חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

ברכת הגומל

ברכת הודאה הנאמרת על צרה שאדם ניצל ממנה

אמרו חז"ל (ברכות דף נד,ב)
אמר רב ארבעה צריכים להודות:
יורדי הים
הולכי מדברות
ומי שהיה חולה ונתרפא
ומי שהיה חבוש בבית האסורים.
בש"ע נתנו סימן:
וכל החיים יודוך סלה, ראשי תבות חבוש יסורין ים מדבר. ודווקא אם היה בחזקת סכנה.

דוגמה: יולדת, החוזר מנסיעה שיש בה סכנה.

וזה לשון השאילתות:
מחוייבים כל ישראל לאודויי ולשבוחי קמי שמיא בעידנא דמתרחיש ליה ניסא דכתיב הללו את ה' כל גויים, שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו. אטו משום דגבר עלינו חסדו הללו את ה' כל גויים?
אלא הכי קאמר: הללו את ה' כל גויים מה דעביר עמכון, וכ"ש אנן דגבר עלינו חסדו (שאילתות וישלח סי' כ"ו).
וצריך לברך ברכה זו בפני עשרה ושנים מהם תלמידי חכמים, שכתוב "וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו".

המנהג לקרוא לעלות לתורה, ואחר ברכה אחרונה יברך הגומל.

נוסח הברכה הוא:
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות, שגמלני כל טוב.
והקהל עונים אמן ומוסיפים:
מי שגמלך כל טוב, הוא יגמלך כל טוב סלה.
נוסח אחר: "האל אשר גמלך כל-טוב, הוא יגמלך נצח סלע ועד".
ונהגו שלא לאחר את הברכה יותר משלושה ימים מן הארוע עליו מברכים (ש"ע או"ח רי"ט).

מנהגים הקשורים לברכת הגומל, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד



מקור הערך: מבוסס על אוצר דינים ומנהגים לי"ד אייזענשטיין

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
ברכות שונות