חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

מודה אני; אלהי נשמה; ברכת גבורות

תפילות המזכירות את תחיית המתים: שתי תפילות הנאמרות כאשר אדם מתעורר בבוקר, ומודה על כך שחזר לחיים ולהכרה; ותפילה המהללת את האל על יכולתו להחיות מתים

מודה אני
מודֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם. שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה. רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ:

תפילת "מודה אני" היא תפילה מאוחרת, שאינה נזכרת בתלמוד, אף לא בסידורי הגאונים וברמב"ם. היא נזכרת לראשונה בספר סדר היום לרבי משה בן מכיר.

עניינה של התפילה היא תודה על כך שעם בוקר, שעה שאדם מתעורר משנתו, חוזרת נשמתו אליו לאחר שהיה חסר תודעה במשך שנת הלילה. תפילה זו אינה כוללת את שם ה', ולכן אומרים אותה כאשר מתעוררים, לפני שנוטלים ידים – דבר שיש לעשותו לפני שמתפללים או מברכים בנוסח הכולל את שם ה'.
הרעיון שהאדם מפקיד את נשמתו בידי הבורא כאשר הוא שוכב לישון, ומקבלה ממנו עם בוקר חדשה ורעננה רמוז גם בפסוק "בידך אפקיד רוחי" שבתהלים לא,ו. מדרש תהלים דורש את הפסוק בדרך המזכירה את "מודה אני":
מדרש תהלים (בובר) מזמור כה
..."בידך אפקיד רוחי" (תהלים לא ו).
בנוהג שבעולם, אדם מפקידין אצלו פקדונות, הוא מחליף של זה בזה ואת של זה בזה, לפי שאין מכירין. אבל הקב"ה אינו כן, אלא ה' אל אמת. שמא עמד אחד [שחרית] ובקש נפשו ולא מצאה? או שמא מצא נפשו ביד אחר? או נפשו של אחר בידו? לכך נאמר 'פדיתה אותי ה' אל אמת' (תהלים ל"א).
אמר ר' אלכסנדרי: בשר ודם, מפקידין בידו חדשים, ושוהין אצלו, והוא מחזירן בלויים וישנים. אבל הקב"ה, מפקידין בידו בלויין ושחוקין, והוא מחזירן חדשים. תדע לך שהוא כן, שהרי הפועל הזה עושה מלאכה כל היום, ונפשו יגעה עליו ושחוקה; וכשהוא ישן - הוא יגע ומשלים נפשו ונפקדת ביד הקב"ה, ולשחרית היא חוזרת לגופו בריאה חדשה. שנאמר 'חדשים לבקרים רבה אמונתך' (איכה ג כג).
ר' שמעון בשם ר' סימון אומר: ממה שאתה מחדשינו לבקרים, אנו מאמינים ומכירין [שאתה מחזיר לנו נשמותינו לתחיית המתים].
ר' אלכסנדרי אומר: ממה שאת מחדש אותנו לבקרים של גליות, אנו יודעים שאמונתך רבה לגאלנו.
המדרש משווה את החזרת הנשמה לגוף עם שחר, לבוקר הגאולה. ר' שמעון ור' אלכסנדרי משווים את בוקר הגאולה לבוקרו של כל יום: מהתחייה של כל יום, אנו מאמינים בתחייה של סוף הדורות. ומן העובדה שאנו שורדים בגלות, ומשכימים בכל יום לבוקר חדש ["ממה שאת מחדש אותנו לבקרים של גליות"] – אנו יודעים כי נאמן אתה להביא עלינו לקץ הימין את הגאולה השלמה.

תפילת "אלהי נשמה"
אֱלהַי. נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהורָה הִיא. אַתָּה בְרָאתָהּ. אַתָּה יְצַרְתָּהּ. אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי. וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי. וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי. וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי, מודֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבותַי, רִבּון כָּל הַמַּעֲשים, אֲדון כָּל הַנְּשָׁמות. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּחֲזִיר נְשָׁמות לִפְגָרִים מֵתִים.

"אלהי נשמה.." הוא תפילה המופיעה בתלמוד הבבלי, במסכת ברכות ס,ב, כתפילה שאומר אדם המתעורר בבוקר.
ברכת "אלהי נשמה" כוללת רעיונות המבטאים את עצמאותה של הנשמה כיחידה רוחנית עצמאית, שנבראה על ידי הבורא ["אתה בראת, אתה יצרת"], הושמה בגוף האדם ["אתה נפחתה בי"]. הנשמה נמצאת בגוף האדם בכוחו של האל ["אתה משמרה בקרבי"], ולעתיד לבוא – היא תינטל מן האדם לעת מותו, ותשוב לגופו בעת התחייה.
הרעיון העומד בבסיס תפילה זו מופיע במשפט השני: "כל זמן שהנשמה בקרבי, מודה אני לפניך". אין האדם יודע את עתו, אבל הוא חייב למצות את יכולתו בכל עת שהוא חי, ולהודות ל"ריבון כל המעשים, אדון כל הנשמות".
הסיום: "המחזיר נשמות לפגרים מתים", מתייחס לשני אספקטים של אבדן הכרה: השינה והמוות. החזרת הנשמה לאדם עם בוקר, היא רמז להחזרת נשמתו לעת התחייה. והברכה כוללת את שני אלה כאחד: "ברוך אתה ה', המחזיר נשמות לפגרים מתים".

ברכת "גבורות"
הברכה השניה בתפילת העמידה היא ברכת גבורות, וזה נוסחה:
אַתָּה גִּבּור לְעולָם אֲדנָי, מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה רַב לְהושִׁיעַ.
בקיץ. מורִיד הַטָּל: בחורף. מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמורִיד הַגֶּשֶּׁם:
מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד, מְחַיֶּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סומֵךְ נופְלִים וְרופֵא חולִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתו לִישֵׁנֵי עָפָר.
מִי כָמוךָ בַּעַל גְּבוּרות וּמִי דומֶה לָּך, מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה.
וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיות מֵתִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְחַיֵּה הַמֵּתִים.

גם ברכת גבורות עוסקת ביכולת הבורא להחיות מתים, אלא שברכה זו מונה את יכולתו בכל התחומים בהם מתלבט האדם: נותן פרנסה [מכלכל חיים], מחזק את הנופלים, מרפא את החולים ומתיר את האסורים. וגם למתים הוא נוטה חסד: מקיים אמונתו – הבטחתו – לישני עפר.
תכונות אלה מודגשות כאנטי תזה לאדם: האדם, המלך, כוחו ביכולתו לשלוט דרך איום: הוא יכול להחרים רכושו של אדם ולשלול ממנו את פרנסתו, הוא יכול להפיל את החזקים, למנוע רפואה מחולים, לאסור את נתיניו. הוא פטור מלמלא הבטחות לאחר שמקבל ההבטחה מת. לא כן הוא האלוהים.
והברכה, החוזרת על הרעיון שהובא בשתי התפילות שבוארו למעלה, היא: ברוך אתה ה', מחיה המתים.
בשתי הברכות הראשונות ראינו את הבורא מחזיר נשמה לבעליה. כאן הדגש הוא על תחיית המתים, על מתן הגמול לבני אדם, ועל שמירת ההבטחה לגמול טוב לעושה טוב, גם אם כבר מת הוא, ואינו בין החיים.


מקור הערך: יהודה איזנברג


הערות לערך:
שם המעיר: אסיה
הערה: קיבלתי מצגת יפה המתייחסת לתפילת מודה אני, וזו לשונה:
בכנס של נוירולוגים מכל העולם, שהתקיים בארה"ב, נדונה התופעה של התעלפויות המתרחשות בשעות הבוקר, מיד לאחר הקימה מן השינה. פרופ' לינדה מק'מרון נוירולוגית בריטית, נשאה נאום ארוך, בו פירטה את תוצאות המחקר רב השנים שערכה בסויגה זו. לאחר כל המחקרים פרופ' מק'מרון הגיעה למסקנה שההתעלפויות נגרמות כתוצאה מן המעבר החד שבין שכיבה לעמידה. פרופ' מק'מרון אמרה, שלוקח לדם 12 שניות להגיע מן הרגליים אל המוח. כאשר מתבצעת קימה מהירה, הדם "נזרק" למוח במהירות רבה מידי והוא מגיב בתגובת שרשרת שגורמת להתעלפות. היא הציעה לכל אדם, גם אם אינו נוטה להתעלף, שלאחר קומו משנתו ישב על המיטה, יספור לאט עד 12 ורק אז יקום.
אז קם פרופסור יהודי, שומר מצוות וביקש את רשות הדיבור.
וכך אמר: אצלנו היהודים יש מנהג עתיק, בן אלפי שנים, לומר תפילת הודיה מיוחדת לבורא עולם, על שזכינו להתעורר בבוקר בריאים ושלמים.
התפילה הזאת נאמרת בישיבה, מיד כשמתעוררים. יש בה 12 מילים ואורך לומר אותה, לאט ובכוונה שתים עשרה שניות.
וכאן הוא קרא לאט ובהטעמה את: מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך.


מקור ההערה: מצגת שקיבלתי במייל


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן