לדף ראשי



בירת ליטא, מקום מושבה של קהילה יהודית עתיקה ומפוארת, שמנתה ערב מלחמת העולם השנייה 55,000 איש, אליהם הצטרפו 15,000 פליטים שברחו מפולין הכבושה. בעת הכיבוש הגרמני ביוני 1941 היו בעיר 57,000 יהודים.

ביולי-ספטמבר נרצחו 19,000 מיהודי העיר בפונאר הסמוכה, ולאחר מכן הוקמו בה שני גטאות. באוקטובר חוסל גטו 2 (הקטן שבין השניים) ו-9,000 -10,000 תושביו נרצחו בפונאר. באוקטובר-דצמבר נערכו אקציות גם בגטו הגדול, ואחריהן נותרו בו 12,000 יהודים בעלי רשיונות עבודה ועוד 8,000 יהודים שהסתתרו; 3,500 נוספים הצליחו לברוח מהעיר.
עד אביב 1943 עבדו תושבי הגטו מחוצה לו או בתוכו, בהתאם למדיניות היודנרט על פיה עבודה יצרנית תאפשר להישאר בחיים. בקיץ 1943 הגיע מספר העובדים ל-14,000. בגטו התנהלו גם חיי תרבות, דת וסעד מפותחים, בהנהגת היודנרט בראשו עמד רוב התקופה יעקב גנס. בתחילה 1942 הוקמה בגטו המחתרת – ארגון פרטיזנים המאוחד, בראשותם של יצחק ויטנברג (עד שהסגיר עצמו ביולי 1943) ואבא קובנר.

באוגוסט 1943 החלה אקציה לשם גירוש לאסטוניה. המחתרת קראה ליהודים שלא להתיצב לגירוש, אך לא נענתה. לאחר התנגשות מזויינת בין המחתרת לבין הכוחות הגרמניים, הבטיח גנס להעמיד את מכסת הגירושים אם הכוחות הגרמניים מגטו, והצעתו התקבלה. גנס עצמו נרצחו בידי הגסטפו בעיצומה של האקציה, במהלכה גורשו 12,000 יהודים לאסטוניה. בסוף ספטמבר חוסל הגטו, כאשר 3,700 יהודים נשלחו לאסטוניה ולטביה, ו-4,000 נשים וזקנים – לסוביבור. 2,500 יהודים המשיכו לעבוד בשני מחנות עבודה, ועוד 1,000 הסתתרו ורובם נתפסו. רק כמה מאות מחברי המחתרת הצליחו לברוח ליער, ויחד עם ניצולים מהמחנות, שרדו 2,000 – 3,000 מיהודי וילנה.

מתוך כרוז שהוקרא באסיפת באסיפת הנוער החלוצי בווילנה, 1 בינואר 1942:

"כל דרכיו של הגסטפו מובילות לפונר. ופונר היא מוות! המהססים! השליכו מעליכם כל אשליה. ילדיכם, בעליכן ונשיכם אינם עוד. פונר אינה מחנה – שם נורו כולם. היטלר זומם להשמיד את כל יהודי אירופה. על יהודי ליטא הוטל להיות הראשונים בתור. אל נלך כצאן לטבח! נכון, חלשים אנו וחסרי מגן, אולם התשובה היחידה לאויב היא התנגדות! אחים! מוטב ליפול כלוחמים בני חורין מלחיות בחסד מרצחים. להתגונן עד הנשימה האחרונה". (השואה בתיעוד, עמ' 356)

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן