שבירושלים לא היו אומרים בפני מטתו של מת אלא דברים שיש בו, ואחר המטה היו אומרים בין דברים שיש בו ובין דברים שאין בו⁶⁰⁵.

ירושלים נקראת: יפה נוף משוש כל הארץ⁶⁰⁶, ומטעם זה אמרו: כיפה של חשבונות הייתה חוץ לירושלים, וכל מי שמבקש לחשב הולך לשם, למה, שלא יחשב בירושלים ויצר⁶⁰⁷, והיו יוצאים ועושים חשבונותיהם מחוץ לעיר, ואוכלים ושותים ושמחים בתוך העיר⁶⁰⁸.

על השמחה היתירה בזמן הבית בחמשה עשר באב וביום הכיפורים, ומנהגי השמחה שנהגו אז בירושלים, ע"ע חמשה עשר באב⁶⁰⁹.

י. בברכות ותפלות
במטבע הברכות והתפלות, בין בזמן הבית ובין לאחר החורבן, תקנו חכמים להזכיר את בניין ירושלים, וכן דרשו את הכתוב: כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות⁶¹⁰, תל שכל פיות מתפללים עליו⁶¹¹.
[טור שמח] בברכת-המזון* - שיש בה ארבע ברכות⁶¹² - הברכה השלישית היא: בונה ירושלים⁶¹³, וכן דרשו את הכתוב: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטבה אשר נתן לך⁶¹⁴: על הארץ, זו ברכת הארץ⁶¹⁵; הטובה, זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר: ההר הטוב הזה והלבנן⁶¹⁶. ועוד אמרו: דוד ושלמה תיקנו בונה ירושלים, דוד תיקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תיקן על הבית הגדול והקדוש⁶¹⁷, וכל שלא אמר מלכות בית דוד בבונה ירושלים, לא יצא ידי חובתו⁶¹⁸, שעל ידו נתקדשה ירושלים⁶¹⁹, או מפני שהיא עניין הברכה, שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד⁶²⁰.

ונחלקו אמוראים בפתיחתה ובחתימתה:
לדעת רב ששת: פתח ברחם על עמך ישראל, חותם במושיע ישראל; פתח ברחם על ירושלים, חותם בבונה ירושלים⁶²¹,
ולדעת רב נחמן אפילו פתח ברחם על ישראל, חותם בבונה ירושלים, משום שנאמר: בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס⁶²², שבניין ירושלים תשועת ישראל היא⁶²³.
ויש שהוזכרה ברכה זו בשם נחמה, שכן אמרו: בשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע⁶²⁴. וכן בברכה-מעין-שלש*, מזכירים בניין ירושלים⁶²⁵.

בתפלת שמנה-עשרה*, הברכה הארבע עשרה היא ברכת בונה ירושלים⁶²⁶, ואמרו בסדר הברכות, שברכה זו נקבעה אחרי ברכת על הצדיקים, שאחרי ברכת-המינים*, ואחריה ברכת את צמח דוד⁶²⁷, שכיון שכלו הפושעים, מתרוממת קרן צדיקים, שנאמר: וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות [טור שמט] צדיק⁶²⁸, והיכן מתרוממת קרנם, בירושלים, שנאמר: שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך⁶²⁹, וכיון שנבנית ירושלים בא דוד, שנאמר: אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם⁶³⁰. וכן ברכת עבודה*, שהיא רצה וגו', כתבו ראשונים שהיא תפלה להשיב את ישראל לירושלים⁶³¹.

בברכה שניה שלאחר הפטרה*, שהיא רחם על ציון וגו'⁶³², יש שכתבו שחותם בה: בונה ירושלים⁶³³.

בברכה שניה שבברכות שלאחר קריאת שמע של ערבית, שהיא השכיבנו וגו'⁶³⁴, חותמים בשבת ויום טוב: הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים⁶³⁵. ויש מן הראשונים שפירש הטעם, שכן דרשו: ויהי בשלם סוכו⁶³⁶, סוכה נאה יש לו להקב"ה בעיר שלם, היא ירושלים⁶³⁷.

אף בברכות כהן גדול ביום הכיפורים ⁶³⁸, וכן בברכות המלך בהקהל*⁶³⁹, הוזכרה ברכה על ירושלים⁶⁴⁰, וחותם הבוחר בירושלים⁶⁴¹. ויש שאין גורסים בברכות אלו ברכה על ירושלים⁶⁴², אלא שבברכה על המקדש חותם: ברוך אתה ה' השוכן בציון⁶⁴³.

בברכת-חתנים*, אחת מן הברכות היא: שוש תשיש ותגל העקרה וגו' משמח ציון בבניה⁶⁴⁴, ופירשו ראשונים לפי שאנו צריכים להעלות זכרון ירושלים על ראש שמחתנו, שנאמר: תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי⁶⁴⁵, ועוד ששמחת ירושלים העתידה נמשלה לזיווג חתן וכלה, שנאמר: ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך⁶⁴⁶. ויש חותמים: משמח עמו ובונה ירושלים⁶⁴⁷. ויש חותמים כן אף בברכת [טור שנ] שמח תשמח וגו'⁶⁴⁸, או: משמח עמו בירושלים⁶⁴⁹. וכן בברכת אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה וגו', יש חותמים: משמח עמו ישראל בבניין ירושלים⁶⁵⁰.

הערות
1. בראשית יד יח.
2. עי' אונקלוס ותיב"ע ורמב"ן שם.
3. שם כב יד.
4. ב"ר פנ"ו, וכעי"ז במדרש תהלים פע"ו על הכתוב שם: ויהי בשלם סוכו. ועי' תיב"ע יחזקאל מח לה ורש"י שם, על הכתוב שם: ושם העיר מיום ה' שמה. ועי' רגמ"ה תענית טז א: ועשה הקב"ה פשרה ביניהם וקראו ירושלם, ובתוס' שם ד"ה הר, שמטעם זה אין אנו נותנים יו"ד בירושלם בין למ"ד למ"ם, ועי' ציון הבא. ועי' ירושלמי מגילה פ"א ה"ט: אנשי ירושלים היו כותבים ירושלימה. וע"ע שמות גיטין על כתיבת שם זה בגט.
5. עי' ירמיה כו יח; אסתר ב ו; דהי"א ג ה; דהי"ב כה א; שם לב ט, וכן נמסר במסורה גדולה. בכלל הוזכר שם זה בנ"ך 669 פעמים.
6. שם זה ככינוי לירושלים, הוזכר בנ"ך יותר ממאה וחמשים פעם. וע"ע הנ"ל על כתיבת שם ציון בגט, במקום ירושלים. ועי' להלן ציון 182 והלאה, על המקום שנקרא בשם ציון.
7. עי' במדבר רבה פי"ד: שבעים שמות לירושלים, אבל לא נתפרשו שם השמות, ועי' מדרש הגדול בראשית מו ז פירוט השמות ע"פ פסוקי תנ"ך.
8. עי' ר"ה יח ב ותענית כט א: ונחרשה העיר, וכתובות קו ב וקדושין נד א: חומת העיר, וסנהדרין ב א וש"נ: אין מוסיפין על העיר, ועוד. ועי' כתובות קיא ב: ואין עיר אלא ירושלים כו'.
9. ע"ע ארץ ישראל, כרך ב עמ' רא: הכיבוש, ושם עמ' רב: החילוק.
10. יהושע טו ח.
11. שם יח טז, כא, כח.
12. שם יב י.
13. שופטים א ח.
14. יהושע טו סג. ועי' רד"ק שם: כתיב יוכלו, כי אף בזמן העתיד לא יוכלו עד שיבוא דוד, עי' להלן.
15. שופטים א כא. [טור שו]
16. ספרי דברים פיס' עב.
17. עי' פרקי דר"א פל"ו, הובא ברש"י דברים יב יז, ובתוס' שאנץ סוטה י א.
18. פדר"א שם. ועי' שופטים יט י: עד נכח יבוס היא ירושלם, ודהי"א יא ד: ירושלם היא יבוס, ועי' זכריה ט ז: ועקרון כיבוסי, ותיב"ע ורש"י שם.
19. שמואל ב ה ו.
20. רש"י דברים שם, ועי' פדר"א שם.
21. שמואל ב ה ז - ט.
22. בראשית כא כג.
23. עי' לעיל ציון 13.
24. עי' רש"י יהושע טו סג ושמואל ב שם, ורד"ק שם ושם. ועי' תוס' שאנץ סוטה שם שדרש זה חולק על הדרש שהובא לעיל ציון 17.
25. שופטים יג ה.
26. סוטה י א.
27. רש"י שם ד"ה הוחל.
28. תוס' שאנץ שם. ועי' שו"ת בית יצחק או"ח סי' כח, שכיון שאברהם אבינו ואבימלך השביעו לבניהם ולנינם ולנכדם, דינו כחרם (ע"ע, כרך יז עמ' שסג), שאף אם אבימלך עבר על השבועה, עדיין החרם קיים על בני בניו, וע"ע שבועה.
29. עי' לעיל ציון 10 והלאה. ועי' ירמיה יז ג: הררי בשדה וגו', ורש"י שם: ירושלים היושבת בהר, ושם כא יג: יושבת העמק וגו', ורש"י שם: ירושלים היא בתוך עמק.
30. עי' לעיל ציון 13.
31. עי' לעיל ציון 15. [טור שז]
32. שופטים יט י, יב.
33. עי' שמואל ב ה ו.
34. שם ה ט.
35. עי"ש ו יז. וע"ע ארון, כרך ב עמ' קעה.
36. מדרש תדשא פכ"ב (בבית המדרש ילינק ח"ג עמ' 192). וע"ע בית המקדש, כרך ג עמ' רכו. ועי' מלחמות היהודים ליוסיפוס ספר ה פ"ד, שהעיר נוסדה על שתי גבעות צופות ועמק מפריד ביניהן, האחת אשר עליה העיר העליונה נקראת מצודת דוד המלך או השוק העליון, (עי' להלן ציון 444), והשניה נקראת חקרא, והגיא נקרא עמק הטורופויון, ומשתרע עד השילוח. ועי"ש על שלש החומות שהיו בירושלים, ובתבואות הארץ (לר"י שווארץ) פ"ז, על מהותן ומקומן, ועי' נספח בסוף הכרך ציון 55 והלאה.
37. דברים יב ה. וע"ע בית המקדש, כרך ג עמ' רכה, ושם הלימודים.
38. מלכים א יא לו, ושם יד כא: העיר אשר בחרתי לי לשום את שמי שם מכל שבטי ישראל, ושם כא ד: אשר אמר ה' בירושלם אשים את שמי, ועוד בכמ"ק.
39. תהלים קלב יג. מכילתא בא בפתיחה (פ"א), לגירסת איפת צדק (להגר"א), ועי"ש הגירסא שלפנינו
40. ויקרא רבה פי"ג. [טור שח]
41. עי' משנה ר"ה ל א וסוכה מא א, וע"ע נטילת לולב.
42. ויקרא כג מ.
43. תו"כ אמור פרק טז, הובא ברש"י סוכה שם ד"ה במקדש.
44. פהמ"ש להרמב"ם סוכה פ"ג מי"ב, וכ"ה בערוך ע' גבל על מש"א בסוכה מג א: דליתנהו מה"ת בגבולין, ועי"ש ע' אגא, הובא בע' הוגה את השם, כרך ח עמ' שפה.
45. ירושלמי ר"ה פ"ד ה"ג וסוכה פ"ג הי"א.
46. רבינו מנוח על הרמב"ם שופר פ"ב ה"ח, עי"ש שהוכיח מכאן כד' הרמב"ם דלעיל ודלהלן ציונים 47, 54.
47. פהמ"ש שם, ועי"ש מע"ש פ"ג מ"ד ושקלים פ"א מ"ג ור"ה פ"ד מ"א, שפי' כן בכל מקום שנאמר מקדש ומדינה. ועי' גליוני הש"ס זרעים אות קעב, שציין לירושלמי מע"ש פ"ג ה"ו: פורטהו במקדש. ועי' להלן ציון 54. ועי' בכורי יעקב או"ח סי' תרנח, שלדעת הסוברים שקדושת ירושלים לא בטלה לאחר החורבן, עי' להלן ציון 133 והלאה, נוהגת מצות לולב בירושלים כל שבעה מן התורה אף בזה"ז, וכ"כ עוד אחרונים, וע"ע נטילת לולב.
48. רש"י סוכה שם ד"ה במדינה; ריטב"א ומאירי ור"ן ופסקי ריא"ז שם. ועי' ריטב"א ר"ה כט ב שכ"נ ממשנה סוטה לז ב. ועי' באר היטב או"ח סי' תקפח ס"ק ג, שיש שהוכיחו כן מיומא כא א: פתח במקדש וסיים בירושלים, ובבכורי יעקב שם דחה שמקדש לחוד ובית המקדש לחוד. ועי' מצפה איתן ר"ה שם שהעיר מערובין קג א לענין חיתוך יבלת של הפסח: דשבות דמקדש במדינה הוא, והיינו בירושלים.
49. דברים יב יז - יח. ועי' להלן ציון 75.
50. מאירי סוכה שם. וכן מצינו בתורה עשרות פעמים "לפני ה'", במשמעות העזרה ובית המקדש, ולא מחוצה להם.
51. משנה ר"ה כט ב.
52. ע"ע מוציא.
53. עי' סוגיית הגמ' שם ורמב"ם שופר פ"ב ה"ו וה"ח, וע"ע תקיעת שופר.
54. פהמ"ש להרמב"ם שם פ"ד מ"א.
55. עי' רש"י שם ד"ה אבל ותוד"ה אבל, ולעיל ציון 48, וע"ע הנ"ל. [טור שט]
56. דברים יז ח - י.
57. כרך ג עמ' קעד.
58. כרך ז עמ' שנד.
59. כרך יב עמ' שנ.
60. בראשית כח יז.
61. פרקי דר"א פל"ה. ועי' מהרי"ק שורש ה: אין לך מצוה גדולה מזו לבנות בית הכנסת בירושלים עיה"ק, מקום מוכן לעלות תפלה השמימה.
62. עי' כ"מ תפלה פ"ה ה"ג בד' הרמב"ם שם, ושכ"נ מהרא"ש.
63. מלכים א ח מח.
64. שם שם מד.
65. דהי"ב ו לב. [טור שי]
66. מלכים א ח לה. ברייתא ברכות ל א; תוספתא שם פ"ג; ירושלמי שם פ"ד ה"ה, ושם: הופכים פניהם כו', וכ"ה בספרי דברים פיס' כט; רמב"ם תפלה פ"ה ה"ג; טוש"ע או"ח צד א. וע"ע בית המקדש, כרך ג עמ' רמ, וע' תפלה.
67. שה"ש ד ד.
68. ר' אבין ואיתימא ר' חנינא, ברכות שם. ועי' ירושלמי שם שדרשו כתוב זה על ירושלים, הובא להלן ציון 611.
69. דניאל ו יא. ר' חייא בר אבא בברכות שם.
70. עי' כלים פ"א מ"ח, ועי' להלן וע' שלוח מחנות.
71. ע"ע הנ"ל.
72. ע"ע מחנות.
73. ע"ע שלוח מחנות, ושם שלכן משלחים מצורעים מירושלים. תוספתא כלים ב"ק פ"א ה"י; זבחים קטז ב; ספרי ריש פ' נשא; במדב"ר פ"ז; רמב"ם בית הבחירה פ"ז הי"א. וע"ע בית המקדש, כרך ג עמ' רל, וע' הר הבית, כרך י עמ' תקפה, וע' חיל, כרך טו עמ' ה, וע' טמא, כרך יט עמ' תכד, וע' טמאת מקדש וקדשיו, כרך כ עמ' תכ. ועי' צל"ח ברכות ה ב ומנ"ח מצוה שסב, שאף לסוברים ששילוח מצורע מערי חומה אינו נוהג אלא בזמן שהיובל (ע"ע) נוהג, ע"ע שלוח מחנות, בירושלים נוהג בכל זמן, שדין שלש מחנות אינו מתבטל, וע"ע הנ"ל, ור"ל לסוברים שקדושת ירושלים לא בטלה, עי' ציון 145.
74. דברים יב יז - יח.
75. ספרי שם פיס' עד, ועי"ש שדורש את הכתוב: לפני ה' אלהיך, זו שילה, ועי' חי' הגרי"ז עה"ת פ' ראה, בהבדל בין שילה שהיא בכלל "לפני ה'", לבין ירושלים שהיא בכלל "המקום אשר יבחר ה'". ועי' לעיל ציון 50.
76. ויקרא י יד.
77. עי' רש"י זבחים נה א ד"ה טהור.
78. זבחים שם. [טור שיא]
79. רש"י שם. וע"ע הנ"ל.
80. עי' משנה זבחים שם, בתודה ואיל נזיר ושלמים, ועי' רש"י שם ד"ה בכל העיר, שמכאן הלימוד. ועי"ש נו ב בבכור ומעשר, ורש"י ד"ה בכל העיר ותוד"ה ונאכלין, עוד לימודים. וע"ע אכילת קדשים, כרך א עמ' תתה.
81. דברים יב ז.
82. ספרי שם פיס' סד.
83. רבינו הלל שם.
84. דברים שם יב.
85. ספרי (הורוביץ) שם פיס' סז, ועי' רבינו הלל שם פיס' סח ובהערות שם.
86. רמב"ם מעשה הקרבנות פי"א ה"ה. וע"ע קדשי קדשים.
87. עי' פסחים סג ב ומנחות עח ב, ושם מחלוקת אם חוץ לחומת בית - פאגי (ע"ע) או חוץ לחומת העזרה. וע"ע לחמי תודה.
88. רש"י פסחים שם ד"ה בית פאגי. ועי' פי' הרא"ש כלים פ"א מ"ח, שמטעם זה לא מנו שם קדושה זו, לפי שהיא בכלל אכילת קדשים קלים.
89. ע"ע יוצא, כרך כג עמ' קע.
90. עי' משנה פסחים מט א ורש"י ד"ה שיש בידו, ועי' שבועות טו א בלחמי תודה.
91. כרך א עמ' תשנב.
92. שם עמ' תשסח. וע"ע אכילת מצה, שם עמ' תשעא, על מצה של מע"ש בירושלים.
93. שם עמ' תתו.
94. כרך ג עמ' רפח.
95. כרך ח עמ' מו - מט. וע"ע גזל הגר, כרך ה עמ' תקא, שי"א שאין מחזירו אלא בירושלים.
96. ציונים 350 - 360.
97. עי' לעיל. ועי' להלן: חומתה ותחומה.
98. עי' שבועות טז א ורש"י ד"ה רב הונא. ועי' רמב"ם בית הבחירה פ"ו הי"ד, ששלמה קידש העזרה וירושלים, וכ"כ בפהמ"ש שבועות פ"ב מ"ב ועדיות פ"ח מ"ו, וברדב"ז על הרמב"ם שם בלשון שני, שמש"א בזבחים כד א: קדיש דוד רצפה כו', היינו שקידש את מקומה, ושלמה קידש את הבנין וירושלים. ועי' רש"י ברכות מח ב ד"ה ומלכות בית דוד, שעל ידו נתקדשה ירושלים, הובא להלן ציון 619. [טור שיב]
99. ע"ע בית הדין הגדול, כרך ג עמ' קעח.
100. עי' משנה שבועות יד א, וע"ע תוספת העיר והעזרות, ושם על סדר הקידוש.
101. עי' משנה שם ב; רמב"ם שם. ועי' להלן מחלוקת אם בכל אלו דוקא, או באחת מכל אלו. וע"ע הנ"ל וע' בית המקדש, כרך ג עמ' רלב. ומ"ש הרמב"ם: קידוש גמור, עי' שבועות טז א: עליונה שלא היתה קדושתה גמורה כו', הובא להלן ציון 173.
102. שמואל ב כד יח - יט.
103. דהי"ב ג א.
104. דברים לב ז. ירושלמי סנהדרין פ"א ה"ג ושבועות פ"ב ה"ב.
105. נחמיה יב לא - לו. עי' שבועות טו א - ב וירושלמי שם ושם, ועי' להלן ציון 160.
106. עי' לעיל ציון 98.
107. רש"י מגילה י א ד"ה לעתיד לבוא.
108. שבועות טז א.
109. רמב"ם שם.
110. שבועות שם.
111. עי' ציון 101.
112. שבועות שם, ועי"ש שהוכיחו כן מהברייתא שהובאה להלן ציון 173. [טור שיג]
113. עי' שבועות שם ורש"י ד"ה רב הונא ורמב"ם שם. וע"ע אורים ותומים, כרך א עמ' שצו.
114. רש"י שם.
115. שבועות שם.
116. רש"י שם, ועי"ש ד"ה תנאי היא.
117. עי' זבחים נג א ורש"י ד"ה לפנים מן הקלעים.
118. רש"י שבועות שם ד"ה ואע"פ.
119. עדיות פ"ח מ"א, הובאה במגילה י א; שבועות שם; זבחים קז ב. ועי' מגילה שם ושבועות שם שכן סוברים עוד תנאים; רמב"ם בית הבחירה פ"ו הט"ו.
120. רש"י שבועות ד"ה תנאי היא.
121. עי' מגילה שם ושבועות שם וזבחים שם.
122. רש"י שבועות שם.
123. ע"ע ארץ ישראל, כרך ב עמ' רטו - רטז מחלוקת תנאים, ושכן הלכה להרבה ראשונים.
124. ויקרא כה ל.
125. רש"י ערכין לב א ד"ה לוא חומה, וע"ע קרי וכתיב.
126. תוס' שם ד"ה אשר, ועי' תוס' חולין סה א ד"ה אע"פ, וע"ע הנ"ל וע' בתי ערי חומה, כרך ה עמ' יט וע' יש אם למסורת; יש אם למקרא.
127. עי' מגילה ג ב וש"נ ותו"כ בהר פרשתא ד. תוס' יבמות פב ב ד"ה ירושת; ר"ש שביעית פ"ו סוף מ"א.
128. דברים יב ט.
129. זבחים קיט א. ועי' פהמ"ש שם פי"ד מ"ח (בתרגום ר"י קאפח): קרא את ירושלים נחלה, בגלל קביעות קדושתה וקיומה לעולם, ועליה אמר הנביא (תהלים צד יד) "ונחלתו לא יעזוב".
130. תוס' יבמות שם; תוס' שבועות שם ד"ה דכולי.
131. תהלים קלב יג - יד. תוס' יבמות שם; ר"ש שביעית שם.
132. רמב"ם בית הבחירה פ"ו הט"ז. וע"ע בית המקדש, כרך ג עמ' רלג. [טור שיד]
133. עי' לעיל. עי' מכות יט א וזבחים ס ב ותמורה כא א, ועי' להלן. וע"ע בית המקדש, כרך ג עמ' רלג.
134. עי' רש"י מכות שם ד"ה יכול ותוד"ה ואי, ורש"י זבחים שם ד"ה ר' ישמעאל ותוד"ה מאי, ע"פ הברייתא דלהלן, שצריך להפריש תרו"מ. ועי' תוס' שם ושם, שי"ל שגדל בפני הבית, או שחייב מדרבנן.
135. דברים יד כג.
136. ע"ע בכור בהמה טהורה, כרך ג עמ' רפח.
137. ברייתא שם ושם; תוספתא סנהדרין פ"ג; רמב"ם מע"ש פ"ב ה"א. וע"ע אכילת מע"ש, כרך א עמ' תשנט.
138. עי' רש"י מכות שם וזבחים שם ד"ה ה"ג ואי.
139. במדבר ח יז - יח. עי' מכות שם ורש"י ד"ה אמר רבינא, וזבחים שם ורש"י ד"ה דאיתקדש, וע"ע בכור בהמה טהורה שם.
140. עי' עדיות פ"ח מ"ו וש"נ: אוכלים קק"ל ומע"ש אע"פ שאין חומה. רש"י שם ושם ד"ה אי קסבר.
141. עי' סוגיית הגמ' שם ושם לגירסתנו, ורש"י שם.
142. תוס' מכות שם ד"ה ואי, וזבחים שם ד"ה מאי, ועי' טור יו"ד סי' שלא, שכ"כ שאי אפשר לאכלו כיון שאין מזבח, ועי' מג"א סי' תקסא ס"ק ב ומל"מ בית הבחירה פ"ו הי"ד שפי' כן בד' הרמב"ם. ועי' תוי"ט עדיות פ"ח מ"ו, מש"כ ליישב ד' הרמב"ם. [טור שטו]
143. תוס' שם ושם.
144. תוס' זבחים שם.
145. עי' רמב"ם בית הבחירה פ"ו הט"ז, ולעיל ציון 132. וע"ע בית המקדש, כרך ג עמ' רלג - רלד וציונים 296, 308 שם. ועי' תשב"ץ ח"ג סי' רא בארוכה, על קדושת ירושלים בזמן הזה, ולהלן ציון 496. ועי' רדב"ז על הרמב"ם שם, שלדעתו שקדושה שניה של א"י בזמן עזרא לא בטלה לפי שהיתה בחזקה, יש בירושלים היום שתי קדושות, קדושת שלמה וקדושת עזרא בחזקה.
146. השגות הראב"ד שם. וע"ע בית המקדש, כרך ג עמ' רלד וציון 307 שם.
147. כרך ז עמ' כג.
148. עי' לעיל ציונים 130 - 132. [טור שטז]
149. עי' רמב"ם תרומות פ"א הכ"ו, וע"ע תרומות ומעשרות.
150. מנ"ח מצוה רפד, עי"ש, ועי' עיר הקדש והמקדש לרימ"ט ח"ג, בשם בעל קרן אורה והגר"ש סלנט, שמטעם זה אין מפרישים מגידולי ירושלים על של חוצה לה. ועי' להלן ציון 314.
151. מנ"ח שם, עי"ש שהוכיח כן ממה שכל הארצות שכובש מלך ישראל מדעת רבים יש להם דין ארץ ישראל.
152. חזו"א שביעית סי' ג אות יד, וכעי"ז בשו"ת ישועות מלכו יו"ד סי' סז.
153. עי' לעיל: קדושתה וקידושה.
154. עי' לעיל ציון 98. ועי' משנה מגילה ט ב: ובירושלים לפנים מן החומה וזבחים קיב ב: קדשים קלים ומע"ש לפנים מן החומה, ועי' מכות יב א: מעשר בחומה תלי רחמנא. ועי' נספח בסוף הכרך, על מקומה של חומה זו.
155. ע"ע פדיון מעשר שני.
156. דברים יד כד. רב ביבי אמר אביי במכות יט ב.
157. רש"י שם ד"ה אפילו.
158. תוס' שבועות טו ב ד"ה אמטו. וע"ע יוצא, כרך כג עמ' קצז.
159. רשב"א שם טו א.
160. נחמיה יב לא. ועי' לעיל ציון 105.
161. רש"י שבועות ד"ה ואעמידה; רשב"א שם, שכ"נ ממ"ש שם ב: פנימית הך דמקרבא לחומה.
162. רשב"א שם.
163. עי' רש"י שם טז א: מרישק"א בלע"ז, (ובלעזי רש"י שם שהוא מים רדודים או ביצה), וסנהדרין ה ב ד"ה מי בצעים, ורש"י יחזקאל מז יא, וכ"כ בפסקי רי"ד שבועות שם, שהיו יורדים מי גשמים מהר המשחה ומתקבצים שם.
164. רש"י שבועות שם, וכ"פ בפסחים יד א ור"ה כב ב ויומא טז א, ועי' מלכים ב כג יג ורש"י שם.
165. רש"י שבועות שם ד"ה תחתונה ועליונה.
166. פסקי רי"ד שם.
167. עי' לעיל ציון 100 והלאה.
168. רש"י שם ד"ה תחתונה נתקדשה. [טור שיז]
169. שם ד"ה אלא. ועי' עיר הקדש והמקדש ח"ב פ"ה אות ג, ששיער שחזקיהו המלך הוא אשר בנה את החומה הזאת, כמו שנאמר (דהי"ב לב ה): ולחוצה החומה האחרת.
170. ברייתא שם: אבא שאול אומר כו', ועי' תוספתא סנהדרין פ"ג וירושלמי שם פ"א ה"ג ומגילת תענית פ"ו, בשינויים. ובתוספתא שם הגירסא היא: שתי בצעין היו בירושלים כו'. ועי' תבואת הארץ לר"י שווארץ פ"ז, שחלק הדרומי בלבד של הר הזיתים היה בתוך העיר, ועי' ירושלים בספרותנו לר"י הורוביץ עמ' 100, ועיר הקדש והמקדש להרימ"ט ח"ב עמ' מה והלאה, שי"א שהיו בצפון העיר ושהוא המקום שנקרא בשם "ביזיתא" או "בצעתא", עי' מלחמות היהודים ספר ה פ"ד, ועי' נספח בסוף הכרך, במבוא ובפ"ג ופ"ד בארוכה.
171. ע"ע חבר, כרך יב עמ' תקט.
172. ע"ע עם הארץ.
173. עי' ברייתא שבועות שם ורש"י ד"ה ה"ג, ובירושלמי שם הגי' משובשת. ועי' נספח בסוף הכרך ציונים 13, 19 והלאה.
174. עי' שבת קיט א.
175. דברים כו יד. וע"ע ודוי מעשר, כרך יא עמ' תסא.
176. דברים יד יג. וע"ע אכילת מעשר שני, כרך א עמ' תשסא.
177. רש"י שבועות שם.
178. עי' לעיל ציון 170.
179. תוס' שם ד"ה אלא. ועי' לעיל ציון 101. [טור שיח]
180. עי' להלן: בגזירות ותקנות חכמים.
181. שו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' לז, הובא להלן ציון 428. ועי' נספח בסוף הכרך ציון 23.
182. עי' מלכים א ח ד ודהי"א טו א.
183. כפתור ופרח פמ"א, הובא בס' חרדים סוף פ"ב ובשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרלג, ועי"ש סי' תרלט, תשלא, וח"ו סי' ב' אלפים קצט. ועי' רש"י יומא עז ב ד"ה לפתח בית דוד, היא ציון חוץ לירושלים. ועי' בס' תבואות הארץ (לר"י שווארץ) פ"ז, שמקום זה אינו בראש "הר ציון" אלא בשיפוליו היורד למעין השילוח. ועי' נספח בסוף הכרך ציון 121 והלאה.
184. עי' תוספתא ב"ב פ"א ונגעים פ"ו על קברי מלכי בית דוד שהיו בירושלים, אע"פ שהיו בעיר דוד, עי' מ"א ב י ועוד. ועי' עיר הקדש והמקדש ח"ב פ"ג, שהאריך להוכיח שציון היא בכלל קדושת ירושלים, ושם פ"י: סיכום לגבולות העיר שנתקדשו, לפי המפות שבזמננו, ועי' נספח בסוף הכרך, <מפה מהספר הנ"ל, להלן עמ' תשיט>.
185. כרך ג עמ' רעד. ועי' נספח בסוף הכרך ציון 12. וע"ע בית הדשן, כרך ג עמ' קפד, על המקום שנקרא כן, שהוא מחוץ לירושלים, ושלעתיד יתוסף על ירושלים.
186. משנה פסחים פה ב.
187. רש"י שם.
188. משנה שם. ועי' גמ' שם: הא אגף עצמו כלחוץ כו' כאן בשערי ירושלים.
189. רש"י שם. ועי' מל"מ בית הבחירה פ"ז הי"ג שתמה על הרמב"ם שהשמיט.
190. רב שמואל בר רב יצחק, שם ובירושלמי פסחים פ"ז הי"ב.
191. רב בפסחים שם, וע"ע גגין ועליות, כרך ה עמ' קלה: בירושלים.
192. ע"ע הנ"ל ציון 92 בשם אחרונים שפי' כן.
193. עי' ירושלמי פסחים פ"ז הי"ב, וע"ע הנ"ל.
194. משנה פסחים שם, ורש"י; רמב"ם מע"ש פ"ב הט"ז ומעה"ק פ"י ה"ה. ועי' תוס' שבועות טו ב ד"ה אמטו, שאע"פ שהיו מהלכים עם התודות לפנים מן החומה, היה מתקדש כל מה שהיה בלבם לקדש, ועי' ריטב"א שם.
195. עי' פסחים פו א: דשויא לקרקע עזרה, ומבואר ברש"י שם פה ב שהוא אף בחומת ירושלים, וכ"ה בפסקי רי"ד שם. ועי' להלן ציון 197. [טור שיט]
196. איכה ב ח. עי' פסחים שם: משכחת לה בבר שורא, וירושלמי שם פ"ז הי"ב, עי"ש.
197. עי' רש"י שם ד"ה בר שורא, שפי' כן על חומת העזרה, ומבואר ברש"י שבציון 195, שהוא אף בחומת ירושלים, וכ"ה בפסקי רי"ד שם, וכ"כ תוס' שם פה ב סוד"ה החלונות, ושבועות שם ד"ה אמטו.
198. תוספתא מע"ש פ"ב הט"ז. ועי' משנה ערכין לב א ותוספתא שם פ"ה ה"ז, לענין בתי - ערי - חומה (ע"ע, כרך ה עמ' כ).
199. חסדי דוד מע"ש שם, עי"ש.
200. תוס' מכות יב א ד"ה אילן, וע"ע אויר, כרך א עמ' רסה: אויר ירושלים. ועי' בית האוצר לר"י ענגיל, ח"א כלל כב אות כו, שהוכיח כן ממכות יט ב: הוא בחוץ ומשאו בפנים, קלטוהו מחיצות.
201. מע"ש פ"ג מ"ז; מכות יב א.
202. עי' מכות שם, לחלק בין מע"ש לערי - מקלט (ע"ע).
203. דברים יב יח. רש"י מכות שם.
204. מעשרות פ"ג מ"י; מכות שם.
205. מכות שם.
206. רש"י. וע"ע פדיון מעשר שני.
207. מכות שם ב.
208. רש"י שם ד"ה עיקרו בפנים; ריטב"א שם. ועי' רמב"ם מע"ש פ"ב הט"ו שכ"כ להלכה, ובכ"מ שם בדעתו. ועי' ר"ש מעשרות שם ורע"ב ותוי"ט שם ומע"ש שם. וע"ע נוף ועיקר.
209. המאור שם, וכ"נ ממאירי שם. ועי' מלאכת שלמה מעשרות שם שפי' בד' הירושלמי, שלמשנה זו הולכים אחר הנוף בין להקל בין להחמיר. וע"ע הנ"ל.
210. עי' פהמ"ש להרמב"ם (קאפח) מע"ש פ"ג מ"ז, ורע"ב שם. [טור שכ]
211. מע"ש שם.
212. ע"ע פדיון מעשר שני.
213. תוספתא מע"ש פ"ב וערכין פ"ה.
214. פהמ"ש להרמב"ם מע"ש שם, ע"פ התוספתא.
215. עי' ירושלמי מע"ש פ"ג ה"ד: א"ר לעזר לחומרין כו', לגירסת הגר"א בשנות אליהו שם, והובא ברידב"ז על הירושלמי שם, ולפנינו הגירסא משובשת. ועי' פנ"מ שם שפי' כן ע"פ התוספתא שם, שלמשנה ראשונה לב"ה הכל הולך אחר הפתח, עי"ש. ועי' תוי"ט מע"ש שם, שמפשטא דמתני' משמע שלב"ה אין הבדל בין פתחיהם לחוץ או לפנים, אע"פ שבמקדש יש חילוק (ע"ע לשכות), שכך קידשו את ירושלים.
216. רמב"ם מע"ש פ"ב הט"ז.
217. רמב"ם בית הבחירה פ"ו ה"י, ומקורו ממשנה דלהלן.
218. משנה סנהדרין ב א; שבועות יד א; רמב"ם שם הי"א. וע"ע בית דין הגדול, כרך ג עמ' קעח.
219. ועי' לעיל ציונים 100 - 116.
220. רש"י.
221. זכריה יד כ. ר' יהושע בן לוי בפסחים נ א, וכעי"ז בירושלמי שם פ"ג ה"ח. ועי' ב"ב עה ב. ועי' אור שמח סנהדרין פי"ב ה"ג, שפי' הכוונה ע"פ מה שאמרו ביוצא ליהרג במיתת בי"ד, ואמר אחד שיש לו ללמד עליו זכות, שהיה הרוכב על הסוס רץ ומציל את הנדון, ושלפי ד' הרמב"ם שם הוא ששה מילין מכל צד. ועי' צפנת פענח בהשמטות להל' תענית פ"ה הט"ז, בד' הירושלמי שם, שהוא ט"ז מיל, ושכל מקום שאפשר לראות משם את ירושלים יתקדש, ואף עכשיו יש עליו קצת קדושת ירושלים, עי"ש. [טור שכא]
222. עי' לעיל ציון 10 והלאה, וע"ע ארץ ישראל, כרך ב עמ' רב - רה.
223. עי' יומא יב א ומגילה כו א, לדעת ר' יהודה הסובר שירושלים מטמאה בנגעים, ולהלן ציון 303. ועי' הוריות ה ב: ירושלים דהוה נמי בנימין.
224. עי' להלן ציונים 243 - 246.
225. עי' יומא שם ומגילה שם, ותו"י יומא שם ותוס' ב"ק פב ב ד"ה ואין.
226. עי' רש"י יומא שם ד"ה הר הבית.
227. ברייתא שם ושם, ועי' זבחים נג ב וקיח ב ואדר"נ פל"ה. וע"ע בית המקדש, כרך ג עמ' רכו וע' מזבח החיצון.
228. עי' סנהדרין קיא ב, וע"ע ארץ ישראל, כרך ב עמ' רה.
229. עי' זבחים נד ב: גמירי כו'.
230. תו"י יומא שם ד"ה מה; תוס' הרא"ש שם. ועי' לעיל ציון 36, ממדרש תדשא, שירושלים היתה בתחילה שתי עיירות.
231. עי' שמואל ב כד כד ודהי"א כא כה.
232. רש"י יומא שם ד"ה אלא, ע"פ ספרי דברים פיס' סב וזבחים קטז ב. ועי' שו"ת בית יצחק או"ח סי' כח, שליבוסי לא היה בה קנין הגוף, אלא מכיון שלא הורישו גורן זה בגלל שבועת אברהם, (עי' לעיל ציון 16), היה לו קנין פירות, ולכן הוצרך דוד לקנותו לכל ישראל, אבל הגוף נחלק לשבטים.
233. תו"י יומא שם ותוס' הרא"ש שם; תוס' ב"ק פב ב ד"ה ואין. ועי' ספרי במדבר פיס' פא ודברים פיס' סב ושנב ואדר"נ פל"ה, וע"ע בית המקדש שם.
234. עי' רמב"ם בית הבחירה פ"ז הי"ד, ולהלן בכמה דינים שנאמרו מטעם זה.
235. יומא שם ומגילה שם, לדעת חכמים הסוברים שאין ירושלים מטמאה בנגעים, ועי' להלן ציון 303 והלאה.
236. רש"י מגילה שם ד"ה ואין, ועי' רשב"א שם שלא נתחלקה מעולם.
237. רש"י יומא שם ד"ה ואין. וע"ע ימות המשיח, כרך כד עמ' תקצב, על חלוקת ירושלים לעתיד.
238. דברים יב יד. [טור שכב]
239. שם שם ה.
240. אדר"נ פל"ה.
241. עי' לעיל ציון 233.
242. תוס' ב"ק פב ב ד"ה ואין, שכ"נ מיומא שם.
243. חזון איש יומא סי' קכו אות ח ד"ה הא, בד' התוס' ב"ק שם. ועי' חי' מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם בית הבחירה פ"ב ה"ח, שפי' ע"פ הספרי, שלמ"ד ירושלים לא נתחלקה לשבטים, צריך שתהא לכל ישראל בעיקר החלוקה, ולא בקנין ממון, משא"כ בביהמ"ק למ"ד נתחלקה לשבטים, שמה שקנו את מקום המקדש מממון כל ישראל הוא כדי שיהא משל ציבור, כמו כל כלי המקדש.
244. עי' לעיל ציון 10 והלאה.
245. שיח יצחק יומא שם, בד' הרמב"ם שם פ"ז הי"ד, שירושלים לא נתחלקה לשבטים, ושם פ"ב ה"י, שקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד, והוא כמ"ד שנתחלקה לשבטים. וכ"כ בחסדי דוד לתוספתא קרבנות פ"ו ד"ה היסוד. ועי' עיר הקדש והמקדש ח"ג פ"י, ביאור דעה זו בארוכה. [טור שכג]
246. חזון איש יומא שם.
247. ברייתא יומא שם ומגילה שם; תוספתא מע"ש פ"א הי"א ונגעים פ"ו ה"ב; אדר"נ נוסחא ב פל"ט; רמב"ם שם פ"ז הי"ד.
248. רש"י מגילה שם ד"ה אין משכירין. ועי' ריטב"א יומא שם שפי' שהוא לעולי רגלים דוקא.
249. ברייתא יומא שם ומגילה שם, ובתוספתא שם: מפני שהן של שבטים.
250. רש"י מגילה שם.
251. ברייתא שם ושם, ובתוספתא שם: ר"א בר"ש, ובאדר"נ פל"ה (לגי' הגר"א): ואין לוקחין בה שכר בתים אבל לוקחים שכר מטות ומצעות, ר' יהודה אומר אף שכר המטות והמצעות לא היו לוקחים בה.
252. תוס' מגילה שם ד"ה אף, בשם הר"ר יוסף; תו"י יומא שם בשמו.
253. תו"י שם.
254. רש"י יומא שם ד"ה עורות.
255. רש"י מגילה שם ד"ה עורות.
256. ברייתא שם ושם; תוספתא מע"ש שם. ובאדר"נ שם: עורות קדשים מה היו עושין בהן, נותנין אותן לבעלי אושפיזין, עי"ש בארוכה.
257. אביי ביומא שם ומגילה שם. ובתוס' מגילה שם ד"ה אף, שמחמת מטלטליהם היו נוטלים עורות הקדשים, ובריטב"א יומא שהוא משום שכר מטות, שכיון שדרך ארץ הוא, אמרו חכמים שיטלו אותם בזרוע כדי שיתנו מטות לעולי רגלים בסבר פנים יפות. וע"ע אורח, כרך א עמ' שפד.
258. עי' להלן ציון 499.
259. שו"ת משכנות יעקב סי' טו.
260. אדר"נ שם. [טור שכד]
261. פי' כסא רחמים לחיד"א שם. ועי' להלן ציון 274.
262. חסדי דוד לתוספתא נגעים פ"ו ה"א, וכעי"ז בקובץ שיעורים ב"ק סי' צה, שאע"פ שהעצים והאבנים שלו, כיון שהקרקע שייך לכל ישראל והעליה לרגל היא צורך כל ישראל, לא ניתנה רשות לבנות אלא על מנת שלא לקבל שכר.
263. עי' חסדי דוד שם, שכ"נ מד' הרמב"ם שם.
264. חסדי דוד שם.
265. כפתור ופרח ריש פ"ו, ע"פ מש"א לעיל: לפיכך עורות קדשים כו'.
266. מהר"י קורקוס על הרמב"ם בית הבחירה פ"ז הי"ד. וכעי"ז בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרלג.
267. ע"ע בתי ערי חומה, כרך ה עמ' כא - כג.
268. עי' ערכין לב ב, ולהלן ציון 317.
269. ברייתא ב"ק פב ב, בעשרה דברים שנאמרו בירושלים כו', עי"ש וערכין שם ואדר"נ פל"ה; רמב"ם שמיטה ויובל פי"ב הי"ב ובית הבחירה שם. וע"ע הנ"ל שם עמ' כד - כה.
270. רש"י ב"ק שם ד"ה אין הבית, וע"ע בתי חצרים, שם עמ' טו. [טור שכה]
271. ויקרא כה ל.
272. ב"ק שם; רמב"ם בית הבחירה שם.
273. רש"י ערכין שם ד"ה אין הבית; שטמ"ק ב"ק שם ובשם הרמ"ה.
274. חסדי דוד לתוספתא נגעים פ"ו ה"ב, ע"פ אדר"נ שם, הובא לעיל ציון 260.
275. דברים כא א, ג. וע"ע עגלה ערופה.
276. משנה סוטה מה ב: וירושלים אינה מביאה עגלה ערופה; ברייתא יומא כג א וב"ק פב ב, בעשרה דברים שנאמרו בירושלים; ספרי דברים פיס' רו; רמב"ם בית הבחירה שם ורוצח פ"ט ה"ד.
277. סוטה שם וב"ק שם. ובירושלמי סוטה פ"ט ה"א: לרשתה, פרט לירושלים שהיא לכל ישראל. ועי' משך חכמה דברים שם שמפרש בספרי שהלימוד הוא מהאמור שם: זקני העיר ההיא.
278. עי' דברים שם ב. וע"ע הנ"ל.
279. תוספתא סוטה פ"ט ה"ג ונגעים פ"ו ה"ב; רמב"ם רוצח שם.
280. עי' ב"ב כג ב: וליזיל בתר רובא דעלמא, ביושבת בין ההרים. וע"ע הנ"ל.
281. עי' יחזקאל כו ב: דלתות העמים, ורש"י שם, ועי"ש כז ג: רוכלת העמים, על צור, ועי' רש"י שם. ועי' רש"י דברים לג יט, ולהלן ציון 327.
282. תוס' ב"ק שם ד"ה ואינה וב"ב שם ד"ה ביושבת.
283. שטמ"ק שם בשם הר' ישעיה, ע"פ מדות פ"א מ"ג, שכל השערים היו משמשים כניסה ויציאה חוץ משער טדי שבצפון. וע"ע הר הבית, כרך י עמ' תקעט.
284. תוס' שם ושם, וצ"ב כוונתם, ואולי צ"ל: בימי עזרא, וכ"ה בתוס' תלמידי ר"י הזקן לב"ק שם (שיטת הקדמונים ניו יורק תשל"ז).
285. תוס' שם ושם.
286. רשב"א ב"ב שם, הובא בשטמ"ק שם.
287. ברייתא ב"ק פב ב; סנהדרין קיב ב; תוספתא נגעים פ"ו ה"ב; ספרי דברים פיס' צב; אדר"נ פל"ה; רמב"ם ע"ז פ"ד ה"ד ובית הבחירה פ"ז הי"ד. וע"ע עיר הנדחת.
288. דברים יג יג.
289. רש"י ב"ק שם.
290. ב"ק שם; רמב"ם שם ושם. [טור שכו]
291. דברים שם.
292. רבינו הלל לספרי שם.
293. ספרי שם, הובא ברש"י עה"ת שם.
294. רבינו הלל שם.
295. ספרי דבי רב על הספרי שם. ועי' עמק הנצי"ב שם שפי' כן, ע"פ מה שהוכיח שלד' הספרי ירושלים נתחלקה לשבטים.
296. תוספתא נגעים פ"ו ה"ב; אדר"נ פל"ה.
297. דברים כא יט.
298. תוספתא שם.
299. אדר"נ שם. וע"ע בן סורר ומורה, כרך ג עמ' שסו.
300. עי' לעיל ציון 288 ואילך.
301. חסדי דוד לתוספתא שם, וכ"נ ד' הרמב"ם שלא הביא.
302. ויקרא יד לד. וע"ע נגעי בתים.
303. עי' ברייתא יומא יב א ומגילה כו א; תו"כ מצורע פרשתא ה; תוספתא נגעים פ"ו, וכ"ה סתם משנה נגעים פי"ב מ"ד; ברייתא ב"ק פב ב, בעשרה דברים שנאמרו בירושלים; אדר"נ שם; רמב"ם בית הבחירה פ"ז הי"ד וטומאת צרעת פי"ד הי"א, ועי' ברייתא ביומא שם ומגילה שם, שלהסובר שנתחלקה לשבטים לא נתמעט אלא מקום מקדש בלבד, לפי שנקנה אח"כ לכל ישראל, עי' לעיל ציונים 232 - 233.
304. תו"כ שם; ברייתא יומא שם ומגילה שם; ב"ק שם; רמב"ם טומאת צרעת שם.
305. רש"י יומא ומגילה שם.
306. ויקרא שם לה.
307. ירושלמי ערלה פ"א ה"ב, וכ"ה בריטב"א ומאירי מגילה שם: ולא קרינן בה נמי "ובא אשר לו הבית". [טור שכז]
308. עי' ערלה פ"א מ"ב, ושם מחלוקת תנאים. וכ"פ הרמב"ם מע"ש פ"י ה"ד.
309. ויקרא יט כג.
310. עי' ירושלמי שם.
311. עי' מעשרות פ"ב מ"ב ורמב"ם מעשר פ"ד הל' ז - ח, וע"ע קביעות למעשר.
312. ר' יונה בירושלמי מע"ש פ"ג ה"ג, ועי"ש בר"ש סיריליאו ומלאכת שלמה מע"ש פ"ג מ"ו. וע"ע חצר, כרך יז עמ' קמו.
313. ע"ע ארץ ישראל, כרך ב עמ' ריט.
314. עי' שו"ת ציץ אליעזר ח"א סי' יא, שהוכיח כן מכמ"ק, ומאמרו בכרם ציון השלם אוצר השביעית עמ' שכא, עי"ש ובאוצר התרומות שם עמ' קכו - קלג, והאריכו לחלוק על הרצ"פ פרנק באוצר השביעית שמצדד לפטור מטע"ז, ועי' מכתבי תורה בין הר"מ קאלינא לבעל צפנת פענח סי' ט - יא, ועיר הקדש והמקדש ח"ג עמ' קמה - קנד. ועי"ש עמ' קס - קסב, על לקט שכחה ופאה ושביעית, שנאמר בהם "שדך", אם נוהגים בירושלים.
315. שמות כג יט, שם לד כו, ודברים כו ב: מארצך.
316. שו"ת אבני נזר יו"ד ח"ב סי' תלז. ועי' מכתבי תורה שם שהוסיף טעם, לפי שאין מקיימים בה אילנות (עי' להלן ציון 386), והרי הוא כנוטע שלא ברשות, שאינו מביא, או שהיא מצוה הבאה בעבירה, ועי' עיר הקדש והמקדש שם עמ' קסו.
317. עי' משנה ערכין לב א וברייתא שם ותו"כ בהר פרשתא ד.
318. עי' רמב"ם שמיטה ויובל פי"ב הט"ו, וע"ע ערי חומה.
319. ערכין שם: א"ר יוחנן כירושלים דמוקפת חומה כו' ולא כירושלים כו'. ועי' לעיל ציון 269 והלאה.
320. ערכין שם: תרי ירושלים הוו, ועי' תוס' שם ד"ה הכא, שכן צ"ל אף לד' רבא שם, אלא שלדעתו ירושלים השניה לא היתה ביהודה, ולא היתה מוקפת חומה מימות יהושע. ועי' מאירי מגילה י ב ד"ה הרבה, שלא אמרו כן בגמרא דרך ידיעה אלא דרך ספק. [טור שכח]
321. עי' נחמיה ג א והלאה.
322. ר"ש משאנץ לתו"כ שם. ועי' עיר הקדש והמקדש ח"ב עמ' יד, שאע"פ שדוד ושלמה בנו את החומה וקידשוה (עי' לעיל ציונים 36, 98), עיר היבוסי היתה מוקפת חומה קודם לכן, והם השלימו את ההיקף על כל העיר. ועי' ירושלים בספרותנו לר' ישראל זאב הורוביץ עמ' 547, ועי' נספח בסוף הכרך.
323. רש"י ערובין ו ב ד"ה ירושלים.
324. ע"ע מוציא וע' רשות הרבים.
325. רש"י שם. וע"ע הנ"ל, ושם מחלוקת ראשונים אם צריכים שיהיו מצויים בה או שעוברים בה ששים רבוא.
326. רש"י שם קא א ד"ה חייבין.
327. עי' יחזקאל כו ב ותיב"ע ורש"י שם. ועי' לעיל ציון 281.
328. הראב"ד בכתוב שם ערובין כב א.
329. רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן, שם ו ב, כב א, קא א.
330. עי' שבת ה א, צח א, ערובין כב ב, וע"ע הנ"ל.
331. רש"י ערובין קא א ד"ה חייבין.
332. רש"י שם ו ב ד"ה ירושלים, וכעי"ז שם קא א ד"ה ומהדרו, ע"פ הגמ' שם. ועי' תוי"ט שם פ"י מ"ט, שכרמלית לאו דוקא אלא כדין כרמלית. ועי' רמב"ם שבת פי"ד ה"א שכ' בסתם, שמדינה המוקפת חומה שדלתותיה נעולות הרי היא כרשות - היחיד (ע"ע).
333. רבינו אפרים, הובא בהמאור ובכתוב שם ערובין כב א ובס' ההשלמה שבת עמ' רטו וערובין עמ' קטו ומאירי שבת ו א ועוד. ועי' ראב"ד שם שכ' שלא ידע טעמו, ושאפשר שכ"כ בעיר שיש בה פרצות.
334. ערובין קא א: אמר רב פפא כאן כו', ועי' תוס' פסחים סו א ד"ה תוחב על איסור טלטול הסכין בע"פ שחל בשבת. ועי' עיר הקדש והמקדש ח"ג עמ' שכג, על ירושלים שבתוך החומות בימינו, שעד שנת תרנ"ט, שפרצו בה פירצה, היתה נחשבת כחצר גדולה. [טור שכט]
335. ע"ע שקלים.
336. רמב"ם שקלים פ"ד ה"ח. ועי' רע"ב שקלים פ"ד מ"ב ומפרשי הירושלמי שם שפי' באמת המים שבעזרה.
337. רע"ב שקלים שם. וכעי"ז במאירי שם.
338. שקלים שם; כתובות קו ב; קידושין נד א; ירושלמי סוטה פ"א ה"ו. ועי' כתובות קו א, על מבקרי מומים ומגיהי ספרים שבירושלים, שהיו נוטלים שכרם מתרומת הלשכה. וע"ע הנ"ל וע' שירי הלשכה.
339. תוס' קדושין נד ב ד"ה תרי.
340. עי' ירושלמי שקלים פ"ד ה"ב, הובא בתוס' שם.
341. תוס' שם.
342. רמב"ם שקלים פ"ד ה"ח.
343. עי' משנה ב"ב ז ב, וע"ע בני העיר, כרך ג עמ' שעד.
344. עי' לעיל: קנינה לכל ישראל.
345. מרדכי ב"ב סי' תעה בשם מהר"ם.
346. ע"ע מודר הנאה, מחלוקת תנאים בזה, ושהלכה שאינם אוסרים. ר"ן נדרים מח א ד"ה ואסורין. וע"ע הנ"ל שיש ראשונים שסוברים שבדבר של העיר אוסר לד"ה.
347. עי' משנה נדרים שם ורמב"ם נדרים פ"ז ה"ב. וע"ע הנ"ל.
348. תוי"ט נדרים פ"ה מ"ה. [טור של]
349. עי' שקלים פ"ה מ"א: נחוניה חופר שיחין, ורמב"ם כלי המקדש פ"ז הט"ו.
350. עי' ברייתא קדושין נד א, ובגמ' שם: לא תימא ר"מ אלא ר' יהודה.
351. עי' נדרים יא א, בדעת ר' יהודה במשנה שם י ב; רמב"ם נדרים פ"א הי"ד; טוש"ע יו"ד רד ב. וע"ע דבר הנדור; דבר האסור, כרך ו עמ' תקסח.
352. תוס' שם יא א ד"ה תרי ופי' הרא"ש שם י ב.
353. ירושלמי נדרים פ"א ה"ג.
354. ברייתא נדרים שם וקדושין שם.
355. נדרים שם וקדושין שם ב: תרי תנאי ואליבא דר' יהודה.
356. עי' קידושין שם א: ירושלים מי מיקדשא, ורש"י ותוס' שם ב. ועי' להלן.
357. פי' הרא"ש נדרים שם; תוס' רי"ד קדושין שם. ועי' תוס' שם.
358. תוס' נדרים שם ד"ה והתניא, ועי' קרן אורה נדרים שם בדעתם, ושם ובעצמות יוסף קדושין שם, בד' הרמב"ם שכ' שכירושלים הוא נדר, אע"פ שפסק שאין מועלים בשירי הלשכה.
359. עי' קדושין שם ורש"י ד"ה והא, ובתוס' רי"ד שם. ועי' ריטב"א שם שחומת העיר אין בה מעילה משום מחובר, וע"ע מעילה.
360. דברים יב ד.
361. שו"ת חתם סופר יו"ד סי' רסד, וע"ע אבני היכל ועזרות, כרך א עמ' צא, וע' אבני מזבח, שם עמ' צט.
362. נחמיה ב כ. עי' ירושלמי שקלים פ"א ה"ד: ר' סימון שאל כו'; רמב"ם שקלים פ"ד ה"ח, ועי"ש ערכין וחרמין פ"א הי"א ומתנות עניים פ"ח ה"ח. וע"ע גוי, כרך ה עמ' שט, ושם על דבר שאינו מסויים, שאם קבלו אין מחזירים. [טור שלא]
363. כרך יב עמ' שכו. וע"ע חתן וכלה, כרך יח עמ' שמה - מו.
364. ועי' כפתור ופרח פ"ו, על הרואה את ירושלים בחורבנה שאסור כל היום בבשר ויין, ע"פ נדרים יב א, והובא במ"ב סי' תקסא ס"ק ד.
365. עי' ב"ק פב ב; תוספתא נגעים פ"ו; אבות דר' נתן פל"ה. והובאו להלן.
366. עי' לעיל ציון 145.
367. כפתור ופרח פ"ו, עי"ש ובפאת השלחן סי' ג סעיף ט ובבית ישראל שם ס"ק כג בדעתו. ועי' תשב"ץ ח"ג סי' רא שכ' בסתם, שקדושת העיר לא בטלה לענין הדברים שנאמרו בירושלים בפ' מרובה.
368. שו"ת רדב"ז ח"א סי' תרלג. ועי' להלן ציונים 392 - 396.
369. ברייתא ב"ק פב ב; תוספתא נגעים פ"ו; אדר"נ פל"ה (ושם נוסף: וצינורות); רמב"ם בית הבחירה פ"ז הי"ד.
370. תוספתא שם; אדר"נ שם.
371. רש"י ב"ק שם ד"ה זיזין.
372. רש"י שבת צו א ד"ה גזוזטראות.
373. רש"י ב"ק שם ד"ה גזוזטראות. ועי' רשב"ם ב"ב ס א שפי' בע"א.
374. ב"ק שם, בפי' הברייתא, וכ"ה בתוספתא שם ואדר"נ שם; רמב"ם שם. [טור שלב]
375. רש"י שם ד"ה אהל. וע"ע אהל, וע' טמאת אהל, כרך כ עמ' לא.
376. ב"ק שם.
377. עי' משנה ב"ב ס א.
378. שו"ת הריטב"א סי' קכה.
379. צפנת פענח ב"ק שם (ירושלים תשל"ב).
380. משנה ב"ק עט ב; תוספתא בבא קמא פ"ח; ברייתא שם פב ב וגמ' שם, (ובאדר"נ פל"ה: אין מגדלין בה אווזין ותרנגולים ואצ"ל חזירים; רמב"ם ביה"ב פ"ז הי"ד. ועי' תוספתא שם: ואם יש להן גנה או אשפה הרי זה מותר, ובחסדי דוד שם שמוסב על מש"א במשנה שם: ולא הכהנים בא"י.
381. רש"י שם עט ב ד"ה מפני, וכעי"ז שם פב ב ד"ה משום קדשים.
382. ברייתא שם פב ב; תוספתא נגעים פ"ו; אדר"נ שם; רמב"ם שם.
383. ב"ק שם, בפי' הברייתא, ובתוספתא שם ובאדר"נ שם: מפני הטומאה.
384. רש"י שם.
385. ברייתא ב"ק פב ב; אדר"נ פל"ה.
386. תוספתא נגעים פ"ו; רמב"ם ביה"ב פ"ז הי"ד. ועי' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרלג שאף אם נטעו נכרים אין מקיימים אותם. ועי' להלן ציון 396. ועי' שבת סג א: עצי ירושלים של קנמון היו, ובשעה שהיו מסיקין מהן ריחן נודף בכל א"י כו', ור"ה כג א: כל שיטה ושיטה שנטלו נכרים מירושלים כו', ועי' עיר הקדש והמקדש ח"ג עמ' קנב, שי"ל שהיו מחוץ לירושלים.
387. ברייתא ב"ק שם; תוספתא שם; אדר"נ שם; רמב"ם שם. ועי' מעשרות פ"ב מ"ה: מעשה בגינת ורדים שהיתה בירושלים כו'.
388. רש"י ב"ק שם ד"ה גינת, ושם שהיא כיפת הירדן שהוזכרה בקטורת (ע"ע).
389. ב"ק שם.
390. רש"י שם.
391. שו"ת רדב"ז שם.
392. כפתור ופרח פ"ו, וכ"כ להלכה בפאת השלחן סי' ג סעיף ט.
393. כפו"פ שם. וע"ע מצוה הבאה בעבירה, ושם אם נאמר אף באיסור דרבנן. [טור שלג]
394. מור וקציעה סי' תרמה, וע"ע הנ"ל וע' נטילת לולב.
395. עי' לעיל ציון 386.
396. שו"ת הרדב"ז שם.
397. ברייתא ב"ק פב ב; חגיגה כו א; זבחים צו א; רמב"ם בית הבחירה פ"ז הי"ד. ועי' זבחים שם שמטעם זה כלי חרס שבישלו בו קדשים טעון שבירה, ואי אפשר להחזירו לכבשן וללבנו, וע"ע מריקה ושטיפה. ועי' להלן ציון 456, שמטעם זה אמרו שנאמנים עמי הארץ על טהרת כלי חרס.
398. רש"י ב"ק שם ד"ה כבשונות.
399. ב"ק שם: משום קוטרא; רמב"ם שם.
400. רש"י שם ד"ה קוטרא. ועי' שו"ת הרדב"ז שם שבזמן הזה אין אנו חוששים לכך, ונראה שכוונת הרדב"ז לזמנו כשהיתה העיר בידי גוים.
401. איכה ב טו. יש"ש ב"ק פ"ז סי' מד. ועי' סוכה נא ב: מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם, וקדושין מט ב: עשרה קבין יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים. ובאבות דרבי נתן פכ"ח א: אין לך יופי כיופי של ירושלים.
402. שטמ"ק ב"ק שם בשם גאון.
403. מאירי שם.
404. עי' תוספתא ב"ב פ"א, וע"ע הרחקת נזיקין, כרך י עמ' תרסט.
405. עי' לעיל: קנינה לכל ישראל.
406. צפנת פענח ב"ק שם. ועי' לעיל ציון 379.
407. ברייתא ב"ק פב ב; תוספתא נגעים פ"ו; אדר"נ פל"ה. ועי' תו"כ בחקותי פ"ו על הכתוב שם (ויקרא כו כה): ונתתם ביד אויב, הובא ברש"י שם; רמב"ם ביה"ב פ"ז הי"ד. וע"ע הלנת המת, כרך ט עמ' תמד.
408. רש"י ב"ק שם ד"ה אין מלינין.
409. מאירי שם.
410. ע"ע הנ"ל עמ' תלה, ושם עמ' תמג שבא"י עובר אף על: לא תטמא את אדמתך.
411. ע"ע הנ"ל עמ' תמא.
412. שטמ"ק שם בשם שיטה; יש"ש שם סי' מד, ושם שעובר בלאו; רדב"ז על הרמב"ם שם. ועי' חסדי דוד לתוספתא שם שנסתפק במת בלילה, אם האיסור בעלות השחר, וע"ע הנ"ל עמ' תלט, בלאו של הלנת המת.
413. גמ' ב"ק שם: ואין מלינין בה את המת, גמרא, ורש"י שם.
414. רש"י שם. ועי' זהר נשא (קמג ב), טעם ע"פ הסוד. [טור שלד]
415. עי' כפתור ופרח פ"ו, וכ"כ להלכה בפאת השלחן סי' ג סעיף ט.
416. שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרלג.
417. אדר"נ שם; רמב"ם שם, ועי' תוספתא נגעים שם: אין צוברין בתוכה כו', ובחסדי דוד שם הגיה כלפנינו. ועי' כלים פ"א מ"ז.
418. חסדי דוד שם.
419. עי' כפתור ופרח שם ובפאת השלחן שם שהביא דין זה, ובשו"ת רדב"ז שם שאף דבר זה הוא משום טומאה ואינו נוהג בזה"ז, וכ"כ מהר"י קורקוס על הרמב"ם שם.
420. עי' מלכים ב כד יד. ועי' כפתור ופרח שם, שקבר חולדה הוא בראש הר הזיתים, וכ"כ בשו"ת רדב"ז שם ושו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' לז, ובס' פרשת אלה מסעי למהר"ם חגיז כ"כ בשם האר"י ז"ל, ועי' תבואות הארץ (לר"י שווארץ) פ"ז, שהקבר שבראש הר הזיתים הנקרא כן, אינו קבר חולדה, ועי' נספח בסוף הכרך ציון 178 והלאה. על קברי בית דוד, ע"ש ציון 124 והלאה.
421. תוספתא נגעים פ"ו; אדר"נ פל"ה, ובאדר"נ נוסחא ב: חוץ מקברי מלכי בית דוד וקבר ישעיה וקבר חולדה; רמב"ם בית הבחירה פ"ז הי"ד.
422. תוספתא ב"ב פ"א; ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג; מס' שמחות פי"ד. וע"ע הסגת גבול, כרך ט עמ' תקמו, וע' פנוי מתים.
423. עי' לעיל ציון 184.
424. עי' ציון 420.
425. עי' לעיל ציון 170.
426. עי' לעיל, שם.
427. ע"ע ערי חומה, ושם מחלוקת הראשונים בדבר. [טור שלה]
428. שו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' לז, הובא בחסדי דוד לתוספתא ב"ב שם. ועי' נספח בסוף הכרך ציון 23. ועי' רדב"ז על הרמב"ם שם ובתשובותיו ח"ב סי' תרלה שפי', שבכל סביבות ירושלים לא היו מניחים קברות סמוך לעיר, חוץ מקברי בית דוד וקבר חולדה שהיו סמוכים לעיר.
429. דברים כא כג. קונ' דרך הקדש להרב חיים אלפנדרי, (נדפס בסוף ס' מגיד מראשית, קושטנדינא ת"ע), ע"פ ירושלמי נזיר פ"ז ה"א, ושם שהרמב"ם והסמ"ג לא מנו לאו זה במנין המצוות, לפי שאינו לאו גמור.
430. שו"ת רדב"ז שם, ועי' פאת השלחן שם בבית ישראל ס"ק כג, שמטעם זה נהגו לקבור בהר הזיתים, אע"פ שהכניסוהו בתוך ירושלים (עי' לעיל ציון 170). ועי' עיר הקדש והמקדש שם, שאף בזמן הזה נזהרים מלקבור מת בתוך ירושלים.
431. עי' לעיל.
432. עי' טהרות פ"ד מ"ה, הובא בשבת טו ב: על ששה ספקות שורפין את התרומה כו'; רמב"ם אבות הטומאות פי"ג ה"ד והי"ג. וע"ע ספק טומאה.
433. פסחים יט ב; רמב"ם שם ה"ה.
434. מאירי שקלים פ"ח מ"ב.
435. רש"י פסחים שם ד"ה בדרך.
436. שקלים שם; פסחים שם ורש"י.
437. רש"י שם ד"ה דרך עליה.
438. פסחים שם ורש"י ד"ה ולטעמיך.
439. שקלים שם; רמב"ם שם, ועי"ש ובהשגות הראב"ד על סכינים לשחיטת קדשים, שבסכין הנמצא גזרו טומאה משום חומר קדשים, מלבד הנמצא בירושלים בערב - פסח (ע"ע).
440. עי' טהרות פ"ד מ"ה.
441. רש"י פסחים יט ב ד"ה על ספק.
442. פסחים שם.
443. רש"י שם. [טור שלו]
444. שקלים פ"ח מ"א; פסחים שם.
445. רש"י שם ד"ה של שוק.
446. פהמ"ש להרמב"ם שקלים שם, ומקורו מירושלמי שם, עי"ש. וע"ע גוי, כרך ה עמ' שכג, וע' שמנה עשר דבר.
447. עי' שקלים שם; רמב"ם שם ה"ח. ועי' ר"ש סיריליאו לירושלמי שם, הובא במלאכת שלמה שם, שר' יוסי מחלק כן אף בשוק העליון, ושכ"ד הרמב"ם. וע"ע ספק טומאה.
448. תהלים קכב ג.
449. כרך יב עמ' תקכג.
450. ע"ע לשכות.
451. זבחים קיג א, עי"ש ובתוספתא עדיות פ"ג. ובפי' הראב"ד עדיות פ"ח מ"ה גורס בתוספתא שם כבזבחים שם.
452. עדיות פ"ח מ"ה.
453. פהמ"ש להרמב"ם שם. וע"ע ארץ ישראל, כרך ב עמ' רל.
454. ע"ע עם הארץ.
455. עי' חגיגה כו א; רמב"ם מטמאי משכב ומושב פי"א ה"ה.
456. עי' לעיל ציון 397. רש"י שם כה ב ד"ה מן; רמב"ם שם. [טור שלז]
457. רש"י שם. וע"ע אין גוזרין כו', כרך א עמ' תרב.
458. פסחים ז א; ב"מ כו א. ועי' מדרש איכה פ"א על הכתוב "העיר רבתי עם": כ"ד פלטיות היו בירושלים, ועל כל פלטיה ופלטיה כ"ד שווקים כו'. ועי' משנה ערובין קא א: שוק של פטמין כו' שוק של צמרין כו', ומנחות פו א: ומוצאין שוקי ירושלים כו', ועוד.
459. רש"י פסחים שם ד"ה בהר הבית.
460. תוס' ב"מ שם ד"ה עשויין.
461. עי' שקלים פ"ז מ"ב; פסחים שם וב"מ שם ורש"י; רמב"ם מע"ש פ"ו ה"ט.
462. רש"י ב"מ שם ד"ה ובשעת, וכעי"ז בפסחים שם ד"ה רוב.
463. רש"י ב"מ שם ד"ה ושוקי.
464. עי' מע"ש פ"ד מ"ט ורמב"ם שם.
465. רמב"ם שם.
466. רדב"ז שם.
467. שקלים שם; פסחים שם וב"מ שם; רמב"ם שם ה"י.
468. רש"י ב"מ שם ד"ה מעשר, ע"פ מנחות פב א, וכעי"ז בפסחים שם ד"ה רוב.
469. כרך יד עמ' תנג. [טור שלח]
470. פני משה. והיינו משום לחמי תודה, שהרי רקיקי נזיר הם מצות, ע"ע איל נזיר. ועי' רוקח סי' ריט עמ' קיד ד"ה הסכות, שחצרות היו בירושלים שהבאים לביהמ"ק אוכלים שם שלמיהם.
471. פני משה.
472. ירושלמי פסחים פ"א ה"א. וע"ע בדיקת חמץ, כרך ב עמ' שמז, על חצר שהיה שם חמץ, שצריך בדיקה.
473. ע"ע פדיון מעשר שני וע' רבעי.
474. מעשר שני פ"ה מ"ב; ביצה ה א; ר"ה לא ב; רמב"ם מע"ש פ"ט ה"ה. וע"ע הנ"ל.
475. רש"י ביצה שם ד"ה כרם.
476. ר' יוחנן שם ור"ה שם. ועי' ירושלמי מע"ש פ"ה ה"ב, שפי' הטעם משום נסכים.
477. תוספתא מע"ש פ"ה, ועי"ש מחלוקת תנאים אם דוקא בחמשה גפנים, וכעין זה בירושלמי שם, ושם נוסף: אפילו דבר קל (שנשאר) היה מעטר את השוק.
478. עי' מע"ש שם; רמב"ם שם.
479. רש"י ר"ה שם ד"ה והתירוהו.
480. רש"י ביצה ה ב ד"ה טעמא.
481. מע"ש שם; ביצה שם; ר"ה שם. וע"ע דבר שבמנין, כרך ו עמ' תרצט, וע' ימות המשיח, כרך כד עמ' תקפח.
482. עי' ב"ק צז ב ורמב"ם מע"ש פ"ד ה"י והשגות הראב"ד שם הי"ד, וע"ע פדיון מעשר שני.
483. ברייתא ב"ק שם; תוספתא שקלים פ"ב הי"ג; ר' אבין בירושלמי מע"ש פ"א ה"א. והרמב"ם השמיט. ועי' תוס' שם ד"ה שיהו, שתקנו כן משום שקלים שהיו מביאים לירושלים מכל המקומות, ושטמ"ק שם בשם הראב"ד והרמ"ה ומאירי שם. ועי"ש בגמ' בחילוק בין יד ישראל תקיפה על האומות או ידם תקיפה על עצמם, וע"ע הנ"ל.
484. תהלים מח ג. ירושלמי שם. [טור שלט]
485. פנ"מ שם.
486. ב"ק שם ורש"י. וע"ע מטבע.
487. ע"ע ארץ ישראל, כרך ב עמ' רכג, וע' ישיבת א"י, להלן עמ' תרפב ואילך.
488. ע"ע שאר כסות ועונה, ושם פרטי הדינים.
489. משנה כתובות קי ב; ערכין ג ב; רמב"ם אישות פי"ג ה"כ; טוש"ע אהע"ז עה ד.
490. ברייתא כתובות שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם. ועי' להלן ציון 503 מהירושלמי.
491. עי' כתובות שם, וע"ע ישיבת ארץ ישראל שם, ועי"ש על אופני הכפיה.
492. כתובות שם. ועי' רגמ"ה ערכין שם שפי', שירושלים היא בכלל נוה הרע, ע"פ כתובות שם, שישיבת כרכים קשה, שנאמר (נחמיה יא ב): ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלם.
493. קצור פסקי הרא"ש שם פי"ג סי' יח. ועי' רמב"ם שם וטוש"ע שם על א"י, ונ' מדבריהם שה"ה בירושלים. [טור שמ]
494. כתובות שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
495. עי' רמב"ם וטוש"ע שם.
496. תשב"ץ ח"ג סי' רא, עי"ש שהוסיף שיש סמך וראיה שקדושתה קיימת, שעדיין עולים לה לרגל ממצרים ושאר ארצות, ועדיין נשארו בה מהנסים שהיו בה, שלא אמר אדם לחבירו צר לי המקום וכו'. ועי' לעיל ציון 145.
497. שו"ת רשב"ש סי' ב. ועי' לעיל ציון 70.
498. עי' לעיל ציון 146.
499. שו"ת חתם סופר חיו"ד סי' רלג וסי' רלד; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' תנד אות לג. ועי"ש שהוסיפו טעם ששם הקריבו אדם קין והבל ונח, ויעקב ראה שם בחלומו את הסולם. ועי' פאת השלחן סי' ג בבית ישראל ס"ק כב, שכ"כ בדעת הראב"ד שלא השיג על הרמב"ם בדין הכל מעלין לירושלים, אף על פי שלדעתו קדושת ירושלים בטלה בזה"ז. וכ"כ בתרומת הדשן פסקים סי' פח: שבח גדול ומעלה יש לו לאדם הדר בא"י, וכל שכן בעיה"ק לתועלת לעוה"ב וגם לעוה"ז. וכעי"ז בשו"ת מהרשד"ם אהע"ז סי' קכג. ועי' לעיל ציון 259. ועי' שו"ת שדה הארץ ח"ג סי' יא, שאף לד' ר"ח כהן שבתוס' כתובות שם ד"ה הוא (ע"ע ישיבת ארץ ישראל להלן עמ' תרע וציון 60), יש מצוה לעלות מא"י לירושלים, ועי"ש ופרי הארץ יו"ד סי' ז, שדנו אם יש איסור לצאת מירושלים לשאר א"י שלא על מנת לחזור. ועי' אוצר הפוסקים כרך יט עמ' 264 בשם אחרוני זמננו, אם כופים גם לעלות לירושלים החדשה שמחוץ לחומה, ושם כרך כ קונ' ישוב א"י ס"ק יג אות ב, מעלת הדירה שם.
500. ע"ע ארץ ישראל, כרך ב עמ' רכה: ישובה.
501. שו"ת חתם סופר יו"ד סי' רלד, וציין לאגרת הרמב"ן לבנו, שכל הקדוש יותר חרב יותר.
502. הפלאה כתובות קי ב, בדעת רש"י שם ד"ה הכל מעלין: לעלות ולישב עמו בירושלים. וע"ע ישיבת א"י, להלן עמ' תרפו.
503. ירושלמי כתובות פי"ג הי"א, ועי"ש שאמרו כן אף בעליה לא"י. וע"ע ישיבת א"י, להלן עמ' תרפד.
504. מרדכי שם סי' רפ, בדעת מהר"ם דלהלן, וכ"כ בתשו' מיימוניות נשים סי' כח. ועי' הג"א ברא"ש שם סי' כח, שכ' להיפך, ובהגהות תפארת שמואל שם.
505. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (ברלין תרנ"א עמ' 186) סי' עח, בעליה לא"י, וברא"ש שם סי' יז ובמרדכי שם, הביאו דבריו אף בעליה לירושלים.
506. עי' רא"ש ומרדכי שם. ועי' רי"ו מישרים נכ"ד ח"ח, בד' הרי"ף והרמב"ם שלא חילקו בדבר, וטוש"ע שם, וע"ע שאר כסות ועונה. [טור שמא]
507. עי' כתובות קי ב ורמב"ם עבדים פ"ח ה"ט, וע"ע ישיבת א"י, להלן עמ' תרפו - ח, וע' עבד כנעני.
508. תוס' שם ד"ה ואין בשם ר"ת, וכעי"ז בשמו בשטמ"ק שם. ועי' תוס' ערכין ג ב ד"ה מנוה. ועי' רדב"ז עבדים פ"ח ה"י (בספר הליקוטים ברמב"ם הוצ' פרנקל).
509. דברים כג טז - יז.
510. ספרי שם פיס' רנט.
511. מהרי"ט כתובות שם. וע"ע הנ"ל.
512. תוספתא נגעים פ"ו; אדר"נ פל"ה. וע"ע גר תושב, כרך ו עמ' רצא.
513. עי' ספרי שם שדורש את הכתוב בעבד (דברים כג טז): מעם אדוניו, לרבות גר תושב, ובסדרי טהרות כלים פ"א מ"ח (ס ב), שלפי"ז אף המיעוט: ולא בירושלים, נאמר עליו. ועי' ספרי פיס' רעח, על הכתוב (שם כד יד): מגרך אשר בארצך בשעריך, ובפי' רבינו הלל שם שדחה את הגירסא שממעט משם ירושלים. ועי' משך חכמה שם כג יז, שהוא מרומז בכתוב (ישעיה נב א): כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא.
514. עי' אדר"נ פי"ב ח, הובא בפיר"ח (הוצ' מוסד הרב קוק) ב"ק פב ב ובמאירי ב"ק שם. ועי' שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' ג, בשם כמה אחרונים שהוכיחו שממזרים היו מצויים בירושלים, ושמטעם זה השמיט הרמב"ם ד"ז.
515. בנין יהושע על אדר"נ שם.
516. ע"ע חנוך, כרך טז עמ' קע, וע' תלמוד תורה.
517. ישעיה ב ג, מיכה ד ב. ב"ב כא א, ועי"ש שאחרי כן התקינו שיהיו מושיבים בכל עיר ועיר, וע"ע הנ"ל.
518. דברים יד כג.
519. תוס' ב"ב שם ד"ה כי בשם ספרי, ועי' ספרי שם פיס' קו: מגיד שהמעשר מביא את האדם לידי תלמוד תורה.
520. תוס' שם. ועי' החינוך מצוה שס, כעי"ז על מעשר בהמה.
521. עי' מע"ש פ"א מ"א, וע"ע מעשר שני.
522. ירושלמי שם פ"א ה"א.
523. פנ"מ שם, וכ"ה בבאור הגר"א שם. [טור שמב]
524. גליוני הש"ס לר"י ענגיל זרעים סי' קלג.
525. משנה נדרים לא א; רמב"ם נדרים פ"ט ה"כ. ועי' להלן ציון 631.
526. ועי' עיר הקדש והמקדש, ח"ג עמ' רא והלאה, על המקורות למנהג זה.
527. עי' להלן ציונים 558, 562. ועי' שבת יב ב: שבנא איש ירושלים, ושם יד ב וסוטה מז א ואבות פ"א מ"ד: יוסי בן יוחנן איש ירושלים, ועוד.
528. עי' להלן ציון 573 והלאה.
529. עי' להלן ציונים 591 - 582.
530. עי' ר"ה יט ב, ביצה יד ב.
531. עי' פסחים קיג א: ג' דברים א"ר יוחנן משום אנשי ירושלים, וכתובות עז ב: סח לי זקן אחד מאנשי ירושלים, וכעי"ז בסוטה כה א וסנהדרין פח א.
532. עי' פסחים קטז א: כך היו אומרים תגרי חרך כו', וב"ב יד א: כך היו כותבי ספרים כו', ותוספתא ע"ז פ"ו: כל הפרצופות היו בירושלים כו', ושם מקואות סופ"ד בכובסים שהיו בירושלים ועוד.
533. משנה פסחים נ א; רמב"ם יום טוב פ"ח הי"ח; טוש"ע או"ח תסח ג. וע"ע ערב פסח על איסור מלאכה בע"פ אחר חצות, וע' יהודה, כרך כב עמ' נב.
534. ירושלמי שם פ"א ה"ה, על מש"א שם: שתי פרות היו חורשות כו', וע"ע הנ"ל.
535. תוס' שם יד א ד"ה שתי.
536. עי' ב"מ פג ב: בנקוטאי (ובכת"י: בלקוטאי), ורש"י שם: שנתלקטו ממקומות הרבה.
537. פרי חדש סי' תצו ס"ק כב, ועי"ש סי' תסח ס"ק ה ומג"א שם ס"ק יב. ועי' הגהות חתם סופר פסחים שם בד' התוס' שם, ע"פ חגיגה כו א, שבשעת הרגל נאמר: כאיש אחד חברים, ובארוכה בעיר הקדש והמקדש ח"ג פכ"ד. [טור שמג]
538. ועי' עיר הקדש והמקדש שם פרק כה, על המנהגים השונים בירושלים ובארץ ישראל.
539. דברים כב יא.
540. שם יב. עי' מנחות מ א וע"ע ציצית, ושם מחלוקת ב"ש וב"ה, וכן הלכה.
541. ר"א ב"ר צדוק במנחות שם.
542. רש"י שם.
543. רבי שם, ועי' רש"י שם: למה אסרוה בירושלים, ובל' שני: למה אסרוה בית שמאי, וברגמ"ה שם שפי' בע"א.
544. רש"י שם, וע"ע הנ"ל.
545. ע"ע דבר האבד, כרך ו עמ' תקיז, וע' חול המועד, כרך יג עמ' קיג.
546. מע"ש פ"ה מט"ו; משנה סוטה מז ב; מו"ק יא א; תוספתא סוטה פי"ג.
547. רש"י סוטה שם.
548. שם. ועי' מו"ק שם על האופנים שגזר, או שלא אמרו כן אלא לר' יהודה המצריך שינוי בדבר האבד.
549. עי' ב"ב צג ב, מחלוקת תנאים. וע"ע בושת, כרך ג עמ' מג.
550. ברייתא בב"ב שם, וכעי"ז בתוספתא ברכות פ"ד ה"ח.
551. רשב"ם ב"ב שם.
552. תוספתא שם. וע"ע הכנסת אורחים, כרך ט עמ' קל, על מנהג שהיה בירושלים, שכל זמן שמפה פרוסה על הפתח אורחים נכנסים כו'.
553. עי' משנה סנהדרין לב א.
554. שם לו ב, וע"ע בית דין, כרך ג עמ' קסה.
555. עי' קדושין עו ב ורש"י ד"ה בירושלים. [טור שמד]
556. משנה שם א. וע"ע יוחסין, כרך כב עמ' רפט. ועי' רש"י שם ב, ששוטרי הרבים היינו דיינים.
557. גמ' שם.
558. משנה סוכה לו ב, ובברייתא שם לז א: מעשה ביקירי ירושלים כו'; תוספתא שם פ"ב. וע"ע הדור מצוה, כרך ח עמ' רעג ובציון 26 שם, שאין זה בכלל הידור מצוה אלא בכלל חיבוב של המצוה.
559. רש"י, וע"ע קריאת התורה.
560. ע"ע נשיאת כפים.
561. רש"י.
562. ברייתא שם מא ב: ר"א ב"ר צדוק אומר כו'; תוספתא שם, בשינויים; ירושלמי שם פ"ג הי"א: כך היה המנהג בירושלים, ושם: נותנה לחבירו; רמב"ם לולב פ"ז הכ"ד.
563. תוספתא שם, וברמב"ם שם: משלחו לביתו ביד בנו כו'.
564. סוכה שם. וע"ע נטילת לולב.
565. דברים טו י.
566. ספרי שם פיס' קיז.
567. שקלים פ"ה מ"ו. וע"ע לשכות וע' צדקה.
568. מס' סופרים פי"ט, וכעי"ז בפרקי דר"א פי"ז, ושם: והיו ישראל הולכים כו', ועי' כפתור ופרח פ"ו שהם הנקראים בפי ההמון "שערי רחמים". וע"ע גמילות חסדים, כרך ו עמ' קנג, וע' חתן וכלה, כרך יח עמ' שלח.
569. עי' ב"ק פ א ורש"י ד"ה שבוע הבן, וע"ע ברית מילה, כרך ד עמ' רמו.
570. תוספתא מגילה פ"ג, וכעי"ז במס' שמחות פי"ב, וע"ע לקוט עצמות. [טור שמה]
571. ע"ע חנוך, כרך טז עמ' קפג.
572. מס' סופרים פי"ח ה"ה, עי"ש.
573. רש"י יומא יט ב ד"ה מיקירי, ועי' רש"י סוכה לז א ד"ה ביקירי ירושלים שפי': מנכבדי ירושלים העשירים.
574. ע"ע עבודת יום הכפורים.
575. ברייתא יומא יט ב.
576. ע"ע הנ"ל וע' שעיר המשתלח.
577. משנה שם סו ב; תוספתא יומא פ"ג ה"ח, עי"ש וע"ע הנ"ל.
578. תוספתא ערכין פ"ב, עי"ש וע"ע שירה.
579. רש"י כתובות קו ב ד"ה נשים.
580. עי' פרה פ"ג מ"ב. ברייתא כתובות שם. וע"ע פרה אדומה מחלוקת בדבר.
581. עי' סנהדרין מג א, וע"ע מיתת בית דין.
582. מס' סופרים פי"ד הי"ד. וע"ע הוצאה והכנסה, כרך ח עמ' תפג. וע"ע הגבהה, שם עמ' קסז וקסט, על מנהגי הספרדים בירושלים בהגבהת ס"ת. [טור שמו]
583. ברייתא סנהדרין ל א; רמב"ם סנהדרין פכ"ב ה"ט, ושם: כך היה מנהגם של אנשי ירושלים, וכ"ה בכת"י בסנהדרין שם. ועי' רדב"ז על הרמב"ם שם.
584. ברייתא שם, לגי' כמה כת"י, ועי' משנה שם כט א; רמב"ם שם. וע"ע גמר דין, כרך ו עמ' קנו.
585. רמב"ם שם.
586. רש"י. וע"ע עדות, על עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה.
587. ברייתא סנהדרין כג א. וכעי"ז במכילתא משפטים פ"כ, על הכתוב (שמות כג א): אל תשת ידך עם רשע, ועי' איכ"ר פ"ד, על הכתוב (איכה ד ב): בני ציון היקרים וגו', וסדר אליהו רבה פכ"ט; רמב"ם סנהדרין פכ"ב ה"י; טוש"ע או"ח קע כ.
588. רש"י. ועי' ב"ק ו ב: האי תנא ירושלמי הוא דתני לישנא קלילא.
589. משנה גיטין פז ב, וע"ע גט, כרך ה עמ' תרלז.
590. רש"י.
591. עי' משנה שם ורא"ש פ"ט אות ט ועוד ראשונים, וכ"נ מתוס' שם לד ב ד"ה והוא. ועי' תוי"ט שם פ"ט מ"ח, וע"ע שמות גטין.
592. ע"ע שטרות.
593. משנה כתובות צג ב, ועי"ש צד ב: אטו בירושלים יתבינן דכתבינן שעות. וע"ע הנ"ל וע' כתובה.
594. משנה שם; רמב"ם אישות פי"ז ה"ג; טוש"ע אהע"ז צו יז, בכל מקום שכותבים שעות.
595. עי' כתובות צד ב ורמב"ם שם.
596. עי' משנה שם נב ב, וע"ע אלמנה, כרך ב עמ' טז.
597. עי' משנה שם, ושם שאנשי גליל כותבים כאנשי ירושלים, ובתוספתא שם פ"ד: כל הארצות היו כותבים כאנשי ירושלים, וע"ע הנ"ל, וע' יהודה כרך כב עמ' נא. [טור שמז]
598. משנה שם סו ב, ורב אשי בגמ' שם; רמב"ם שם פכ"ג הי"א.
599. רב אשי שם.
600. רש"י שם.
601. עי' יומא לט ב.
602. תוס' כתובות שם ד"ה לא.
603. ע"ע גט, כרך ה עמ' תרלד.
604. גט פשוט סי' קכח ס"ק לז; פאת השלחן סי' ב ס"ק כז. ועי' על מנהגי ירושלים בסדר הגט בשו"ת בתי כהונה מדור ב סי' מ, ובארוכה בעיר הקדש והמקדש לרימ"ט, ח"ג פכ"ב, על גטין בירושלים בתקופות שונות.
605. מס' שמחות פ"ג, עי"ש נוסח הגר"א, וע"ע הספד, כרך ט עמ' תרח.
606. תהלים מח ג.
607. ר' יוחנן בשמו"ר סוף פנ"ב, וכעי"ז באיכ"ר פ"ב יט, ושם: ר' יוחנן בשם רשב"י, ופסיקתא רבתי פמ"א.
608. פס"ר שם. ועי' ב"מ כח ב על אבן טוען שהיתה בירושלים, שכל מי שאבדה לו אבידה וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם, וברמב"ם גזלה ואבדה פי"ג ה"א, שהיתה חוץ לירושלים. וע"ע השבת אבדה, כרך יא עמ' סא.
609. כרך טז עמ' קמט. וע"ע יום הכפורים ציון 1635.
610. שה"ש ד ד.
611. ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה; שהש"ר סוף פ"ד. ועי' תשובות ופסקים למהר"ם מרוטנבורג ח"א סי' קנב, שבכל פעם שהזכיר ירושלים בתפלה היה כורע. ועיין לעיל ציון 68. [טור שמח]
612. ע"ע ברכת המזון, כרך ד עמ' תעט.
613. ברייתא ברכות מח ב; רמב"ם ברכות פ"ב ה"א; טור או"ח סי' קפז וקפח. וע"ע הנ"ל עמ' תפה.
614. דברים ח י.
615. ע"ע הנ"ל עמ' תעט.
616. דברים ג כה. ברייתא שם, ועי"ש בשם ר' יהודה בן בתירא; תוספתא שם פ"ו; ירושלמי שם פ"ז ה"א; מכילתא בא פט"ז.
617. רב נחמן בברכות שם.
618. ברייתא שם: ר"א אומר, ושם מט א: ר' אבא אומר כו', ושם: דאמר ר' אילעא א"ר יעקב בר אחא משום רבינו, והיינו רב; ירושלמי שם סופ"א; רמב"ם שם ה"ד. וע"ע הנ"ל עמ' תפה.
619. רש"י שם מח ב ד"ה ומלכות בית דוד. ועי' לעיל ציון 98.
620. רמב"ם שם.
621. ברכות מט א.
622. תהלים קמז ב. ברכות שם.
623. רש"י שם ד"ה ור"נ, ועי"ש ד"ה אלא אימא, שכ"כ לד' הסובר שם שחותם אף מושיע ישראל, וע"ע הנ"ל עמ' תפו, ושם על נוסח ברכה זו בכלל.
624. ברכות מח ב, וע"ע הנ"ל, על נוסח הברכה בשבת. וע"ע ברכת אבלים, שם עמ' תיח, על ההוספה בברכה זו בבית האבל.
625. ע"ע ברכה מעין שלש, כרך ד עמ' רעה, ושם כמה שינויי נוסחאות.
626. עי' מגילה יז ב, וע"ע שמנה עשרה וע' תפלה.
627. עי' מגילה שם, וע"ע הנ"ל. [טור שמט]
628. תהלים עה יא.
629. שם קכב ו.
630. הושע ג ה. ברייתא מגילה שם, וע"ע הנ"ל.
631. תוס' שם כד א ד"ה בבונה; מרדכי שם סי' רעז. ועי' ירושלמי ברכות פ"ה ה"ג, על ש"ץ שלא אמר בונה ירושלים, מחזירים אותו, ובטור סי' קכו גורס: מסלקין אותו, והוסיף: שאני אומר מין הוא, שמא אינו מאמין בביאת המשיח. ובתנחומא ויקרא סי' ב: מי שלא אמר בונה ירושלים מחזירים אותו, שמא כותי הוא, ועי' מס' כותים סופ"ב: מאימתי מקבלים אותם, משכפרו בהר גריזים והודו בירושלים ובתחיית המתים, וע"ע כותי.
632. ע"ע הפטרה, כרך י עמ' כט.
633. סדור רס"ג עמ' שסז; רמב"ם תפלה פי"ב הט"ו וסוף ס' אהבה, וע"ע הנ"ל.
634. ע"ע ברכות קריאת שמע, כרך ד עמ' תא.
635. ע"ע הנ"ל עמ' תז - תח, ובציון 353 בשם גאונים וראשונים.
636. תהלים עו ג.
637. פי' סדר התפלה לרוקח (הוצ' מכון הרב הרשלר, ירושלים תשנ"ב) ח"ב עמ' תעג. ועי' תרגום ישעיה ד ו: ועל ירושלם תהא מטלת ענני.
638. עי' משנה יומא סח ב וסוטה מ ב, וע"ע עבודת יום הכפורים.
639. עי' משנה סוטה מא א, וע"ע הקהל, כרך י עמ' תנא.
640. משנה שם ושם.
641. המאירי בחבור התשובה (משיב נפש) עמ' 570.
642. עי' רמב"ם עבודת יום הכפורים פ"ג הי"א וחגיגה פ"ג ה"ד, וכן אינו במשנה שבירושלמי יומא פ"ז ה"א וסוטה פ"ז ה"ו, וברוב כתה"י, עי' דק"ס השלם סוטה שם.
643. רב אידי בירושלמי שם ושם; רמב"ם שם ושם. וע"ע הנ"ל.
644. כתובות ח א, וברש"י שם: עקרה, ירושלים. וע"ע ברכת חתנים, כרך ד עמ' תרמד.
645. תהלים קלז ו. רש"י כתובות שם ד"ה שוש, וע"ע הנ"ל עמ' תרמו.
646. ישעיה סב ה. מאירי כתובות שם; אבודרהם ברכת נשואין.
647. העיטור ח"ב ברכת חתנים שער ד. וע"ע הנ"ל ציון 203. [טור שנ]
648. ע"ע הנ"ל ציון 206.
649. ע"ע הנ"ל ציון 207.
650. האשכול אלבק ח"ב עמ' 193, ושם שלא נמצא נוסח זה במקום אחר.



יש לך מה להוסיף או להעיר? ירושלים '>לחץ כאן