חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

עין הרע

מושג מיסטי, לפיו גורלו של אדם מושפע מרגשי הזולת כלפיו, ובפרט מרגשי קנאה. בתרבויות שונות, וגם ביהדות, מקובלים אמצעים שונים להגנה מפני עין הרע, ובהם קמעות, טקסים פולחניים ותפילות.

בלשון המקרא, המושג "רע עין" מציין אנשים שאינם רוצים לתת כשהמילה "עין" מציינת את המבט הרע בעיניים - מבט של צער וסבל שנמצא בעיניהם של אנשים מסויימים כאשר הם מסתכלים על הזולת ורואים אותם נהנים מהרכוש שלהם. ו"עין טובה" היא ההיפך - מבט של שמחה שנמצא בעיניהם של אנשים "טובי עין" כאשר הם רואים שהצליחו לעזור לזולת.
"האיש הרך בך והענג מאד תרע עינו באחיו ובאשת חיקו וביתר בניו אשר יותיר. מתת לאחד מהם מבשר בניו אשר יאכל מבלי השאיר-לו כל במצור ובמצוק אשר יציק לך איבך בכל-שעריך. הרכה בך והענגה אשר לא-נסתה כף-רגלה הצג על-הארץ מהתענג ומרך תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה. ובשליתה היוצת מבין רגליה ובבניה אשר תלד כי-תאכלם בחסר-כל בסתר במצור ובמצוק אשר יציק לך איבך בשעריך" (דברים כח,נד-נז)
כאן מתוארים אנשים שאינם רוצים לתת - לא בגלל שהם רעים מטבעם, אלא בגלל המחסור הקשה.
"אל תלחם את לחם רע עין, ואל תתאו למטעמתיו. כי כמו-שער בנפשו כן-הוא; 'אכל ושתה!' יאמר לך, ולבו בל-עמך" (משלי כגו)
החכם ממליץ שלא לקבל אוכל מאדם שאינו רוצה לתת. הוא נותן לך לאכול ולשתות, כנראה מתוך תחושה של מחוייבות חברתית או מסיבה אחרת, אבל לא מתוך רצון, ולכן עדיף שלא לקחת, כדי לא לגרום לכך שיחשוב עליך מחשבות רעות.
"נבהל להון איש רע עין , ולא ידע כי חסר יבאנו" (משלי כח,כב)
ע"פ המפרשים, הכוונה לאדם שכל-כך ממהר להתעשר, שאינו רוצה לתת ממנו לאחרים (תרומות, מעשרות או צדקה), ואינו יודע שהקמצנות שלו תביא עליו מחסור.
"השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר 'קרבה שנת השבע שנת השמטה', ורעה עינך באחיך האביון, ולא תתן לו, וקרא עליך אל ה', והיה בך חטא" (דברים טו,ט)
לפני שנת השמיטה, קיים חשש שהעשיר לא ירצה לתת הלוואה לעני.

הביטוי ההפוך - "טוב עין" - מציין את ההיפך - אדם שאוהב לתת
"טוב עין הוא יברך, כי נתן מלחמו לדל" משלי כב,ט).
ר' יהושע בן לוי הרבה לדבר על רעי וטובי עין:
"אמר ר' יהושע בן לוי: אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין, שנאמר (משלי כב) טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל אל תיקרי יבורך אלא יברך.
ואמר ר' יהושע בן לוי: מנין שאפילו עופות מכירין בצרי העין? שנאמר (משלי א) כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף.
ואמר רבי יהושע בן לוי כל הנהנה מצרי העין עובר בלאו, שנאמר (משלי כג) אל תלחם את לחם רע עין וגו' כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך וגו' . רב נחמן בר יצחק אמר עובר בשני לאוין: אל תלחם ו אל תתאו.
ואמר ר' יהושע בן לוי: אין עגלה ערופה באה אלא בשביל צרי העין, שנאמר (דברים כא) וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו. וכי על לבנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם? אלא לא בא לידינו ופטרנוהו, ולא ראינוהו והנחנוהו; לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות, לא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה" (סוטה לח, ע"ב).

כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה - מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה - מתלמידיו של בלעם הרשע (משנה אבות ה,יט).
"עין רעה" - במושגי חז"ל תכונת נפש - יחס עוין לסביבה. "עין טובה" - יחס אוהד לסביבה.

כאשר יש לאדם עין רעה וכאשר האדם אינו רואה את הטוב שיש בכל דבר, זה עצמו העונש שלו. העין וההסתכלות הרעה של האדם עצמו על החיים, הם אלו שיוצרים אצל האדם עצמו את הברכה ואת הקללה. כאשר האדם מחפש תמיד את הברכה שיש בכל דבר, על ידי זה הוא עושה לעצמו עין טובה. היינו האדם הופך את חייו לטובים יותר. אך כאשר הדמיון של האדם מטעה אותו וגורם לו לחפש את הקללה שיש בכל דבר, זה עצמו העין הרעה שמשפיעה על האדם.

על כך עמד רבי אליעזר במשנה במסכת אבות:
אמר להם צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם רבי אליעזר אומר עין טובה... אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם רבי אליעזר אומר עין רעה..." (אבות ב,ט).
ור' יהושע אומר:
"עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאים אדם מן העולם" (שם ב,יא)
במסכת ברכות יוחסה ליוסף סגולה שלא שולטת בו עין הרע.
"פתח אידך ואמר: האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא, לנקוט זקפא דידא דימיניה בידא דשמאליה, וזקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה, ולימא הכי: אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא, שנאמר (בראשית מט) בן פרת יוסף בן פרת עלי עין וגו', אל תקרי עלי עין אלא עולי עין. רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא: (בראשית מח) וידגו לרב בקרב הארץ מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין עין רעה שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין רעה שולטת בהם" (ברכות נה, ע"ב).
הוגי היהדות לדורותיהם מסבירים שההשגחה העליונה משפיעה על מצבו של האדם בהתאם למעשיו ומעמדו המוסרי. לרוב כף הדין מוטה לצד החסד ודנים את האדם לכף זכות . כאשר אדם מקנא באדם אחר הוא כביכול מערער על החלטת ההשגחה לגבי אדם זה כאומר "מדוע מגיע לו לזכות ביופי עושר חכמה וכדומה" וכך על ידי ביצוע של משפט חוזר עלול האדם הנשפט להיפגע. יוסף הוא סמל האדם שבטוח בדרכו ובאמונתו וכל יופיו וחכמתו אינם משמשים אותו לגאווה אלא להועיל לסובבים אותו. תכונה זו הופכת כל אדם שמאמץ אותה לבלתי פגיע מעין הרע.

הבורא מנהל את העולם באמצעות שתי מידות עיקריות. האחת היא מידת הדין והאחרת מידת הרחמים. מידת הדין דורשת דין וחשבון על כל מעשה של האדם, שכר על מעשים טובים ועונש על מעשים רעים. מידת הרחמים פועלת על מנת שהאדם לא ייענש מיד על מעשיו הרעים. מעשיו נשארים תלויים ועומדים, מתוך תקווה שבינתיים יתחרט ויעשה תשובה. חז"ל מלמדים אותנו שיש מספר דברים שיכולים "לעורר" את מידת הדין. אחד מהגורמים להפעלת מידת הדין הוא מקרה של "עין הרע". מידת הדין תתחזק אז ותתגבר על מידת הרחמים, והעונשים התלויים על האדם על העבירות שביצע ולא התחרט עליהם עדיין, יופעלו. בכל מקרה, לא "עין הרע" היא סיבת העונש, אלא העבירה עצמה. חשוב לציין שכל עוד האדם מנהל אורח חיים צנוע, בלי לנקר את עיני האנשים האחרים, אין לו מה לדאוג מ"עין הרע", מאחר ובסופו של דבר רבש"ע מנהל את העולם ולא "מוסר את המושכות" לאנשים בעלי קנאה.

דוגמא לכך נמצא בגמרא:
"אסור לאדם לעמוד בשדה חברו בשעה שהיא עומדת בקמותיה" (בבא בתרא ב, ע"ב).
זהו מצב שבו משהו מזדקר ובולט לעין, עד שהוא מעורר באחרים תחושות של קנאה.
הרב אליהו דסלר מסביר:
"...שפעולת עין הרע מושרשת בעובדה שנפשות כל בני האדם קשורות ומעורות זו בזו, וחייהם תלויים זה בזה בשרשם הרוחני, ואם אחד מקנא בחברו ועינו צרה בו... יתכן ויוכל לגרום על ידי זה למעט מחברו שפע החיים, וממילא יהיה יותר עלול לנזקים ולאסון." (מכתב מאליהו ד)
"...אבל זה שעל ידו היה לחברו צער של קנאה הוא גם כן נענש, ויכול להפסיד את עושרו..." (מכתב מאליהו ג).
בכיוון דומה מבאר הרב קוק בעין איה:
"על ידי מה שהנפשות פועלות זו על זו יש מקום לעין הרע לפעול לרעה" (ברכות נה, ע"ב).
הרב קוק מוסיף לבאר שככל כוח, גלוי או סמוי, שיש לו 'גבולות גזרה', אופי פעולה, קריטריונים שרק כשהם יתקיימו, ישפיע אותו הכוח את השפעתו, כך גם הכוח הזה הנקרא 'עין הרע' פועל רק בתנאים מסוימים:
"אמנם לא תפעל כי אם על ידי חלישות הנפש המתפעלת ותוכן החלישות בא על ידי מה שלא תמצא את הכרת ערך עצמה כראוי, ולא יהיו מרכז לפעולותיה כי אם מבט חיצוני של העין. ונפש חלושה כזאת שההשפעה החיצונה פועלת עליה להיות מרכזת את דרכה בחיים, תקבל על נקלה רושם מההשפעה החיצונה לרעה גם כן" (שם).
לכל אדם יש מצד אחד אישיות משלו, אופי, כשרונות, נשמה אלוקית ייחודית, וממילא תפקיד רוחני מיוחד. אך יחד עם זאת האדם הוא יצור חברתי ועל כן ישנם יחסי גומלין בינו לבין החברה. ולכן כמו שאר ההשפעות החיצוניות הפועלות עליו משום היותו 'נפעל' על ידי החברה כך גם 'תפעל' עליו העין הרעה של אחרים עליו. אך מי שהוא בעל 'עמדה' משלו, של הכרת עצמו באמת מתוך אחריות לגלות את תפקידו בעולם, העין הרעה של אחרים לא תפעל עליו.
"ומתוך שימצא את האושר האמיתי ומנוחת נפשו בעולמו הפנימי, לא יהיה משועבד להשפעה החיצונה של הבריות הסובבות אותו, לשום את מבטיהן מרכז לחייו ודרכיו, ועם זה יהיה מתעלה משליטה הרעה החיצונית, הפועלת בפועל על אלה הנפשות הנמוכות והחלושות" (עין עיה שם).
לפי האמונה העממית, כל אדם חשוף לעין הרע, אך הסכנה עומדת במיוחד כלפי אנשים בעלי מעמד מיוחד, לגברים ונשים מצליחים או מצטיינים ביופיים או באושרם, ולתינוקות.

יש שלא מפליגים בדברי שבח והתפעלות מתינוקות כדי שלא למשוך אליהם את עין הרע. בעלי הצלחה נזהרים מלהתפאר בהצלחתם, ועשירים נמנעים מלהציג לראווה את עושרם. מלבד זאת נזקקות הבריות למיני אמצעים להגנה מפני עין הרע.

כדי להגן על הבית מפני עין הרע נהגו חלק מיהודי מארצות האסלאם לצבוע את מזוזות הדלת בכחול. יהודים אשכנזים נהגו להוסיף את המילים "בלי עין הרע" כשהם מדברים בשבחו של מישהו. ואילו הספרדים נהגו לומר גם "בן פורת יוסף" (בראשית מט,כב), מכיוון ולפי המסורת התלמודית אין העין הרעה שולטת בזרעו של יוסף.

על סגולות שונות נגד עין הרע כתוב בתוספתא שבת:
"האומר 'ימיא וביציא' הרי זה מדרכי האמורי. ר' יהודה אומר: אומרים 'ימיא וביציא'
האומר 'דגן קרדן' הרי זה מדרכי האמורי ר' יהודה אומר דגן על שם דגון ע"ז שנאמר לדגון אלהיהם ולשמחה.
האומר דני דנו הרי זה מדרכי האמורי ר' יהודה אומר על שם דן ע"ז שנאמר חי אליך דן וחי דרך באר שבע.
השואל במקלו ואומר אם אלך ואם לא אלך, הרי זה מדרכי האמורי. אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו.
האומר מרפא הרי זה מדרכי האמורי ר' לעזר בי ר' צדוק אומר אין אומר מרפא מפני בטול תורה של בית רבן גמליאל לא היו אומר מרפא מפני דרכי האמורי.
האומר יתיר ונותר הרי זה מדרכי האמורי ר' יהודה אומר לא יהא לו בביתו יתיר ונותר.
האומר שתו והותירו הרי זה מדרכי האמורי שתו והותירו לא מדרכי האמורי.
שתו והותירו חמרא לחייכון לא מדרכי האמורי.
מעשה בר' עקיבא שעשה משתה לבנו על כל חבית וחבית שפתח אמר לחיי רבננא ולחיי תלמידיהון.
האומר לאו לאו הרי זה מדרכי האומרי. אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ויאמרו לאל סור ממנו וגו'.
הקושר חוט על גבי אדום רבן גמליאל או' אינו מדרכי האמורי ר' לעזר בי ר' צדוק או' הרי זה מדרכי האמורי.
האומר אל תעבר בינותינו שלא תפסק אהבתנו, הרי זה מדרכי האמורי. ואם מפני כבוד הרי זה מותר (תוספתא שבת (ליברמן) ז,א-יב).
הרב עובדיה יוסף בהלכה יומית כתב:
"ונאים הדברים לפרסמם גם בזמנינו, כי יש אנשים שתחת אשר יראו מאת ה', הם יראים את הקפידות והחרמות והעין הרע
והכשופים, ודורשים אצל מגלי עתידות ויודעי רפואות אליל ושאר ירקות כדת מה לעשות, ובזה הם דוחים את נפשם מהעולם הזה ומהעולם הבא, כי הם משקיעים את כל כוחותיהם הרוחניים בדברי הבל שמכניסים בעולם אלו השוטים שחלקם אף קרואים רבנים ומקובלים, ומראים הדברים כאילו כך היא דרכה של תורה, ובודאי שאין הדבר כן, ויש להרחיק מהם מאד..."..
ועוד כתב:
"...וכל המאמין בלבו בדברים אלו, וחושב שהן דברי אמת וחכמה, אינו אלא מן הסכלים והטפשים, שאין דעתם שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת (השלמים בדעת), יודעים שאינם דברי חכמה אלא דברי תהו והבל שנמשכו בהם חסרי הדעת, ומפני כך הזהירה התורה תמים תהיה עם ה' אלהיך".
רבי משה פיינשטיין, בספרו "אגרות משה" מסכם את ההשקפה המידתית בעניין:
"בענין עין הרע, ודאי יש לחוש אבל אין להקפיד הרבה, כי בדברים כאלו הכלל מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה, כהא דמצינו בזוגות בפסחים דף קי. אבל איני רואה בזה שאשה צעירה שהוא כדרך העולם להתעבר שיהיה שייך עין הרע ואין להקפיד בזה. ובדבר הרמב"ם והמאירי ודאי לא יפלגו על הגמרא בדברים שחוששין לעין הרע, אבל אין להקפיד כל כך, וגם רק בדבר שלא מצוי לפי דרך העולם שייך לחוש, ולא לדברים מצוים. ידידו מברכו בכוח"ט, משה פיינשטיין" (אגרות משה אבן העזר ח"ג סימן כו).
בפועל, טוב לאדם להיזהר מהתרברבות בהצלחות – בין אם הצלחה כספית, הצלחה בחינוך הילדים או כל מזל טוב אחר בו שפר חלקו. מאחר ואנשים רבים הם קנאים, וכדי להרגיש טוב, הם יאחלו לאחרים בסתר לבם לאבד את כל מה שיש להם. חיים של ראוותנות תוך "הוצאת עיניים" לסביבה מאפשרים הזדמנות ל"עין הרע" לפעול.

על כך אמרו חכמים:
"ואמר רבי יצחק: אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר (דברים כח) יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. תנא דבי רבי ישמעאל: אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו, שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. תנו רבנן: הנכנס למוד את גרנו אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידנו. התחיל למוד אומר: ברוך השולח ברכה בכרי הזה. מדד ואחר כך בירך - הרי זו תפלת שוא. לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין" (תענית ח, ע"ב).


מקור הערך: יהושע דוד אלישיב ע"פ ויקיפדיה, פרוייקט השו"ת, מאמריהם של אראל סגל, דוד אקסלרוד, הרב ערן טמיר.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן