חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

קו התאריך

קו התאריך הבין לאומי הוא קו דמיוני העובר בסמוך לקו האורך °180, שהוא הנגדי לקו האורך °0. קו התאריך נקרא כך משום שהתאריך משני צידיו הוא שונה, ומי שחוצה אותו עובר למעשה לאזור זמן שבו התאריך הוא אחר.

ההכרח לקביעת קו התאריך
ההכרח לקביעת קו התאריך הסביר הרב שלמה יוסף זוין בספרו לאור ההלכה (מאמר "הכוזרי בהלכה"):
"נקודה אחת בכדור הארץ - היינו קו אורך אחד - בהכרח שתשמש לתחילת המזרח וסוף המערב, באופן שבין מזרחה של הנקודה למערבה יהיה הבדל בזמן של 24 שעות שלמות. אנחנו יכולים לבחור לנו כל נקודה שנרצה ולומר שכאן הוא הגבול, שכן אין תחילה ואין סוף בעיגול, אבל נקודה כזאת בכלל מוכרחת להיקבע. כיצד? נסמן לנו איזו נקודה בתורת התחלה. זריחת החמה של יום הראשון, למשל, נניח שהיא שם בשעה 6 בבוקר. מכיון שבכל מעלה ומעלה מ-360 המעלות של הכדור, השמש מתרחקת ב-4 דקות, הרי שברבע הכדור, זאת אומרת במרחק של 90 מעלות, היא מתרחקת ב-6 שעות. באותה הנקודה שהצבנו לנו - כמו בכל נקודה על פני הכדור - השמש מקדימה ב-6 שעות לבוא מזמן ביאתה ב-90 מעלות הלאה למערב הנקודה. לפי זה, בזמן זריחת השמש כאן, הרי ב-90 מעלות למערב עדיין חצי הלילה, ובו בזמן ב-180 מעלות מנקודתנו היא תחילת ליל ראשון, וב-270 מעלות חצות יום השבת, וב-360 מעלות, כלומר באותה הנקודה הראשונה מצד מזרח, זריחת השמש של תחילת יום השבת. הרי לנו הבדל במעת לעת שלם. או נאמר בלשון אחרת: אם זריחת השמש של יום ראשון כאן היא בשעה 6 בבוקר, הרי שב-90 מעלות למערב מכאן תהיה הזריחה בעוד 6 שעות, וב-180 מעלות בעוד 12 שעות, וב-270 מעלות בעוד 18 שעות, וב-360 מעלות בעוד 24 שעות. בשעה שבנקודה זו עצמה למערב כבר תהיה זריחת יום השני, תהיה לצד מזרח מהנקודה זריחת יום ראשון. השאלה היא אפוא: היכן הוא - "בדין התורה" - אותו הגבול? היכן היא נקודת ההתחלה"?

סיבת שינוי התאריך
כל °15 אורך מגדירות אזור זמן, כלומר הפרש של שעה אחת. כאשר נעים מגריניץ' מזרחה, מוסיפים שעה אחת כל °15 אורך, וכאשר נעים מערבה מגריניץ' מפחיתים שעה אחת כל °15 אורך.

קו התאריך נמצא במרחק של °180 אורך מגריניץ' בקירוב, וניתן להגדירו הן כ-°180E (מזרח) והן כ-°180W (מערב). מכאן שהשעה על קו התאריך צריכה להיות 12 שעות לפני גריניץ' או 12 שעות אחרי גריניץ' - תלוי באיזה כיוון בוחרים. ניתן לומר, אם כן, שהשעה בצידו המערבי של קו התאריך היא 12 שעות לפני גריניץ', והשעה בצידו המזרחי של קו התאריך היא 12 שעות אחרי גריניץ'. מכאן יוצא, שיש הפרש של 24 שעות בין צידו המזרחי של קו התאריך לבין צידו המערבי, כלומר יש הפרש של בדיוק יממה אחת.

קביעת התאריך
אם בגריניץ' עכשיו ה-24 ביוני והשעה היא 18:00, השעה בקו התאריך: 18:00-12:00=06:00, כלומר השעה תהיה 06:00 בבוקר. בצד המערבי של קו התאריך, השעה מקדימה את זמן גריניץ' ב-12 שעות, כלומר היא 06:00 ב-25 ביוני. בצד המזרחי של קו התאריך, השעה מפגרת ב-12 שעות אחרי זמן גריניץ', כלומר 06:00 ב-24 ביוני. מכאן נובע, שמי שחוצה את קו התאריך ממערב למזרח, "מרוויח" יום (כלומר עובר ליום האתמול), ומי שחוצה את קו התאריך ממזרח למערב "מאבד" יום (כלומר עובר ליום המחרת).

כל יום חדש על פני כדור הארץ, מגיע תחילה לאזור שממערב לקו התאריך (ניו זילנד, טובאלו, קיריבאטי), מתקדם בהדרגה למדינות המערביות יותר, ובסופו של דבר מגיע לאזור שממזרח לקו התאריך (הוואי, איי קוק).

מדוע קו התאריך אינו ישר
מעיון במפה המוצגת למעלה ניתן לראות כי בשונה מקווי האורך, קו התאריך הוא קטוע ולא ישר. קו התאריך נקבע כך מסיבה פרקטית - כדי לשמור על אחידות התאריך בתוך מדינות השונות באזור קו האורך °180. לפיכך, נקבע קו התאריך לפי גבולות המדינות באזור, ולא לפי קו האורך °180.

במהלך השנים, מיקומו המדויק של קו התאריך הבינלאומי השתנה מספר פעמים. השינוי האחרון התרחש ב-1995, כאשר מדינת איי קיריבטי החליטה להזיז את קו התאריך הבינלאומי, באופן שלא יחצה את ארצם באמצע כפי שהיה לפני כן. במהלך השינוי, חלק גדול של קיריבטי דילג קדימה יום שלם, בשבוע חד-פעמי בן ששה ימים. שינויים דומים קודמים יותר כללו מקומות אחרים, כגון אלסקה.

קו התאריך בהלכה
לקו התאריך ישנן משמעויות הלכתיות רבות, לגבי קביעת זמני שבתות וחגים. כן עלתה שאלת דינו של יהודי החוצה את קו התאריך בימי ספירת העומר.

כל פיתרון הלכתי לשאלה הנידונה צריך להתמודד עם מספר בעיות. ראשית, אסור שקו התאריך יחצה במקום זה או אחר את היבשת. עובדה זו תיצור מצב אבסורדי וכמעט בלתי אפשרי מבחינה הלכתית, עבור האנשים השוכנים משני עבריו של קו התאריך. היטיב לתאר זאת רבנו יצחק הישראלי, תלמיד הרא"ש, בספרו 'יסוד עולם':
"ועוד יש לטעון עליהם, איך יתכן שיהיה לוי השוכן בטבור הארץ עומד עתה בחצות יום שבת, ויכפור בו יהודא שכנו ויאמר 'לא כי אלא ביומם של יום אתמול אנו עומדים'. היש בעולם התול או שגעון כזה?" (יסוד עולם מאמר ב ,יז).
בעל 'יסוד עולם' סבר שניתן לפתור את הבעיה בכך שנעביר את קו התאריך בלב האוקיינוס, במקום שאינו קרוב ליבשת כלשהי. אולם, כיום אנו מכירים שהדבר אינו אפשרי. בשום מקום על פני כדור-הארץ, לא קיים קו ישר מצפון לדרום אשר אינו חותך את היבשת בדרכו. מלבד זאת, אפילו אם היה קיים קו כזה - עדיין לא היה בכך משום פתרון אמיתי לבעיה. בימינו, כאשר המסע דרך הים בספינות ובמטוסים הוא עניין שבשגרה, המצב האבסורדי אותו מתאר בעל ה'יסוד עולם' מתעורר כל יום מחדש, ומבליט מחדש את הבעיה ההלכתית שבהתמודדות עם מעבר קו התאריך.

בעיה נוספת נובעת מהמציאות המתקיימת כיום בשטח. למעשה, רוב היהודים בעולם אינם מתחשבים בשיטות ההלכתיות השונות. המנהג המקובל אצל היהודים בעולם הוא לקבוע את השבתות והמועדים לפי לוח השנה של החברה הכללית שסביבם, דהיינו בהתאם לקו התאריך הבינלאומי. לפי כל פיתרון הלכתי שאינו מתחשב בקו התאריך הבינלאומי, קיימים יהודים במקום זה או אחר בעולם אשר באופן קבוע מחללים את השבת, ושומרים במקומה את יום החול הסמוך לו. האמנם חפצים אנו לקבוע כי קהילות שלמות בעם ישראל אינן מקיימות את יום השבת? הרב גורן שאת שיטתו נזכיר להלן, רואה בעובדה זו גורם בעל משקל הלכתי:
"לכן מבחינה מעשית באות בחשבון להלכה ולמעשה אחת משתי השיטות שהזכרתי לעיל ולא זו של החזון איש, באשר הן מעוררות פחות קשיים".
הראשון שמצינו שעמד על התוצאות המשונות הנולדות מהקפת הכדור, הוא ר' דוד גנז, בספרו נחמד ונעים (סי' קסא), שהעלה בארוכה ארבע שאלות שונות המתעוררות על ידי הקפת כדור הארץ, ואחרי ששלל את האפשרות שיהיו שני בני אדם סמוכים שחלוקים ביומם, סיים:
"גם ידוע תדע לך הקורא שהצעתי אלו השאלות והמבוכות לפני גדולים מופלגי חידה כו' אנשים חכמים ונבונים חדודי השכל אשר אין חקר לתבונתם, ולאחר שהעמיקו בשאלות הנ"ל כמה ימים, נשאו ונתנו עמי, הודו ולא בושו לומר שאין בפיהם מענה נכונה ומספקת".
לאחרונה התעוררה השאלה כאשר ברחו תלמידי ישיבת מיר וישיבות אחרות ליפן בזמן מלחמת העולם השנייה לעיר קובה הנמצאת 100 מעלות מזרחית לירושלים והשבת היתה מקובלת שם כמזרח העולם - היינו שהיא מתחילה יותר משש שעות לפני ירושלים - על ידי המהגרים שהיו שם מקודם לכן. מכיון שלבני הישיבה היה ידוע הויכוח בין הרבנים בנוגע לקביעת יום השבת במזרח הרחוק, פנו בשאלה בענין זה לרבותיהם שבארץ ישראל, וקבלו שתי תשובות מנוגדות: הרב אליעזר יהודה פינקל (ראש ישיבת מיר) השיב בשם החזון איש, שעליהם לעשות את השבת למחרת היום המקובל שם כשבת, והרב אברהם מרדכי אלתר (האדמו"ר השלישי מגור, בעל האמרי אמת) - אחרי ששמע את חוות דעתם של הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי והרב דוד שפירא - השיב שלא ישנו מהמקובל שם. בעוד שבנוגע לשבת מצאו דרך להחמיר כשתי השיטות, הרי בהתקרב צום יום הכפורים נאלצו לפנות לרבני ארץ ישראל, שיודיעו להם באיזה יום עליהם לצום.

הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג (אז הרב הראשי לארץ ישראל) כינס אסיפת רבנים וגדולי תורה ידועים, שהחליטו להשיב לשואלים שיצומו ביום שחל יום הכפורים להיות לפי החשבון המקובל ביפן, שהיה אז ביום רביעי, ומאידך קבלו השואלים מברק שנשלח על ידי החזון איש, שבו נאמר: "אכלו ברביעי וצומו בחמישי ואל תחושו לשום דבר".

נפרט את שלושת השיטות המרכזיות הקיימות לקביעת קו התאריך (יש לציין שקו האורך של ירושלים העתיקה הוא °35.224):

שיטת ר' יהודה הלוי והחזון איש
אחד המקורות המרכזיים לנושא הוא דברי ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי. במאמר השני עוסק רבי יהודה הלוי באופן קביעת השבת ברחבי כדור-הארץ, ומבאר בהרחבה את שיטתו בעניין זה, המבוססת על פירושו לסוגיה במסכת ראש השנה (כ ע"ב), ובשיטה זו הלך גם ר' זרחיה הלוי "בעל המאור" (בפירושו לרי"ף ראש השנה). ריה"ל מדגיש את הכרחיות קיומו של קו תאריך, המהווה גבול בין המזרח והמערב:
"אכן, מן הנמנע הוא שלא יהיה מקום משותף אשר הוא סוף מערבה של הארץ ותחילת מזרחה, כלפי ארץ ישראל מקום זה הוא ראשית הארץ הנושבת. ודבר זה אינו בדין התורה בלבד, כי אם גם בחוק הטבע, כי לא ייתכן שיהיה כל יום מימי השבוע נקרא בו בשם בכל חלקי הארץ הנושבת, אם לא נקבע לנו שני מקומות, אחד אשר בו מַתחלת קריאת השם, ושני בו מזרח ומערב נפגשים" (הכוזרי ב, כ).
ריה"ל סובר, שהמקום המרכזי של הארץ הנושבת הוא ארץ ישראל. לפי זה מסתבר היה לקבוע את קו התאריך - גבול המערב והמזרח - °180 מארץ ישראל, במקום שאליו מגיעה השמש 12 שעות לאחר ישראל. אולם, ריה"ל מציב את קו התאריך במקום מערבי יותר, במרחק של °270 מערבה מארץ ישראל, מקום שאליו מגיעה השמש 18 שעות לאחר ישראל (שהוא °90 ממזרח לארץ ישראל). מקום זה נמצא, כפי שמבאר ריה"ל, בגבול המזרחי של הארץ הנושבת, בחופה המזרחי של סין (יש לזכור שסין וכל מזרח אסיה היתה כמעט ארץ לא נודעת בתקופתו של ריה"ל וקביעת המרחקים לוקה בחסר. זאת ועוד אמריקה עוד לא התגלתה וסין נחשבה לקצה המזרחי המאוכלס של העולם שלאחריו רק ים):
"ולכן לא חדל שם השבת מלהיקרא בקביעות עד היום הזה, למן השעה הראשונה בה ראה אדם הראשון את השמש שוקעת לו בארץ ישראל, וקרא לשעה זו בשם 'תחילת השבת', עד שבהגיע השמש אל עומת ראשו, לסוף י"ח שעות, שהיא עת בוא הערב לבני ארץ סין - נכנסה שם תחילת השבת. מקום זה הוא אפוא סוף הגבולות לקריאת שם השבת, כי מה שבא אחר זה כבר צוין בשם מזרח" (שם).
ר' אברהם ישעיה קרליץ, ה"חזון איש" פסק על פי פשטות דברי הכוזרי, שהקו עובר °90 ממזרח לירושלים, אך מכיוון שמיקום זה נמצא בתוככי יבשת סין, ואין זה הגיוני שבמקום אחד ביבשה ינהגו שבת ובסמוך לו ינהגו חול, חידש שהקו לעולם לא יעבור ביבשה, וכך "הזיז" אותו מזרחה, אל קו החוף של סין. אם חלק מהיבשת נמצא ממערב לקו ה-°90, הרי שגם המשכה של היבשת ממזרח לקו זה מסתפח אל עיקר היבשת, וקו התאריך יעבור בגבול היבשה. לפי זה, כל יבשת אסיה ויבשת אוסטרליה שייכות למזרח העולם, ממערב לקו התאריך, והנפקא מינה לשיטתו היא רק לעניין יפן. כך פסק שהיום שתושבי יפן ראו בו את יום ראשון (כיון שקו התאריך הבינלאומי עובר ממזרח ליפן), יהיה שבת כיון שקו התאריך ההלכתי עובר ממערב ליפן (קונטרס י"ח השעות, בחזון אי"ש חלק או"ח).

שיטת הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי
רבני זמנו חלקו על החזון איש בעניין זה. הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי אף חיבר חוברת מיוחדת בנושא, "היומם על פני כדור-הארץ" (תש"ג, 1943). בספר פירש הרב טוקצינסקי את שיטת הכוזרי בשונה מהחזון איש, לפיו גם ריה"ל יסכים למקם את קו התאריך °180 מירושלים. ההסבר מבוסס על תמונת העולם המשתקפת מדבריו של ריה"ל. ריה"ל סבר, שרק בחצי מכדור-הארץ קיימת יבשת מיושבת. חצי הכדור הזה מתחיל בחופה המזרחי של אסיה ומסתיים בחופה המערבי של אירופה, ובמרכזו נמצאת ארץ ישראל. חצי הכדור השני הוא כולו אוקיינוס רחב ידיים ובלתי מיושב. הרב טוקצינסקי מסביר, שלפי תמונת העולם הזו - כלל לא קיים תאריך בחצי הכדור שאינו מיושב! קביעת התאריך רלוונטית רק במקומות שבהם קיימים בני אדם, הקוראים שמות לימים. חידוש זה מבוסס על לשונו של ריה"ל עצמו, אשר ממנה נראה שקביעת הימים תלויה ביישוב הארץ על ידי בני אדם:
"ואדם (הראשון) הוא שהתחיל לקרוא שמות לימים. וכאשר נושבה הארץ כולה, ורבו הדורות של צאצאי אדם, שמרו כולם על מנין הימים אשר יסד האדם" (כוזרי שם).
כל עוד סברה האנושות שרק חצי מכדור-הארץ מיושב, לא הייתה משמעות לתאריך בחצי הכדור השני, וניתן היה לקבוע באופן שרירותי שכולו מסופח לקצה המערב. קביעה שרירותית זו היא שהובילה למיקומו של קו התאריך °90 ממזרח לארץ ישראל, בגבול הארץ הנושבת. אולם, לאחר שהתגלה לנו שגם בחצי הכדור השני קיימות יבשות, שוב אי אפשר להסתמך על קביעה שרירותית זו, ויש לחזור ולאמץ את ההלכה מששת ימי בראשית, על פיה קו התאריך נמצא °180 מירושלים. וכך קבע כי הקו עובר באמצע האוקיינוס השקט, °180 מירושלים, קרוב לחופה המערבי של יבשת אמריקה. הוא דחה את חידושו של החזון איש, וטוען שאין לו כל מקור. אולם בקונטרס הוא עצמו מעלה את האפשרות לעקם את קו התאריך ממערב לאלסקה, אשר במסגרת שיטתו קו התאריך חוצה אותה.

תירוצו של הרב טוקצינסקי קשה מסברה. אם אמנם מיקומו של קו התאריך קבוע מאז בריאת העולם, ונמצא °180 מירושלים - מדוע חלותו תלויה בכך שבני האדם יגלו את מקום היישוב הנמצא מסביב לו? לפי הרב טוקצינסקי, כבר בתקופתו של ריה"ל ניתן היה באופן תיאורטי לדעת מראש, שאם יתגלו מקומות יישוב בחצי הכדור התחתון, קו התאריך ייקבע °180 מירושלים. מה אם כן מנע מריה"ל למקם את קו התאריך באותו מקום כבר בתקופתו, אפילו אם לדעתו מקום זה הוא לב האוקיינוס?

שיטת הרב מנחם מנדל כשר
הרב מנחם מנדל כשר, בחיבור מקיף שהקדיש לעניין זה בשם "קו התאריך הישראלי" (תשלז), מציג שיטה חדשה ומקורית בעניין קו התאריך. הרב כשר מקבל את חידושו של הרב טוקצינסקי, לפיו בתקופתו של ריה"ל כלל לא היה תאריך בחצי הכדור המערבי הבלתי מיושב. אולם, מציאות זו אינה נובעת רק מחוסר ידיעה על קיומן של יבשות באזורים אלה. מבחינה הלכתית, מקום שעדיין לא דרכה בו כף רגלו של אדם שומר שבת, מקום אשר מושגי השבת והשבוע עדיין לא הגיעו אליו - אין לו תאריך על פי ההלכה!

בתקופתו של ריה"ל, מושג השבת נפוץ על פני חצי כדור-הארץ, ביבשת אירופה ואסיה. בשלב זה בחייה של האנושות לא הייתה כל בעיה בקביעת התאריך, ולכולם היה ברור מאד שממזרח לירושלים הימים מתחילים מוקדם יותר, וממערב לירושלים הימים מתחילים מאוחר יותר. קו התאריך נמצא אי-שם בין קצה המזרח לקצה המערב, ללא חשיבות למיקומו המדויק.

בשנת 1492 גילה קולומבוס את יבשת אמריקה. קולומבוס ואנשיו המשיכו למנות את הימים כפי שהיו רגילים למנותם ביבשת אירופה אשר ממנה יצאו. במהלך מסעם מערבה הימים היו ארוכים יותר, ובאמריקה עצמה כל יום התחיל מאוחר יותר מאשר באירופה. כך, באופן טבעי ובלתי מודע, הם סיפחו את יבשת אמריקה לחלקו המערבי של העולם. המתיישבים הבאים שהגיעו אל היבשת הצטרפו למנהג המקום, ובכך קבעו הלכה לדורות - קו התאריך נמצא אי שם באוקיינוס השקט, בין אמריקה לאסיה.

כאמור, התהליך ההיסטורי הזה של קביעת התאריך ביבשת החדשה התרחש מבלי שהאדם יהיה מודע אליו. הפעם הראשונה שבה התעורר צורך ממשי להתמודד עם שאלת התאריך הייתה בשעה שהאדם התחיל להקיף את כדור-הארץ. אז נוצר לראשונה מצב שבו שני אנשים נמצאים באותו מקום, כאשר על אחד מהם עברה שקיעה אחת יותר מאשר על השני. גם במקרה זה הבעיה נפתרה באופן טבעי - האדם שהקיף את כדור-הארץ ויתר על המניין הפרטי שלו, והסתפח למניינם של יושבי המקום. בכך הוא הגשים למעשה את מטרתו של קו התאריך, הגורם לאדם להוסיף או להחסיר יום מלוח השנה שלו כאשר הוא מקיף את כדור-הארץ. באותו אופן, גם מתיישבים חדשים אשר הגיעו ליבשת אמריקה מיבשת אסיה, לא שמרו על מניינים המקורי אלא הסתפחו אל מניין אנשי המקום הוותיקים.

אילו קולומבוס היה יוצא במסעו ליבשת אמריקה לא בכיוון מערב, אלא בכיוון מזרח, במהלך המסע הימים היו הולכים ומתקצרים, והוא היה מגיע למקומות חדשים שבהם היום מתחיל מוקדם יותר מאשר באירופה. כאשר היה מגיע ליבשת אמריקה, הוא היה ממשיך למנות את הימים מוקדם יותר מאשר בארצות המערב. אנשיו של קולומבוס והמתיישבים הבאים אחריהם היו קובעים הלכה לדורות, ומספחים את יבשת אמריקה למזרח העולם. המתיישבים הבאים, אשר היו מגיעים מכיוון יבשת אירופה, היו מוותרים על מניינם הקודם והיו מסתפחים אל יושבי המקום. קו התאריך, במקרה זה, היה עובר אי שם באוקיינוס האטלנטי, בין אמריקה לאירופה.

התיאור שהצגנו כאן משקף נאמנה את ההתרחשות ההיסטורית, והאופן שבו התקבע קו התאריך הבינלאומי. אולם, לדעת הרב כשר יש לכך גם גיבוי הלכתי. האדם, על פי כיוון ההתפשטות שלו על פני כדור-הארץ, הוא אשר יקבע את מועד השבתות במקומות היישוב החדשים. הסיבה לכך היא, מכיון שמועד השבת אינו מוגדר על פי המקום. שמירת השבת היא חובת גברא. האדם מצוּוה למנות שישה ימים, ולשבות ביום השביעי. מגלי היבשות כמובן כלל לא העלו בדעתם את השיקול ההלכתי, אלא באופן טבעי המשיכו למנות את הימים לפי הסדר. אך מבלי להיות מודעים לכך, הם פעלו על פי ההלכה. לוח השנה שהתהווה בחלקים השונים של העולם, המשתקף דרך קו התאריך הבינלאומי, מקבל בשיטתו של הרב כשר גיבוי הלכתי.

לפי שיטתו של הרב כשר לא קיימת קהילה יהודית בעולם אשר צריכה לשנות ממנהגה. מנהג היהודים ברחבי העולם לקבוע את השבתות והמועדים על פי קו התאריך הבינלאומי - מוצדק מבחינה הלכתית.

בנוסף, שיטה זו חוסכת מאיתנו את הצורך לקבוע קו תאריך מדויק. בכל מקומות היישוב של האדם נקבע התאריך על פי המתיישבים הראשונים שהביאו לאותו מקום את מושגי השבוע והשבת. ברחבי האוקיינוס, מקום שבו אין התיישבות אנושית - לא קיים תאריך קבוע עד היום. אדם היוצא למסע באוקיינוס השקט חייב להמשיך ולקבוע את השבת על פי מניינו הפרטי, ואין זה משנה מאיזה כיוון יצא. מניין הימים יהיה שונה עבור מי שיצא מכיוון אסיה ועבור מי שיצא מכיוון אמריקה. ייתכן בהחלט ששתי ספינות ייפגשו באותו מקום בלב האוקיינוס, אך נוסעי כל אחת מהספינות ישמרו את השבת ביום אחר.

ההזדמנות היחידה שבה אדם נדרש לחרוג מהמניין הפרטי שלו, היא כאשר הוא מגיע למקום יישוב שקיים בו כבר מניין אחר. נוסעי הספינה אשר יצאו מיבשת אסיה, ימשיכו במניינים כל עוד הם נמצאים בים. כאשר הם יורדים אל חופי יבשת אמריקה - עליהם להצטרף אל מנהג המקום, ולחזור יום אחד אחורה. הוא הדין לגבי היוצאים מאמריקה, שעליהם לדלג על יום אחד כאשר הם מגיעים לחופי אסיה.

יש לציין שדברים דומים נכתבו ע"י פוסקים שונים לפני הרב כשר כמו הרב משה חיים רימיני בספרו "מחר חודש" (עמ' יז-כ), שאחרי שהביא את דברי הכוזרי ובעל המאור והקשה עליהם, כתב:
"מה שנראה לי יותר נכון בזה הוא שכל אחד ואחד ישבות ביום השביעי ובמועדי ה' כפי מקומו וכפי מצב הארץ אשר הוא דר בה... אלא שיש להסתפק באותם הדרים בנקודת התהום של ארץ ישראל ורחוקים ממנה י"ב שעות... ולצאת ידי ספק זה אני אומר שאין לזוז ממה שהסכימו עליו יושבי הערים ההם בקריאת ימי השבוע, ואם הסכימו להקדים יקדימו ואם הסכימו לאחר יאחרו, מפני שאם בני אדם כשפרו ורבו ונפוצו על פני כל הארץ נסעו מארץ ישראל מקום מולדתם והלכו לדור בערים ההם דרך קדים, בודאי שהקדימו לבני ארץ ישראל, ואם נתיבותם היו דרך ימה, אין ספק שאיחרו לבני ארץ ישראל, ולכן אין לזוז ממה שהסכימו עליו בתחילת הישוב בערים ההם".
שיטות נוספות
הרב חיים יוסף דינקלס בקונטרס "סוד נקודה דלתתא" הסבור כשיטה שקו התאריך הוא °90 מזרחה מירושלים, והאריך לחלוק על חידושיו של החזון איש, שהובאו לעיל, בענין אוסטרליה וסיביר. כך גם דעתו של הרב חיים צימרמן בספר "אגן הסהר".

הרב בנימין רבינוביץ-תאומים בקונטרס "גבול יום", הסבור שיש לנו למתוח קו ישר מצפון לדרום בנקודה המזרחית ביותר ביבשה, היינו ב"מיצר ברינג".

הרב יונה מרצבך במאמר "בענין שאלת קו התאריך", בו מציע פתרון השאלה על פי דברי הראשונים שכתבו שים אוקינוס הוא סוף העולם, ושלפיהם כל היבשות והאיים שבאוקינוס השקט חשובים כמזרח העולם או כמערבו לפי קרבתם לקצות האוקינוס, וקו התאריך עובר ביניהם, ושלפי זה אלסקה היא סוף המערב וסיביר סוף המזרח והקו מתחיל באמצע רוחב מיצר ברינג ונמשך מצפון לדרום, אבל לא בקו ישר אלא תמיד באמצע האוקיינוס השקט.

הרב יהודה אריה ליב בלום בספר "שיטות קו התאריך בכדור הארץ", הציע לקבוע את מקום קו התאריך באמצע האוקינוס השקט במקום שהוא °156 מזרחית לירושלים.

הרב גורן (מחניים קי"ד עמ' ט-יא) מיקם את קו התאריך °114 ממזרח לירושלים, והרב דוד שפירא קבע שקו התאריך נמצא °135 מזרחית לירושלים (שו"ת בני ציון סי' יד).

ספר היומם לר' יחיאל מיכל טיקוצינסקי


מקור הערך: יהושע דוד אלישיב ע"פ ויקיפדיה, מאמרו של רונן כץ, אנציקלופדיה תלמודית.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן




מפת אזורי זמן, באדום קו האורך 0° (באמצע) וקו התאריך (מימין)

נושאים קרובים באתר דעת
קו התאריך