לדף ראשי




נחלת בני גד ובני ראובן (במדבר לב, כט). נזכרת גם בשם "גלעד" סתם. חבל הררי במרכז עבר הירדן המזרחי, בין הירמוך בצפון והארנון בדרום.

יש שהמקרא מכנה בשם "ארץ הגלעד" את כל עבר הירדן המזרחית, נחלת שנים וחצי השבטים שנחלו במזרח הירדן. כך, למשל, ביהושע (כב,ט): "וישובו וילכו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה מאת בני ישראל משילה אשר בארץ כנען ללכת אל ארץ הגלעד, אל ארץ אחוזתם...", וגם להלן (יהושע כב, טו): "ויבאו אל בני ראובן ואל בני גד ואל חצי שבט מנשה אל ארץ הגלעד.." וכן בשמואל ב' יז, כו ועוד.

ארץ מרעה ובשמים
ארץ הגלעד היתה ארץ מרעה טוב – "ארץ מקנה" (במדבר לב, ד) ויערות. אך ביחוד נתפרסמה בשיחי הבושם היקר – צרי הגלעד – שהיה נמכר בשוקי מצרים (בראשית לז, כה) כסם מרפא. ירמיהו קורא על מפלת פרעה נכו: "עלי גלעד וקחי צרי, בתולת בת מצרים..." (מו, יא). גם ביחס לצרות עמו ישראל שואל הנביא: "הצרי אין בגלעד, אם רופא אין שם, כי מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי?" (שם ח, כב).
בשם "גלעד" נקרא הר מיוחד – "הר הגלעד", בו השיג לבן את יעקב ושם הקימו את הגל לעד ביניהם (בראשית לא, כג, מו-מח). וגם עיר קרויה גלעד, ואין לדעת מה קדם: שם ההר או שם העיר. מסתבר שלפיהם נקרא האיזור כולו בשם גלעד.

אנשי הגלעד
ארץ הגלעד ידועה במקרא לא רק בצמחיתה הרבה והטובה, אלא גם באנשיה החשובים: בימי השופטים הקימה את יאיר הגלעדי, ששפט את ישראל 22 שנה (שופטים י, ג), ואת יפתח הגלעדי שהכה את בני עמון והכניעם, ואף שפט את ישראל שנים אחדות (שם יא, לב-לג; יב, ז). בימי המלוכה מצא בה מחסה איש בושת בן שאול, שאבנר המליכהו אל הגלעד (שמואל ב' ב, ח, ט). גם דוד ברח מפני אבשלום לגלעד. ממנה יצא ברזילי הגלעדי ידידו הנאמן של דוד בעת צרה (שם יז, כד, כז). גם הנביא הקנאי, אליהו התשבי שקשר מלחמה על עובדי הבעל, היה מתושבי גלעד (מלכים א' יז, א).

השליטה בגלעד
בימי יהוא הכה חזאל מלך ארם את כל ארץ הגלעד (מלכים ב' י, לב-לג), ובשנת 732 לפני הספירה הנוצרית, בימי פקח בן רמליהו, כבש תגלת פלאסר הג' את הגלעד, וסבורים שהפך אותה לפחוה אשורית. ואולם בכל אלה לא נתבטל הישוב הישראלי בגלעד, ובימי שיבת ציון נמצאו בין שבי הגולה כהנים שהתייחסו על בית ברזילי הגלעדי (עזרא ב, סא; נחמיה ז, סג). גם בימי החשמונאים היו יהודים בארץ הגלעד, ויהודה המכבי הלך שמה לחלצם מידי צריהם (מקבים א, ה, ט, יח ואילך), בראשית המאה האחרונה לפני הספירה הנוצרית, יצא אלכסנדר ינאי למסע מלחמות בגלעד, כבש את עריה וסיפחן לממלכתו.

נחל יבוק והגלעד
בדברים (ג' יב-יג) נאמר: "...מערוער אשר על נחל ארנון וחצי הר הגלעד ועריו נתתי לראובני ולגד. ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת עוג נתתי לחצי שבט המנשה...". על סמך פסוק זה מסיקים חוקרי הארץ, כי היבוק מחלק את הגלעד לשנים: לגלעד הצפוני, נחלת מנשה, ולגלעד הדרומי, נחלת בני גד ובני ראובן. החלק הדרומי היה זמן רב מעין מדינה מיוחדת, שהתנהלה ע"י מועצת עם בשם: "זקני גלעד" (שופטים יא), ורק בצר להם, בראשית המלכת שאול, קראו אנשיה לאחיהם בעבר הירדן מערבה להצילם מידי בני עמון (שמואל א' יא).

כיום
ארץ הגלעד היא החלק הנושב ביותר של ממלכת ירדן. חלקו הצפוני ידעו בשם עג'לון, והדרומי בשם: אל בלקה, והוא מיושב ברובו בידואים נודדים ורועי צאן. במחוז הדרומי נמצאת רבת עמון, בירת הממלכה; במחוז הצפוני המקום הידוע ביותר הוא הכפר הצ'רקסי: ג'רש, היא גרש העתיקה שאלכסנדר ינאי ביצר אותה. גרש היתה עיר משגשגת בימי שלטון רומי בארץ, ובימי הבינים היתה העיר הראשית בגלעד. בצפון הגלעד שוכנת העיר ארביד, העיר השנייה בגודלה בממלכת ירדן.

בביקורו של לורנס אוליפנט בארץ ישראל ב-1879, העלה את הרעיון כי היהודים אשר יעלו ארצה יתיישבו באזור הגלעד, רעיון אשר גם הביא בספרו "ארץ הגלעד". הרעיון נדחה על ידי הטורקים.

דוד בן-גוריון האמין בעתיד ההתיישבות היהודית העבר הירדן ובגלעד בפרט, בכותבו:

"רוב מניינו ורוב בניינו של היישוב בעבר בירדן, בייחוד בגלעד, היה יהודי גם בימי שלטון רומא, וגם לאחר החורבן לא נשבת משם היישוב העברי. ואין כל ספק שהתאחזו היהודים בארץ מולדתם הראשונה - כי פה, בעבר הירדן נולדה האומה העברית - תחיה ותפרה שוב את ארצות גלעד ובשן, וגבול המדבר הנוכחי יעתק ויוסג עם רבוי היישוב והרחבת התרבות מזרחה, ותחומי עבר הירדן יתרחבו ויתפשטו על חשבון השממה וערבת המדבר". (גילוי דעת "פועלי ציון", 1920).

עבר הירדן המזרחי ובכללו הגלעד נכללו בכתב המנדט על ארץ ישראל כחלק מהמדינה היהודית העתידית. לאחר זמן קצר הוצא האזור מהתוכנית על ידי בריטניה. למרות זאת, קיימה הסוכנות היהודית בשנות ה - 30 משא ומתן על רכישת אדמות בגלעד. ‏

הציונות הרויזיוניסטית האמינה בחזון ההתיישבות היהודית גם בעבר הירדן. מנחם בגין, בנאומו ביום הקמת המדינה הזכיר חזון זה:

"על כן נשא נישא בגאון את חזון הגאולה השלמה, את חזון המולדת המשוחררת תחת הדגל העברי.... עוד הנף יניפו חיילי ישראל את דגלנו על מגדל דוד; עוד חרוש תחרוש מחרשתנו את שדות הגלעד".

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן