חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

עילם

ממלכה קדומה במישור פורה ממזרח לחדקל

מלחמת עילם
התקרבות בין עילם לבבל
כיבוש עילם בידי אשורבניפל
שחרור מאשור ומלחמה עם בבל
עילם הפרסית
בתקופת שיבת ציון
בתלמוד

ממלכה קדומה במישור פורה ממזרח לנהר חדקל, בין בבל ממערב ומדי ממזרח, ובין אשור מצפון והמפרץ הפרסי מדרום. נזכרת בכתובות האשוריות בשמה האכדי עילמתו. היונים והרומאים קראו לה: עילימאיס, או סוסיאנה על שם עיר בירתה סוסה, היא שושן המקראית (דניאל ח, ב).

בפרשת העמים (בראשית י, כב; דברי הימים א א, יז) נקרא בשם עילם בנו הבכור של שם בן נח, אבל היו רק בגבולה המערבי הסמוך לבבל היו בעילם שמיים. שאר תושביה הקדמונים לא התייחסו על זרע שם לא במוצאם ולא בלשונם. הם דיברו בשפות קרובות ללשונות האררטיות. ויש לראותם קרובים קרבת גזע ולשון לעמי קאוקז, ואולי גם לחתים הקדמונים (ראובני, 135). העילמים היו עם של גיבורי חיל ומלומדי מלחמה בקשת וחצים (ישעיהו כב, ו; ירמיהו מט, לה) "אשר נתנו חתיתם בארץ החיים" (יחזקאל לב, כד), וממלכת עילם מילאה תפקיד ניכר בתולדות קדמת אסיה.

מלחמת עילם
בסוף האלף השלישי לפני הספירה, בימי התרופפות השלטון בבבל לרגל המלחמות הפנימיות בין היסוד השומרי והיסוד האכדי, פרצו לתוכה העילמים ממזרח ומשלו בה חליפות. במיוחד התחזקו העילמים במאה הי"ז לפני הספירה, וייסדו ממלכה מהחזקות במסופוטמיה. נראה שהד להתעצמות זו עולה מתוך הסיפור המקראי על מסע העונשין של כדרלעומר מלך עילם והמלכים אשר אתו, אל מדינות המערב בימי אברהם (בראשית יד, א-ז). כדרלעומר נזכר במפורש כראש למלכים (לפי סדר השמות בכתובים), ודבר זה יתכן רק בזמן שהעילמים הגיעו לגדולה.

השם כדרלעומר הולם את השם העילמי השכיח: 'כדר'. אבל נראה, כי אחרי מסע זה גורשו העילמים מבבל במאה הי"ח על-ידי מלכה המהולל חמורבי. אומרים כי השלל היחידי, שהצליחו הכובשים לשאת אתם מהארץ המשתחררת, הייתה מצבת אבן גדולה, שעליה חרותים חוקי חמורבי הנודעים, והיא נתגלתה בחפירות בשושן הבירה בשנת 1901.

התקרבות בין עילם לבבל
עם התחזקותה של ממלכת אשור במאה התשיעית לפני הספירה חלה התקרבות בין עילם לבבל, ובמאתיים השנים הקרובות הייתה עילם פעמים רבות בת ברית לבבל נגד האויב המשותף אשור. בשנת 701 השתתפו צבאות עילם כחיל חסות במסע סנחריב ביהודה, כעדות הכתוב: "ועילם נשא אשפה, ברכב אדם פרשים" (ישעיהו כב, ו).

כיבוש עילם בידי אשורבניפל
באמצע המאה ה-7 לפני הספירה נכבשה עילם בידי נכדו של סנחריב, אשורבניפל. בתבליטי אשורבניפל מארמונו שבנינוה מתוארת המולת המלחמה ומפלת העילמים. אחת התמונות מראה כיצד נהרג תאמנ מלך עילם בשדה הקרב בשעה שהוא דורך את קשתו. אשורבניפל הגלה חלק מתושבי עילם לערי שומרון. גולים אלה: "שושנכיא דהוא עלמיא" (השושנים, והם העילמים) היו בין החותמים על אגרת השטנה לארתחששתא מלך פרס נגד היהודים הבונים את חומות ירושלים (עזרא ד, ט).

שחרור מאשור ומלחמה עם בבל
בנפול נינוה בשנת 612 נשתחררה עילם מעול אשור, אך כעבור שנים מספר (בשנת 596) הותקפה על-ידי צבאות בבל בראשותו של נבוכדנאצר. למלחמה זו רומזים, כנראה, דברי ירמיהו אל עילם בראשית מלכות צדקיהו (אף היא ב-596): "הנני שובר את קשת עילם, ראשית גבורתם... והאבדתי משם מלך ושרים..." (מט, לה, לח). כרוניקה בבלית מאשרת במפתיע דבר נבואה זו על דיוק זמנה, ובתבליטי אשורבניפל מתואר צבא עילם בעיקר כצבא קשתים. אכן מדברי ירמיהו בסיום נבואתו זאת: "והיה באחרית הימים אשיב את שבות עילם", מסתבר כי היא התאוששה ושמרה על עצמאותה.
בשנת 559 נכבשה בידי כורש מלך פרס ונבלעה בתוך הממלכה המאוחדת שהוקמה על ידו, בממלכת פרס ומדי. שושן בירתה הפכה לבירת פרס ומדי, והשם עילם – לשם נרדף לממלכת כורש החדשה, או לחלק ממנה.

עילם הפרסית
כאחת ממדינות פרס הגדולה, השתתפה עילם יחד עם שכנתה מדי בחורבן בבל. אפשר, אפוא, כי למלחמה זאת נתכוון ישעיהו בקריאת העידוד שקרא בחזונו למחריבי בבל: "עלי, עילם! צורי, מדי!" (כא, ב). גם ירמיהו בסיפורו על "כוס היין החמה", אשר השקה את "כל מלכי עילם ואת כל מלכי מדי" (כה, טו, כה), מצמיד את עילם לפרס.

בתקופת שיבת ציון
בתקופת שיבת ציון נמנים בין "העולים משבי הגולה, אשר באו עם זרובבל, 1254 בני עילם" (עזרא ב, ז; נחמיה ז, יב). בשבי גולה אלה נתקיימה נבואת ישעיהו על היום ההוא, בו "יוסיף ד' לקנות את שאר עמו, אשר ישאר מאשור ומעילם ומשנער..." (יא, יא). שבי הגולה מעילם תפסו אחר כך מקום חשוב בבנין הבית השני, ואחד מהם, שנקרא בשם מדינתו הזרה, היה בין ראשי העם שחתמו יחד עם נחמיה על האמנה לשמור תורת משה (נחמיה י, טז).

בתלמוד
עילם מוזכרת גם בתלמוד, אך לפעמים במובן ארץ פרס. דעת חז"ל לא הייתה נוחה מנימוסי העילמים בכלל ומטהרת המשפחה של תושביה היהודים בפרט. וכן אמר רב פפא סבא משמיה דרב: "בבל בריאה, מדי חולה, ועילם גוססת...", לאמר: בבל ביחס לכשרות בניה היא מיוחסת ונקיה; מדי - רובם כשרים ומיעוטם פסולים; עילם, להפך: רובם פסולים ורק מיעוטם כשרים (קידושין עא:, ורש"י שם).
אפשר שבמימרות אלה ובכיוצא בהן משתקף מצבה המיוחד של עילם במרוצת הדורות. תושבי עילם שהושפעו בודאי מהתרבות הנמוכה של שבטי ההר הפראים, שהיו יורדים אליה כפעם בפעם, לא הצטיינו, כנראה, בנימוסים עדינים ביותר, ועל כן אמרו חז"ל: "עשרה קבים גסות ירדו לעולם – תשעה נטלה עילם, ואחד כל העולם כולו" (שם מט: וכן בסנהדרין כד.). חז"ל לא היו מרוצים גם מעניותם של יהודי עילם בידיעת התורה, ועל האמרה: "עשרה קבים עניות ירדו לעולם" דרשו: "מאי עניות? – עניות דתורה... ואמר רבי יוחנן : זו עילם שזכתה ללמוד, ולא זכתה ללמד" (שם, שם). ומדברי רש"י שם מסתבר, שהכוונה היא לפרס.

מדברי חז"ל שמענו, כי כתבי הקודש ש"היו כתובים עילמית... מצילין אותן (בשבת) מפני הדליקה" (שבת קטו.). וכן שנינו בהלכות קריאת המגילה: "קראה עברית לעברים, עילמית לעילמים יצא" (ידי חובת קריאה; מגילה יח.) - מכאן יש להסיק, כי בין הלומדים המעטים שבעילם היו יהודים יודעי תורה ואנשי חכמה אשר השכילו לתרגם את כתבי הקודש לעילמית, ובלשון זו היו קוראים את המגילה בפני היהודים העילמיים שלא ידעו עברית.

בשם עילם נקראו במקרא אחד מראשי האבות לבית בנימין שישבו בירושלים (דברי הימים א ח, כד, כח) ואחד השוערים לבני אסף (שם כו, ג).

כיום עילם היא חבל ארץ באירן (פרס הקדומה) המערבית, על גבול עירק, המכונה: חוזיסטן או פרסיסטן.


מקור הערך: מעובד על פי פנחס נאמן, אנציקלופדיה גיאוגרפית מקראית, תשכ"ו, וברשות הוצאת יבנה

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
עילם
עילם