חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

שמיטה - עבודות הקרקע בשביעית

עבודות אסורות ומותרות בשביעית

מלאכות אסורות מן התורה
מה בין איסור קצירה לאיסור זריעה?
חרישה בשביעית
מלאכות אסורות מדרבנן
תוספת שביעית

עבודת הקרקע בשביעית

מלאכות אסורות מן התורה
התורה הגדירה את המלאכות האסורות בשביעית (ויקרא כה:ד-ה):
שדך לא תזרע,
וכרמך לא תזמור,
את ספיח קצירך לא תקצור,
ואת ענבי נזירך לא תבצור.
יש הקבלה בין המלאכות המוזכרות בשדה ובכרם:
בשדה: זריעה - קצירה
בכרם: זמירה- בצירה
הזמירה בכרם מקבילה לזריעת השדה, כי יבול הענבים מותנה בזמירת הגפן בכל שנה. הזמירה היא הגורמת לצמיחת יבול הענבים.
מדוע אפוא חוזרת התורה פעמיים על אותה מלאכה? מדוע אין די בהזכרת איסור הקצירה, ויש צורך לחזור ולומר שגם הבצירה אסורה? ומדוע לא די באיסור זריעה, ויש לחזור ולומר שגם זמירה אסורה?

את התשובה נותנת הגמרא במסכת מועד קטן ג:א:
רבא אמר: - - - אבות אסר רחמנא, תולדות לא אסר רחמנא, דכתיב: "ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור, את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור." מכדי זמירה בכלל זריעה (רש"י: שדרכו של זומר להצמיח פירות כזורע), ובצירה בכלל קצירה. למאי הלכתא כתבינהו רחמנא (מדוע כתבתן התורה)? למימרא, דאהני תולדות מחייב, אאחרנייתא לא מחייב (לומר שעל המלאכות המפורשות חייבים, ולא על אחרות).
לפי דברי רבא, התורה מדגישה כי מלאכות אלה - ורק אלה - הן האסורות בשביעית: זריעה, זמירה, קצירה ובצירה. מלאכות המוזכרות בדיני שבת הן דוגמאות מתוך קבוצות של מלאכות אסורות, ולכן זריעה בשבת כוללת גם את השקאת הצמח. לעומת זאת בשביעית מלאכת הזריעה כוללת זריעה בלבד, ולא כל מלאכה אחרת, גם אם היא גורמת לצמיחת הצמח.

וכך פוסק רמב"ם, בהלכות שמיטה ויובל א:ב-ג:
אינו לוקה מן התורה אלא על הזריעה או על הזמירה ועל הקצירה או על הבצירה - - - וזמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה. ולמה פירטן הכתוב? לומר לך: על שתי תולדות אלו בלבד הוא חייב, ועל שאר התולדות שבעבודת הארץ עם שאר האבות שלא נתפרשו בעניין זה אינו לוקה.
מה בין איסור קצירה לאיסור זריעה?
האיסורים המוזכרים בתורה - לא תזרע, לא תזמור - הם איסורים מוחלטים, כמשמעות המלים: איסור מוחלט לזרוע ולזמור. לעומת זאת, האיסורים "לא תקצור" ו"לא תבצור" אינם מתפרשים כאיסורים מוחלטים, שהרי נאמר: "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה." כלומר פירות השביעית מיועדים לאכילת בני אדם, וכלום אפשר לאכול פרי אם אין קוטפים אותו? (גם אם יאכל אדם את הפרי כשהוא מחובר לעץ, תיחשב פעולה זו לקצירה, לעומת זאת בשבת - האוכל פרי המחובר לעץ ייחשב מעשהו לקצירה.)

לכן יש להבין את האיסורים "לא תקצור" ו"לא תבצור" בדרך אחרת ממשמעותם הרגילה: התורה אסרה קצירה ובצירה כדרכן בכל שנה, אבל היא לא אסרה אותן כשהן נעשות לצורך ביתו של הקוצר: "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך."

חרישה בשביעית
בשמות לד:כא נאמר: "בחריש ובקציר תשבות". ציווי זה נאמר אחרי הציווי המתייחס לשבת, "ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות", ולפי פשוטו של מקרא ניתן לפרש את המלים "בחריש ובקציר תשבות" כמשלימות את המשפט "וביום השביעי תשבות" וכמדגימות את המלאכות שיש לשבות מהן בשבת. אולם במשנה (שביעית א:ד) יש מחלוקת למה מתכוונות המלים "בחריש ובקציר תשבות":
- - - "בחריש ובקציר תשבת" - - - אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית, אלא חריש של ערב שביעית, שהוא נכנס בשביעית, וקציר של שביעית, שהוא יוצא למוצאי שביעית. רבי ישמעאל אומר: מה חריש רשות, אף קציר רשות. יצא קציר העומר.
לדברי תנא קמא, הפסוק מתייחס לשביעית. אבל לדעתו אין צורך לחזור ולומר שצריך לשבות בחריש ובקציר בשביעית, שהרי זה דין ידוע, אלא הפסוק בא להוסיף, ולמדנו ממנו שחריש של ערב שביעית, שתכליתו להועיל לאדמה בשביעית, אסור גם הוא.

לפי דעת רבי ישמעאל הפסוק בא ללמדנו, כי מותר לקצור בשבת את קציר העומר. כי התורה אוסרת חריש וקציר של רשות, אבל לא קציר מצווה כמו קציר העומר, הדוחה שבת.
לפי משנה זו, סבור תנא קמא, כי חרישה בשביעית אסורה מן התורה.
רמב"ם פוסק, (בספר המצוות, עשה קלה) שחרישה אסורה בשביעית, וניתן להבין מדבריו כי האיסור הוא מן התורה:
שנצטוונו להשבית עבודת האדמה בשנה שביעית, והוא אמרו, יתעלה, "בחריש ובקציר תשבות". וכבר נכפל הציווי בעניין זה כמה פעמים, ואמר: "שבת שבתון יהיה לארץ" - - - ואמר יתעלה עוד: "ושבתה הארץ."
(עיין בדברי רמב"ם בהלכות שמיטה ויובל א: א, ד. שם אין הדברים חד-משמעיים בנושא זה.)

מלאכות אסורות מדרבנן
בדיני שבת אב המלאכה כולל גם את תולדותיו, ושניהם, האב והתולדה, אסורים מן התורה. בשביעית אסרה התורה את אבות המלאכה, ולא כללה בהם כל תולדה. אבל חכמים הגבילו את המלאכות שבשביעית, כדרכם לעשות סייג לתורה, והמלאכות האסורות מדרבנן הן כל אותן מלאכות שאינן חיוניות לחיי הצמח או היבול.

דוגמה של מלאכות האסורות בשביעית מדרבנן מובאת במסכת מועד קטן ג:א:
וקשקוש (=עידור מתחת לזיתים) בשביעית מי שרי (= מותר) [שהרי אינו מ4- המלאכות המפורשות בכתוב] והא כתיב "והשביעית תשמטנה ונטשתה" (שמות כג:יא)? "תשמטנה" מלקשקש "ונטשתה" מלסקל?! אמר רב עוקבא בר חמא: תרי קשקושי הוו: חד אברויי אילני וחד סתומי פילי. אברויי אילן אסור. סתומי פילי שרי (= שני סוגי "קשקוש" הם: האחד לחזק את האילן, והוא אסור, והאחר לסתום את בקעיו, והוא מותר, כי העץ עלול למות אם לא יטפלו בו, ומלאכות הקשורות בקיום העץ - מותרות).
הרמב"ם פוסק כדברי הגמרא האלה, וכותב בהלכות שמיטה ויובל א:ז-י:
והמקשקש בזיתים - אם להברות את האילן, אסור, ואם לסתום את הפצימים, מותר. משקין בית השלחין בשביעית, והיא שדה הזריעה שצמאה ביותר. וכן שדה האילנות - - - . ועושין עוגיות לגפנים, ועושין את אמת המים בתחילה, וממלאין את הנקעים מים.
ומפני מה התירו כל אלה? שאם לא ישקה, תיעשה הארץ מליחה, וימות כל עץ שבה. והואיל ואיסור הדברים האלה וכיוצא בהם מדבריהם - לא גזרו על אלו, שאין איסור מן התורה אלא אותם שני אבות ושתי תולדות שלהם, כמו שביארנו.
לפי הבחנות אלה, תהינה מותרות בשביעית מלאכות כמו השקאה (בשטחים שבהם ההשקאה חיונית לחיי הצמח או היבול), ריסוס (לצמחים שאם לא ירוססו ישמידו המזיקים את הצמח או את היבול) וכדומה.

תוספת שביעית
המתבונן בזמני כניסת השבת ויציאתה מבחין, כי השבת אין נמשכת 24 שעות, כאורכו של יום רגיל, אלא יותר מ-25 שעות. תוספת זו היא "תוספת שבת", שמצווה להוסיף מן החול על הקודש. כתוספת שבת כן תוספת שביעית: חכמים הוסיפו זמן בערב שביעית, שבו אסרו לחרוש, אם החרישה אינה עוד לצורך פירות שישית, אלא לתקנת הקרקע בשביעית.

שני שלבים בתוספת שביעית:
א. הלכה למשה מסיני כי שלושים יום לפני שביעית אסורה עבודת הארץ (מועד קטן ג:ב, רמב"ם, שמיטה ג:א).
ב. חכמים הוסיפו על זמן זה, וקבעו את הפסקת החרישה בשביעית בפסח או בשבועות, וכן שנינו במשנה (שביעית א:א, ב:א):
עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית? בית שמאי אומרים: כל זמן שהוא יפה לפרי (של השנה השישית). ובית הלל אומרים: עד העצרת (חג השבועות). וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו (עד העצרת החרישה יפה לפרי).
עד אימתי חורשין בשדה הלבן ערב שביעית? - - - אמר רבי שמעון - - - בשדה הלבן (שדה תבואר וקטניות עד הפסח, ובשדה האילן (מטעים) עד עצרת.
שתי תוספות שביעית אלו התבטלו: התוספת של חכמים בוטלה על ידי רבן גמליאל ובית דינו, והתוספת של הלכה למשה מסיני בוטלה, מכיוון שהיא נקבעה מראש רק לזמן שבית המקדש קיים. היום מותרת עבודת הקרקע כדין תורה עד ראש השנה:
רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהו מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה (תוספתא, שביעית א).
אתר שמיטה



מקור הערך: יהודה איזנברג


הערות לערך:
שם המעיר: דרור חסון
הערה: חרישה בשביעית. גם לדעת ר' ישמעאל חרישה אסורה מן התורה הלכה למשה מסיני אף בתוספת שביעית (בזמן הבית) מועד קטן ד.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
שמיטה
שמיטה - הסבר המושג


נושאים קרובים באתר דעת
שמיטה