חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

אורן יוסף

סופר ומבקר [1940 - ]

תולדות חיים
תולדות כתיבתו של יוסף אורן
אני מאמין של מבקר

יוסף אורן – תולדות חיים
נולד ברוסיה ב-1940, ועלה לארץ ב-1949. משנת 1950 הוא מתגורר בראשון-לציון, שבה רכש את השכלתו היסודית (בבית- ספר "חביב") והתיכונית (ב"גימנסיה הריאלית).

יוסף אורן לאחר שירות החובה בצה"ל (1958-1961) השלים השכלה פדגוגית בסמינר לוינסקי בת"א והשכלה אקדמית באוניברסיטת ת"א. בשנים 1963-1976 לימד יוסף אורן ספרות בבתי-ספר תיכוניים וכיהן בהם בתפקידי ניהול שונים. כמו כן ערך בשנים 1980-1972 שני כתבי-עת לחינוך חברתי, את "בעד ונגד" לבתי-הספר התיכוניים ולתנועות-הנוער ואת "יחד" לבתי-הספר היסודיים - שניהם בהוצאת המכון למחקר חברתי, מכון סאלד.

משנת 1977 ועד שפרש לגימלאות היה יוסף אורן מרצה לספרות ולחינוך חברתי במכללות להכשרת מורים. במקביל הירצה על נושאי הספרות הישראלית באוניברסיטת ת"א, בבית-אריאלה בת"א, בבית-העם בראשון לציון, בבית אברהם שפירא בפתח-תקווה ובמרכזי תרבות בערים נוספות. בהרצאותיו נוהג אורן להתמקד ביצירתם של הסופרים היותר מרכזיים מקרב ארבע המשמרות הפעילות כיום במקביל בספרות הישראלית. והוא ממשיך גם כיום במתן הרצאות אלה, שמטרתן לקרב את הקוראים לסופרי הדור ולספריהם.

תולדות כתיבתו של יוסף אורן
יוסף אורן החל לכתוב בגיל שתים-עשרה. הסיפורים והפיליטונים שחיבר בכתיבת הנעורים שלו התפרסמו בעיתוני-הנוער המרכזיים באותן שנים: "חרות לנוער" ו"במחנה גדנ"ע". אורן חידש את הכתיבה בתקופת לימודיו באוניברסיטה ומאז 1965 היא נמשכת ברציפות, אף שהמבקר יוסף אורן פרסם במהלך כתיבתו כבוגר גם סיפורים ושירים, פנה עד מהרה לסוגה העיונית של הכתיבה - המסאות הספרותית. בסוגה זו טיפח אורן את צורתה החדשה של המסה הספרותית - צורת המחקורת, שהיא מסת-ביקורת הנכתבת ברוחב-דעת ובעמקות ואשר בוחנת יצירה בקפדנות מחקרית ובתוך הקשר ספרותי-תרבותי רחב.

עד מהרה התבלט יוסף אורן כאחד ממבקרי-הספרות היותר מקוריים והיותר מהימנים בעיתונות הספרותית. בארבעים וחמש שנות פעילותו כמבקר-ספרותי דן יוסף אורן במאות כרכי סיפורת ושירה בבימות הספרותיות המרכזיות בעיתונות היומית ("הארץ", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב") ובעיתונות התקופתית (בכתבי-העת "מאזנים", "דימוי", "נתיב", "האומה" ואחרים. עד כה פירסם כ-700 מסות, שבהן הקדיש לכל יצירה פירוש מקיף, יסודי ומקורי, פירוש הכולל שיפוט מנומק היטב.

במקביל לעבודתו כמרצה וכמבקר-ספרות פעיל ביותר, עסק אורן גם בפעילות ציבורית. הוא היה חבר פעיל באגודת הסופרים העברים בישראל, שאליה הוזמן להצטרף בשנת 1975, ובה כיהן מספר פעמים בוועד המרכזי. כמו-כן הוא חבר הסניף הישראלי של פא"ן-ישראל וייצג מטעמה את סופרי ישראל בכנס ה-32 של הסופרים למען השלום של פא"ן העולמי, כנס שהתקיים בשנת 1999 בסלובניה. אגודת הסופרים מינתה את יוסף אורן להיות נציגה בוועדות-שיפוט של פרסים ספרותיים שונים, ובכללם פרס ברנר והפרסים על-שם מרדכי ברנשטיין לרומאן עברי מקורי ולביקורת ספרות בעיתונות היומית. אגודת הסופרים גם הטילה על אורן תקופת עריכה של הסדרה היוקרתית שלה "מיבחר ספרותנו לעם", שבמסגרתה גם כינס וערך בעצמו שני כרכים, את לקטי הסיפורים של הסופרים יוסף אריכא (1982) ושל בנימין תמוז (1990).

רוב ספריו של יוסף אורן, נדפסו בעזרת תמיכתן ועידודן של קרנות ציבוריות, שהידועות ביניהן הן: קרן מץ (ארה"ב), קרן ת"א לספרות וקרן עמו"ס. כמו כן זכו מסותיו וספריו של יוסף אורן בפרסים ספרותיים, ובכללם פרס היצירה מטעם ראש-הממשלה (בשנת 1989) והפרס לביקורת בעיתונות היומית ע"ש מרדכי ברנשטיין (שבו זכה פעמיים, בשנת 1981 ובשנת 1989). ספרו "ההתפכחות בסיפורת הישראלית" זכה בפרס "חנו" של יהדות מכסיקו (בשנת 1983).

אני מאמין של מבקר ספרות עברי

מבקר-הספרות עברי הוא סופר שבחר למקד את יצירתו בכתיבה עיונית על ספרות, על ספרים ועל מכלול יצירתם של סופרי עמו הכותבים בעברית. וכמו כל סופר גם עליו להבטיח לעצמו חירויות שהן הכרחיות לסופר הכותב בסוגה ספרותית זו: את החירות לבחור את היצירות שמעניין אותו לדון בהן, את החירות לפרש אותן על-פי מיטב הבנתו ואת החירות להחיל עליהן את אמות-המידה שבעזרתן הוא שופט ספרות.

החובה היחידה שחלה על מבקר הספרות העברי - ושגם אותה הוא עצמו צריך להגדיר לכתיבתו - היא החובה להגיש לקוראים מסת ביקורת המפרשת את יצירת הספרות העברית, שבחר לעיין בה, באופן מרתק, מציגה אותה במיטבה וגם שופטת את ערכה ביושר אינטלקטואלי, באומץ-לב, בניסוח ממוקד ונוקב, בשפה עשירה ובהירה ובכוח השכנוע המרבי.

מבקר-ספרות עברי אמור להיות מחויב – וגם הפעם מטעם עצמו – לספרות העברית לדורותיה, שהייתה תמיד ספרות לאומית, יהודית וציונית, ספרות שליוותה את תולדותיו של העם היהודי, שיקפה את חזונו וערכיו וטיפחה את ייחודו באנושות. המחויבות הזו היא אתגר לסופר-המסאי כפי שהיא אתגר גם לסופרים שכותבים בסוגות האחרות של הספרות : המשורר, המספר והמחזאי.

קיום המחויבות לספרות העברית לדורותיה מטילה על מבקר-הספרות העברי למצוא את האיזון בין שתי המגמות המנוגדות שעלולות לצמצם את תנופת הישגיהם של סופרי דורו בכל הסוגות: מגמת הסגירות המוגזמת בפני כל השפעה של הספרות העולמית על הספרות הלאומית ומגמת פתיחות היתר להשפעה של רעיונות וערכים שנולדו בספרות העולם בעידן הנוכחי, אך סותרים את אלה שמטופחים בספרות העברית לדורותיה. מחויבות זו אומרת, שעליו להציע איזון הגיוני בין שתי המגמות הסותרות, כדי שהספרות העברית תפיק תועלת אמיתית מדיאלוג בינה ובין הספרות העולמית.

מבקר-ספרות עברי צריך לייעד למסות-הביקורת שלו בה-בעת שתי מטרות : הן את המטרה הדיאגנוטית והן את המטרה הפרוגנוטית. המטרה הדיאגנוטית אומרת, שעליו לפענח את סתריה של יצירה חדשה סמוך ככל האפשר ליום הופעתה, כדי שיוכל או לקדם אותה ולהעצים את השפעתה, בזכות התרומה האפשרית ממנה לספרות הלאומית, או לחסום את השפעתה המזיקה ולצמצם את נזקיה להתפתחותה התקינה של הספרות הלאומית. והמטרה הפרוגנוטית פירושה, להקיש מהמדף של ספרות הדור על מה שצפוי להתפתח בספרות הלאומית ולפעול להבטחת המשך התנהלותה במסלול המקורי שלה.


ראיון עם יוסף אורן, בכתב העת "מעמקים"

קיצור תולדות הספרות הישראלית, בכתב העת "מעמקים", מאת יוסף אורן



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן