לדף ראשי




עיר קדומה, המכונה במקרא גם בשם: בלע. מלכה נמנה על מלכי הברית של חמש "ערי הככר", אשר מרדו בכדרלעומר מלך עילם וערכו אתו מלחמה בעמק השדים (בראשית יג, י; יד, ח).

כאשר נמלטו לוט ובנותיו מסדום לעיר 'בלע', קרא לה לוט בשם 'צוער' על "כי מצער היא" (בראשית יט, כ, כב). לפי האמור בתורה נעתר המלאך לבקשת לוט לבלתי הפוך את העיר הקטנה הזאת, למען יוכל למצוא בה מפלט (בראשית שם, כא). על השארותה של צוער לפליטה כתוב גם אבסביוס: "צוער ה(נקראת) גם בלע, אחת מחמש ערי סדום לבדה נותרה קיימת עד היום" (ע' צוער 815), וכן הוא אמר בע' בלע (193): "היא צוער, הנקראת היום זועורא, לבדה נותרה מארץ סדום".

מתרגום יונתן ל"בלע": "קרתא דבלעת דיירהא, היא זוער" (בראשית יד, ב) ומדברי ר' מאיר: "ומלך בלע היא צוער, שנתבלעו דיוריה" (בר"ר מב, ח) משתמע כי בלע "נתבלעה" גם היא בהפכת סדום ככל ערי הככר. וכן דרש ר' לוי בשם ר' שמואל בר נחמני:

"חמשת הכרכים הללו (סדום ועמורה ואדמה וצבויים ובלע היא צוער) היו יושבות על צור אחד. שלח מלאך את ידו והפכן בחמש אצבעות (שם נא, ו).

גם מחבר "חכמת שלמה" מספר על "אש אלהים היורדת על חמש הערים" (י, ה). נראה כי היתה מסורת שגם צוער נהפכה.

יתכן, אפוא, כי בהתחלת ההפיכה ניצלה צוער מהסכנה, אבל אחר כך הגיע האש גם אליה. לכך, אולי, ירמז הכתוב: "ויעל לוט מצוער וישב בהר... כי ירא לשבת בצוער וישב במערה..." (בראשית יט, ל). בדרך זו מיישב את הסתירה גם הפרשן למדרש רבה:

"חמשת הכרכים. נראה דארבע גרסינן, דהא מקראי משמע שנמלט(ה) צוער. ושמא דעת חז"ל שאחר שיצא לוט מצוער נהפכה. ומה שכתב הכתוב, 'ויהפוך'- לאו בבת אחת" (פירוש "עץ יוסף" לבר"ר נא, ו).

הישוב ושמותיו
צוער שבימי לוט נחרבה, אבל ישובה התקיים דורות רבים, אלא שנדד ממקום למקום. העיר צוער של ימי הבית השני והתקופה הרומית-ביזנטית אינה צוער הקדומה שבמקרא, אך היא נשארה צמודה לסביבתה ההיסטורית של העיר הקדומה, ובשינויים קלים גם לשמה הקדום: זוער (בירושלמי יומא א, ב, ובתרגום יונתן לבראשית יד, ב) ; זוערא או זוגורא ביונית בימי בית שני ובתקופה הרומית, וזוגר בערבית (על שם אחת מבנות לוט).

נביאי בית ראשון מזכירים את צוער כעיר מואבית: "לבי למואב יזעק, בריחיה עד צער עגלת שלשיה" (ישעיהו טו, ה); "מזעקת חשבון עד אלעלה... מצער עד חרנים עגלת שלשיה" (ירמיהו מח, לד). אבל היא היתה חליפות גם בידי מלכי יהודה: מימי שלמה ועד יהושפט, לפני שפשע מלך מואב בישראל; אחרי כן בימי אמציהו ועזיהו, ששלטו על הערבה ועל חוף אילת ועציון גבר.

תולדות העיר
בימי בית שני כבש אלכסנדר ינאי את צוער בכלל 21 הערים אשר לקח מידי חרתת השני, מלך הנבטים (קדמוניות יג, טו, ד; יד, א, ד). בימים ההם עמדה צוער בקשרי מסחר עם יריחו ועם יושבי חוף ים המלח. במשך הזמן נשמטה צוער מיהודה ועברה לידי הנבטים, אך הישוב היהודי שהיה קיים בה מימי החשמונאים לא נעקר ממקומו גם בימי חורבן הבית. להפך, ניתן לשער שבימי המלחמה ברומאים שימשה צוער מקלט ליהודים שברחו אליה בדרך ים המלח, כי העיר היתה בודאי מחוברת בזמן ההוא בדרך הים עם הישובים שעמדו על חופיו ממזרח וממערב, וביחוד עם עין גדי.

תעודות שנמצאו לאחרונה בנחל חבר שבמדבר יהודה מתארות, שבכפר מחוזא שבתחום צוער מדרום לים המלח ישבה, בשנים שבין החורבן לבין מרד בר כוכבא (120-132 לספירה ) האשה העשירה בבתא בת שמעון, שהיו לה נכסים רבים באיזור. היא קיימה קשרים עם עין גדי, עם פטרה ועם ישובי עבר הירדן המזרחי. יתכן שבימי המרד נמלטה בבתא לעין גדי, ולאחר תבוסת בר כוכבא הגיעה עם שאר הפליטים למערות נחל חבר. מהתעודות שהביאה אתה, ושענינן חוזי החרכה ודברי מקח וממכר, אנו למדים על קיומו של ישוב יהודי פורח באיזור צוער לפני מרד בר כוכבא, ויש לשער שגם דרומית לצוער ישבו עדיין חקלאים יהודיים בימי בר כוכבא ולאחריו.

ישוב יהודי בסביבת צוער במאה השניה
עדות לישוב יהודי בסביבת צוער במאה השניה לספירה נמצא בויכוח החכמים עם רבי עקיבא על נאמנותה של עדות אשה:

"אמרו לו: מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים, וחלה אחד מהם בדרך והניחוהו בפונדק, ובחזרתם... אמרה להם: מת וקברתיו... הוציאה להם מקלו ותרמילו וספר תורה שהיה בידו" (משנה יבמות טז, ז).

מספור זה ניתן להסיק כי בימים ההם התקיים בצוער ישוב יהודי תקין עם אכסניה ובית קברות משלו. יהודים אלו עסקו, כנראה, בחקלאות והלויים הלכו שמה לגבות תרומות ומעשרות. גם במאה ה-3 לספירה עדיין מזדמנים היו חכמי ישראל לשטח שמדרום לצוער, שנקרא בשם "גבלא", ושהיה בודאי מאוכלס יהודים.

בתקופה הביזנטית
בתקופה הביזנטית היתה צוער עיר מסחרית ואסטרטגית, בשל תנועת הספנות הקבועה בים המלח, ושיירות המסחר והצבא שעברו דרכה לפטרה ולאילת. במפת מידבא מהמאה ה-6 לספירה מתוארת צוער כמבצר מוקף מגדלים; סביבו עצי תמרים, ושתי ספינות טעונות שקי תבואה השטות בים המלח מכוונות אליו. היא נשתבחה גם בפירותיה ובצמחי הבושם שלה, כמוכח מדברי אבסביוס הכותב:

"...צוער, הנקראת היום זועורא...היא מיושבת, סמוכה לים המות, ויש (שם) משמר חיילים (ומאוכלסת גם בתושבים משלה), וצומח על ידה האפרסמון והתמר - דוגמא לפוריות המקומות בימי קדם" (אונומס' ע' בלע, והערה 4).

צוער נודעה כמרכז לגידול תמרים משובחים, בו עסקו גם היהודים, ועל כן פסקו חז"ל:

"אוכלין (בשנת השמיטה) בתמרים עד שיכלה אחרון שבצוער" (תוספתא שביעית ז, 15; בבלי פסחים נג.),

על שום תמרים אלה, המהוללים גם בפי הגיאוגרפים הערביים, ואשר לפי אדריסי בן המאה הי"ב היו נשלחים בספינות ים המלח מצוער ליריחו ולשאר יושבי הככר, נקראה בפי חוקרי הארץ של ימי הבינים בשם: Villa Palmarum.. זהו תרגום הכינוי "עיר התמרים" שבה מכונה העיר במשנה יבמות, שהזכרנו לעיל. בשל חשיבותה של צוער בתקופת פריחתה, כינו הערבים את ים המלח גם בשם: ים צוער Textes geog. arabes sur la) Pales., 89).

על סף הכיבוש הערבי שימשה צוער (לפי דברי הקראי סהל בן מצליח מהמאה ה-10 לספירה ) מרכז מצומצם לעליה ברגל ליושבי הנגב, תחת ירושלים שהכניסה אליה היתה אסורה ליהודים. לאחר הכיבוש הערבי נעזבה צוער מיושביה, ובסוף תקופת הצלבנים ירדה כליל מעל הבמה ההיסטורית. חושבים שיש לחפש את שרידיה באחת החורבות הסמוכות, אך לשם צוער אין שם כל זכר.

חרבות צוער ומקומה
לפי דברי המקרא ישבה צוער הקדומה מדרום לים המלח, בקצה ככר הירדן הפוריה שהיתה "כלה משקה... באכה צוער" (בראשית יג, י), וד' הראה למשה מעל הר נבו את הככר מבקעת יריחו בצפון ים המלח עד צער שבדרומו (דברים לד, ג). מקומה היה קרוב לסדום, כי כן לוט שיצא מסדום עם עלות השחר הגיע עם זריחת השמש לצוער (בראשית יט, טו-טז, כג). ועל כך אמרו בגמרא בשם ר' יוחנן

"מעלות השחר ועד הנץ החמה (מהלך אדם) חמשת מיליון (בערך 8 ק"מ)... ואמר רבי חנינא: לדידי חזי לי ההוא אתרא והויא חמשה מילין" (פסחים צג:).

וכן קבע פלביוס:

"כי ים המלח משתרע עד צוער, וסמוכה לים המלח היא ארץ סדום" (מלחמות היהודים ד, ח, ד).

בימינו מאתרים את צוער ליד ח' אש-שיח' עיסא כארבעה ק"מ מדרום לים המלח ומעט יותר מק"מ אחד מדרום לכפר א צפיה, ובה שרידים מהתקופה הביזנטית. ואולם מסתבר כי חורבת צוער, ככל שאר חורבות ערי הככר מתקופת אברהם ולוט, הוצפו כבר בימים קדומים במי ים המלח. אמנם בזמנו כתב פלביוס, כי "עוד עתה נשארו עקבות אש האלהים (בארץ סדום), ויש לראות שם צללי חמש ערים" (מלחמות היהודים ד, ח, ד), אבל מאז ועד היום נימחו כבר מעל פני האדמה עקבותיהם של השרידים המטושטשים ביותר.

נעלמו גם שרידי צוער של אלכסנדר ינאי מימי בית שני. ח' שיח עיסא שממזרח למצודה הרומית קלעת א צפיה רומזת, אולי, לצוער של התקופה הרומית ביזנטית.

בראשית 1943 נגלו ליד כפר צפיה (נ. צ. 049-194), מצפון לצוער המשוערת, שתי מצבות שעל אחת כתובת יונית ועל השניה ארמית, המעידות על ישוב יהודי במקום זה במאה החמישית לספירה. יתכן והיה זה המשך הישוב היהודי מימי בית שני שנעקר ממקומו והתיישב כאן כדי לעסוק בחקלאות.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן