חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

שמחת תורה - מנהגים

מנהגי חג שמחת תורה

הקפות עם ספרי תורה מסביב לבימה וטעמיהן

א. בליל החג, לאחר תפילת מעריב, ולמחרתו, לאחר תפילת שחרית, ולפני הקריאה בתורה, מוציאים את כל ספרי התורה מארון הקודש ומקיפים בהם את הבימה שבע פעמים באמירת פיוטים ותפילות, בשירה ובריקודים, ובשמחה רבה.

במקומות רבים מקיפים יותר משבע פעמים (חוזרים פעם שנייה ושלישית, לפי הצורך, על שבע ההקפות) כדי לכבד את כל המתפללים בהקפה. לעומתם יש מקומות שמקפידים מאוד לא להקיף יותר משבע פעמים. טעמים אחדים למנהג ההקפות: א. שהקדוש ברוך הוא יזכור לנו את זכותם של שבעת הרועים שהיו אושפיזינו בסוכה;

ב. שתפילותינו תבקענה את שבעת הרקיעים ותעלינה עד לכיסא הכבוד;

ג. כנגד "שבע הספירות" שבתורת הקבלה (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות); בתפילת "יהי רצון", שיש אומרים אחרי כל הקפה, יש התייחסות ברורה לרועה אחד ולספירה אחת בכל הקפה לפי הסדר הנ"ל. בקהילות הספרדים אומרים גם פסוקים, שראשי תיבותיהם הם שבע הספירות.

ד. יש סבורים שטעם שבע ההקפות הוא זכר להקפת חומת יריחו,
"למען ייתן העם אל לבו ביום גומרו את התורה, כי התורה היא צור משגבו ומגן בעדו, והיא שעמדה לאבותינו ללכוד את יריחו ולהכותה". (אוצר כל מנהגי ישורון, מ"ט א').

וזה לשון הרמ"א (ר' משה איסרליש, שכתב הגהות (= הערות) ל"שולחן הערוך"; חי במאה ה16-) על מנהג ההקפות:
"נוהגין במדינות אלו (באירופה) להוציא בשמחת תורה, ערבית ושחרית, כל ספרי התורה שבהיכל ואומרים זמירות ותשבחות, כל מקום לפי מנהגו; ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה בבית הכנסת, כמו שמקיפים עם הלולב; והכול משום שמחה".
נוהגים להכניס נר דולק לארון הריק מספרי התורה בשעת ההקפות. (אם לא מואר הארון בנורה חשמלית).

אצל האשכנזים ההקפות הן לפני הקריאה בתורה, ואצל הספרדים, לרוב, לאחר הקריאה בתורה. בהרבה קהילות ספרדיות נוהגים לערוך הקפות גם במנחה וגם במעריב של מוצאי החג. בקהילות אלה מניחים ספר תורה אחד על השולחן בשעת ההקפות ואחד מן המתפללים, הידוע כירא שמים, אוחז בו כל זמן ההקפות, או שם עליו את ידו.

"אתה הראית" (הפתיחה להקפות)

לפני הוצאת ספרי התורה מארון הקודש להקפות אומרים האשכנזים פסוקים מקובצים, ולפי הפסוק הראשון:
"אתה הראית לדעת כי ד' הוא האלוהים אין עוד מלבדו" (דברים ד', ל"ה),
נקרא הקטע המקובץ כולו "אתה הראית". (ר' להלן פרק ג').

החזן אומר פסוק פסוק, בנעימה המסורתית, והציבור עונה אחריו פסוק פסוק בקול רם. כשמגיע החזן לפסוק "ויהי בנסוע הארון", פותחים את ארון הקודש. את הפסוק "כוהניך, ילבשו צדק" אומר כוהן או לווי. ופשט המנהג שמכבדים באמירת פסוקי "אתה הראית" את המתפללים, מתפלל מתפלל ופסוקו.

בקהילות רבות מוכרים את הזכות לאמירת פסוקי "אתה הראית" לפני התיבה בסכום משמעותי לטובת בית הכנסת. אצל חסידי חב"ד מוכרים את פסוקי "אתה הראית" בכמה מחזורים, וכל הקונה פסוק אומרו מיד. בחצר ה"רבי מלובביץ" קנו החסידים את הפסוקים של המחזור הראשון וכיבדו באמירתם את ה"רבי".

הספרדים אינם אומרים פסוקי "אתה הראית". הם נוהגים לפתוח כל הקפה בשני פרקים מתהילים: "מזמור לדוד, הבו לד' בני אלים" (כ"ט) ו"הללויה הללו את בקודשו" (ק"ז).

תפילות, פזמונים ופיוטים בשעת ההקפות

בשעת ההקפות אומרים דברי תפילה, פיוטים ופזמונים, כל עדה לפי מנהגה. בסיום כל הקפה אומרים הספרדים "שמע ישראל", "ד' מלך", ואחר תפילת "יהי רצון" אומרים פסוקים שראשי התיבות שלהם ה"ספירה" של אותו יום. האשכנזים אומרים לפני ה"יהי רצון" פזמון המתחיל במלים "שכינה הקדושה" ובו מודגש פעמיים המוטיב של זכות אבות; וכן חוזרים בו בכל פעם על הפסוק: "ושם נשמח כולנו, בבוא לציון ברננה". טקס ההקפות מסתיים בתפילת "ריבונו של עולם" ארוכה למדי, שעיקרה בקשה על בינה ודעת, על יראת שמים, על בנים חכמים וחסידים, על אריכות ימים, על כוח ובריאות, ועוד.

בתוך התפילה נמצא גם מוטיב מן הימים הנוראים:
"מלוך על כל העולם כולו בכבודך והינשא על כל הארץ ביקרך" וכו'.
הספרדים אומרים כאן שבע פעמים "קול מבשר, מבשר ואומר". האשכנזים אומרים לפי התפילה שלוש פעמים:
"דוד מלכא משיחא ישמח עמנו" ושלוש פעמים "לשנה הבאה בירושלים (הבנויה").

בהרבה מקומות ממעטים באמירות ומרבים בשירים, לרוב לחנים ידועים על פסוקים מתהילים, ובשירים מרוממים אחרים ובריקודים.

הדגל, הנר והתפוח בהווי שמחת תורה

הורים רבים מביאים את ילדיהם להקפות בבית הכנסת לשתפם בשמחת החג והתורה. בידי הילדים דגלים ססגוניים עם פסוק, "אתה הראית" בתוך ספר תורה פתוח, וסביבו איורי ילדים עם כיפות ואיורי משה ואהרן ועוד. בולטים הדגלים שעל ראשי מקלותיהם תקועים תפוחים אדומים, כי התפוח הוא סמל לישראל שקיבלו את התורה:
"למה נמשלו ישראל לתפוח? - לומר לך, מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדים נעשה לנשמע" (שבת פ"ח, א).

בתפוחים קבועים נרות דולקים, שכן נמשלה התורה לאור והמצוות לנר:
"כי נר מצווה ותורה אור" (משלי ו', כ"ג).
הילדים מקיפים את הבימה עם נושאי הספרים ומשתתפים בשירה ובריקודים.
"הטעם: לפי שביום שמחתנו לוקחים את ספר התורה מן הארון והולכים סביב סביב עם הבנים להורות להם בזה, כי בכל הדרך אשר הלכנו היא התורה עמנו, ובכל הדרך נלך, לא נלך זולתה, והיא שעמדה לאבותינו ולנו". (אוצר כל מנהגי ישורון)

הקריאה בתורה בליל שמחת תורה

בהרבה קהילות נהוג לקרוא בתורה בליל שמחת תורה, וזה, בעצם, הלילה היחידי בשנה שקוראים בו בתורה בציבור. ברוב המקומות, שנהוג בהם מנהג זה, קוראים בפרשת "וזאת הברכה" (דברים ל"ג) ומעלים לתורה שלושה קרואים; אך יש שקוראים בשלושה מקומות שונים; ובעת שגוללים את הספר, "בין גברא לגברא" (=בין עולה אחד לתורה לעולה אחר), הקהל שר בשמחה רבה לכבוד התורה.

מה טעם הקריאה בליל שמחת תורה? משום שטלטלו את הספרים להקפות, על כן קוראים בהם: וגם לשמחה של מצווה. (שם)
ומדוע קוראים דווקא פרשת "וזאת הברכה"?
לפי שמצינו, ששלמה המלך בירך את ישראל בשמיני עצרת שנאמר (מלכים א', ח', נ"ה): "ויברך את כל קהל ישראל". (שם).

הקריאה בתורה בשמחת תורה בבוקר

בבוקר לאחר תפילת שחרית, ובקהילות אשכנזים לאחר ההקפות, מוציאים שלושה ספרים: באחד קוראים פרשת "וזאת הברכה" וחוזרים עליה מספר פעמים, כדי שכל הבאים לבית הכנסת ביום זה יזכו ב"עלייה לתורה". והטעם שכל אחד נקרא לעלות לתורה ביום זה - להראות שכל יהודי יש לו אות וחלק בתורה. (שם). אם הציבור גדול, מתארגנות בו קבוצות אחדות, וכל קבוצה תופסת מקום פנוי (פרוזדור, סוכה, פינה רחוקה בבית המדרש...) לקריאה בתורה בנפרד, וכך יכולים לעלות לתורה כמה אנשים באותו זמן. בספר השני קוראים פרשת בריאת העולם (בראשית פרק א' ופרק ב', עד פסוק ג') ובספר השלישי קוראים למפטיר את פרשת קרבן היום (במדבר כ"ט, ל"ה-ל"ט; ל', א'). (בחו"ל קוראים בשמיני עצרת בשני ספרים: בראשון פרשת "עשר תעשר, (דברים י"ד, כ"ב; ט"ו, י"ח) ובשני על קרבן היום; ובשמחת תורה קוראים כמו בא"י).

מה טעם קוראים מ"בראשית" מיד לאחר ו"זאת הברכה" (פרק הסיום בתורה)?

ולמה מתחילים לקרוא ב"בראשית" מיד לאחר סיום הקריאה ב"דברים"? -
כדי להודיע ש"חביבה תורה עלינו כדבר חדש ולא כדיוטגמא (=פקודה) ישנה, שאין אדם סופגה, אלא (היא) כחדשה, שהכל רצין לקראתה" (ספרי, ואתחנן); וגם "כדי שלא יוכל השטן לקטרג, כדרכו, שישראל לומדים תורה ואינם גומרים אותה, ואם גומרים, אינם מתחילים בה מחדש" (חמדת הימים).

טעם נוסף נמצא בספר "אבודרהם":
כמו שזכינו בסיומה כך נזכה בהתחלתה.

עליית "כל הנערים"

לפני הסיום של הקריאה בתורה בספר הראשון עולה לתורה איש מבוגר ועמו עולים כל הנערים מתחת לגיל מצוות, הנמצאים בבית הכנסת. על ראשי כולם פורסים טלית כחופה; המבוגר, יחד עם הנערים שלידו, מברכים את הברכות על התורה. אחרי הברכה השנייה אומרים כולם:
ספר בראשית פרק מח
(טז) הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

טעם עליית הנערים שמתחת לגיל מצוות הוא,
שגם הם ידעו, שיש להם אות וחלק בתורה ולחנכם במצוות ולשתפם בשמחת התורה. מצאתי על קלף, ש"בחיי" (רבנו "בחיי", מחבר פירוש תורה) כתב למחות לזרוק פירות לנערים בשמחת תורה; אבל יש במדרש, שזה היה אומר המן למלך (אחשורוש) על היהודים. אם כן מנהג קדמון הוא. ואולי (מחה "בחיי" על מנהג זה) שראה ה"בחיי" בימיו, שנוהגים בזה ריקות והוללות. (מלבושי יום טוב).

חתן תורה, חתן בראשית, חתן מעונה, חתן מפטיר

העולה האחרון לסיום הקריאה בספר הראשון נקרא "חתן תורה"; וזה לפי הכתוב (דברים ל"ג, ד'): "תורה ציווה לנו משה, מורשה, קהילת יעקב", ודורשים: מורשה - מאורסה, כאילו התורה מאורסת לו לעולה האחרון, למסיים, והוא החתן. נוהגים לכבד בעלייה זו את הרב או אחד מחשובי העדה, גדול בתורה ובמעשים טובים ומקובל על הציבור. לפני עליית "חתן התורה" (וכן גם לפני עליית "חתן בראשית") קוראים לכבודו פיוט מיוחד ("רשות" - ר' להלן). ויש מקומות שפורסים טלית כחופה על "חתן תורה".

האשכנזים נוהגים לפרוס טלית כחופה על "חתן בראשית". עם סיום הקריאה הזו קורא כל הקהל בקול רם: "חזק, חזק ונתחזק" ובעל-הקורא חוזר על קריאה זו בניגון הקריאה בתורה. "חתן התורה" עומד ליד הבימה עד לסיום הקריאה ל"חתן בראשית".

העולה לקריאת "בראשית", בספר השני, נקרא "חתן בראשית", וגם הוא מחשובי העדה ומתלמידי חכמיה. את הפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר..." בגמר כל קטע מקטעי הבריאה וכן את הקטע "ויכולו השמים" אומר הקהל בקול רם ובעל הקורא חוזר וקוראם. בגמר הקריאה אומר בעל הקריאה חצי "קדיש". אצל הספרדים מכבדים באמירת "קדיש" את חתן התורה. חתני התורה האלה נוהגים להזמין את קהל המתפללים לבתיהם, לסעודת מצווה מיוחדת, או שמביאים "כיבוד", כיד החתן הדומה למלך, לבית הכנסת ("חתן התורה" בשמחת תורה, ו"חתן בראשית ב"שבת בראשית").

נביא כאן מה שכתב על מנהג זה אחד מן ה"ראשונים", הרא"ש (רבנו אשר בן יחיאל
( 1327 - 1250) "וחתני התורה רגילים לעשות בשושבינין סעודה גמורה ומזמינים את הקהל ונותנים להם מאכלים טובים; ומצאתי עיקרו של המנהג בתחילת "שיר השירים"...
אמר ר' יצחק: "מכאן שעושין סעודה לגומרה של תורה" (בהגהותיו ל"סוכה", מ"ח).

ומקור אחר: והמסיים עושה סעודה כאמור באגדה:
וייקץ שלמה... ויבוא לירושלים.... ויעשה משתה לכל עבדיו. אמר ר' אלעזר: מכאן שעושין סעודה לגומרה של תורה. (ספר האשכול).
העולה האחרון ביום זה הוא העולה למפטיר, ונקרא גם הוא בשם של כבוד: "חתן מפטיר". למפטיר קוראים מפרשת קרבן היום בספר השלישי (או שוב בראשון, אם אין שם יותר משני ספרים).

בהרבה קהילות מוכרים את ה"עליות" המכובדות האלה לצורכי בית הכנסת, וכל המרבה לנדב זוכה לעליית "חתן".

הקריאה בתורה בשמחת תורה אצל הספרדים.

בחלק מקהילות הספרדים (בבלים) הקריאה בתורה שונה מאשר אצל האשכנזים; וכן יש הבדל בחלוקת תואר הכבוד "חתן" לעולים האחרונים. אין מעלים לתורה יותר משמונה קרואים ועוד אחד ל"מפטיר".
לחמשת העולים הראשונים קוראים עד "מעונה אלוהי קדם" (ולא עד בכלל).

לשישי קוראים "מעונה" עד "על במותימו תדרוך", והוא "חתן מעונה".


לשביעי חוזרים וקוראים מהתחלת "וזאת הברכה" עד הסוף
(ואין נוהגים לומר "חזק" בסיום התורה), והוא "חתן תורה".

לשמיני קוראים את פרשת "בראשית, בספר השני, והוא "חתן בראשית".

ל"מפטיר קוראים בספר השלישי. סדר "מפטיר" שווה בכל העדות, להפטרה קוראים ביהושע א', וברכות ההפטרה הן כבכל רגל.

הגבהת התורה במהופך

בקהילות האשכנזיות נהוג להגביה את ספר התורה בשמחת תורה במהופך, היינו עם הצד הכתוב לקהל, והטעם: להזכיר שבתורה אפשר למצוא הכל כמו שנאמר במשנה (אבות ה', כ"ו):
"הפוך בה והפוך בה דכולא בה)".

"רשות לחתן תורה"

לפני שמזמינים את חתן התורה לעלות לתורה קוראים לכבודו תפילת פיוט מיוחדת ובה דברי שבח לבורא עולם, לתורה ולישראל וברכות לחתן. תפילה מפויטת זאת נקראת "רשות לחתן תורה" (ר' להלן, בפרק ג'). בקהילות הספרדים קוראים לפניו תפילה שעיקרה דברי שבח לחתן ובקשות למילוי משאלות לבו בשנה הבאה. כסיום הקריאה לחתן התורה בפרשת ו"זאת הברכה" אומרים תפילה לגומרה של תורה ("הדרן"; בארמית).

מקור הערך: שמואל בן ארצי

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
שמחת תורה