לדף ראשי




היסטוריה
דן נזכרת לראשונה בספר בראשית י"ד - לאחר שאברהם נפרד מאחיינו לוט, הלה נפל בשבי ארבעת המלכים ואברהם יוצא להשיבו:

"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן." – בראשית י"ד, יד

הממצאים המוקדמים ביותר במקום הם מאמצע האלף ה-5 לפנה"ס, היינו מתקופת האבן החדשה. היישוב על התל התקיים משך כמה מאות שנים, עד שננטש לכאלף שנים. באמצע האלף ה-3 לפנה"ס לערך (תקופת הברונזה) קמה על התל עיר כנענית בשם ליש ובשם זה היא נזכרת גם בספר שופטים. העיר נהנתה מסחר פורה עם אזור מסופוטמיה ועם הצידונים, והיא נזכרה בכתבי המארות וכן בתעודות מהעיר מארי שמנו אותה כמקור לבדיל לייצור ארד.

בתקופת הברזל כבשו בני שבט דן את העיר, אשר תוארה כמקום שקט ובטוח:

"וַיֵּלְכוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים, וַיָּבֹאוּ לָיְשָׁה; וַיִּרְאוּ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-בְּקִרְבָּהּ יוֹשֶׁבֶת-לָבֶטַח כְּמִשְׁפַּט צִדֹנִים שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, וְאֵין-מַכְלִים דָּבָר בָּאָרֶץ יוֹרֵשׁ עֶצֶר, וּרְחוֹקִים הֵמָּה מִצִּידֹנִים, וְדָבָר אֵין-לָהֶם עִם-אָדָם... וַיָּבֹאוּ עַל-לַיִשׁ עַל-עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי-חָרֶב; וְאֶת-הָעִיר, שָׂרְפוּ בָאֵשׁ. וְאֵין מַצִּיל כִּי רְחוֹקָה-הִיא מִצִּידוֹן, וְדָבָר אֵין-לָהֶם עִם-אָדָם, וְהִיא, בָּעֵמֶק אֲשֶׁר לְבֵית-רְחוֹב; וַיִּבְנוּ אֶת-הָעִיר, וַיֵּשְׁבוּ בָהּ. וַיִּקְרְאוּ שֵׁם-הָעִיר, דָּן, בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם, אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל; וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה." שופטים י"ח

העיר מכונה בספר יהושע גם בשם לֶשֶם - מאחר שזו האבן שייצגה את שבט דן על אפודו של הכהן הגדול. מתקופה זו נחשפו בורות עם כלים, קנקנים וסירי בישול. הבורות מכונים "בורות ההתנחלות", ומייצגים את השתלטות הישראלים על השכבה הכנענית.

לאחר פיצול הממלכה המאוחדת במאה ה-10 לפנה"ס בנה ירבעם בן נבט, מלך ישראל, מקדשים בבית אל ובדן. המקדש נבנה, ככל הנראה, כתחליף ראוי לעשרת שבטי ישראל שהתפצלו מממלכת יהודה (מלכים א', י"ב 26-32). העיר ניצבה בסמוך לגבול ישראל וארם ועברה מספר פעמים מיד ליד.

לאחר גלות ישראל בשנת 733 לפנה"ס המשיך להתקיים ישוב בעיר, כתוצאה מחילופי האוכלוסין שעשו האשורים. בהמשך דעך היישוב, אך בתקופה ההלניסטית המשיך ונהג פולחן במקום, באותו אתר בו נצבו שרידי המקדש שבנה ירבעם בן נבט. בתקופה הרומית ננטשה העיר והמרכז המיושב באזור עבר לבניאס.

אתר הפולחן
המקדש נבנה על ידי ירבעם בן נבט במאה ה-10 לפנה"ס בצידו הצפוני של התל. במקום נמצאו שרידים מועטים שקדמו לימיו של ירבעם, אך לא ניתן היה לזהות את המקדש שהקימו בני שבט דן עם כיבוש העיר. תוכניתו הייתה דומה, ככל הנראה, לזו של בית המקדש הראשון בירושלים, על־מנת שישמש תחליף ראוי לעשרת שבטי ישראל שהתפצלו מממלכת יהודה. במקום נמצאו עצמות של חיות כשרות, ומספר חוקרים גורסים כי אלו הן עצמות של קורבנות שהועלו על המזבח.

מזבח זה בנוי כפי שצווה בתורה - מאבני גוויל בעלות חורים לניקוז דם הקורבן. סמוך למזבח נמצאו מחתות וקערת נחושת - כלים פולחניים שהיו בשימוש גם בהיכל בית מקדש בירושלים. במת המקדש נבנתה גם היא על ידי ירבעם בן נבט, הורחבה אחר כך בידי אחאב במאה ה-9 לפנה"ס, ונוספו לה מדרגות על ידי ירבעם בן יהואש במאה ה-8 לפנה"ס.

ליד הבמה תגלה מבנה מוארך שככל הנראה שימש את הכוהנים אשר ניהלו את האתר. סמוך לאתר הפולחן נמצא "מצפור המוצב" הניצב במקום שבו שכן מוצב צה"ל עד למלחמת ששת הימים, ומסביב נחפרו תעלות קשר.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן